וְ אָ הַ בְ ּתָ לְ רֵ עֲ ָך ּכָ מֹוָך")יט, יח(. מובא במדרש: ׳ואהבת לרעך - הטפל לרעך׳. בפשטות, דברי המדרש הם חסרי פשר. פנינה נפלאה על כך, מובאת בשמו האדמו"ר ה׳שר שלום׳ מבעלזא זיע"א: המדרש התקשה בהבנת האות ל׳ בציווי ״ואהבת לרעך כמוך״, שלכאורה די היה לומר ״ואהבת רעך כמוך״? ומכאן מרבה המדרש: ׳לרעך - הטפל לרעך׳. ועדיין עלינו להבין: מה פשרו של ריבוי זה, ומה משמעותו הלכה למעשה? אלא ־ הפסוק )משלי כז, יט( אומר: ״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״, ולכאורה: אם רצה החכם מכל אדם להמחיש לנו מהו ׳מלב ללב׳ ־ יכול היה לנקוט בדוגמא מבוררת יותר: של מראה מלוטשת, שהמסתכל בה רואה את עצמו, כאשר הפנים שהוא מראה למראה - ניבטים אליו בדיוק נמרץ ממנה אליו, ומדוע העדיף שלמה המלך את המים? אך זאת עלינו לדעת: הרוצה לאהוב את חברו באהבה אמיתית - מוכרח הוא להכניע ולהשפיל את עצמו כלפי חברו, כי אם יחזיק עצמו ככליל המעלות ביחס לחברו - יקשה עליו לאהוב באמת את חברו. כזה הוא טבע האדם. והנה, כאשר אדם מסתכל במראה, יכול היה לעמוד בקומה זקופה ולראות בה את עצמו, אך לעומת זאת המבקש לראות את דמותו משתקפת במים ־ מוכרח הוא להשפיל עצמו ולכרוע כנגד המים, ורק כך יוכל לחזות בדמותו בתוך המים. ואם כן, אמר שלמה המלך, ״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״: כשם שאדם הרוצה לראות את פניו במים מוכרח לכופף את קומתו - כן לב האדם לאדם, שאם ירצה לאהוב את חברו בלב שלם ־ מוכרח הוא להכניע ולהשפיל עצמו כנגד חברו! וה׳שר שלום׳ מסיים ב׳דבר פלא׳ שיתגלה למתבונן בפסוק שלפנינו: האותיות שאחרי המילה ׳רעך׳ הן: אחר הר׳ - ש׳, אחר הע׳ - פ׳, ואחר הכ׳ ־ ל׳, הוי אומר: ׳שפל', התכונה הנדרשת למי שרוצה לקיים את הציווי ״ואהבת לרעך כמוך״! כמה נפלאה, לפי זה, כוונת המדרש: התורה הקדושה רומזת לעצה נפלאה בדרך לקיום הציווי ״ואהבת לרעך כמוך", והיא: ׳את הטפל לרעך׳, דהיינו: הבט באותיות ה'טפלות׳ ל׳רעך׳, ותקבל את המילה ׳שפל׳, ללמדך שאם תשפיל ותכניע את עצמך כנגד רעך - אז תוכל לאהוב אותו! והוא דבר יקר! )ושלל לא יחסר( "ּ
