בסו״ס נו כתב מרן השו״ע שיש לכרוע ביתגדל, יהא שמה, יתברך, בריך הוא ואמן.
ובהלכה ברורה כותב הגר״ד שכריעות אלו צריכות להיות ממש, כלומר כמו בשמונה עשרה, ויעוין בביאור שלו שמביא מעין מחלוקת על זאת, ועכ״פ לכו״ע צריך לעשות כריעה, בין אם כופף ראשו מעט או כורע ממש.
והשאלה שלי היא, למה אף אחד לא נוהג כך,
תמיד האומרים את הקדיש נשארים זקופים למשך כל הקדיש , למעט הג׳ פסיעות, (אולי למעט החזן)
וחוץ מלהגיד שיש פה בורות קשה לי מאד איך מתעלמים מהלכה פסוקה.
(מיותר לומר שכשאני אומר קדיש אני מקפיד על כך)
ובהלכה ברורה כותב הגר״ד שכריעות אלו צריכות להיות ממש, כלומר כמו בשמונה עשרה, ויעוין בביאור שלו שמביא מעין מחלוקת על זאת, ועכ״פ לכו״ע צריך לעשות כריעה, בין אם כופף ראשו מעט או כורע ממש.
והשאלה שלי היא, למה אף אחד לא נוהג כך,
תמיד האומרים את הקדיש נשארים זקופים למשך כל הקדיש , למעט הג׳ פסיעות, (אולי למעט החזן)
וחוץ מלהגיד שיש פה בורות קשה לי מאד איך מתעלמים מהלכה פסוקה.
(מיותר לומר שכשאני אומר קדיש אני מקפיד על כך)
