המשנ"ב בסימן תמב סק"א כתב -
וכן היכא דאיכא ששים אף מין בשאינו מינו דינא הכי דאף דאיסורו במשהו הרי אינו רק מדרבנן וה"ה שארי דברים שאין בהם איסור דאורייתא להשהותם רק מדרבנן צריך לבערם בע"פ ואם שכח ונזכר בפסח צריך אז לבערם
יוצא מדבריו, שמין במינו ומין בשאינו מינו, אם החמץ בטל בששים בכל זאת אסור מדרבנן
האם כל דבריו הוא רק לפי הרמ"א שחוזר ניעור, אבל לדעת מרן שאינו חוזר וניעור אינו אסור ומותר להשהותו בפסח?
וכן היכא דאיכא ששים אף מין בשאינו מינו דינא הכי דאף דאיסורו במשהו הרי אינו רק מדרבנן וה"ה שארי דברים שאין בהם איסור דאורייתא להשהותם רק מדרבנן צריך לבערם בע"פ ואם שכח ונזכר בפסח צריך אז לבערם
יוצא מדבריו, שמין במינו ומין בשאינו מינו, אם החמץ בטל בששים בכל זאת אסור מדרבנן
האם כל דבריו הוא רק לפי הרמ"א שחוזר ניעור, אבל לדעת מרן שאינו חוזר וניעור אינו אסור ומותר להשהותו בפסח?