טיטוי הבית חשש בורר
- Thread starter א.א
- תאריך התחלה
א.א
Well-known member
מצ"ב מה שכתבתי עם הגבלה של המקורות לצערי.
שאלה כשיש הרבה חפצים ברצפה אני מטאטאת הכל למקום אחד או שנים ואוספת כל דבר למקומו, כיצד עלי לנהוג בשבת?
ברירה בדבר שלא גדל באדמה
ידוע שבמלאכת דש (פירוק גרעין המחובר לקליפה) ומלאכת עימור (אסיפת שיבולים בשדה לקבוצה אחת) שאינם אסורות מהתורה אלא בדבר הגדל מהאדמה. ויש אומרים כן גם במלאכת טחינה ובמלאכת זורה (שמפריד הקליפה שהיא קלה מגרעין החיטה שהוא כבד, על ידי הרוח), ומשמע מכמה פוסקים שאף במלאכת בורר אינו חייב מהתורה רק בגידולי קרקע.
וכתבו רבותינו, שהמחבץ [הפרדת הקוּם (החלק המוצק שבחלב, שעיקרו חלבונים), ע"י הקרשה משאר המים שבו, על ידי חומצת קיבה. או שנותן חלב שנקרש כבר אחרי בישול (קוּם מבושל), בתוך כלי גומי, ושם יוצא מי חלב], חייב מהתורה משום בורר. יוצא שיש ברירה גם בדבר שאינו גידולי קרקע.
אמנם פעמים שענין גידולי קרקע, אינו רק צמח שיונק ומחובר לקרקע ממש, אלא אפילו בהמה שעיקר האוכל שלה מהקרקע. (עירובין כז:). ולפיכך נחלקו הפוסקים האם חלב בכלל גידולי קרקע, שהרי הוא בא מכח אכילת העשבים, או כיון שהעשבים מתפרקים לדם, ומהדם נעשה חלב, נעשה החלב שלב שלישי לגידולי קרקע, וכיון שפירש ויצא מגוף הפרה נחשב לדבר חדש. וכן משמע מכמה ראשונים.
ולהשיטה שחלב אינו בכלל גידולי קרקע, כיון שלהפריד המוצק ממי החלב אסור מהתורה בשבת משום בורר, משמע, שאסור לברור גם דבר שאינו גידולי קרקע. ברם לפי מה שכתב אחד מהראשונים, שדוקא בעיקר המלאכה עצמה אומרים אין דישה אלא בגידולי קרקע, אבל המפרק שהוא תולדה (דהיינו שלא היה במשכן אבל הוא אותו עיקרון) של דש, ישנו גם שלא בגידולי קרקע. ולדבריו דוקא המחבץ שהיא גם כן תולדה של בורר, אסור מהתורה, אבל הבורר בידיו דבר מתוך דבר, זה עיקר מלאכת בורר ואינו תולדה, ולפיכך אם אינם מגידולי קרקע (כגון משחקים מפלסטיק וכיו"ב) יהיה מותר לברור מהתורה.
אך מאחד מהראשונים מבואר שיש ברירה בדגים, והרי דגים אינם אין עיקר מזונם מהצמחים, אלא מאכילת דגים יותר קטנים או תולעים וכדומה, ומבואר שיש ברירה אף בדבר שאינו מגידולי קרקע. אמנם יש שכתבו שאותו ראשון דיבר על דגים עם ירקות, (שכן הדרך להכינם יחד), ולכן שייך ברירה מצד הירקות. ויש שכתבו שאותו ראשון דיבר לפי הגירסה שהיתה לו בגמרא שממנה יוצא להלכה שיש עימור אפילו בדבר שלא מגידולי קרקע, והוא הדין לבורר. ברם שאר ראשונים כתבו שאין עימור אלא בגידולי קרקע. וכ"פ מרן (סי' שמ ס"ט).
וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (שבת ח"ד סוף עמ' רט), ונראה שדין בורר שלא בגידולי קרקע נמצא בספק, וראוי להצטרף להקל עם ספק אחר.
ברירה בכלים
אמרו חז"ל, מי שעושה חבית של חרס בשבת חייב משום שבע חטאות. (שבת עד:). וכתבו הראשונים שחטאת אחת מהן משום שבורר האבנים הקטנות מגושי החול. אם כן יוצא שיש בורר גם בכלים ולא רק באוכלים. ולפי זה נתקשו האחרונים איך מצאנו ידינו ורגלינו גבי סכינים כפות ומזלגות מעורבים, ותירצו שבדבר הניכר הרבה לעין הרואה, לא שייך לומר בזה ברירה, שאין זה ברירה אלא נטילה רגילה, ולא דומה לשני מיני פירות כמו תאנים וענבים, שמתוך קטנותן וריבויין צריכים לברור זה מזה.
ברם מהראשונים מבואר שאין להקל לברור בשני מינים "הניכרים בהפרדתן שהן חתיכות גדולות, המונחות יחד". ויישבו האחרונים, שבבורר משני מיני דגים, אע"פ שהם חתיכות גדולות וניכרות בפני עצמן, מכל מקום כיון שצריכים שימת עין להבחין בין זה לזה, יש צד לומר ששייך בזה דין ברירה, אבל בסכינים כפות ומזלגות שאין צורך במבט חודר להבחין ביניהם, והם נפרדים זה מזה בפני עצמם, וכן בגדים וספרים שהם שונים זה מזה במראה ובאורך וברוחב וכיוצא בזה, לא שייך בהם דין ברירה אלא דוקא כלים שוים זה לזה שצריכים שימת עין להבחין ביניהם, וכן בגדים וספרים השוים זה לזה אם אינם מין אחד. והביאו ראיה לזה מעכבר שנמצא בבשמים (שבת קכא:).
להלכה: משחקים מפלסטיק וכדומה שניכרים ולא צריך שימת עין להבחין ביניהם, מותר להרימם למקומם אע"פ שהם מעורבים, אבל אם צריך שימת עין להבחין ביניהם והם שני סוגי משחקים, צריך להרים אותם כשאינם מעורבים, או להפריד בשינוי (ע"י מטאטא וכדומה) ואח"כ להשים כל חפץ במקומו, או להשים הכל בשקית אחת ובמוצאי שבת תיתן כל חפץ במקומו או באשפה.