חכמינו אמרו, שלפיכך נקראת ארץ ישראל "ארץ הצבי", כי כשם שהצבי הזה משהופשט עורו מעליו שוב אינו יכול לחזור ולכסות את גופו מאחר שהוא מתכווץ, כך גם ארץ ישראל בזמן שישראל יושבים עליה הריהי מתכווצת (גטין נ"ז).
משמע איפוא כי לפני שנכנסו ישראל לארץ היה שטחה מצומצם מאד, כך שלא הספיק לכל שבט השטה שניתן לו; אך לאחר שהוטל הגורל נתרחבו ממדי השטח בהתאם לגודלו של השבט.
זהו איפוא פשוטו של הפסוק: "אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה" – רק עתה, אחרי שנפל הגורל על שטח פלוני בשביל שבט פלוני, נתהווה השטח הראוי בהתאם לצרכיו של השבט...
וזהו שנתכוין רש"י לומר: "מקרא קצר הוא זה" – המקרא מדבר כאן בכברת האדמה הקצרה שנתרחבה אחר כך...
משמע איפוא כי לפני שנכנסו ישראל לארץ היה שטחה מצומצם מאד, כך שלא הספיק לכל שבט השטה שניתן לו; אך לאחר שהוטל הגורל נתרחבו ממדי השטח בהתאם לגודלו של השבט.
זהו איפוא פשוטו של הפסוק: "אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה" – רק עתה, אחרי שנפל הגורל על שטח פלוני בשביל שבט פלוני, נתהווה השטח הראוי בהתאם לצרכיו של השבט...
וזהו שנתכוין רש"י לומר: "מקרא קצר הוא זה" – המקרא מדבר כאן בכברת האדמה הקצרה שנתרחבה אחר כך...
אגרא דפירקא; הובא ב'מעינה של תורה'
ועי' מש"כ בזה בפר' שלח שכן ס"ל לתשובה מאהבה, ולכאורה ברש"י יוצא לא כן, וצ"ת בזה. ויש להוסיף ש"שמה" – באתב"ש ביצ, אותיות צבי.