מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים (א יא)
במדרש רבה פרשה ב' סי' ט"ו העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים וגו', וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו. והקשה מהר"י אדרבי זצ"ל בספר דברי שלום, דהרבה יותר הוי ליה למימר דאין יבום אלא באחים מן האב, וגם אם נעמי תינשא עכשיו לאיש ותלד בנים, הרי יהיו לגבי מחלון וכליון "אשת אחיו מאמו".
והב"ח בחיבורו על מגילת רות "משיב נפש" כתב לבאר, ד"העוד לי בנים במעי" התכוונה לומר, שאינה מעוברת מאלימלך, דלא שייך אשתהי יותר מי"ב חודש.
ועוד יש לבאר באופ"א, דכבר פירשו המפרשים שלא היה זה יבום גמור, כיון שרות וערפה היו נכריות ולא נתגיירו כמבואר בתוס' כתובות ז: וכדמשמע ביבמות מז: דילפינן דיני גירות ממה שאמרה נעמי לרות בחזרתן ממואב. אלא דהיה זה מענין יבום בעלמא, ושייך גם בשאר קרובים כמו שנתקיים באמת ע"י בועז, וכן מצינו ביבום של יהודה את תמר, דענין יבום מתקיים בזה, עי' ברמב"ן עה"ת שם.
א"כ מצד מה דהוו אשת אחיו מאמו לית לן בה דשפיר מתקיים בשאר קרובים, אבל מצד שלא היה בעולמו צ"ל דחסר בעצם התיקון שאינו יכול לתקן מי שלא היה בעולמו ואינו יכול להקים לו שם, וכמו שכתב מהרא"ל צינץ זצ"ל בספר מלא העומר עה"פ סורה שבה פה, וז"ל "כי מצינו בכתוב כי ישבו אחים יחדיו, ואם לא היתה להם ישיבה אחת בעולם אסור לייבם אשתו, וזה לפי שעיקר היבום לתקן שורש נשמת המת כדאיתא בזוהר וכו', וכשנולד לאחר מיתתו אינו מסוגל לתקן נפש המת לפי שלא היה להם שום קרבות בחיים חיותם" וכו', ולכן גם ענין היבום אינו יכול להתקיים אף בתורת ענין בעלמא בשאר קרובים.
ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים (א יא)
במדרש רבה פרשה ב' סי' ט"ו העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים וגו', וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו. והקשה מהר"י אדרבי זצ"ל בספר דברי שלום, דהרבה יותר הוי ליה למימר דאין יבום אלא באחים מן האב, וגם אם נעמי תינשא עכשיו לאיש ותלד בנים, הרי יהיו לגבי מחלון וכליון "אשת אחיו מאמו".
והב"ח בחיבורו על מגילת רות "משיב נפש" כתב לבאר, ד"העוד לי בנים במעי" התכוונה לומר, שאינה מעוברת מאלימלך, דלא שייך אשתהי יותר מי"ב חודש.
ועוד יש לבאר באופ"א, דכבר פירשו המפרשים שלא היה זה יבום גמור, כיון שרות וערפה היו נכריות ולא נתגיירו כמבואר בתוס' כתובות ז: וכדמשמע ביבמות מז: דילפינן דיני גירות ממה שאמרה נעמי לרות בחזרתן ממואב. אלא דהיה זה מענין יבום בעלמא, ושייך גם בשאר קרובים כמו שנתקיים באמת ע"י בועז, וכן מצינו ביבום של יהודה את תמר, דענין יבום מתקיים בזה, עי' ברמב"ן עה"ת שם.
א"כ מצד מה דהוו אשת אחיו מאמו לית לן בה דשפיר מתקיים בשאר קרובים, אבל מצד שלא היה בעולמו צ"ל דחסר בעצם התיקון שאינו יכול לתקן מי שלא היה בעולמו ואינו יכול להקים לו שם, וכמו שכתב מהרא"ל צינץ זצ"ל בספר מלא העומר עה"פ סורה שבה פה, וז"ל "כי מצינו בכתוב כי ישבו אחים יחדיו, ואם לא היתה להם ישיבה אחת בעולם אסור לייבם אשתו, וזה לפי שעיקר היבום לתקן שורש נשמת המת כדאיתא בזוהר וכו', וכשנולד לאחר מיתתו אינו מסוגל לתקן נפש המת לפי שלא היה להם שום קרבות בחיים חיותם" וכו', ולכן גם ענין היבום אינו יכול להתקיים אף בתורת ענין בעלמא בשאר קרובים.
◆ ◆ ◆
בעיקר הדבר המבואר במדרש כאן שהיה נידון של יבום על רות, יש לעיין דהנה במדרש רבה לקמן פרשה ז' סימן י"ד "ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה, אמר רבי שמעון בן לקיש עיקר מוטרין לא היה לה וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מוטרין". וקשה דכיון שלא היה לה עיקר מוטרין א"כ אינה ראויה לילד, ולכאורה הויא כמו איילונית שנתמעטה מדכתיב "אשר תלד" פרט לאיילונית, ואמנם זקנה ועקרה חייבות ביבום מפני שהיתה להן שעת הכושר וכמבואר ברמב"ם אישות פ"ו ה"ז, אבל זו שנבראת בלא עיקר מטרין הרי לא היתה לה שעת הכושר. וכן כתב בדברות משה יבמות הערות לפ"א הערה ו' דאשה שנבראת בלא עיקר מטרין יש לה דין של איילונית ליבום, וא"כ קשה בדברי המדרש הנ"ל שהיה נידון של יבום לגבי רות.
ונראה בדעת המדרש דאשה שאין לה עיקר מטרין אין לה דין איילונית לענין יבום, והסברא לחלק בין איילונית למי שאין לה עיקר מטרין, משום דאיילונית היא מין אחר, דכל ברייתה משונה עי' יבמות פ: שקולה עבה כשל איש וכו', משא"כ בחסרון חד אבר.
אמנם בגמ' באו לחלק בין עקרה לאיילונית ולא חילקו בזה, אלא רק בין היתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר, וכן לגבי סריס אדם לסריס חמה מבואר ביבמות עט: דכל החילוק הוא רק משום דזה היתה לו שעת הכושר וזה לא היתה לו שעת הכושר. ובירושלמי יבמות פ"ח ה"ד מבואר שאם הושיט ידו למעי אמו וסירסו אינו חולץ ומייבם משום דלא היתה לו שעת הכושר, אע"פ שאינו מין אחר בתולדה. וא"כ הוא הדין לאיילונית בכה"ג, וצ"ע.