4 פעמים מופיעה שלשלת בתורה.
הטעם נראה כמו אזעקה עולה ויורדת, וכך הוא נשמע באשכנז.
ב3 הפעמים הראשונות מתואר קושי עצום, מאבק פנימי ממושך, - ויתמהמה (לוט על ממונו) , ויאמר (העבד מתפלל על השידוך) , וימאן (יוסף הצדיק).
בפעם הרביעית הוא מופיע בפרשת צו על המילה וישחט בקורבנות המילואים של חנוכת המזבח.
בכל אחד מימי המילואים הקריבו פר לחטאת, איל לעולה, ואיל לשלמי מילואים.
השאלה כפולה - מה הקושי והמאבק באיל המילואים, ולמה באיל העולה הטעם הוא הכי קצר - אתנחתא, כניגוד מוחלט ?
ראיתי (לא זוכר איפה) שאיל המילואים הוא החותם את כל חנוכת המזבח,
הוא תפילת נעילה שחונכת את המשכן להיות חיבור וכפרה בין ישראל לקב"ה, במיוחד אחרי חטא העגל, עוצמת התפילה והתשובה על העבר והעתיד - מתרכזת כאן.
לכן יש שלשלת על איל המילואים.
חשבתי לומר - איל העולה שקדם לו, אולי זה מקביל לביטחון שלנו בה' מראש שהוא יקבל את תשובתינו ותפילתנו באהבה, הכל חלק שמח וזך (כמו אכילת תשיעי לפני צום כיפור).
יש הסברים אחרים לשלשלת בוישחט,
אך הם לא מסבירים מה המאבק הגדול יחד עם הסבר על האתנחתא באיל הראשון. אשמח לשמוע פירושים כאלו.