כתב בשל"ה הקדוש "בענין שילוח המרגלים היו ג' דעות, צדיקים בינונים רשעים. א' צדיק ה' בכל דרכיו, והיתה רשות מפי הקב"ה למשה רבינו ע"ה לשלוח מרגלים, כדי שיראו ישראל חוזק הכנענים, ואז יכירו כי לה' התשועה. ואי אפשר בדרך הטבע לכבוש אותם, וכל הכונה שישימו אל לבם הבטחון בו יתברך. ב', בבינונים לא היה בלבם על שום דבר שקר, רק כונתם לרגל לידע האמת אם אפשרי בדרך הטבע ולא סמכו על מעשה נסים, ועל כן ציוה לרגל ולראות הדרך ילכו אשר משם נוח לכבוש, והנה בכל אלה לאו משנת חסידים היא. ועל כן תמצא בדברי ישראל "ויחפרו לנו", כי כונתם היתה לגלות חרפת הארץ, והמרגלים עצמם כונתן להוציא דבת שקר. ג', המרגלים הם כת רשעים, וכונתם היתה ברע לעשות עיכוב לישראל במדבר, וטעמם היה כי הבינו למה לא נשלחו נשיאים הראשונים נחשון וחבריו, אלא ודאי גדולתם שמורה להיות בארץ ישראל. וחשבו כל זמן שישראל בחוצה לארץ ישארו המה בנשיאות, דכיון שעלו לא ירדו, ואחר כך מצאתי בזוהר. והנה המרגלים הפכו הקערה על פיה באמרם אדרבא, יושבי הארץ הם אנשי מדות, והלכו מעבירה לעבירה עד שכפרו במדותיו של הקב"ה."
