הקב"ה בוכה על מי שאינו יכול לעסוק בתורה ועוסק?? למה??

[ואזכה לחדש]

ידועה הגמ' בחגיגה (ה':) דשלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהם בכל יום, על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל מי שאי אפשר לו לעסוק ועוסק.
והמהרש"א עמד בקושיא דא - שהרי אדרבה יש לשמוח על מי שאין לו אפשרות לעסוק בתורה ועוסק ?

משל לבחור בישיבה"ג....

שפעם בשבוע יש לו שיחת טלפון עם הוריו....

יום שישי לפני השבת....

אותו בחור מהבוקר....

חושב ומיצר על אותו שיחה...

איזה מתיש זה השיחה הזאת, איזה עצבים זה....

חבל שהיא קיימת...

ממש סיוט...

מגיעה השעה המיועדת....

הבחור צועד לכיוון המרכזיה בדומיה....

מתקשר להוריו,

מדבר איתם במשך מס' דקות...

סוגר את הטלפון באנחה...

הוא ממש מותש מהשיחה הזאת...

הוא הולך לחדרו בשביל להרגע...

עד כאן המשל,

אמנם אותו בחור יקבל ע"ז שכר בשמיים,

אשריך!

אע"ג שלא היה לך כוח עמלת ויגעת,

אבל מה??

איזה אומלל אותו בחור...

כמה אומלל...

איזה משפחה הרוסה יש לו..

איזה חיים קשים הוא עובר...

עד כדי הוא הגיע...

שלהתקשר להוריו זה פשוט משימת התשה...

אף הכא נמי.

אמנם אם אינך יכול לעסוק בתורה ומ"מ אתה עוסק,

אשריך!!

איזה עמל, איזה יגיעה,

תקבל על זה המון שכר בשמיים,

אבל הקב"ה בוכה עליך...

איזה אומלל אתה...

איזה אומלל...

התורה עומדת מול עיניך....

התיירה הקדיישה...

ובמבחינתך,

זה לא פחות ולא יותר - משימת התשה....

אין....

הקב"ה בוכה עליך....

איזה מסכן אתה...

אין לך הנאה אמיתית בעוה"ז....

כלום...

אפס...

על זה נאמר, לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי,

אחד שלא מבין שהתורה הקדושה,

זה לא רק תכלית ומטרת החיים,

אלא ההנאה הכי חזקה בחיים,

אז הוא מסכן....

הוא יאבד בעניו,