העושה סוכה בחוה"מ 'וכבר ישב בסוכה אחרת מקודם לכן' האם מברך שהחיינו על סוכתו

[מרן אור עינינו]

מרן מלכא שליט"א העלה בספרו הגדול ילקוט יוסף את פסקו של מרן מלכא זצ"ל בזה"ל


ואחר הקיד'ה חמש מאות, לא זכיתי להבין דב"ק, ואשמח שיעזרו לי החברים היקרים להבין את הדברים לאשורם, דכשעיינתי בשו"ת משאת משה ראיתי שהוא מיירי במי 'שלא ישב בסוכה כלל בחג הסוכות', אלא בירך שהחיינו מדין יו"ט, וע"ז כתב שהדבר פשוט שיברך בשעת עשיית הסוכה שלו, אבל מי שכבר בירך בסוכת חבירו - לא מיירי כלל, ובודאי שיצא ולא צריך לברך שוב על סוכתו שלו. וכן הבין במפורש בשו"ת מהר"י קצין שציין מרן מלכא הנ"ל, וגם מצאתי כן בשו"ת עזרת מצר [פינסו], וצע"ג.
אני מצרף כאן את לשונות הפוסקים הנ"ל לטובת המעיינים.

שו"ת משאת משה אורח חיים א סימן ה
ומכאן תשובה למ"ש עוד הרב ז"ל בתשובה הנז' דמאחר שהוא מזכיר בקידוש היום את יום חג הסוכות הזה פשיטא ופשיטא דכשמברך אחריו זמן ארגל דקאי נמי אסו' שבא בזכרון בדבריו עכ"ד. וליתא ממה שנתבאר בההיא דסוכה ואח"כ זמן דאיפכא לא וזה ברור. ותו דאעיקרא מה שרצה להכריע דמשהזכיר חג הסוכות במשך דבריו כי הדר מברך זמן אחריו קאי אסוכה אשר פצו שפתיו, לא מכרעא כל עיקר, ויש לי בעניותי לדקדק כן ממאי דאיפליגו רבנן ור"א בפר' הישן [סוכה כז, ב], דלרבנן דקי"ל כותייהו עושין סוכה בחולו של מועד, וכהסכמת הפוסקים דמי ששגג או הזיד ולא עשה סוכה כו' עושה בחש"מ ואפילו בשביעי, וע"כ כשעושה סוכה בחש"מ צריך לברך כי אורחא, דמאין הרגלים לומר שלא יברך, ומי פטרו מדין העושה סוכה לעצמו דברוכי בעי, דנהי דלרב כהנא כיילינן לה להך ברכתא בכסא דקידושא, אמנם היכא דלא עשאה קודם בזמן הרגל מאן פטריה מלברוכי בשעת מעשה מיהא, הא ע"כ לומר דבעי לברוכי שהחיינו בשעת מעשה, וזה מבואר פשוט לא יכחישנו מי שחותמו אמת. והשתא לדברי הרב ב"ח דאדכרתא דחג הסו' בשעת קידוש היום עולה עמו, וכי בריך שהחיינו אפי' בבית קאי איום טוב ואסוכה, היכי הדר מצי האי לברוכי כשעושה סוכה בחש"מ כיון שכבר נפטר מן ההודאה משקדש עליו היום שכבר הזכיר חג הסוכות, ולאומר שיאמר דכל כי הא אינו מברך שהחיינו בשעת עשייתה עליו הראיה, דכל כי הך חידושא איבעי להו לרבוותא לאודועי, אלא דזה ברור מעצמו דאדכרתא דיום חג הסוכות אינו פוטרו מידי חיובו כמדובר.

מחנה יהודה

ואני אומר דעד כאן לא אמר הב"ח אלא כשכוונתו היתה גם על הסוכה כגון שהיה לו סוכה וכוונתו לפטור גם מסוכה שעשה שכן כתב כיון דשעת מצוותו היא וכוונתו לברך גם אסוכה שוב אין צריך לברך עוד וגם כתב דמלבד דכוונתו היתה גם אסוכה עוד הזכיר בפירוש את שם חג הסוכות פשיטא ופשיטא דכשבירך זמן דיום טוב היתה כוונתו גם על הסוכה ע"כ וזה לא שייך אלא כשעשה סוכה שאז כוונתו גם על הסוכה אבל כשלא עשה סוכה עדיין פשיטא ופשיטא שאין כוונתו גם על הסוכה שהרי לא עשה סוכה עדיין והיאך יהיה כוונתו עליה

עזרת מצר סי' כ'

הרב"ח שאני דכשבירך זמן די"ט בביתו כבר הסוכה כהלכתה לפניו ומסתמא כל שעתא ושעתא הוה יהיב דעתיה אם פסקו הגשמים ויוכל לאכול כזית פת בסוכה הילכך לא יחזור ויברך ביום כשנכנס בה אבל העושה סוכה בחש"מ אפילו תימא דכשבירך זמן די"ט כיוון על זמן דסוכה אי איתרמי ליה מאי הוי הרי לא היה סוכה לפניו ואיך יפטור זמן די"ט על זמן דסוכה שעשה עכשיו והרי פנים חדשות באו לכאן ודמיא הא למ"ש בסימן ר"ו ס"ה דאין לברך על האוכל עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת והדמי"ן יתעביד בנ"ד דכשבירך זמן די"ט בביתו לא הי"ל סוכה לפניו וכשעשה סוכה בחש"מ והסוכה לפניו צריך לברך פעם אחרת

 

[מרן אור עינינו]

גם בשו"ת דברי שלום אורח חיים חלק ה סימן לז הבין כן, שהביא את דברי המשאת משה וכתב:
לפי ענ"ד נ"ל דמהא ליכא תיובתא לדברי הב"ח, דע"כ לא קאמר הב"ח אלא בהיכא שיש לו סוכה מוכנה אלא שמחמת האונס הוא אוכל בבית ובכה"ג הוא דאמר הב"ח ברכת שהחיינו שבירך בקידוש בביתו סלקא נמי לסוכה, אבל בהיכא שאין לו סוכה בשעת קידוש פשיטא דבכה"ג ליכא למימר דברכת שהחיינו סלקא גם לגבי מצות סוכה שאינה בנמצא ולא קיימת, וא"כ שפיר מודה הב"ח דבונה סוכה בחוש"מ דלא מיפטרא בברכת שהחיינו שבירך בקידוש וצריך לברך עליה שהחיינו בשעת עשייתה או בשעה שנכנס בה

 

[בנימין לוריא]

ואחר הקיד'ה חמש מאות, לא זכיתי להבין דב"ק, ואשמח שיעזרו לי החברים היקרים להבין את הדברים לאשורם, דכשעיינתי בשו"ת משאת משה ראיתי שהוא מיירי במי 'שלא ישב בסוכה כלל בחג הסוכות', אלא בירך שהחיינו מדין יו"ט, וע"ז כתב שהדבר פשוט שיברך בשעת עשיית הסוכה שלו, אבל מי שכבר בירך בסוכת חבירו - לא מיירי כלל, ובודאי שיצא ולא צריך לברך שוב על סוכתו שלו. וכן הבין במפורש בשו"ת מהר"י קצין שציין מרן מלכא הנ"ל, וגם מצאתי כן בשו"ת עזרת מצר [פינסו], וצע"ג.

א. מי אמר לך שהילקו"י דיבר כשהיה בסוכת חבירו?
ב. היכן ראית שזה דווקא שלא ישב כלל בסוכה?
ג. מה הסברא לומר כן? (אא"כ לדעות שאין מברך שהחיינו על כלים חדשים כשכבר יש לו כלים כאלו, אבל אין זה להלכה).

 

[מרן אור עינינו]

א. מי אמר לך שהילקו"י דיבר כשהיה בסוכת חבירו?

ה'בצל החכמה' ושאר האחרונים שהביא שם שנקטו שאין לברך שהחיינו - מיירו כשבירך כבר שהחיינו בסוכה אחרת, וע"ז קאי מרן זצ"ל שלא כדבריהם.
וכן הוא להדיא בדברי המקראי קודש שמברך גם כשבירך קודם לכן, ולזה הסכים מרן זיע"א.

ב. היכן ראית שזה דווקא שלא ישב כלל בסוכה?

הדגשתי את המילים שמהם נראה כן. הוא כותב שמי שלא עשה סוכה 'בשוגג או במזיד' עושה במועד, וע"ז דן אם יברך או לא. אם הוא ישב בסוכה אחרת, מה הלשון אומרת 'בשוגג או במזיד'? אטו יש חובה לעשות סוכה 'בעצמו'? אע"כ שלא ישב כלל בסוכה כיון שלא עשה, או בשוגג או במזיד.
וע"ע בשאר הלשונות של המפרשים שהבאתי.

ג. מה הסברא לומר כן?

הסברא פשוטה, שברכת שהחיינו על סוכה היא לא מדין 'כלים חדשים' אלא מדין 'מצוה' חדשה, וכיון שקיים כבר את המצוה ובירך עליה שהחיינו - לא יברך שוב על סוכתו שלו.

 

[מרן אור עינינו]

כמה ת"ח עיינו במשאת משה וברועי ישראל הנ"ל, והשיבו לי שאכן דבריהם הם כשלא ישב בסוכה לפני כן, ולכן מברך שהחיינו, אבל כשישב בסוכה אחרת ובירך שהחיינו אין שום ראיה מדבריהם שג"כ צריך לברך שהחיינו, וצע"ג על הרב פרנק ואחריו בקודש מורנו מרן זצ"ל שלא הבינו כן, ומרן זצ"ל הורה לברך כנגד כל האחרונים בכה"ג בשעה שאין לזה מקור בדברי הפוסקים הנ"ל. וה' יתברך יאיר עיני.