כּוֹס יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא

[גרינפלד]

פירש רש"י:​

אביא הנסכים על התודות שנדרתי כמו שאמר לך אזבח זבח תודה ועל אותו הכוס בשמך אקרא על הישועה זו, שכן אין הלוי אומר שירה אלא על היין.​

והקשו עליו שהרי על קרבן יחיד אין אומרים שירה.

והראוני שבגמ' בברכות נ"א ב' נדרש: "כוס ישועות אשא" על הרמת הכוס של ברכת המזון.
ובפסחים קי"ט ב' הגמ' דורשת פסוק זה על הכוס של ברכת המזון שדוד יזמן עליו לעתיד לבוא.

אך האבן עזרא מפרש באופן אחר, וז"ל:​

כוס - על דעת רבי משה: שהוא כמו מנת חלקי וכוסי והנה הכוס מקרה והוא הנושא. ואחרים אמרו: כי הוא כמשמעו.​

אשא - כמו ארים והטעם מרוב השמחה, ואמר אם צרה ויגון ובשם ה' אקרא.

ואם כוס ישועות – כן להקים דברו הראשון, כי בכל ימיו יקרא בשם ה', בין בצר בין במרחב.​

ולכאורה כוונתו סיפורי ישועות אשא.

ובפנים יפות על התורה [פר' וישלח על הפסוק "קטונתי", הובא בשיח יעקב להגרח"ק] ש"כוס" הוא כמו תכוסו על השה, והכוונה מספר הישועות אני אספר, ואקרא בשם ה'.

ויש להוסיף שיתכן שגם הגמ' ס"ל שפשטיה דקרא הוא כהאבן עזרא או מספר כהפנים יפות; ורק בתור דרשא דורשים שזה כוס כפשוטו.
ומצאנו כעי"ז [שהפשט והדרש כלל אינם דומים] בב"ב י"ב א' "ונביא לבב חכמה" שחכם עדיף מנביא; ופשטיה דקרא שנביא הכוונה לשון הבאה.
וכן מצאנו בסוף יומא על הפסוק "מקוה ישראל ה'" שנדרש לשון מקווה טהרה; ופשטיה דקרא - לשון תקוה.​