הנחת תפילין רש"י ור"ת ביחד

[אושרי רביב]

בס"ד, ‏כ' אלול תש"פ, 1753-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב… … …. נר"ו,

שלום רב,

לשאלתו אודות אדם שמבנה גופו גדול, ויש באפשרותו להניח ב' זוגות תפילין יחד, במקום הנכון, האם לכתחלה יכול להניחם יחד.



הנה גדולי החכמים היו יודעים לכוין המקום היטב, גם בתפילין של יד, אבל הבעלי בתים לא כולם יודעים לכוין היטב. ובפרט בתפילין של יד שראיתי אפילו לאברכים שהתפילין יורדות ואינם מונחות במקומם הצריך לכתחלה. ואין להקשות ממנהגו של רבינו האר"י ז"ל ודעימיה, למה שיש בעלי בתים הרוצים לנהוג כן. וידוע לכל העם כי מפני כמה חששות לביטול מצות תפילין, דעתו של מרן אאמו"ר להורות לרבים להניח את תפילין של ר"ת בנפרד מתפילין של רש"י, ואינו לעיכובא להניחן ביחד, דאף שמקום יש בראש להניח שניהם, פעמים שהתפלין אינן קטנות, ומניחן שלא במקומן.

וביותר יש לעורר, לגבי תפילין של יד, שאם מניחן ביחד, פעמים רבות אחד מהתפילין אינם נמצאים במקום הנכון, ונמצא שמבטל מצות תפילין באחד מהתפילין, וא"כ מה תועלת שיניחן ביחד אם על ידי כך התפילין של יד זזים ממקומן ואינם נמצאים במקום הנחתן כדת וכדין. וכבר הארכנו בכל זה בספר ילקוט יוסף הלכות תפילין (סי' ל"ד סעיף ב') דאע"פ שלכתחלה היה מן הראוי להניח ב' זוגות תפילין של רש"י ושל ר"ת ביחד, כדי שברכת להניח תפילין תחול על שתיהן, יחדיו, וגם כדי שיקרא בהן קריאת שמע ויתפלל עמהן כראוי, שזוהי קבלת שמים שלימה, כי מקום יש בראש להניח ב' תפילין. אולם כל זה כאשר התפילין קטנים מאוד, באופן שגודל כל התפילין עם התיתורא והמעברתא לא יהיה יותר משיעור שתי אצבעות, שהוא ארבעה סנטימטר, וביחד יהיו התפילין של רש"י ורבינו תם לא יותר משמונה סנטימטר, כדי שבאופן שכזה יהיו כל שתי התפילין מונחות על הקיבורת של הזרוע, בחצי הנוטה לצד היד, כי אם יהיה אפילו חלק קטן מאד מהתפילין מונח בחצי החלק העליון הנוטה לצד הכתף, הרי ברכתו על התפילין היא ברכה לבטלה, וגם לא יצא ידי חובת תפילין של רש"י, כי שם איננו המקום הכשר להנחת תפילין כלל, ויוצא שכרו בהפסדו. ולכן כל שקשה מאד למצוא תפילין כשרים קטנים כל כך, שיהיה אפשר להניחן ביחד במקום הכשר לתפילין ללא כל פקפוק, יש להניחן בזה אחר זה, דהיינו שיניח תפילין של רש"י ויברך עליהן עובר לעשייתן, ויקרא בהן קריאת שמע ויתפלל, ואחר התפלה יניח תפילין של רבינו תם בלא ברכה, ויקרא בהן פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, ובזה הוא יוצא ידי חובת כל הפוסקים. ואמנם בדרך כלל יש לחוש שיפסיד מצות תפילין על-ידי שיניחם יחד ושלא במקומן, וכך הוא בדרך כלל אצל רוב האנשים, שהתפילין של ראש יורדות במעט שלא במקום הנחת התפילין, וממילא מפסידים מצות תפילין, ולכן יניחן בזה אחר זה.



ואנו רואים בחוש שיש מהמניחין ב' תפילין ביחד מפסיד מצות תפילין של יד, עי"ז שמניחם יחד ושלא במקומן, וכן הוא בדרך כלל אצל רוב האנשים, שהתפילין של ראש יורדות במעט שלא במקום הנחת התפילין, ובעיקר בתפילין של יד הנחת ב' תפילין בזרוע של היד, גורמת שאחד מהתפילין יורד ומונח שלא במקומו, וממילא מפסידים מצות תפילין כתקנה, ולכן יש להניחן בזה אחר זה, וע"ש בהערה נימוקי הדין. וגדולי החכמים היו יודעים לכוין המקום היטב, אבל הבעלי בתים לא כולם יודעים לכוין היטב. ואין להקשות ממנהגו של רבינו האר"י ז"ל ודעימיה, למה שיש בעלי בתים הרוצים לנהוג כן.





בברכת התורה,





יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

[הלוי]

כדי שבאופן שכזה יהיו כל שתי התפילין מונחות על הקיבורת של הזרוע, בחצי הנוטה לצד היד, כי אם יהיה אפילו חלק קטן מאד מהתפילין מונח בחצי החלק העליון הנוטה לצד הכתף, הרי ברכתו על התפילין היא ברכה לבטלה, וגם לא יצא ידי חובת תפילין של רש"י, כי שם איננו המקום הכשר להנחת תפילין כלל, ויוצא שכרו בהפסדו. ולכן כל שקשה מאד למצוא תפילין כשרים קטנים כל כך, שיהיה אפשר להניחן ביחד במקום הכשר לתפילין ללא כל פקפוק, יש להניחן בזה אחר זה,

גם תפילין רגילות לא נכנסות בחצי הקיבורת התחתונה ומונחות גם על חצי הקיבורת העליונה, בפרט אצל נערי בר מצוה שזרועם קטנה. ולפי שיטה זו אין להם לברך על תפילין אלו אלא יש לעשות להם תפילין קטנות [פיצפון] , אך לא ראינו מי שנוהג כן בפועל. ואליבא דאמת לפני כמה שנים כשעיינתי בסוגיא זו ראיתי שאין כמעט מקור לכך, והעיקר הוא שכל הקיבורת כשרה להנחת התפילין. וזה החלי:

בדין מקום הנחת תפילין של יד

בפרק הקומץ [לז.] איתא על ידך זו קיבורת וכתבו התוס' ד''ה קיבורת והרא''ש [תפילין סי' יח] לשון קיבוץ בשר. גם הרמב''ם [תפילין פ''ד ה''ב] כתב ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע.

וכתב הב''י וז''ל: כתוב בסמ''ק [סי' קנג יג.] וצריך להניחם במקום גבוה של זרוע וזהו בעצם שבין האציל שקורין קובד''ו ובין השחי שקורין שובק''ו, וכתוב בהגהה [אות ב] על זה ומיהו אין כולו כשר להניח כי אם חצי הזרוע של צד הקובד''ו כדאיתא בשימושא רבא פלג זרוע. בדק הבית- ואין לסמוך ע''ז להכשיר להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח כלשון הרמב''ם ורבינו שהוא כלשון הגמ' זו קיבורת. עכ''ל. ובשו''ע פסק בסעיף א וז''ל: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד''ו ובין השחי וכו' הגה וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד''ו אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי. ע''כ. ובסעיף ז כתב מרן וז''ל: אעפ''י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד''ו הוא מקום הנחת תפילין. עכ''ל.

והנה האחרונים הבינו שלא כל מקום הקיבורת [היינו המקום התפוח] כשר להנחת תפילין שהרי לפי הגהת סמ''ק שהביא הב''י יוצא שבחלק העליון של חצי הזרוע אינו מקום תפילין אע''פ שהוא תפוח. ולכאורה קשה מאד, חדא, דבגמ' איתא קיבורת סתם ללא שום חילוק, ומשמע כל הקיבורת, וא''כ מאין למדו הגהת סמ''ק ושימושא רבא שרק הקיבורת מחצי זרוע כשר? ותו, הרי הרמב''ם והרא''ש ושאר הראשונים סתמו דבריהם וכתבו קיבורת סתם ולא חילקו, ומשמע בפשטות דבריהם דלא כהגהת סמ''ק, וא''כ קשה מדוע פסק מרן כהגהת סמ''ק נגד עמודי ההוראה ושאר הראשונים? ועוד קשה מדוע מרן בסעיף א ששם הוא עיקר דין הנחת תפילין לא השמיענו כלל את דינו של הגהת סמ''ק ורק בסעיף ז השמיענו כן בדרך אגב?

אשר על כן נראה לומר שאין כונת הגהת סמ''ק ושימושא רבא לאסור להניח תפילין בחלק הקיבורת העליון, אלא כונתם היתה לציין את מקום הקיבורת שהוא נמצא בחצי הזרוע התחתון. והגהת סמ''ק חוזר לפרש מש''כ הסמ''ק שמקום הנחת מתפילין הוא מהמרפק עד בית השחי וע''ז הגיה שלא כולו כשר אלא רק החצי התחתון. וע''פ זה יובן מש''כ בבדק הבית שאין לסמוך ע''ז להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח כלשון הרמב''ם והטור, דלכאורה משמע שכל המחלוקת היא רק בזה ולא בחלק העליון, ולפי דברי האחרונים היה לו למרן להזהירנו גם על זאת שיש לחשוש לדעת הסמ''ק בזה. ואף שאפשר לישב ולומר שבדק הבית נכתב לפני השו''ע ובאותה שעה לא ראה מרן צורך לחשוש להגהת סמ''ק אך בשו''ע חזר בו מזה ופסק כמותו, מ''מ אכתי קשה שהרי בב''י ובדק הבית לא משמע שהביא דבריהם כחולקים בענין זה כלל.

ומצאתי שכן משמע בתוס' רבינו פרץ [שהוא ג''כ בעל הגהות סמ''ק] בערובין [צה:] שכתב ולענין של זרוע הוי מקומן מחצי זרוע עד המרפק שהוא קודא, והיינו פלגא דזרוע, והיינו הא דקאמר ידך זו קיבורת, פי' בשר המכונס בין המרפק ובין הכתף. עכ''ל. הרי שכתב שהקיבורת נמצאת בחצי הזרוע ומשמע בפשטות כל הקיבורת דאל''כ היה לו לומר במפורש שלא כל המקום התפוח אלא רק מה שנמצא בחצי התחתון, שהרי הוא בא לפרש את מקום הנחת התפילין במדויק ולא יתכן שידלג על פרט חשוב זה, אלא ע''כ לומר כמו שכתבנו.