אור שמח הלכות מעשר שני ונטע רבעי פ"ג ה"י:
ואם נאמר דסיכה הוי בכלל אכילה דבר תורה צ"ע מנ"ל דסיכה אסור בשמן קודש טהור, ואם נאמר דמה"ת סיכה לא הוי בכלל אכילה רק לענין שלא יהא מקרי שמאבדין תרומה ועוברין משום משמרת תרומתי ע"ז איתרבאי דסיכה אינה הורדה בדבר העומד לכך כמו שמן, הוי א"ש דגבי קודש אכילה כתיבא אבל אם נאמר דסיכה כאכילה מה"ת צ"ע. ואולי משום דמאשי ד' מותר האשים זכי רחמנא לכהנים ולא אשכחן גבי מזבח רק אכילה ושתיה בלבד (מנחות דף כ') לא סיכה, לכן גם כהנים לא זכו לסיכה וצ"ע.
ואפשר להוסיף מקדושין (נב, ב) "מן האש, מה אש לאכילה אף לך לאכילה".
אגב שאלת האו"ש מתחזקת לפי דברי הגרי"ז שסיכה כשתייה כלפי דין החפצא,
בצירוף דברי הבית הלוי שאכילת קדשים היא רק דין שהחפצא ייאכל [ולכן אפשר לאכול חי].
ואשמח אם יוסיפו בזה.
ואם נאמר דסיכה הוי בכלל אכילה דבר תורה צ"ע מנ"ל דסיכה אסור בשמן קודש טהור, ואם נאמר דמה"ת סיכה לא הוי בכלל אכילה רק לענין שלא יהא מקרי שמאבדין תרומה ועוברין משום משמרת תרומתי ע"ז איתרבאי דסיכה אינה הורדה בדבר העומד לכך כמו שמן, הוי א"ש דגבי קודש אכילה כתיבא אבל אם נאמר דסיכה כאכילה מה"ת צ"ע. ואולי משום דמאשי ד' מותר האשים זכי רחמנא לכהנים ולא אשכחן גבי מזבח רק אכילה ושתיה בלבד (מנחות דף כ') לא סיכה, לכן גם כהנים לא זכו לסיכה וצ"ע.
ואפשר להוסיף מקדושין (נב, ב) "מן האש, מה אש לאכילה אף לך לאכילה".
אגב שאלת האו"ש מתחזקת לפי דברי הגרי"ז שסיכה כשתייה כלפי דין החפצא,
בצירוף דברי הבית הלוי שאכילת קדשים היא רק דין שהחפצא ייאכל [ולכן אפשר לאכול חי].
ואשמח אם יוסיפו בזה.
