אליהו חמוי
Active member
חיתוך חוטי הציצית בברזל[1]
| מקור המנהג || טעם המנהג || שאינו אלא הנהגה טובה || מסקנה דדינא |
| מקור המנהג || טעם המנהג || שאינו אלא הנהגה טובה || מסקנה דדינא |
שאלה: האם יש חשש איסור או סכנה בגזיזת חוטי הציצית במספרים וסכין מתכת או שאינה אלא הנהגה טובה לרווחא דמילתא
תשובה: הנה מנהג זה נתפשט אצל שלמים וכן רבים וידוע העובדא בסטייפלר שכשהוצרך לחתוך חוטי הציצית להחליפם נזהר מזה מאוד ופרמה בידיו (כמובא בס' אורחות רבנו ח''א עמ' כב,,) אומנם יש לעיין מה תוקפו וחומרתו של מנהג זה וכיצד יש לנהג באופן שאינו באפשרותו לחתוך אלא במספרי ברזל וזה החלי
| מקור המנהג |
הנה יסוד מנהג זה נזכר בדברי שלמים וכן רבים מגדולי רבותינו האחרונים לפני למעלה מארבע מאות שנה מהם המהרש''ל בספרו עמודי שלמה (ע''ד הסמ''ג עשה כו) ותלמדו בספרו מטה משה (ציצית סי' יג) בשם ר' דוד בר מנחם וכן הוא בשל''ה (מס' חולין נר מצוה ד''ה הב''י סי' כד) בשם ר' דוד בר מנחם והו''ד במג''א (סי' יא ס''ק יח) ובמחזיק ברכה (סי' יא אות ט) ובחסד לאלפים (סי' יא אות י) ובמשנ''ב (שם ס''ק סא) ועוד| טעם המנהג |
ובטעמו של מנהג זה כתב בס' טעמי המנהגים (עניני ציצית עמ' י' אות יט) ''טעם שנוהגים כאשר מתקנים ציצית בטלית וצריך לקצרם שאינן חותכין בסכין אלא נושכים הוא ע''פ המשנה מידות (פ''ג מ''ד) שהברזל פוסל בנגיעה שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך ואיתא בגמ' (שבת לב:) דבעון ציצית בניו של אדם מתים כשהם קטנים וא''כ הציציות נבראו להאריך ימיו של אדם ואינו בדין שיונף המקצר וכו' ולכן אין חותכין בסכין כאשר יתקנו אותם'' וכ''כ האחרונים הנ''לועוד מצינו שיש רמז לחותכם בשיניו דוקא כמו שכתב השל"ה (שם) ''מצאתי, ואל יחתוך ראשי החוטין בסכין שנאמר לא תניף עליו ברזל, ויפסוק אותם בשיניים שהם ל"ב, ויפסקו בחוטין שהם ל"ב'' וכ''כ מהר''ח פלאג'י בכף החיים (סי' י אות יב) והו''ד בכה''ח סופר (סי' יא ס''ק יז וס''ק לט) וע''ע בכה''ח (סי' כד ס''ק יב) וע''ע מה שרמז בזה הרב מנחת יצחק הכהן (סי' יא סעי' יב שם).
ומבואר שיש להיזהר מלחותכם בברזל ושעדיף טפי לחותכם בשיניו שיש בדבר רמז אומנם נראה שבזמנם היה יתכן לחתוך הציצית בשיניים שלא היו שזורות הדק היטב אומנם בציציות שלנו רחוק שיוכל האדם לחותכם בשיניו אא''כ נתיישנו מאוד וגם זה לא יתכן כ''כ ע''פ רוב.
| שאינו אלא הנהגה טובה |
אומנם שומא עלינו לברר האם ענין זה הוא חובה גמורה או הנהגה טובה בעלמא והנה דרך חיתוך הציציות לא זכרה בזה בשו''ע וברמ''א ואדרבה סתימת דבריהם (בסי' יא סעי' ד וסעי' יב) מורה שאין בדבר חשש מדינא כלל ואכן ראיתי להרב בן איש חי (לך לך אות יד) שהעתיק ככל החזון הנ''ל אומנם בלשונו כתב ''טוב להיזהר שלא לחתוך חוטי הציצית בסכין וכו' ואומרו טוב להיזהר מורה שאין בדבר אלא הנהגה טובה בעלמא ושנה פרקו בזה בספרו עוד יוסף חי (פ' נח אות טז) והבא''ח אינו יחיד בזה כי גם השו''ע הרב (בסי' יא אות כד) העתיק כלשון הזו ''טוב ליזהר שלא לחתוך וכו' ע''שוכן מצאתי בס''ד לר' חיים בנבשתי בספרו שיירי כנסת הגדולה (הגה''ט ריש סי' יא) שאחר שהעתיק דברי המטה משה כתב ''ומה שכתב שלא יחתכם בסכין אין העולם נזהרים מזה ומ''מ ראיתי בני עליה נזהרין בזה'' ומבואר שלא פשטה הנהגה זו בימי קדם וממה ששתק בזה נראה דלית לן בה ושמעינן שאין בדבר אלא הנהגה טובה.
ואומנם מרן בשו''ע (בסי' קפ סעי' ה) כתב שנוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון ובב''י כתב הטעם אחד לפי שאינו בדין שיונח הברזל שמקצר ימיו של האדם ע''ג השלחן שדומה למזבח שמאריך ימיו ע''ש והנה לבד מה שגם שם נתבאר שאינו אלא מנהג עוד בה נראה דבכא גרע טפי שי''ל דדוקא התם יש בדבר סמך ברור שכן ענין השלחן שדומה למזבח הוא מפורש בדברי רבותינו (בחגיגה כז.) ורמזו זאת בפסוק זה השלחן אשר לפני ה' שבזה''ז שאין מזבח הרי ששלחנו של אדם מכפר עליו ובהכי יש רמז בדבר יותר שלא ליתן עליו ברזל
אומנם ציצית אינו בדומה לזה שלא מצינו שמארכת ימיו של אדם כמזבח רק שעונש המזלזל בה במיתת בניו ועי' שם בגמ' שמצינו עונש זה על עוד מילי והוא רמז קל בעלמא
| מסקנה דדינא |
ולכן נראה לא יצא הדבר מכלל הנהגה טובה ומי שאפשר לו נכון שיחתכן בזכוכית שבורה וכיוצ''ב או במספרי פלסטיק המצויים כיום כיון שרמז זה נזכר בדברי הקדמונים ושאר רבותינו וכל שאין בדבר טרחה כן נכון לנהוג כמו שכתבו הבא''ח והשו''ע הרב[2]אומנם מעיקר הדין אין חשש בדבר ויכול לחתוך בכל אופן שירצה ולכן אם אין בידו לחתוך בנקל לולא סכין או מספרי מתכת רשאי להשתמש בהם לכתחילה.
ובפרט אחר גמר עשיית הציצית שיש אומרים שלכו''ע אין צריך להקפיד בזה כמו שכתב הגרי''ב זילבר בספרו בית ברוך (על החיי אדם כלל יא ס''ק קכא,,) וכך מדוקדקת קצת לשון טעמי המנהגים הנ''ל וכן נראה מדברי הפוסקים שהביא הנהגה זו על מה שכתב מרן (שם בסעי' יב) כשעסק בתיקון הציצית ולא על מה שכתב הרמ''א קודם לכן (בסעי' ד) שדיבר אחר גמר עשיית הציצית ושמעינן שאחר גמר עשייתה אין בדבר חשש[3] וע''ע בשו''ת שבט הקהתי (ח''ד סי' ו) ע''כ בס''ד
[1] י' אדר תשפ''ה
[2] ועי' בפסק''ת (ס''ס יא) שיחרוך קצת החוטים ע''ש האש ונראה שאין בדבר חשש ביזוי מצוה בשרפתם שאינו עושה אלא מעט רק כדי לנתקם וכל שאינו עושה בכדי לכלותם או לבזותם נראה שאין בשריפה משום בזוי ואדרבה קודשים שנפסלו ותרומה שנטמאה מצותה בשריפה.
[3] ודלא כמ''ש להחמיר בזה במשנ''ב ביצחק יקרא אפי' אחר שנפסלה הטלית ע''ש
