הקשו הראשונים אי הוה פנחס כהן, כיצד הרג את זמרי, והרי אסור לו להיטמאות.
ותירצו בדעת הזקנים והרא"ש (עה"ת), שזמרי לא מת ורק היה גוסס, עכ"ד. ואכן גם בתרגום יונתן (כה, ח) מבואר כן, וכתב שזה היה אחד הניסים, שלא מתו, כדי שלא ייטמא הכהן באהל המת [ואגב מבואר ששיטתו שכבר היה כהן, וזו מחלוקת בגמ' בזבחים (קא, ב)]. ויל"ע שלכאורה בנזיר (מג, א) מבואר שאסור לכהן ליטמאות לגוסס, אך ברא"ש (בפירושו לנזיר ד, ב ד"ה ודלמא) כתב לחלק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי אדם, ולכאורה הביאור הוא, שכל עוד לא התחילה בו המיתה, אלא רק יש בו חתך שימית אותו [ומבואר בב"מ (קז, ב) שאם יעשו לו הדבקה יחיה] – בזה אין איסור לכהן ליטמא[1].
והרד"ק בשמואל (ב' כג, כ) כתב "ואע"פ שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים, להלחם באויבי ה' הוא מצוה כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצירות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל", ע"כ. ובמלכים (א' ב, כה) כתב שגם למצוות המלך מותר, ולכן בניהו הרג את אדוניהו במצוות שלמה, ועיי"ש עוד מהלכים. והוקשה לי על דברי הרד"ק שלכאורה מדוע צריך פסוק שמותר לכהן ונזיר ליטמא למת מצוה, תיפוק ליה מזה שמותר להם לצאת למלחמה. ושמעתי לתרץ שיתכן שרק הריגת מצוה מותר, וקצת יל"ע מהרד"ק בשופטים (יד, יט) ששמשון יכל להרוג את הפלישתים אפי' אם נאמר שאסור לו ליטמאות למתים, כיון שזה מצווה, ומוסיף ש"קבלו רבותינו ז"ל כי נזיר מטמא למת מצוה"[2].
והרלב"ג (מלכים א' יח, מ) כתב "ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם. יתכן שצוה העם לשחוט אותם שם, ואפשר שהוא בעצמו שחט אותם בקנאו לש"י כמו שהרג שמואל את אגג בידו והרג פנחס זמרי וכזבי בידו בקנאותו לש"י וזהו היותר נאות"[3], ע"כ. ולכאורה יל"ע בכווונתו, שמשמע לפו"ר שהוקשה לו מדוע פנחס הרג בעצמו ולא שלח אחר, ולכאורה זה קשה, כי הרי אף אחד לא העיז להרוג. ואולי אפשר לדחוק שכוונתו להקשות שהרי פנחס זה אליהו, כמו שנוטה הרלב"ג גופיה (שם יז, א) לשיטה זו, וא"כ הוקשה לו שהיה כהן ואיך יכל לשחוט את נביאי הבעל, וע"ז תירץ שלקנאת ה' מותר, ויל"ע בזה.
ובברכת יצחק (לר' ברוך יצחק יששכר לוונטאל עה"ת, כה, יא בסופו) תירץ, שהיה מותר לו ליטמאות מדין פיקוח נפש, כדי שתיעצר המגיפה.
[1] עוד היה מקום לפרש כמהלך הראשון ברא"ש (נזיר שם) שזמרי היה קרוב לגסיסה.
[2] ואגב לא כ"כ הבנתי את דברי הרד"ק שיש צד שאסור לנזיר שמשון ליטמאות למת, והרי הביא בתחילה את הגמ' (נזיר ד, ב, ועוד) שלנזיר שמשון ליטמאות למתים. וגם הגמ' (שם) דנה על הפסוק הזה, ולא דנה להתיר מצד מצוה.
[3] וכ"כ האברבנאל (שם).
[2] ואגב לא כ"כ הבנתי את דברי הרד"ק שיש צד שאסור לנזיר שמשון ליטמאות למת, והרי הביא בתחילה את הגמ' (נזיר ד, ב, ועוד) שלנזיר שמשון ליטמאות למתים. וגם הגמ' (שם) דנה על הפסוק הזה, ולא דנה להתיר מצד מצוה.
[3] וכ"כ האברבנאל (שם).