כל דאלים גבר

[ואזכה לחדש]

הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?

 

[אד יעלה]

הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?

בפשטות כדא''ג זה הסתלקות שאף לאחר כל הסברות אין בכוחם להכריע שהלא זה הסתבריות בעלמא שיתקף האמיתי
אלא שגם בהסתלקות זו יש היגיון מסוים

 

[ואזכה לחדש]

בפשטות כדא''ג זה הסתלקות שאף לאחר כל הסברות אין בכוחם להכריע שהלא זה הסתבריות בעלמא שיתקף האמיתי
אלא שגם בהסתלקות זו יש היגיון מסוים

דהיינו כמו הצד השני בחקירה.
גם אני חשבתי כך, אבל לשון הרא"ש הוא דהוי "דינא".
עי' בלשונו המובאת לעיל.

 

[אד יעלה]

דהיינו כמו הצד השני בחקירה.
גם אני חשבתי כך, אבל לשון הרא"ש הוא דהוי "דינא".
עי' בלשונו המובאת לעיל.

דינא -כוונתו שהאלים זכה בזה והתוקף מהאלים לא זכה.

 

[ואזכה לחדש]

דינא -כוונתו שהאלים זכה בזה והתוקף מהאלים לא זכה.

מאידך, מדב' הרא"ש בפרקין לא משמע הכי "האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה.
בפשטות משמע דהדין עצמו של כדא"ג הוא סברא מחמת שכל מי שגבר וכ"ו.

 

[בן עלייה]

הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?

לא כ"כ הבנתי את השאלה
כדא"ג זה ודאי לא סברא והכרעה,
זה הסתלקות שיש בה היגיון כמו שכותב הרא"ש שמי שזה שלו מוסר נפשו עליה, אבל ודאי שזה לא הפשטות לפסוק כך, והראיה שאם אחד מוחזק ל"א כדא"ג אפי' שמוסר נפשו ווכו' ודו"ק.
במשפט אחד - זה הכרעה לא להכריע.

 

[בן עלייה]

עיין קו"ש בבא בתרא, אות ט' כמדומני או ח' מה שמבאר שם בטוט"ד בקיצור עניין כדא"ג.
אינו תחת ידי ומחשבי להעתיק לשונו.

 

[אמונה ובטחון]

הטעמים המובאים ברא"ש.
האי כל דאלים גבר, דינא הוא, דכל מי שגבר ידו בפעם ראשונה הוא שלו, עד שיביא חבירו ראיה, וכל זמן שלא יביא ראיה אף אם תגבר ידו לא שבקינן ליה לאפוקי מיניה, דלא מיסתבר שיתקנו חכמים שיהיו כל ימיהם במריבה ומחלוקת, היום יגבר זה ומחר חבירו, אלא חכמים פסקו כל דאלים בפעם הזאת - גבר, וסמכו על זה, דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות; ועוד, מי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, ממה שימסור האחר לגזול, ועוד יאמר מה בצע שאמסור נפשי, והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי" [וכ"כ במס' ב"מ פ"א סי' א].
זה הטעם של כל דאלים גבר?
או שזה סברא כעין 'החלוקה יכולה להיות אמת', היינו דלא זה הטעם, אלא שהדבר הוא מציאותי כלפי האמת?

קודם כל יישר כח שאתה מוסיף עוד תוכן תורני לפורום, זה מוסיף המון!
שנית, תוכל יותר למקד את השאלה.
זכורני שיש סתירה בדברי הרא"ש בין הפסקים לתשובות שלו, [והארכנו בזה בס"ד במקו"א], ויש בכלל בכל זה אריכות מאוד גדולה בספרי האחרונים, עיינת בהם ועדיין יש לך שאלה? א"כ נשמח שתמקד מה השאלה.

 

[אמונה ובטחון]

כדא"ג זה ודאי לא סברא והכרעה,
זה הסתלקות שיש בה היגיון

גם לצד דכדא"ג הוי סילוק, יש לחקור אם הוי הנהגה של ב"ד באי ידיעת הדין, או דהוי סילוק גמור שב"ד לא עוסקים בדין זה ואומרים כדא"ג.

 

[ואזכה לחדש]

אבל ודאי שזה לא הפשטות לפסוק כך, והראיה שאם אחד מוחזק ל"א כדא"ג אפי' שמוסר נפשו ווכו' ודו"ק.

ראיתי להוכיח כן מהגמ' בגיטין ס:
וכן מהתוהרא"ש בב"מ ו.
ומ"מ אין הדברים מחוורים.
משום שהרא"ש נוקט בלשון שזה דין וי"א דמהני אף באתרוג דיחשב כ"לכם", ומלבד זאת הרא"ש כותב דכשזוכה מדין כדא"ג זכה מדין ודאי ול"מ מידו, ואמנם עי' תוס' ב"מ ו. וברשב"א בשם הראב"ד שם דחלקו בזה, מ"מ מוכח מכולי הנך דהוי דין ודאי וצ"ע.