• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

חידושים ופרפראות לפרשת שמיני

abc123

Well-known member
בע"ה החל מיום ראשון הקרוב. הת"ח באתרא קדישא פורום מורשת מרן. יעלו כאן חידושים, פרפראות, קושיות ותירוצים, עדיפות לקצרים ופחות מהלכים ארוכים. בפרשת שמיני.
והציבור היקר יוכל לדרג את החידוש או הביאור שמאוד מצא חן בעיניו.
 
וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם

א] בני ימא. דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א. (רש"י בכורות ח. ד"ה בני ימא)

ב] מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם (יא, י), בתורת כהנים אמרינן לרבות הסריני, פי' בריה אחת יש בים שהוא דומה לאדם במקצת מטבורו ולמעלה ודומה לאשה לכל דבריה, ומטבורו ולמטה מין דגים, ומשוררת יפה בקול נעים. (מושב זקנים מבעלי התוס' פ' שמיני)

ג] והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורווינא בעברו בספינה ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים, ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאלתיו על זה והמלך שתק, והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה היתה סרני או חיה אחרת מפני מרחק המראה, וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר: "אדוני המלך הפוך פניך ותראה פלא גדול", תכף ומיד צללה בתוך הים, אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה, ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב, ואולי קראוה סרני מלשון שירה. (ערוך)

ד] עדת חנפים הנה הנם דומים אל הסירינה, והוא דג בים מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג, ומקום משכנה בסלעים ומקומות המסוכנים בים, והיה מדי עבור איזה אניה תתחיל לזמר ולשורר בקול כל כך נעים עד כי תפיל חבלי שינה על עיני אנשי האניה חובליה ומנהיגיה ואחרי כן נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק יז מובא במדבר קדמות מערכת ד' אות י"ג)
 
וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה

א] אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה (איוב ל, כט). בנות היענה לא ישאו קולם ולא יצעקו כלל אף כי יכו אותם לא יצוחו, ואין בכל העופות כמותם בשתיקה. (רמב"ן)

ב] הנעמה מטלת ביצים ומנחתם במקום גבוה ועומדת במקום רחוק כנגדם ומבטת ורואה בהם ואינה מסיחה דעתה מהם ובאותה הבטה עושה פירות שיוצאים האפרוחים, ואם תבוא שום חיה ומפסיקה הורגים אותה לפי שנעשו ביצים מוזרות, ולזה נהגו לתלותם בבית הכנסת לומר שעיקר התפלה שתתקבל ותעשה פירות היא הכוונה ולא יהיה דבר מפסיק בינו לבין אביו שבשמים. (ש"ך על התורה תזריע בפסוק אם נקבה תלד, ועי' במדרש תלפיות ענף בעלי חיים עוד טעמים למנהג לתלותם בבית הכנסת)

ג] רבי בא ורבי חונה ישבו, הגיעה בת יענה וחטפה התפילין של ר' חונה, צדה רבי בא וחנקה. (ירושלמי מו"ק יז:)
 
נערך לאחרונה:
וְאֶת הַדּוּכִיפַת פירשוהו הגאונים תרנגולא ברא, ועוף הוא שיש בראשו בלורית, והתרגום אמר נַגַר טוּרָא, שנקב את האבן עד שנכנס בצואר עוג עד שהרגו משה רבינו, כי הביא הר גדול ורצה להשליכו על מחנה ישראל להרוג את כולן, וזה הענין אע"פ שאין הדעת מקבלתו, אמת הוא שעל ידי נס היה וכו'. וזה העוף אם יתלה לשונו האדם על לוח לבו מצד ימין נוצח את בעל דינו בדין, אפי' יהא בעל דינו מלך הרי זה נוצחו, וכן אם תתלה האשה את עינו השמאלית בצוארה, לא יאהב בעלה אשה אחרת זולתה לעולם, אפי' היא כעורה, הרי זו רואה יפה כחמה, וניסו חכמי יון והוא אמת. (מחברת הערוך לר"ש פרחון ערך דכף)

הַדּוּכִיפַת הוא נַגַר טוּרָא כתרגומו, והוא שנקב את האבן עד שנכנס בצוארו של עוג, ואם יתלה איש את לשונו על לבו מימינו יזכה וינצח בעל דינו אפי' את המלך, ואשה שתתלה עינה השמאלית על צוארה יאהבנה בעלה אפי' היא כעורה מאד ולא יאהב אחרת לעולם, וחכמי יון ניסו את הדבר הרבה וגם אנו והוא אמת. פרחו"ץ [1]. (פענח רזא שמיני)

[1] לכאורה צ"ל פרחו"ן, והוא ר"ש פרחון הנ"ל, וכן בפענח רזא דפוס משנת שס"ז נראה "פרחון"
1712098669446.png
 
נערך לאחרונה:
וְאֵת הַחֲסִידָה

א] עיין במדרש תהלים (מזמור קד) למה נקראת שמה חסידה שהיא נרמסת תחת חברותיה, ופי' שם מהר"י כהן שמין זה דנים ביניהם דיני מיתות וממיתין את אשר עוות ונתחייב בדיניהם. (אוצר י"ד החיים אות קל"ב)

ב] לפי שיש בה מדת חסידות שנותנת מעשר מבניה, ולפי שהיא חסידה מכל העופות לכך נקראו חיות הקדש על שמה שנא' (איוב לט, יג) כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אלו מלאכי השרת אִם אֶבְרָה חֲסִידָה אלו חיות הקדש. (רבינו אפרים שמיני)

ג] החסידה משלכת מעשר מבניה והיא חסידותה. תרגום של חסידה חוריתא מפני שדרך פני החסידים להתחוור באזיל סומקא ואתי חיורא מפני המתלוצצים על חסידותם ואעפ"כ לא נמנעים (פענח רזא שמיני)

ד] החסידה דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים בזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים (מצודת דוד ירמיה ח, ז)
 
וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר

א] למה נקרא חזיר, שהוא עתיד לחזור. (מדרש הגדול שמיני. מובא ברבינו בחיי, ריטב"א קידושין מט:, פענח רזא פ' ראה)

ב] על דרך אומרם ז''ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר. והוא גרה לא יגר פירוש תנאי הוא הדבר לזמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה. (אור החיים)

ג] ואת החזיר, שמחזר כל גופו ואינו מחזר צוארו. (מדרש לקח טוב)

ד] דע כי חכמי הטבע הזכירו בע"ח אחד בין משפחת החזיר נקראת (טאיאסו) משכנו עדרים עדרים באמעריקא החמה הדרומית והוא מפריס פרסה ולו ד' קיבות כמקרה כל בעל גרה באשר הוא גם מעלה גרה והוא דומה בתוארו לחזיר היער וגדלו כחזיר הבית שערו קשה ושחור ועל צוארו כעמק ממראה לבן ובאמצע גבו ממעל הוא שסוע כעובי אצבע ושם כיס קטן מלא מיץ מריח כביזאם. (מלבי"ם שמיני)

ה] אם כן כיון שרגלי חזיר מפריס פרסה ושוסע שסע למה לא התירו לאכול, מפני שכחו ותוקפו של חזיר שהיה לו להיות ברגליו ניתן לו בצוארו, ירוץ אליו בצואר (איוב טו, כו), כי ב' חזירים בהלחמם ילחמו בצוארם כי עבים בצוארם, הרי חמסן לא נבחר, כי הסימן בצוארו, לכך איננו מעלה גרה, ולא בחר בחזיר. (סידור הרוקח בפירושו לאשרי)

ו] ואפילו החזיר אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו, אכן מפני גודל טומאתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד לבוא שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מהארץ. ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים, וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו, על כן לא נזכר בפרק שירה זו, שאין בו שום בירור עכשיו ע"י האדם, עם היות מעיו דומין לבני אדם, וכן עיניו דומות כקוף בפני אדם, ויש בו סימן טהרה ופושט טלפיו, משא"כ בשאר הטמאים. (יעב"ץ בפי' לפרק שירה תחילת פרק ה')
 
וְאֶת הָרָחָם

כל הבעלי חיים יש להם אותיות מכ"ב אותיות, דאדם המדבר יש לו כל הכ"ב אותיות, והבע"ח י"ל לכל אחד אותיות מיוחדים כמו התרנגול מוציא אותיות ק"ר כידוע, וכן הברת אות הרחם שרקרק, וצפצוף עופות נמסר להם אותיות צ"ף. (פרי צדיק בא אות ב')
 
אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ

ואפשר להמשיל מדת העצבון אל העורב אשר בלידת בניו והם לבנים יגדל עצבונו עד כי יפרד מהם ויעזבם בחשבו כי אינם בניו לבלתי היותם דומים לו בשחרות ולא יביא אליהם לאכול עד תגדל נוצתם שחורה ובין כך הם חיים מהאויר והטל או כדברי חז"ל שהקב"ה מזמין להם יתושים קטנים ונכנסים לתוך פיהם כדכתיב לבני עורב אשר יקראו וכל זה הוא עושה מרוב העצבון המושל בו וכן מתעצב יותר מכל חי באבוד בניו. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק ט)
 
וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס

והנה במין השפן נמצא מין אחד (הנקרא וואווער), משכנו בנקרת הסלעים אשר על הר סיני, והוא מעלה גרה וברגליו האחרונות יש לו שלשה פרסות, רק רגליו הראשונות הם עבות אחוזות בארבע אצבעות ונוכל לחושבו למפריס פרסה מצד רגליו האחרונות, לזה אמר בו ופרסה לא יפריס בלשון עתיד, ר"ל הגם שהתחיל להפריס בצד א' מגופו לא יפריס בעתיד שלא יגמור בו הטבע פעולה זאת ברגליו הראשונות. (מלבי"ם שמיני)
 
כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם, תמצא באלו שתי תיבות נראה אליכם - אהרן מיכאל וכו' לכבודו (של אהרן) הוקם על ישראל מיכאל שר הגדול העומד ללמד סנגוריא עלינו בשמים, זהו שאמר הכתוב כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן למה נאמר שני פעמים זָּקָן זְקַן אלא הב' משוחים שנמשחו באותו שמן מיכאל למעלה ואהרן למטה [1]. (פי' הרא"ש שמיני).​


[1] ועי' באוה"ח הקדוש (פ' תבוא) בשם זוהר חדש בענין מיכאל אימתי זכה להיות במצב זה, שהוא מעת שהעלה נפשו של דוד לג''ע העליון אחר שבנה שלמה בית המקדש. ובספר ציוני (פ' משפטים) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך זה מיכאל, וסימן לדבר כי הוא בישר את שרה שיולד יצחק ראש לנימולים, ולפיכך הוא שר של ישראל מן היום ההוא. וצ"ע.​
 
נערך לאחרונה:
כתב רש"י פ"י פי"ז לשאת את עוון העדה, מכאן למדנו ששעיר ר"ח היה שהוא מכפר על עוון טומאת מקדש וקדשיו​
וצ"ע הרי רק באותו יום הוקם המשכן ועדיין לא היו קדשים וגם לא טומאת מקדש ?
רבי ישראל מרוז'ין עונה על פי הגמרא חולין ס: שהקב"ה אומר 'שעיר זה יהא כפרה שמיעטתי את הירח", והוא הוא טומאת מקדש וקודשיו. משה כעס כי חשב שבחנוכת המשכן יהיה התיקון השלם, ואהרן הסביר לו שהמצב לא הסתייע.​
 
4 פעמים מופיעה שלשלת בתורה.
הטעם נראה כמו אזעקה עולה ויורדת, וכך הוא נשמע באשכנז.
ב3 הפעמים הראשונות מתואר קושי עצום, מאבק פנימי ממושך, - ויתמהמה (לוט על ממונו) , ויאמר (העבד מתפלל על השידוך) , וימאן (יוסף הצדיק).
בפעם הרביעית הוא מופיע בפרשת צו על המילה וישחט בקורבנות המילואים של חנוכת המזבח.
בכל אחד מימי המילואים הקריבו פר לחטאת, איל לעולה, ואיל לשלמי מילואים.
השאלה כפולה - מה הקושי והמאבק באיל המילואים, ולמה באיל העולה הטעם הוא הכי קצר - אתנחתא, כניגוד מוחלט ?

ראיתי (לא זוכר איפה) שאיל המילואים הוא החותם את כל חנוכת המזבח,
הוא תפילת נעילה שחונכת את המשכן להיות חיבור וכפרה בין ישראל לקב"ה, במיוחד אחרי חטא העגל, עוצמת התפילה והתשובה על העבר והעתיד - מתרכזת כאן.
לכן יש שלשלת על איל המילואים.
חשבתי לומר - איל העולה שקדם לו, אולי זה מקביל לביטחון שלנו בה' מראש שהוא יקבל את תשובתינו ותפילתנו באהבה, הכל חלק שמח וזך (כמו אכילת תשיעי לפני צום כיפור).

יש הסברים אחרים לשלשלת בוישחט,
אך הם לא מסבירים מה המאבק הגדול יחד עם הסבר על האתנחתא באיל הראשון. אשמח לשמוע פירושים כאלו.​
 
שאל רבינו רה"י הגרא"צ סופר זצוק"ל
"בפרשת נח אומר הפסוק "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה"
ופירש שם רש"י שדיבר הכתוב בלשון נקיה ולכך לא אמרו מן הבהמה "הטמאה"
והקשה רבינו זצוק"ל מפרשתנו דמוזכר כל הזמן המילה טמאה טהורה וטמאה
ואמאי לא דיבר הכתוב בלשון נקיה????????
ותירץ ביסוד גדול ועצום!!!
בפרשת נח עוסקת התורה בסיפור תיבת נח
להיכן נענסו החיות ואיזה חיות נכנסו
התורה מספרת את סיפורו של נח
"כשמספרים סיפורים מדברים בלשון נקיה"
אולם בפרשת שמיני שעוסקת התורה בגוף ההלכות
ללמדנו בינה אי טמא הוא או טהור
כתבה תורה בדייקא לשון טמא
כי הגוף ההלכות אין תירוצים ומריחות
צריכים אנו ללמוד את הכתוב כצורתו והכי חד בעולם......
וכמה וכמה נאים הדברים למי שאמרם
 
"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם... וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא י"א, ד';ז')

לכאו' צ"ע, שהרי מש"כ "את הגמל כי מעלה גרה הוא" וכן "את החזיר כי מפריס פרסה הוא", הרי שדברים אלו הם סיבה שהיה אמור להיות כן מותר לאוכלם, והסיבה שאסור היא בגלל הסימנים האחרים, ולמה כתב דווקא את זה?
אומר ה"כלי יקר":
1712595369370.png
כלומר, שהגמל הזה שמראה לכולם שהוא לועס ומעלה גרה כדי שיחשבו שהוא טהור, וכאשר הוא כורע לשבת הוא מכניס את רגליו כלפי מנים ומוציא את ברכיו כדי שלא יראו שאינו מפריס פרסה, וכן החזיר שפושט את טלפיו כדי שיראו שהוא מפריס פרסה, ובזה הם כאילו אומרים שיראו שהם טהורים אע"פ שהם טמאים, הרי שהדבר גרוע יותר מאשר מי שטמא ולא מראה כאילו הוא טהור.
וא"כ זה סימן הטומאה העיקרי שלהם שהם מראים כאילו הם טהורים ומטעים את הבריות.
 
"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י', ב')
מה הטעם שכתוב "וידום" ולא "וישתוק" וכד'?
יש לומר, שהרי יש: מדבר, חי, צומח, דומם.
המדבר, כאשר פוגעים בו, הטבע שלו שהוא פוגע חזרה.
החי, כאשר פוגעים בו, או שהוא תוקף או שהוא בורח.
הצומח, כאשר פוגעים בו, אינו מגיב בחזרה, אבל ניכר עליו שהוא נפגע.
והדומם, כאשר פוגעים בו, כלל לא רואים שינוי כלשהו ולא ניכר עליו שנפגע.
כך היה אהרן. "וידום אהרן" כמו דומם ששותק וכלל לא ניכר שנפגע.

איך עושים את זה?
אם אדם יודע שמה שקורה לו זה לטובה, ועכ"פ יצא לו מזה טוב, הרי שאין לו סיבה להרגיש לא טוב עם זה.
משל למה הדבר דומה, לאדם דקיבל מכה בגבו וטרם שהסתובב לראות מי הוא זה שמכהו, החל הזעם לעלות בליבו ע"כ שמישהו מעז להכותו וכבר חשב מה יעשה לו בעו רגע כאשר יסתובב.
והנה, כאש הסתובב, רואה הוא את חבירו משכבר הימים מחוייך כולו ובקריאת חיבה קורא אליו כמה זמן לא נפגשו וכו'.
הרי שמיד כל הכעס והכאב שהיה בו נהפך לשמחה ומחילה.

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
איך עושים את זה?
כאשר אדם יודע שמה שקורה לו זה לטובה, ומי שנתן לו את ה'מכה' זה מי שרוצה בטובתו, הרי שהוא אינו כועס עליו כלל.
וכמו שאין אדם שיכה את הרופא על כך שנתן לו חיסון והכאיב לו, מכיון שזה לטובתו.
 
חזור
חלק עליון