מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בסוכה יד: אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן, אמרו לו משם ראיה אין שעת הסכנה ראיה. ופירש רש"י שגזרו הגוים שמד. והעיר רבי שלמה פוזנר זצ"ל מקויל [תלמיד הגרעק"א], הרי בשעת השמד צריך למסור את הנפש אפילו על ערקתא דמסאנא שהוא רק מנהג וכל שכן על מידי דרבנן, ואיך עברו על גזירת נסרים.
והנה בפשטות י"ל לפי מש"כ הר"ן (שבת כב. מדפי הרי"ף) דאף בשעת השמד הא דיהרג ואל יעבור היינו דוקא על מצות לא תעשה, אבל לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים מותר, א"כ הכא לענין סוכה יש לדון האם אכילה חוץ לסוכה נחשב ביטול מצוה בקו"ע או בשוא"ת וכבר חקרו בזה האחרונים. אך באמת הר"ן שם הוסיף "ועוד שהן יכולין לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותיבטל מאליה, הילכך תיבטל ואל יהרג", והנה לפי טעם זה אפילו אם לשאר ענינים ביטול מצות סוכה נחשב ביטול בשב ואל תעשה, מ"מ לענין יהרג ואל יעבור שאני, דסו"ס סברא זו שיכולים להניחו בבית האסורים ותיבטל מאליה אינה שייכת, כיון דהוא עושה מעשה באכילה חוץ לסוכה.
בסוכה יד: אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן, אמרו לו משם ראיה אין שעת הסכנה ראיה. ופירש רש"י שגזרו הגוים שמד. והעיר רבי שלמה פוזנר זצ"ל מקויל [תלמיד הגרעק"א], הרי בשעת השמד צריך למסור את הנפש אפילו על ערקתא דמסאנא שהוא רק מנהג וכל שכן על מידי דרבנן, ואיך עברו על גזירת נסרים.
והנה בפשטות י"ל לפי מש"כ הר"ן (שבת כב. מדפי הרי"ף) דאף בשעת השמד הא דיהרג ואל יעבור היינו דוקא על מצות לא תעשה, אבל לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים מותר, א"כ הכא לענין סוכה יש לדון האם אכילה חוץ לסוכה נחשב ביטול מצוה בקו"ע או בשוא"ת וכבר חקרו בזה האחרונים. אך באמת הר"ן שם הוסיף "ועוד שהן יכולין לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותיבטל מאליה, הילכך תיבטל ואל יהרג", והנה לפי טעם זה אפילו אם לשאר ענינים ביטול מצות סוכה נחשב ביטול בשב ואל תעשה, מ"מ לענין יהרג ואל יעבור שאני, דסו"ס סברא זו שיכולים להניחו בבית האסורים ותיבטל מאליה אינה שייכת, כיון דהוא עושה מעשה באכילה חוץ לסוכה.
◆ ◆ ◆
ויש לתרץ דכך תיקנו והתירו חכמים שבשעת הסכנה מותר לסכך בנסרים, וממילא אין כאן עבירה ואין צריך למסור על זה את הנפש, וכ"כ ליישב בכלי חמדה פרשת ואתחנן אות ב'. ובדומה לזה כתב הב"ח או"ח סי' תרע"א לגבי הא דאמרינן בנר חנוכה שבשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו, ופירש דמיירי בשעת השמד שגזרו על קיום מצות נר חנוכה, ומ"מ אין צריך למסור את הנפש משום שחכמים תיקנו לשנות את מקום ההדלקה.
אלא שהב"ח כתב שם דחכמים אינם מבטלים את גזירתם לגמרי משום שעת השמד (כמבואר בכתובות ג:), אבל בכה"ג שאין שינוי בגוף המצוה אלא רק במקום ההדלקה מותר אף בשעת השמד. ויל"ע הכא דלכאורה התירו את גזירת נסרים לגמרי. וצ"ל דמ"מ כיון דגזירת נסרים עצמה היא רק פרט במצות סוכה, מותר ולא חשיב שינוי בגוף המצוה אלא בפרטיה.
אכן זה תלוי באשלי רברבי בפירוש הסוגיא דהכא. דהריטב"א פירש דראית ר' יהודה משעת הסכנה היתה דאם איתא דחכמים גזרו בהם, היו עושין לדבריהם חיזוק אפילו בשעת הסכנה כאילו היו פסולין מן התורה. וחכמים אמרו לו שאין שעת הסכנה ראיה, דכיון דפסולן של נסרים הם רק מדרבנן, אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא, עכ"ד. מבואר דחכמים התירו את הגזירה בשעת הסכנה, ומשום הכי כתב הריטב"א שם שגם מברכים על סוכה של נסרים בשעת הסכנה. ולפי"ז א"ש כנ"ל, דכיון דחכמים התירו נמצא שאינו עובר שום איסור.
אמנם בפירוש הריב"ן סוכה שם כתב לפרש את תשובת חכמים דאין שעת הסכנה ראיה, וז"ל "דהתם דעביד לא משום מצוה, אלא משום שלא ישתכח תורת סוכה מהם", עכ"ל. והיינו דבאמת נשאר שחכמים העמידו דבריהם גם בשעת הסכנה ולא מקיימים בזה מצות סוכה, ומ"מ כדי שלא תשתכח ישבו בסוכה בלא קיום מצוה, והיינו כפירוש חלק מן הראשונים לגבי לולב היבש בשעת הדחק דהא דנוטלין אותו (סוכה לא:) היינו רק כדי שלא תשתכח תורת לולב. וזו דעת הפוסקים הסוברים דאין מברכין על סוכה בנסרים בשעת הסכנה (עי' שדי חמד מערכת המ"ם כלל נ"ט, שכתב שלפי דעת המחבר בסי' תרמ"ט דאין מברכין על לולב בשעת הדחק הוא הדין על נסרים בשעת הסכנה). ולפי"ז ליכא ליישב כנ"ל דרבנן התירו לסכך בנסרים בשעת הסכנה, דבאמת לא התירו כלל, וצ"ע.