סיכום התשובה: כל מה שדרך תפלה מותר וכמו שאמרה הגמרא מאריך כסדר יום הכיפורים
ולען שיר למעלות הוי כתחנונים משא"כ אמן אחר חמשה אמנים אינו תפלה
ולענין הסגולה של הפסוק דעת כמה אחרונים שהדבר אסור
מעלה מסה"ק
מי שסיים אלוקי נצור ולא אמר היהי לרצון השני אם יכול לענות הכל
בשו"ת יבי"א (ח"ט סימן יג) הביא שבספר מאורי אור כתב שאין לומר הפסוק של שמו כמו שנוהגים העולם, מחשש הפסק [דהא מותר לענות רק כק"ש
[2]] ולכן יאמר את זה אחר עקירת רגליו
[3], ומרן הגר"ע יישב דכיון שאומר כן בסיום התחנונים קודם יהיו לרצון הוי כגמר תפילתו [ואין חובה לומר שוב יהיו לרצון], והסתייע מכף החיים (קכב ק"א) ע"ש. אולם צ"ב דהא מבואר בפוסקים דמי ששכח יעלה ויבוא וכדומה, כל שלא
סיים היהיו לרצון חוזר לעבודה ולא לראש, לפי דלא סיים התחנונים [והוא רגיל לומר יהיו לרצון] וכמ"ש לעיל
[4] וע"ע מ"ש בס"ס קי"ז.
ולכן נראה דכל שלא סיים היהיו לרצון דינו כאלוקי נצור [וגם יהיו לרצון הוא מכלל התפלה].
והעולם נוהגים לומר הפסוק קודם היהיו לרצון וצ"ע, ואולי פסוקים שיש בהם תחנונים הנח להם לישראל. ועיין בירחון אור תורה (תשס"ז סימן מד).
ויותר נראה דראוי לאומרו אחר יהיו לרצון האחרון שאז הסתיימה תפלתו ורק צריך לעקור רגליו [ואין ענין לומר כן דווקא בתפלה כמבואר בסמוך בהערה].
ושוב ראיתי בספר תפילת דוד (לגאון האדר"ת עמוד סט) שכתב וז"ל אנו אומרים פסוק זה אחר גמר אלהי נצור
לאחר יהי לרצון, ובקצור שו"ע כתב לומר קודם יהיו לרצון, ואיני יודע מה שייך לומר קודם יה"ר ומה תפילה יש בזה. עכ"ל.
ואחר יהיו לרצון האחרון אף שלא פסע עונה הכל וכ"כ כמה אחרונים. ועיין בהליכות עולם (ח"א עמוד קמ"ב).
[ודרך אגב בשות לב נבון סימן טו כותב דסגולה זו אין לה מקור
[2] ופסוקים אלו הם בתורת סגולה ולא בתורת תחנונים, ועוד דאפשר דיאמר פסוק שאינו תחנונים. וע"ע בהגהות המו"ל של ספר תפילת דוד (שיובא בסמוך) וע"ע בשו"ת אז נדברו (ד מה).
[3] ואולי לדבריו אפשר לומר אחר יהיו לרצון קודם עקירת רגליו ועיין מ"ש בסמוך. [ובעיקר הסגולה אין מקור חזק לאומרה דווקא בתפלה וכמו שכתבנו בסמוך בהערה].
[4] איברא דנראה מהיבי"א שם דמי שסיים אלוקי נצור ולא אמר יהיו לרצון דרשאי לענות הכל, אולם בהליכות עולם (ח"א עמוד קמ"ב) כתב להדיא דבעינן שיסיים את הפסוק יהיו לרצון [וע"ע חזו"ע חנוכה עמוד רס"ה].
