מתוך ה'מגדלות מרקחים':
את בריתי הפר (יז יד)
בסנהדרין נט: למדו מכאן לרבות בני קטורה שחייבים במילה, ודעת הרמב"ם בהלכות מלכים פ"י ה"ח שגם לדורות זרעם של בני קטורה חייבים במילה. ובמשנה למלך שם ה"ז כתב בדעת הרמב"ם שם שבן קטורה שלא מל נהרג על כך, שבני נח אזהרתן זו היא מיתתן. והקשה גיסי הג"ר משה אנגלרד שליט"א בהערות ציון לתיבה על התיבת גמא בפרשתינו הערה ט', הרי ברמב"ם מילה פ"א ה"ב כתב שערל שלא מל אינו ענוש כרת עד שימות והוא ערל במזיד, והיינו דכל זמן שלא מת אינו בר עונש, כיון שעדיין יכול למול. ואם כן הוא הדין לענין חיוב מיתה לבן קטורה שלא מל, הרי כל זמן שהוא חי יכול למול וא"כ עדיין אינו חייב עונש, ולאחר שמת אין שייך בו חיוב מיתה בידי אדם, ובשלמא כרת משכחת לה כרת בידי שמים לעולם הבא לאחר מיתתו, אבל בחיוב מיתה ביד אדם לא שייך זה.
ונראה לומר, דהנה הרמב"ם שם כתב שבכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה, ורק חיוב כרת הוא כשמת בלא מילה. ואם כן כל זה בישראל לגבי כרת, אבל בחיוב מיתה לגבי בני נח שאזהרתן זו היא מיתתן, ממילא כל שעבר על העשה הוא בחיוב מיתה, והעשה הוא בכל יום. והיינו, דאין זה כלל דלא שייך "עונש" אלא כשאי אפשר עוד לתקן, אלא דהוי חסרון בחומר העבירה, ובב"נ שנענש על כל עבירה, שייך עונש גם על זה.
את בריתי הפר (יז יד)
בסנהדרין נט: למדו מכאן לרבות בני קטורה שחייבים במילה, ודעת הרמב"ם בהלכות מלכים פ"י ה"ח שגם לדורות זרעם של בני קטורה חייבים במילה. ובמשנה למלך שם ה"ז כתב בדעת הרמב"ם שם שבן קטורה שלא מל נהרג על כך, שבני נח אזהרתן זו היא מיתתן. והקשה גיסי הג"ר משה אנגלרד שליט"א בהערות ציון לתיבה על התיבת גמא בפרשתינו הערה ט', הרי ברמב"ם מילה פ"א ה"ב כתב שערל שלא מל אינו ענוש כרת עד שימות והוא ערל במזיד, והיינו דכל זמן שלא מת אינו בר עונש, כיון שעדיין יכול למול. ואם כן הוא הדין לענין חיוב מיתה לבן קטורה שלא מל, הרי כל זמן שהוא חי יכול למול וא"כ עדיין אינו חייב עונש, ולאחר שמת אין שייך בו חיוב מיתה בידי אדם, ובשלמא כרת משכחת לה כרת בידי שמים לעולם הבא לאחר מיתתו, אבל בחיוב מיתה ביד אדם לא שייך זה.
ונראה לומר, דהנה הרמב"ם שם כתב שבכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה, ורק חיוב כרת הוא כשמת בלא מילה. ואם כן כל זה בישראל לגבי כרת, אבל בחיוב מיתה לגבי בני נח שאזהרתן זו היא מיתתן, ממילא כל שעבר על העשה הוא בחיוב מיתה, והעשה הוא בכל יום. והיינו, דאין זה כלל דלא שייך "עונש" אלא כשאי אפשר עוד לתקן, אלא דהוי חסרון בחומר העבירה, ובב"נ שנענש על כל עבירה, שייך עונש גם על זה.