• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הקרבת קרבן עצים בבמת בני נח

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הנה האש והעצים ואיה השה לעולה (כב ז)

כתב בספר אור צבי [מגאוני הזמן בדור של בעל פני יהושע] וז"ל, שאלני הרב המופלא בנגלה ונסתר המקובל החסיד מוהר"ר א' זלמן מ"מ דק"ק זאלקווא נ"י, דמשמעות הפסוק שיצחק לא ראה את הסכין, גם בפיוט מפורש "נדנו נתן פן יבעיתו" וכו', וא"כ מהיכן החליט יצחק שיקריב שה לעולה, דילמא בדעת אברהם להביא קרבן עצים, כמו דאיתא במנחות דף קו: דמתנדבין עצים, עי"ש.

והשבתי לו ליישב, דהא נפקא לן שמביאין קרבן עצים מדכתיב בפרשת מנחה "כי תקריב קרבן" וכו', ואמרו חז"ל "קרבן" להביא את העצים, ובסוף זבחים אמרו אין מנחה בבמה, ואמרו שם אין עופות בבמה, מ"ט זבח ולא מנחה זבח ולא עופות, ולפי"ז גם קרבן עצים לא הקריבו בבמה, דלא עדיף ממנחה גופא, ומלשון "זבח" דממעטינן מנחה ועופות יש למעט ג"כ קרבן עצים, וא"כ לא היה יצחק מסופק כלל שיביא אברהם קרבן עצים, כי אין קרב בבמה, עכ"ל.

ובספר אלפי מנשה [לרבי מנשה אייכנשטיין זצ"ל בעל תורת האשם] עה"ת כאן, הקשה על תירוץ האור צבי הנ"ל, דעל כרחך שבבמת בני נח ליכא להאי דינא ד"אין מנחה בבמה", דהא במנחות שם איתא דלמ"ד שאין מנחה בבמה אין עופות בבמה, ובזבחים קטו: תניא "עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרים להקריב בהמה חיה ועוף", ומבואר דהמיעוט זבח ולא עופות הוא רק על במות שלאחר מתן תורה, אבל על הבמות שהקריבו בני נח שפיר היו מותרין להקריב מנחה ועופות [וכן כתב בטהרת הקודש מנחות ו: דקודם מתן תורה מנחה קריבה בבמה], וא"כ גם קרבן עצים היו יכולין להקריב, והדרא קושיא לדוכתה.

ונראה ליישב את דברי האור צבי הנ"ל, דאבותינו קיימו כל התורה עד שלא ניתנה, ולכן אע"פ שבבמת בני נח יכולים להקריב מנחות ועופות, מ"מ אברהם אבינו הקריב בדין במת ישראל שאין קריבה שם מנחה.

וביותר יש להוסיף, דבעל כרחך שהקרבת אברהם אבינו היתה בדיני ישראל, שהרי בבמת בני נח גם בעלי מומים כשרים, כדאיתא בזבחים שם דעד שלא הוקם המשכן הכל כשרים להקרבה תמימים ובעלי מומים. והרי אברהם אבינו הקפיד לבקע עצים תמימים, כמו שכתב הרמב"ן עה"פ ויבקע עצי עולה, שאברהם אבינו היה פוסל עצים שיש בהם תולעת כדין התורה, וזהו "עצי עולה", וכן הוא במדרש הגדול שם ובפענח רזא. והטעם שעץ שיש בו תולעת פסול הוא משום מום כמ"ש המפרש בתמיד כט. ובמנחות פה: מספקא לן אם לוקין על הקדישו משום בעל מום עי"ש, א"כ בב"נ כשר, הרי שהקפיד אברהם אבינו על דין התורה כמ"ש הרמב"ן, ולכן לא יתכן שיקריב עצים בבמה, דבדין התורה אין מנחה בבמה.
◆ ◆ ◆

בספר
תורת הבמה פכ"ב סי' ב' כתב לדון בדברי הטהרת הקודש הנ"ל דבבמת בני נח איכא מנחה, די"ל דבב"נ לא התחדש כלל קרבן מנחה בבמה דידהו, וכמו דאיכא למ"ד דלא קרבו שלמים לבני נח, כך אפשר דלא קרבו להם מנחות. ולפי"ז ג"כ ניחא דברי האור צבי הנ"ל, דנמצא דכל מה שיכול אברהם אבינו להקריב קרבן עצים הוא רק בדין במת ישראל, ובדיני ישראל אין מנחה ועצים קרבים בבמה.

אך הביא שם שבעבודה תמה (דף קז. בדפי הספר) הוכיח דבני נח מקריבין מנחה בבמה דידהו, מדכתיב "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'". ובירושלמי מגילה פ"א הי"א מבואר דב"נ מביא בבמה שלו אפילו קטורת. והנה לפי"ז נראה דכמו שבקרבן מבעלי חיים לבני נח אין דינים מאיזה בעלי חיים להביא, ויכולים להביא גם חיה, הוא הדין בקרבן מנחה מן הצומח, לאו דוקא מן החיטין כמו בישראל, אלא הוא הדין מן השעורים ואף מן העדשים ומכל מין אחר. וכן מוכח מיניה וביה מקין, שהביא מזרע פשתן כמ"ש רש"י שם והוא מהתנחומא. ונראה שגם אין בזה דינים של קמיצה ואכילת השיריים, אלא הכל קרב.​
 
ונראה ליישב את דברי האור צבי הנ"ל, דאבותינו קיימו כל התורה עד שלא ניתנה, ולכן אע"פ שבבמת בני נח יכולים להקריב מנחות ועופות, מ"מ אברהם אבינו הקריב בדין במת ישראל שאין קריבה שם מנחה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויש לדון בדברינו הללו, לפי מש"כ הגרי"ז בספרו עה"ת פרשת יתרו, דגם לאחר מתן תורה עד שלא הוקם המשכן היה מותר לישראל להקריב חיה ועופות בבמה, א"כ אין זה דין שתלוי בין דיני ישראל לבין דיני בני נח, אלא גם בדיני ישראל בבמות של הזמן שקודם הקמת המשכן איכא היתר הקרבה לחיה ועופות, ולפי"ז לכאורה אין שייך לומר בזה שקיים אברהם אבינו התורה קודם שניתנה, דהרי גם לאחר מתן תורה מותר במין במה כזו של קודם שהוקם המשכן. אמנם החזו"א קמא סי' מ"א ס"ק י"ג נקט דלאחר מתן תורה נאסרה לישראל הקרבת חיה ובעלי מומין בבמה וכל הקרבתן היא רק בתורת ישראל, ולפי"ז ניחא דברינו הנ"ל. וגם להגרי"ז י"ל דאפילו אם קודם שהוקם המשכן לא נהגה פרשה זו, סו"ס הוא רק משום שלא התחיל דין זה לנהוג, ולא הוי מין אחר של במה, וגם זאת קיים אברהם קודם שניתן.​
 
וביותר יש להוסיף, דבעל כרחך שהקרבת אברהם אבינו היתה בדיני ישראל, שהרי בבמת בני נח גם בעלי מומים כשרים, כדאיתא בזבחים שם דעד שלא הוקם המשכן הכל כשרים להקרבה תמימים ובעלי מומים. והרי אברהם אבינו הקפיד לבקע עצים תמימים, כמו שכתב הרמב"ן עה"פ ויבקע עצי עולה, שאברהם אבינו היה פוסל עצים שיש בהם תולעת כדין התורה, וזהו "עצי עולה", וכן הוא במדרש הגדול שם ובפענח רזא. והטעם שעץ שיש בו תולעת פסול הוא משום מום כמ"ש המפרש בתמיד כט. ובמנחות פה: מספקא לן אם לוקין על הקדישו משום בעל מום עי"ש, א"כ בב"נ כשר, הרי שהקפיד אברהם אבינו על דין התורה כמ"ש הרמב"ן, ולכן לא יתכן שיקריב עצים בבמה, דבדין התורה אין מנחה בבמה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
במקדש דוד סי' כ"ד אות ג' הסתפק האם בבמת ישראל איכא פסולא דעץ שנמצא בו תולעת, ואי נימא דכשר א"כ קשה דאפילו אם נהג אברהם אבינו בדין התורה מ"מ הרי זה כשר, ועי' במשנת חיים בראשית סי' ס"ז מש"כ בזה.​
 
[]אך הביא שם שבעבודה תמה (דף קז. בדפי הספר) הוכיח דבני נח מקריבין מנחה בבמה דידהו, מדכתיב "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'". ובירושלמי מגילה פ"א הי"א מבואר דב"נ מביא בבמה שלו אפילו קטורת. והנה לפי"ז נראה דכמו שבקרבן מבעלי חיים לבני נח אין דינים מאיזה בעלי חיים להביא, ויכולים להביא גם חיה, הוא הדין בקרבן מנחה מן הצומח, לאו דוקא מן החיטין כמו בישראל, אלא הוא הדין מן השעורים ואף מן העדשים ומכל מין אחר. וכן מוכח מיניה וביה מקין, שהביא מזרע פשתן כמ"ש רש"י שם והוא מהתנחומא. ונראה שגם אין בזה דינים של קמיצה ואכילת השיריים, אלא הכל קרב.[/]​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והגרח"מ שטיינברג שליט"א העיר לדברי רש"י מנחות עג: לגבי מנחה שהביא הגוי למקדש, שמנחתו כליל.​
 
חזור
חלק עליון