• לחכמי ורבני הפורום הע"י,

    בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר.

    כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים.

    הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות).

    אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

    ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל.

    חזקו ואמצו!

חידה: על מי מרן אמר שאם היה בא לפניו היה נותן לו מלקות?

פִּתָרוֹן
התלמיד שסולק על לא עוול בכפו...
זכורני מעשה שהיה בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה לפני כששים שנה.
הרב הראשי לישראל והראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר היה נשיא ישיבת פורת יוסף, ומפעם לפעם היה מבקר בישיבה.
פעם אחת ירד הרב במדרגות הישיבה, וכמובן היו עמו הרב בן ציון חזן גבאי הישיבה ועוד רבנים משום שורת דרך ארץ, וילדי הישיבה היו עומדים למעלה ומסתכלים.
לפתע דחף אחד הילדים את חברו, והלה לקח את כיפתו והשליכה למטה לעיני רבי יעקב מאיר.
הרב כעס מאד וגער ברבני הישיבה, וכי זו הדרך ארץ שתאם נותנים לתלמידיכם?
חקר וודרשו מי זרק את הכיפה, היה זה ילד חכם ופיקח וגם שובב שאיני רוצה לומר את שמו.
תכף ומיד בחרון אפם לקח המשגיח את אותו ילד וזרקו מהישיבה. באו אביו ואחיו בבכיות ותחנונים שיחזירו אותו עם כל מיני עונשים, אך לא שמעו להם ולא הסכימו להחזירו לישיבה, ויצא...
התלמיד שסולק על לא עוול בכפו...
זכורני מעשה שהיה בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה לפני כששים שנה.
הרב הראשי לישראל והראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר היה נשיא ישיבת פורת יוסף, ומפעם לפעם היה מבקר בישיבה.
פעם אחת ירד הרב במדרגות הישיבה, וכמובן היו עמו הרב בן ציון חזן גבאי הישיבה ועוד רבנים משום שורת דרך ארץ, וילדי הישיבה היו עומדים למעלה ומסתכלים.
לפתע דחף אחד הילדים את חברו, והלה לקח את כיפתו והשליכה למטה לעיני רבי יעקב מאיר.
הרב כעס מאד וגער ברבני הישיבה, וכי זו הדרך ארץ שתאם נותנים לתלמידיכם?
חקר וודרשו מי זרק את הכיפה, היה זה ילד חכם ופיקח וגם שובב שאיני רוצה לומר את שמו.
תכף ומיד בחרון אפם לקח המשגיח את אותו ילד וזרקו מהישיבה. באו אביו ואחיו בבכיות ותחנונים שיחזירו אותו עם כל מיני עונשים, אך לא שמעו להם ולא הסכימו להחזירו לישיבה, ויצא בעל בית פשוט, אך ירא שמים, נס היה שנשאר ירא שמים!
וכל ימיו היה מיצר ובוכה על כך שלא נתנו לו להתקדם בלימוד, לפי כישרונותיו (כצ"ל, ובמעדני המלך נפל ט"ס הושמטה י'. @הרב אליהו כהן - מעדני המלך) הוא יכל להיות תלמיד חכם גדול, ועתה אינו אלא בעל בית פשוט.
זו דרכה של תורה?! אם המשגיח הזה היה לפני, הייתי גוער בו ומלקה אותו, מה אתה זורק נשמות? וכי אתה יודע מה עתיד להיות ממנו? הנבואה נתנה לשוטים, איננו יכולים לדעת עתידות. ומי שעושה דברים כאלה אוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה!
וכן בבנות, אסור לזרוק בת שעשתה מעשה שאינו הגון!
הלא אין דבר העומד בפני התשובה, וכי המורה הזה שזרק את הילד או הילדה אינו חוטא לפני הקב"ה?! ביום הכיפורים הוא בא ומבקש: "חטאנו לפניך רחם עלינו", "כתבנו לחיים מלך חפץ בחיים", לכבוד מה ה' יכתוב אותך לחיים אם אתה נבל זורק את תלמידיך!
צריך לדעת את האחריות הכבדה שיש בזה, וכגודל האחריות כך גם חומרת העונש!
 
פִּתָרוֹן
חזור
חלק עליון