• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

"וישחט" אתנחתא, "וישחט" שלשלת

4 פעמים מופיעה שלשלת בתורה.
הטעם נראה כמו אזעקה עולה ויורדת, וכך הוא נשמע באשכנז.
ב3 הפעמים הראשונות מתואר קושי עצום, מאבק פנימי ממושך, - ויתמהמה (לוט על ממונו) , ויאמר (העבד מתפלל על השידוך) , וימאן (יוסף הצדיק).
בפעם הרביעית הוא מופיע בפרשת צו על המילה וישחט בקורבנות המילואים של חנוכת המזבח.
בכל אחד מימי המילואים הקריבו פר לחטאת, איל לעולה, ואיל לשלמי מילואים.
השאלה כפולה - מה הקושי והמאבק באיל המילואים, ולמה באיל העולה הטעם הוא הכי קצר - אתנחתא, כניגוד מוחלט ?

ראיתי (לא זוכר איפה) שאיל המילואים הוא החותם את כל חנוכת המזבח,
הוא תפילת נעילה שחונכת את המשכן להיות חיבור וכפרה בין ישראל לקב"ה, במיוחד אחרי חטא העגל, עוצמת התפילה והתשובה על העבר והעתיד - מתרכזת כאן.
לכן יש שלשלת על איל המילואים.
חשבתי לומר - איל העולה שקדם לו, אולי זה מקביל לביטחון שלנו בה' מראש שהוא יקבל את תשובתינו ותפילתנו באהבה, הכל חלק שמח וזך (כמו אכילת תשיעי לפני צום כיפור).

יש הסברים אחרים לשלשלת בוישחט,
אך הם לא מסבירים מה המאבק הגדול יחד עם הסבר על האתנחתא באיל הראשון. אשמח לשמוע פירושים כאלו.
 
שמעתי טעם אחר לשלשלת, כשהדבר המתואר חזר על עצמו כמה פעמים.
אצל יוסף הצדיק, א"ש ממש, שהוא מיאן הרבה פעמים.
אצל לוט, ג"כ טוב, שהתמהמה כמה פעמים עד שהוציאו אותו בכח.
אצל אליעזר עבד אברהם, ק"ק שהרי מיד כשהתחיל להתפלל הגיעה רבקה, וי"ל שהיה מתפלל כבר בדרך.
וכאן, חשבתי הרבה מה יש לומר, עד שעלה לי רעיון, אשמח אם החברים יביעו דעתם,
שכששחטו את איל המילואים הוא נמצא טריפה והיה צריך להקדיש ולשחוט אחר תחתיו, ומאורע זה רמוז בטעם המביע כפילות וחזרה על המעשה.
 
שמעתי טעם אחר לשלשלת, כשהדבר המתואר חזר על עצמו כמה פעמים.
אצל יוסף הצדיק, א"ש ממש, שהוא מיאן הרבה פעמים.
אצל לוט, ג"כ טוב, שהתמהמה כמה פעמים עד שהוציאו אותו בכח.
אצל אליעזר עבד אברהם, ק"ק שהרי מיד כשהתחיל להתפלל הגיעה רבקה, וי"ל שהיה מתפלל כבר בדרך.
וכאן, חשבתי הרבה מה יש לומר, עד שעלה לי רעיון, אשמח אם החברים יביעו דעתם,
שכששחטו את איל המילואים הוא נמצא טריפה והיה צריך להקדיש ולשחוט אחר תחתיו, ומאורע זה רמוז בטעם המביע כפילות וחזרה על המעשה.
חידשת. אולי זה רמז שחזרו על הקרבת כל הקורבנות הללו כל ימי המילואים שוב ושוב , הקימו את המשכן ופירקו.
 
יתכן,
וצריך להוסיף שהדבר נרמז דווקא בקרבן האחרון לומר שהתחילו כעת מההתחלה ..
ולפניו אתנחתא - להראות שעשו זאת בקבלת עול בזריזות, או דווקא להדגיש את הקושי שהיו צריכים לקיים בעצמם "אתנחתא" כמו וינח ביום השביעי, אך שוב הגיעו אל השלשלת.
 
עוד הצעה - איל המילואים הוא הקורבן הראשון אי פעם שנאכל על ידי בני אדם בעלי יצר הרע.
(אמנם במעמד הר סיני הקריבו ואכלו גם שלמים, אך כתוב בספרים שהם תיקנו את חטא אדם הראשון, לא היה כל כך קשה לאכול לשם שמיים)
מובא שהדרגה העליונה היא לא להיות פרוש, אלא להתענג לשם שמיים.
לכן
קורבן עולה שלא נאכל, קיבל טעם אתנחתא. יחסית קל לכוון לשם שמיים .
(קורבן חטאת שלפניו גם היה מיוחד שלא נאכל, אמנם חלקו נשרף לא על המזבח).
קורבן השלמים הראשון בהיסטוריה אחרי חטא העגל - הנאה גשמית ביותר לשם שמיים עם כל הכוונה -היה השקעה נפשית עצומה, ויש טעם שלשלת.
 
הראש כולל שלנו הביא מהצפנת פענח שמרע"ה הסתפק האם יש לזה דין שלמים או דין חטאת. ופירש שם גם באופ"א שהסתפק האם צריך לכוון גם על נדב ואביהו. ע"ש.
ושהגר"י רוזנל במשנת יעקב פירש שהוא מלשון אריכות שטען זה מאריך התיבה טובא, כי האריך בשחיטה בכדי שיהיה לו דם רק לכל ההזאות.
הוא הביא עוד פי' בענין הספק אבל איני זוכרו.
 
הראש כולל שלנו הביא מהצפנת פענח שמרע"ה הסתפק האם יש לזה דין שלמים או דין חטאת. ופירש שם גם באופ"א שהסתפק האם צריך לכוון גם על נדב ואביהו. ע"ש.
ושהגר"י רוזנל במשנת יעקב פירש שהוא מלשון אריכות שטען זה מאריך התיבה טובא, כי האריך בשחיטה בכדי שיהיה לו דם רק לכל ההזאות.
הוא הביא עוד פי' בענין הספק אבל איני זוכרו.
היום שאילתיו וזה ביאורו:
ויש לפרש עוד ע"פ דרכו של הרב זקס ע"פ ד' הגמ' (זבחים קב.) "הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא! הכי קאמר, אני אמרתי: אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי", ונמצא שהיתה זו השחיטה האחרונה של מרע"ה, וא"כ השלשלת מורה על קושי הפרידה. ובאופ"א מורה על הספק האם מילא את תפקידו כראוי, כמצוי בכל אדם שמסיים את תפקידו שמסופק האם מילא את יעודו בכל תפקידו כראוי או שמא נתרשל באיזה שהם דברים.
 
חזור
חלק עליון