שיחה לפרשת השבוע פרשת ויקהל
מאת ראש הכולל הרב שמעון ללוש שליט"א
נמסר יום רביעי י"ט אדר תשפ"ה
(סיכום ע"י בינה מלאכותית)
בפרשת ויקהל אנו רואים דגש מיוחד על הביטוי "חכם לב" בהקשר למלאכת המשכן. הרב שמעון ללוש מדגיש שהקריאה של משה רבנו לעם ישראל לבניית המשכן לא פונה רק לבעלי מלאכה או לעשירים, אלא בראש ובראשונה לכל מי שהוא "חכם לב בכם".
- מה המשמעות העמוקה של "חכם לב" בהקשר זה? המקור מרחיב בכך שהכוונה היא לא רק לידע טכני או משאבים חומריים, אלא למצב פנימי של ערנות וחיות הלב. אדם עם לב חי ופועם יכול להביא קדושה למלאכת המשכן באופן טבעי. זה מתקשר לדבריו על כך שמהות המשכן היא "השרת קדושה, שכינה" ולא רק בניין מפואר, ושהשרת שכינה נעשית על ידי "חוש, על ידי לב".
- הדבר מתקשר למה שדובר לאורך התקופה האחרונה על הציווי "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, בתוכו של כל אחד ואחד". הרב ללוש מבין מכאן שהמידה הפנימית, מצב הלב, היא שבונה את המשכן, את מקום השראת השכינה.
- הוא גם מקשר את התקופה של פרשת ויקהל לתשלומי ימי הפורים, הזמן בו "נהפך להם מיגון לשמחה". השינוי הזה מרמז על התעוררות החוש והרגש, מה שהופך את התורה והמצוות מסט של הוראות טכניות ל "אור שמחה". זהו ההפך מעבודת ה' מתוך קרירות וניתוק חושים, המזוהה עם עמלק. מרדכי לעומת זאת, נקרא "מור דרור", בושם המעורר את החושים, ומייצג את החיות והמתיקות בעבודת ה'.
- הרב ללוש מביא את דברי בעל הספר "בבלבי משכן אבנה" שמקשר את המן למושג של "זימון" ו"הכנה". לפני חטא אדם הראשון, האדם היה "מוכן לקדושה כבר מזומן ישר לסעודה", ללא צורך בהכנות מרובות. אולם לאחר החטא, התערב הטוב והרע, ונדרשת עבודה רבה של בירור והכנה כדי להגיע לקדושה.
- בהמשך, הרב ללוש מציג הבחנה מעניינת בין חוש הראייה וחוש השמיעה. לפני חטא אדם הראשון, הראייה הייתה גבוהה מהשמיעה, משום שהיא מאפשרת תפיסה כוללת ומידית. אולם לאחר החטא, "התקלקלה הראייה וירדה בדרגה שלה וניתה פחות מהשמיעה". כיום, אנו יותר נסמכים על השמיעה – על הבנה דרך פרטים מצטברים – מאשר על ראייה ישירה וברורה. בקבלה, לעומת זאת, יש את מושג "תחזה" (ראה) המעיד על השגה רוחנית ישירה.
- הוא מסביר כי המטרה של השכל (המקושר לשמיעה) לאחר חטא אדם הראשון היא "לכוון אותנו אל החוש לתקן אותו". עלינו לעורר, לזכך ולפתח את החוש כדי שנוכל לראות את הקדוש ברוך הוא בכל דבר. כאשר החוש מתוקן, האדם רואה באופן טבעי את הנשמה האלוקית שבבריאה.
- הרעיון של "חכם לב" אם כן, מתקשר ישירות לתיקון החוש, להיות "חיים בערים בעבודת השם", ולא להיות "ישנים מן המצוות". התורה צריכה להיות "דברי אלוקים חיים", והמצוות צריכות להתקיים מתוך חיות והרגשה.
- הרב ללוש מביא את דמותו של משה רבנו כמי שהייתה לו מידת הדעת המכוונת "לבקוע תאומות", דהיינו לחבר את הדעת לחושים ולכוחות הגוף והנפש. לכן הראה לו הקדוש ברוך הוא "קשר של תפילין", המסמל את החיבור בין המוח לגוף.
- בסיכום, מלאכת המשכן ומושג "חכם לב" מלמדים אותנו שהעיקר בעבודת ה' הוא החיות הפנימית, החוש והלב הפועם. בניית המשכן האמיתי היא בניית מקום לשכינה בתוך ליבו של כל אחד, על ידי עבודה על החוש והרגש. הלימוד והקיום מצוות צריכים להיות מתוך חיות והתענגות, מתוך הכרה שהם דברי אלוקים חיים.
