אציגה נא לחברי הפורום היקרים מה שעלה בידי לברר, כשכורעים בתפילת הלחש, האם יש לזקוף תוך כדי שאומר שם ה', או לזקוף לפני שאומר שם ה'
א) איתא בגמרא ברכות (יב) כשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם. אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהילים קמו, ח) ה' זוקף כפופים. שאלה הגמ' הרי כתיב מפני שמי נִחַת הוא, כלומר נחת לשון הכנעה כדפרש"י, א"כ משמע כשאומר את שם ה' יש לכרוע ולא לזקוף. מתרצת הגמ' לא כתוב בשמי, אלא מפני שמי. ביאר רש"י כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם, על שם ה' זוקף כפופים. עכ"ל. הנה לכאורה אפשר לומר שכונתו שיש לזקוף כשאומר את שם ה' ממש ולא לפני. אמנם הרשב"ץ בביאורו על ברכות שם כתב וז"ל - כורע בברוך וזוקף את עצמו כשמזכיר את השם, כלומר קודם שיזכיר את השם יזקוף כדי שיכוין שהשם זוקף כפופים. ואמרינן בגמרא דהיינו דכתיב מפני שמי נחת הוא, נחת פירוש נכנע, כלומר קודם הזכרת שמי נתת הוא, אבל לא בשמי מדלא כתיב בשמי נחת הוא וכדמפרש בגמרא. עכ"ל. מוכח בדבריו שאף שהעתיק את לשון רש"י בתחילת ביאורו שזוקף כשמזכיר את ה', בכל זאת לא נמנע מלפרש דהיינו קודם שיאמר את שם ה'. שזה ביאור הגמ' שכתיב מפני שמי ולא בשמי. וכן אין לדייק מלשון הטור (ס' קיג) שכתב וכשיזכיר ה' יזקוף. שאפשר לפרש שלשון כשיזכיר היינו כשבא להזכיר.
זה לשון הראבי"ה (ח"א ברכות ס' לט) - וכשהוא זוקף זוקף בשם, פי' לפני הזכרת השם, דכתיב ה' זוקף כפופים. ירושלמי. ע"ש. וכנראה כוונתו למש"כ בירושלמי ברכות (פרק א הלכה ה) ברוך אתה שוחה בא להזכיר את השם זוקף. משמע שלפני שמזכיר את ה' זוקף ואח"כ אומר שם ה'. ובאורחות חיים (הלכות תפלה, כט) כתב כלומר קודם שיזכור השם נכנע וזוקף בשם פירוש כשיזכיר שם השם יהיה זוקף הכפוף. ויש מפרשים יזקוף עצמו בהזכרת השם שהוא מודה שה' זוקף כפופים בכחו. ור' אברהם אשבילי והתשב"ץ בחידושיהם לברכות שם ג"כ כתבו שקודם יזקוף ואח"כ יאמר שם ה'. והסביר התשב"ץ משום שכתיב ה' זוקף כפופים ולכן יש לזקוף קודם שם ה' כדי שיכוין שה' זוקף כפופים. ורבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף ברכות דף ו: מדפי הרי"ף) כתב, כשיזכיר שם יי יהיה זוקף הכפוף. ויש מפרשים, יהיה זקוף בהזכרת השם, שיזכור כי השם זוקף כפופים כדי שיכוין לבו בברכותיו, שתהא תפלתו נשמעת כשאדם כופף עצמו בלב שלם לפניו. ע"ש. נראה שלפי הפירוש הראשון צריך לזקוף כשאומר שם ה'. ולפי הי"מ יש לזקוף ואח"כ לומר שם ה'. וכ"כ האבודרהם כפירוש הראשון - כלומר כשיזכור שם ה' יהיה זוקף הכפוף. עכ"ל. וכן נראה מלשון רבינו ירוחם (נתיב ג חלק ג דף כד טור ג) שכתב וזוקף בשם כלומר מגביה עצמו בשם. משמע כשאומר את שם ה' ממש יגביה עצמו. וכנראה לזה התכוון הריבב"ן בביאור על ברכות שם שכתב כשמגיע בה' יזקוף קומתו. ע"ש.
בסידור בית יעקב ועמודי שמים להיעב"ץ כתב בזה הלשון- ובהזכיר ה' תעשה כמו כן שתי זקיפות ע"ש. ואולי כוונתו לפני הזכרת ה'. ואכן בסידורו בערבית של ראש השנה (שער הצאן אות ח) כתב שמי שרוצה לכפוף כל התפילה צריך לזקוף קודם שם ה'. וכן הוא הלשון בחיי אדם (ח"א כלל כג, ג) כשרוצה לומר ה' יזקוף בנחת. וכ"ה בדרך החיים (שם). ובקיצור ש"ע (ס' יח, יא) פסק שקודם שאמר את ה' זוקף בנחת. וכ"כ בחסד לאלפים שם. אמנם בראש יוסף (להפרי מגדים ברכות שם) כתב שזוקף עם השם כשאומר השם מגביה ראשו. הא קודם שאומר השם אף על פי שאמר אתה אין לזקוף ע"ש.
ולעניין הלכה, בספר פסקי תשובות (קיג, ג) פסק כהראבי"ה והקיצור ש"ע ודעימיה. והסביר שכן הכוונה בדברי הירושלמי שם שהקשו על כך ששוחה בברוך וזוקף בה'. הרי כתיב מפני שמי נחת הוא. משמע בשם ה' יש לכרוע. ותרצו אילו הוה כתיב בשמי ניחת הוא יאות. לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. ופירש שם (הערה 18) ופירוש נחת - הכנעה, ופירושו שהכריעה צריכה להיות לפני הזכרת השם ולא בשעת אמירת השם שאז כבר צריך להיות זקוף ועומד, כדכתיב ה' זוקף כפופים. וכן פסק בהלכה ברורה (קיג, ז). (ושניהם הביאו שכ"כ הריטב"א בפירושו לברכות שם. ואני הקטן ראיתי בריטב"א הנפ"מ (מוסד הרב קוק) בדף יב ולא מצאתי משהו שמרמז על כך). וכ"פ בשו"ת באר משה (ח"ג, כא) וביאר דהא דמשמע מרש"י שזוקף תוך כדי הזכרת ה' ואילו בירושלמי לא משמע כן, י"ל שרש"י לא פירש כן אלא קודם דמייתי הגמ' הפסוק. אך אחרי שהביאו הפסוק דמפני שמי נחת הוא ופירשו שלפני הזכרת ה'. א"כ אין פירוש הפסוק ה' זוקף כפופים כשכאומר ה' אלא לפני. ע"ש. וכ"פ בש"ע המקוצר (רצאבי ס' טז, כא) כהקיצור ש"ע. וכתב (בהערה סה) שכן נראה מקורו מהחיי אדם שם. והסביר שנראה שהוקשה להם מפני שבהזכרת ה' יש לכוון טובא, והרי מטעם זה מפסיקים מלנענע הלולב כשמזכירים את ה'. ע"ש.
אמנם ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (ברכה ח"ד, ח) שהעיר על זה שהרי פשטות דברי רש"י הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והש"ע שכתבו בסתם וזוקף בשם משמע בשעה שאומר שם ה' ולא לפני. וכן משתמע דברי האר"י. ע"ש. ולענ"ד אין מזה ראיה, מלבד מש"כ הרב באר משה שגם רש"י יודה, עוד יש לומר שאין להביא ראיה מהרמב"ם והרי"ף והרא"ש משום שדרכם להעתיק דברי המשנה והגמרא מבלי להוסיף עליהם (בפרט הרי"ף והרמב"ם כידוע כמש"כ השדי חמד בכללי הפוסקים ס' ה אות כג. ויביע אומר ח"ד ס' כא אות ג ד"ה ואשר ע"ש).
וגם מה שדייק מרבינו יונה לזקוף בשעה שאומר שם ה', אינו מדוייק כלל, שרבינו אברהם אשבילי כתב לזקוף קודם שם ה' ומיד כתב את דברי רבינו יונה הנ"ל. ע"ש.
מ"מ נראה יותר לחוש לדברי רוב הראשונים הנ"ל הן מטעם התשב"ץ בביאור הגמ' והן מטעם הש"ע המקוצר שיש לכוין הרבה בשעה שאומרים שם ה' ובפרט שיותר נראה כן בירושלמי. ואין לומר שהאחרונים הנ"ל לא ראו דבר הראשונים והאר"י, ואילו היו רואים היו חוזרים בהם. (וכש"כ בברכת יהודה שם על החסד לאלפים). זה ודאי אינו נכון לומר שנעלם מהם הרמב"ם הש"ע והאר"י. אלא ראו וראו ובכל זאת פסקו כן כאמור. וטעמם ונימוקם עמם. ודו"ק. וכיון שהרמב"ם והש"ע העתיקו לשון הגמרא, א"כ מה שנפרש בגמרא נפרש בדעתם. כנלע"ד.
א) איתא בגמרא ברכות (יב) כשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם. אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהילים קמו, ח) ה' זוקף כפופים. שאלה הגמ' הרי כתיב מפני שמי נִחַת הוא, כלומר נחת לשון הכנעה כדפרש"י, א"כ משמע כשאומר את שם ה' יש לכרוע ולא לזקוף. מתרצת הגמ' לא כתוב בשמי, אלא מפני שמי. ביאר רש"י כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם, על שם ה' זוקף כפופים. עכ"ל. הנה לכאורה אפשר לומר שכונתו שיש לזקוף כשאומר את שם ה' ממש ולא לפני. אמנם הרשב"ץ בביאורו על ברכות שם כתב וז"ל - כורע בברוך וזוקף את עצמו כשמזכיר את השם, כלומר קודם שיזכיר את השם יזקוף כדי שיכוין שהשם זוקף כפופים. ואמרינן בגמרא דהיינו דכתיב מפני שמי נחת הוא, נחת פירוש נכנע, כלומר קודם הזכרת שמי נתת הוא, אבל לא בשמי מדלא כתיב בשמי נחת הוא וכדמפרש בגמרא. עכ"ל. מוכח בדבריו שאף שהעתיק את לשון רש"י בתחילת ביאורו שזוקף כשמזכיר את ה', בכל זאת לא נמנע מלפרש דהיינו קודם שיאמר את שם ה'. שזה ביאור הגמ' שכתיב מפני שמי ולא בשמי. וכן אין לדייק מלשון הטור (ס' קיג) שכתב וכשיזכיר ה' יזקוף. שאפשר לפרש שלשון כשיזכיר היינו כשבא להזכיר.
זה לשון הראבי"ה (ח"א ברכות ס' לט) - וכשהוא זוקף זוקף בשם, פי' לפני הזכרת השם, דכתיב ה' זוקף כפופים. ירושלמי. ע"ש. וכנראה כוונתו למש"כ בירושלמי ברכות (פרק א הלכה ה) ברוך אתה שוחה בא להזכיר את השם זוקף. משמע שלפני שמזכיר את ה' זוקף ואח"כ אומר שם ה'. ובאורחות חיים (הלכות תפלה, כט) כתב כלומר קודם שיזכור השם נכנע וזוקף בשם פירוש כשיזכיר שם השם יהיה זוקף הכפוף. ויש מפרשים יזקוף עצמו בהזכרת השם שהוא מודה שה' זוקף כפופים בכחו. ור' אברהם אשבילי והתשב"ץ בחידושיהם לברכות שם ג"כ כתבו שקודם יזקוף ואח"כ יאמר שם ה'. והסביר התשב"ץ משום שכתיב ה' זוקף כפופים ולכן יש לזקוף קודם שם ה' כדי שיכוין שה' זוקף כפופים. ורבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף ברכות דף ו: מדפי הרי"ף) כתב, כשיזכיר שם יי יהיה זוקף הכפוף. ויש מפרשים, יהיה זקוף בהזכרת השם, שיזכור כי השם זוקף כפופים כדי שיכוין לבו בברכותיו, שתהא תפלתו נשמעת כשאדם כופף עצמו בלב שלם לפניו. ע"ש. נראה שלפי הפירוש הראשון צריך לזקוף כשאומר שם ה'. ולפי הי"מ יש לזקוף ואח"כ לומר שם ה'. וכ"כ האבודרהם כפירוש הראשון - כלומר כשיזכור שם ה' יהיה זוקף הכפוף. עכ"ל. וכן נראה מלשון רבינו ירוחם (נתיב ג חלק ג דף כד טור ג) שכתב וזוקף בשם כלומר מגביה עצמו בשם. משמע כשאומר את שם ה' ממש יגביה עצמו. וכנראה לזה התכוון הריבב"ן בביאור על ברכות שם שכתב כשמגיע בה' יזקוף קומתו. ע"ש.
בסידור בית יעקב ועמודי שמים להיעב"ץ כתב בזה הלשון- ובהזכיר ה' תעשה כמו כן שתי זקיפות ע"ש. ואולי כוונתו לפני הזכרת ה'. ואכן בסידורו בערבית של ראש השנה (שער הצאן אות ח) כתב שמי שרוצה לכפוף כל התפילה צריך לזקוף קודם שם ה'. וכן הוא הלשון בחיי אדם (ח"א כלל כג, ג) כשרוצה לומר ה' יזקוף בנחת. וכ"ה בדרך החיים (שם). ובקיצור ש"ע (ס' יח, יא) פסק שקודם שאמר את ה' זוקף בנחת. וכ"כ בחסד לאלפים שם. אמנם בראש יוסף (להפרי מגדים ברכות שם) כתב שזוקף עם השם כשאומר השם מגביה ראשו. הא קודם שאומר השם אף על פי שאמר אתה אין לזקוף ע"ש.
ולעניין הלכה, בספר פסקי תשובות (קיג, ג) פסק כהראבי"ה והקיצור ש"ע ודעימיה. והסביר שכן הכוונה בדברי הירושלמי שם שהקשו על כך ששוחה בברוך וזוקף בה'. הרי כתיב מפני שמי נחת הוא. משמע בשם ה' יש לכרוע. ותרצו אילו הוה כתיב בשמי ניחת הוא יאות. לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. ופירש שם (הערה 18) ופירוש נחת - הכנעה, ופירושו שהכריעה צריכה להיות לפני הזכרת השם ולא בשעת אמירת השם שאז כבר צריך להיות זקוף ועומד, כדכתיב ה' זוקף כפופים. וכן פסק בהלכה ברורה (קיג, ז). (ושניהם הביאו שכ"כ הריטב"א בפירושו לברכות שם. ואני הקטן ראיתי בריטב"א הנפ"מ (מוסד הרב קוק) בדף יב ולא מצאתי משהו שמרמז על כך). וכ"פ בשו"ת באר משה (ח"ג, כא) וביאר דהא דמשמע מרש"י שזוקף תוך כדי הזכרת ה' ואילו בירושלמי לא משמע כן, י"ל שרש"י לא פירש כן אלא קודם דמייתי הגמ' הפסוק. אך אחרי שהביאו הפסוק דמפני שמי נחת הוא ופירשו שלפני הזכרת ה'. א"כ אין פירוש הפסוק ה' זוקף כפופים כשכאומר ה' אלא לפני. ע"ש. וכ"פ בש"ע המקוצר (רצאבי ס' טז, כא) כהקיצור ש"ע. וכתב (בהערה סה) שכן נראה מקורו מהחיי אדם שם. והסביר שנראה שהוקשה להם מפני שבהזכרת ה' יש לכוון טובא, והרי מטעם זה מפסיקים מלנענע הלולב כשמזכירים את ה'. ע"ש.
אמנם ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (ברכה ח"ד, ח) שהעיר על זה שהרי פשטות דברי רש"י הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והש"ע שכתבו בסתם וזוקף בשם משמע בשעה שאומר שם ה' ולא לפני. וכן משתמע דברי האר"י. ע"ש. ולענ"ד אין מזה ראיה, מלבד מש"כ הרב באר משה שגם רש"י יודה, עוד יש לומר שאין להביא ראיה מהרמב"ם והרי"ף והרא"ש משום שדרכם להעתיק דברי המשנה והגמרא מבלי להוסיף עליהם (בפרט הרי"ף והרמב"ם כידוע כמש"כ השדי חמד בכללי הפוסקים ס' ה אות כג. ויביע אומר ח"ד ס' כא אות ג ד"ה ואשר ע"ש).
וגם מה שדייק מרבינו יונה לזקוף בשעה שאומר שם ה', אינו מדוייק כלל, שרבינו אברהם אשבילי כתב לזקוף קודם שם ה' ומיד כתב את דברי רבינו יונה הנ"ל. ע"ש.
מ"מ נראה יותר לחוש לדברי רוב הראשונים הנ"ל הן מטעם התשב"ץ בביאור הגמ' והן מטעם הש"ע המקוצר שיש לכוין הרבה בשעה שאומרים שם ה' ובפרט שיותר נראה כן בירושלמי. ואין לומר שהאחרונים הנ"ל לא ראו דבר הראשונים והאר"י, ואילו היו רואים היו חוזרים בהם. (וכש"כ בברכת יהודה שם על החסד לאלפים). זה ודאי אינו נכון לומר שנעלם מהם הרמב"ם הש"ע והאר"י. אלא ראו וראו ובכל זאת פסקו כן כאמור. וטעמם ונימוקם עמם. ודו"ק. וכיון שהרמב"ם והש"ע העתיקו לשון הגמרא, א"כ מה שנפרש בגמרא נפרש בדעתם. כנלע"ד.