מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם (יז כג)
במנחת חינוך במצוה ב' מסתפק האם בן שהגדיל עדיין האב חייב למולו, או שחובת האב למול את בנו הוי רק בעודו קטן, וכשהגדיל שהבן חייב בעצמו, פקע חיוב האב. ובשו"ת גבעת הלבונה סי' נ"ח ובמפתחות שבסוה"ס, כתב להוכיח ממה שאברהם אבינו מל את ישמעאל בנו בן י"ג שנה, ובתרגום יונתן מבואר שהיה בן י"ג שלמים והתחילה שנת ארבעה עשר, וא"כ הרי היה גדול, ומבואר דמ"מ האב חייב למולו, דמשמע בקרא דידן דהוי מדין מילת בנו.
ויש ליישב דהנה מבואר בסנהדרין נט: דבניו של ישמעאל אינם חייבים במילה. ומעתה יל"ע האם ישמעאל עצמו היה מחויב במילה אילו אברהם לא היה מל אותו, כמו ישראל שאם לא מל אותו אביו הוא חייב למול את עצמו כמבואר בקידושין כט., או שכמו שישמעאל אינו מחוייב במילת בניו כך אינו חייב גם במילת עצמו, שהוא לא נצטוה על המילה כלל אלא החיוב רק על אברהם למול אותו. ואם נאמר שהחיוב הוא רק לאברהם אבינו למול אותו, אבל ישמעאל עצמו אינו מחויב בזה, ניחא היטב, די"ל דכל הטעם שפקע חיוב האב כשהגדיל הבן, הוא משום דמאז החיוב מוטל על הבן עצמו, אבל הכא דאין חיוב על הבן, נשאר החיוב על האב גם לאחר שהגדיל. [ולפי"ז אם הבן חרש או שוטה שפטור מכל המצוות, בזה לא נסתפק המנ"ח ופשיטא שיהיה חייב גם לאחר שהגדיל].
ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם (יז כג)
במנחת חינוך במצוה ב' מסתפק האם בן שהגדיל עדיין האב חייב למולו, או שחובת האב למול את בנו הוי רק בעודו קטן, וכשהגדיל שהבן חייב בעצמו, פקע חיוב האב. ובשו"ת גבעת הלבונה סי' נ"ח ובמפתחות שבסוה"ס, כתב להוכיח ממה שאברהם אבינו מל את ישמעאל בנו בן י"ג שנה, ובתרגום יונתן מבואר שהיה בן י"ג שלמים והתחילה שנת ארבעה עשר, וא"כ הרי היה גדול, ומבואר דמ"מ האב חייב למולו, דמשמע בקרא דידן דהוי מדין מילת בנו.
ויש ליישב דהנה מבואר בסנהדרין נט: דבניו של ישמעאל אינם חייבים במילה. ומעתה יל"ע האם ישמעאל עצמו היה מחויב במילה אילו אברהם לא היה מל אותו, כמו ישראל שאם לא מל אותו אביו הוא חייב למול את עצמו כמבואר בקידושין כט., או שכמו שישמעאל אינו מחוייב במילת בניו כך אינו חייב גם במילת עצמו, שהוא לא נצטוה על המילה כלל אלא החיוב רק על אברהם למול אותו. ואם נאמר שהחיוב הוא רק לאברהם אבינו למול אותו, אבל ישמעאל עצמו אינו מחויב בזה, ניחא היטב, די"ל דכל הטעם שפקע חיוב האב כשהגדיל הבן, הוא משום דמאז החיוב מוטל על הבן עצמו, אבל הכא דאין חיוב על הבן, נשאר החיוב על האב גם לאחר שהגדיל. [ולפי"ז אם הבן חרש או שוטה שפטור מכל המצוות, בזה לא נסתפק המנ"ח ופשיטא שיהיה חייב גם לאחר שהגדיל].
◆ ◆ ◆
עוד יש לומר להשיטות דישמעאל היה נחשב ג"כ עבד של אברהם אבינו כיון שהיה ולד שפחה מהגר, עי' אור החיים פט"ז, וא"כ הו"ל בנו ועבדו, ותיפו"ל דחייב למולו מדין עבדו. ואמנם בקרא כתיב "את ישמעאל בנו" משמע דמילתו היה מדין בנו.
אכן יש לבאר ע"פ מה שהביא בזרע אברהם סי' ס"ח מדברי הירושלמי יבמות פ"ח ה"א דאין חיוב למול בנו הגדול, וז"ל הירושלמי "עבדך איש את מוהלו על כורחו, בנך איש אין את מוהלו על כורחו", ויש לבאר דהטעם שבהגדיל ליכא מצוה על האב, דאי"ז משום דהחיוב המוטל על הבן מפקיע חיוב האב כמ"ש לעיל, אלא משום דבנו הקטן הרי הוא ברשותו ובידו למולו ולכן מצווה על זה, אך כשהגדיל אין רשותו עליו ולכן הוא פטור דאין זה בידו למולו, אבל עבדו שברשותו הוא למולו בעל כרחו גם כשהוא גדול, א"כ שוב י"ל דגם החיוב מצד אב מוטל עליו, כיון שבידו הדבר.
אך יש לדון בזה, דבפשטות יותר מסתבר שמצד אב ליכא חיוב, כיון שמצד אב לא היה יכול לכופו. ועי' עוד בכ"ז בפנים יפות כאן מש"כ ע"פ דרכו.