ישנה סתירה בדברי מרן בדין כבוש בחומץ
בשו"ת חזו"ע ח"ב עמ' תרנז בהערה, פסק שלהלכה אין להשרות מרור בחומץ גם לזמן קצר ע"פ הש"ע ביו"ד קה. ואף שבאבקת רוכל פירש דעתו בעניין אחר, מ"מ בשו"ע א"א לפרש כן. ולכן העלה להלכה להחמיר. ע"ש. (והטעם שהחסה היא דקה מאוד זה טעם צדדי לסוגייה, אחר שפסק שאסור אף בפחות מעת לעת כתב שבחסה כל שכן שתאסר שכולה כדי קליפה)
אמנם בחזו"ע סוכות (עמ' שסו) פסק שאף בחומץ יש להקל רק מעת לעת שכן מוכח באבקת רוכל.
איך אפשר ליישב סתירה זו?
בשו"ת חזו"ע ח"ב עמ' תרנז בהערה, פסק שלהלכה אין להשרות מרור בחומץ גם לזמן קצר ע"פ הש"ע ביו"ד קה. ואף שבאבקת רוכל פירש דעתו בעניין אחר, מ"מ בשו"ע א"א לפרש כן. ולכן העלה להלכה להחמיר. ע"ש. (והטעם שהחסה היא דקה מאוד זה טעם צדדי לסוגייה, אחר שפסק שאסור אף בפחות מעת לעת כתב שבחסה כל שכן שתאסר שכולה כדי קליפה)
אמנם בחזו"ע סוכות (עמ' שסו) פסק שאף בחומץ יש להקל רק מעת לעת שכן מוכח באבקת רוכל.
איך אפשר ליישב סתירה זו?