בשיר השירים פרק ה' מתואר שה' יתברך חפץ שעם ישראל יחזרו בתשובה, אך כנסת ישראל אינה חפצה אלא טוב לה כמו שהיא, ועוד שמתעצלת לחזור למוטב (ראה רש"י ואלשיך).
ומיד אחר כן ה' שולח את מכתו על עם ישראל, מגרה בהם את האומות כדי שעם ישראל יצעקו אל ה' ויחזרו אליו. (פסיקתא).
אך לבסוף - פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. כלומר, ה' מאריך את הגלות ואף לא עונה לתפילותינו.
רש"י בפסוק זה כתב יסוד גדול ומחייב את כולם. כמה גודל החשיבות לחזור בתשובה בימי הרחמים והסליחות.
וז"ל שם - בקשתיו ולא מצאתיו - ואם תאמר והלא ירמיה עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם. לא לבטל את הגזירה אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס. עכ"ל.
כלומר, ששלמה המלך כתב שאם ה' רוצה שיחזרו בתשובה ולא חוזרים, אזי כשעם ישראל כן רוצים לחזור ה' כבר איננו חפץ, בקשתיהו ולא מצאתיהו.
אמנם ירמיהו מתנבא שובו אלי ואשובה אליכם, משמע תמיד, בכל זמן.
על זה תירץ רש"י, שאחר שעברו הימים שה' דפק בדלתותינו וקרא לנו לחזור בתשובה ממעשינו הרעים ולא חזרנו, ולבסוף חלילה נגזרה איזו גזירה רעה על מעשי החטאים. א"כ על אף שלבסוף חוזרים בתשובה הגזירה לא תתבטל, אלא יהיה מעט מיתוק הדינים, הפורענות תהיה קלה יותר.
אמנם התפילות בימי ראש השנה ויום הכיפורים הם בגדר הצלת נפשות!
ז"ל המדרש (מדרש תהלים מזמור קב)
פנה אל תפלת הערער (לשון צועק, או הרוס ונשחת, או ישראל בגלות כערער בערבה, שהוא עץ הגדל במדבר) . אמר ר' יצחק כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק, ולא בית המקדש שיכפר עליהם. אלא תפלה אחת נשתיירה להן שהם מתפללין בראש השנה וביום הכפורים, אל תבזה אותה מהם, שנאמר ולא בזה את תפלתם.
תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. ורבנן אמרו אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים, ובאין ועושים תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים, ולפי שהם מחדשים את מעשיהם, הקדוש ברוך הוא בורא אותם ברייה חדשה, ומה להם לעשות, יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי נחל והדסים להלל אותך, הוי אומר ועם נברא יהלל יה. עכ"ל
תמיד ידענו מה שאמרו חז"ל בירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה א - שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה. ע"ש. דמשמע כל תפילה ובכל זמן יכולה לקרוע גזר דינו של האדם. וודאי שיש בזה אמת. אך ע"י תפילה במהלך השנה אחרי חתימה ביום בכיפור קשה הרבה יותר לשנות את גזר הדין (ראה בר' יונה ברכות דף ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה כל הנותן, שאחר הגזירה שכדי לבטלה צריך תפלה ותחנונים יותר. אבל כשהיה קודם הגזירה אין צריך להרבות בתפלה כל כך). אמנם במדרש זה חז"ל מגלים לנו שהתפילות בר"ה וכיפור זוהי ההצלה שנשארה לנו בגלות ללא בית המקדש, וללא כהן ונביא, אלא שלושה ימים אלו בשנה שיכפר בעדנו!
(ובהמשך המדרש רואים את הקשר והשייכות בין ר"ה וכיפור לבין חג הסוכות).
ראוי לציין את דברי הזוהר הקדוש (תיקונים תיקון ו' דף כב ע"א) שכתב דברים חריפים על תפילות רק לצורך האישי של האדם מבלי להרגיש את צער השכינה ולהתפלל על הגלות וכמו שכתב הרש"ש המובא בפלא יועץ (ערך ר"ה) בדרשתו המפורסמת לפני התקיעות - וכל מגמת האדם בתשובתו ותפלותיו תהיה על גלות השכינה ועל חרבן בית קדשנו ותפארתינו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו ובפרט בדור זה שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. עכ"ל.
וז"ל הזוהר (מתורגם ללשון הקודש ומקוצר, הרוצה להבין יותר יעיין במפרשים)
אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָסוּר עִמָּהֶם בַּגָּלוּת וְהַשְּׁכִינָה אֲסוּרָה עִמָּם, וְנֶאֱמַר בָּהּ אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַגְּאֻלָּה שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא תְשׁוּבָה,
וְהוּא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם חַלּוּ נָא פְנֵי אֵ''ל וִיחָנֵּנוּ, לְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אֵ''ל נָא רְפָא נָא לָהּ, שֶׁהָרְפוּאָה בְיָדוֹ, שֶׁהִיא יָד פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וְהִיא בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב בִּתְרוּעָה, שֶׁהִיא יְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְזֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל תֵבַת נֹחַ.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם יֵשׁ מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לִשְׁבֹּר אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלָּהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, לַעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, לַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בַּבֶּצַע שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינָם מִצַּד אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אַנְשֵׁי חַיְל, יִרְאֵי אֱלֹהִי''ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלָּם צוֹעֲקִים בַּתְּפִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ כְּלָבִים, הַב לָנוּ מָזוֹן וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיִּים, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּכְלָבִים. שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁצּוֹעֲקִים כְּנֶגְדּוֹ וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין מִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיַּחֲזִיר אֶת שְׁכִינָתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, לַחֲזֹּר אֵלָיו, וְנִדְמִים לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹתָם עֵרֶב רַב, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְעַצְמָם. עכת"ד.
הגאון ר' יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (ח"א דרוש יד) הקשה שאם הזהר תמה על התפילות בר"ה וכיפור שהכל הם רק בקשות לאדם עצמו וכנ"ל, א"כ מדוע באמת נוסח התפלה הוא כך, זכרנו לחיים.
אבל ענין בקשת חיים הוא בשני אופנים, אם הוא באופן שיהיו חיים לענין תענוג עולם הזה וכדומה בכבוד המדומה, כמו שרוב החיים מבקשים לתכלית זו חיים, וע"ז אופן דיבר הזוהר כי הם ככלבא בישא וכו', אבל אופן ב' והוא כדי לעשות רצון ה' כי לא המתים יהללוהו ולא כל יורדי דומה, וכל זמן שאדם חי יוכל לתקן עוותו ולעשות קנין שלימות, וכאמרם [אבות ד', י"ז] יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, ובזה האופן, היטב אשר תקנו זכרנו לחיים וכו', למה מבקשים חיים, למענך אלהים חיים, לעשות נחת רוח בתורה ומעשים טובים לה', לתקן אשר מרדנו בו, הכל לשם ה' ולא לפנים אחרות. ואם אדם כוונתו לכך, מה טובה ומה נעימה תפלתו. עכ"ל.
ומיד אחר כן ה' שולח את מכתו על עם ישראל, מגרה בהם את האומות כדי שעם ישראל יצעקו אל ה' ויחזרו אליו. (פסיקתא).
אך לבסוף - פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. כלומר, ה' מאריך את הגלות ואף לא עונה לתפילותינו.
רש"י בפסוק זה כתב יסוד גדול ומחייב את כולם. כמה גודל החשיבות לחזור בתשובה בימי הרחמים והסליחות.
וז"ל שם - בקשתיו ולא מצאתיו - ואם תאמר והלא ירמיה עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם. לא לבטל את הגזירה אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס. עכ"ל.
כלומר, ששלמה המלך כתב שאם ה' רוצה שיחזרו בתשובה ולא חוזרים, אזי כשעם ישראל כן רוצים לחזור ה' כבר איננו חפץ, בקשתיהו ולא מצאתיהו.
אמנם ירמיהו מתנבא שובו אלי ואשובה אליכם, משמע תמיד, בכל זמן.
על זה תירץ רש"י, שאחר שעברו הימים שה' דפק בדלתותינו וקרא לנו לחזור בתשובה ממעשינו הרעים ולא חזרנו, ולבסוף חלילה נגזרה איזו גזירה רעה על מעשי החטאים. א"כ על אף שלבסוף חוזרים בתשובה הגזירה לא תתבטל, אלא יהיה מעט מיתוק הדינים, הפורענות תהיה קלה יותר.
אמנם התפילות בימי ראש השנה ויום הכיפורים הם בגדר הצלת נפשות!
ז"ל המדרש (מדרש תהלים מזמור קב)
פנה אל תפלת הערער (לשון צועק, או הרוס ונשחת, או ישראל בגלות כערער בערבה, שהוא עץ הגדל במדבר) . אמר ר' יצחק כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק, ולא בית המקדש שיכפר עליהם. אלא תפלה אחת נשתיירה להן שהם מתפללין בראש השנה וביום הכפורים, אל תבזה אותה מהם, שנאמר ולא בזה את תפלתם.
תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. ורבנן אמרו אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים, ובאין ועושים תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכפורים, ולפי שהם מחדשים את מעשיהם, הקדוש ברוך הוא בורא אותם ברייה חדשה, ומה להם לעשות, יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי נחל והדסים להלל אותך, הוי אומר ועם נברא יהלל יה. עכ"ל
תמיד ידענו מה שאמרו חז"ל בירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה א - שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה. ע"ש. דמשמע כל תפילה ובכל זמן יכולה לקרוע גזר דינו של האדם. וודאי שיש בזה אמת. אך ע"י תפילה במהלך השנה אחרי חתימה ביום בכיפור קשה הרבה יותר לשנות את גזר הדין (ראה בר' יונה ברכות דף ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה כל הנותן, שאחר הגזירה שכדי לבטלה צריך תפלה ותחנונים יותר. אבל כשהיה קודם הגזירה אין צריך להרבות בתפלה כל כך). אמנם במדרש זה חז"ל מגלים לנו שהתפילות בר"ה וכיפור זוהי ההצלה שנשארה לנו בגלות ללא בית המקדש, וללא כהן ונביא, אלא שלושה ימים אלו בשנה שיכפר בעדנו!
(ובהמשך המדרש רואים את הקשר והשייכות בין ר"ה וכיפור לבין חג הסוכות).
ראוי לציין את דברי הזוהר הקדוש (תיקונים תיקון ו' דף כב ע"א) שכתב דברים חריפים על תפילות רק לצורך האישי של האדם מבלי להרגיש את צער השכינה ולהתפלל על הגלות וכמו שכתב הרש"ש המובא בפלא יועץ (ערך ר"ה) בדרשתו המפורסמת לפני התקיעות - וכל מגמת האדם בתשובתו ותפלותיו תהיה על גלות השכינה ועל חרבן בית קדשנו ותפארתינו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו ובפרט בדור זה שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. עכ"ל.
וז"ל הזוהר (מתורגם ללשון הקודש ומקוצר, הרוצה להבין יותר יעיין במפרשים)
אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָסוּר עִמָּהֶם בַּגָּלוּת וְהַשְּׁכִינָה אֲסוּרָה עִמָּם, וְנֶאֱמַר בָּהּ אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַגְּאֻלָּה שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא תְשׁוּבָה,
וְהוּא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם חַלּוּ נָא פְנֵי אֵ''ל וִיחָנֵּנוּ, לְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אֵ''ל נָא רְפָא נָא לָהּ, שֶׁהָרְפוּאָה בְיָדוֹ, שֶׁהִיא יָד פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וְהִיא בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב בִּתְרוּעָה, שֶׁהִיא יְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְזֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל תֵבַת נֹחַ.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם יֵשׁ מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לִשְׁבֹּר אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלָּהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, לַעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, לַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בַּבֶּצַע שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינָם מִצַּד אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אַנְשֵׁי חַיְל, יִרְאֵי אֱלֹהִי''ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלָּם צוֹעֲקִים בַּתְּפִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ כְּלָבִים, הַב לָנוּ מָזוֹן וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיִּים, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּכְלָבִים. שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁצּוֹעֲקִים כְּנֶגְדּוֹ וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין מִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיַּחֲזִיר אֶת שְׁכִינָתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, לַחֲזֹּר אֵלָיו, וְנִדְמִים לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹתָם עֵרֶב רַב, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְעַצְמָם. עכת"ד.
הגאון ר' יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (ח"א דרוש יד) הקשה שאם הזהר תמה על התפילות בר"ה וכיפור שהכל הם רק בקשות לאדם עצמו וכנ"ל, א"כ מדוע באמת נוסח התפלה הוא כך, זכרנו לחיים.
אבל ענין בקשת חיים הוא בשני אופנים, אם הוא באופן שיהיו חיים לענין תענוג עולם הזה וכדומה בכבוד המדומה, כמו שרוב החיים מבקשים לתכלית זו חיים, וע"ז אופן דיבר הזוהר כי הם ככלבא בישא וכו', אבל אופן ב' והוא כדי לעשות רצון ה' כי לא המתים יהללוהו ולא כל יורדי דומה, וכל זמן שאדם חי יוכל לתקן עוותו ולעשות קנין שלימות, וכאמרם [אבות ד', י"ז] יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, ובזה האופן, היטב אשר תקנו זכרנו לחיים וכו', למה מבקשים חיים, למענך אלהים חיים, לעשות נחת רוח בתורה ומעשים טובים לה', לתקן אשר מרדנו בו, הכל לשם ה' ולא לפנים אחרות. ואם אדם כוונתו לכך, מה טובה ומה נעימה תפלתו. עכ"ל.
