לכאורה הוא עולה על שלחן מלכים
היה זכור לי שראיתי כתוב שהם מכשירים מפעלים שהם לא בישול ישראל אפי' לאשכנזים, אבל כשבדקתי עכשיו באתר שלהם לא מצאתי צריך לחפש
י.א. ישראל
Active member
אבל זה רק קטע קטן מהשיעור...
י.א. ישראל
Active member
נכון צודק
אז אולי שיעלו לכאן את השיעור המלא?
אז אולי שיעלו לכאן את השיעור המלא?
שלמה טולידאנו
Member
אכן זה קטע קצר מהשיעור שהועלה לקול הלשון
לעת עתה קיימת בעיה עם הקובץ המלא של השיעור, באם יתאפשר אעלה בהמשך
לעת עתה קיימת בעיה עם הקובץ המלא של השיעור, באם יתאפשר אעלה בהמשך
סגן שר החקלאות ח"כ משה אבוטבול נפגש בלשכתו עם הרב מנחם גנק שליטא, יו"ר ומנכ"ל הארגון הכשרות OU העולמי, ודנו יחד בשיתופי פעולה אפשריים עם משרד החקלאות.
כשרות OU היא כשרות מצויינת, וכל הבד"צים מסתמכים עליה כשהם נזקקים להשתמש בחומרי גלם.
בכשרות מהדרין יש שני פרמטרים: א. חיפוש כל חומרה אפשרית והקפדה עליה. ב. השגחה קפדנית במקום.
דעת לנבון נקל שהפרמטר השני הוא הפרמטר החשוב, ולא ההקפדה על חומרות שלא שערום אבותינו. ובזה הכשר ה-OU מצטיין ביותר, ולית מאן דפליג שהוא הכשר קפדני. אך כדי לתת כשרות למקומות הנידחים שבחו"ל, השתדלו להסתמך על מי שמקל, לדוגמא - בישול ישראל וחלב עכו"ם (כמו רוב הכשרויות בחו"ל שמקלים בזה). שהרי במקום שלא מצוי חלב ישראל, הגר"מ פיינשטיין התיר להדיא, ועוד שורה ארוכה של פוסקים ספרדיים בארצות אמ"ת.
ואמנם לכתחילה אסור לספרדים לאכול מבישולי גויים, אבל המקילים בזה בדיעבד יש להם על מה שיסמוכו, היות וכל בישולי גויים הוא גזירת חז"ל, ויש בזה כמה ספקות (ולדעת הגר"ע יוסף אמרינן ס"ס גם נגד מרן, וגם אפשר לצרף לספק דעות של פוסקים שמרן חלק עליהם), וממילא יש כאן ס"ס בדרבנן: שמא הלכה כרמ"א שגם בבישול די בכך שהישראל מדליק, ושמא הלכה כהראב"ד שבבית יהודי מותר (אם מדובר במסעדה או מפעל של יהודי), ושמא כהראשונים המתירים בישול נכרי הבא בשכרו, ושמא כהמהריט"ץ שאם קונים את המאכל בחנות אין עליו איסור בישולי נכרים.
בכל אופן, מי שמקפיד על חלב ישראל ובישול ישראל ואינו רוצה להסתמך על קולות, ה-OU מציינים במפורש על האריזה שזה בישול ישראל או חלב ישראל. ובאופן כללי ה-OU משתדלים שזה יהיה לכתחילה אליבא דכולי עלמא (ולמעשה אין אף הכשר בעולם שמקפיד על כל החומרות וההידורים, זו רק שאלה של כמות).
ויש חומרות שהם הנהיגו לפני כל הבד"צים האחרים בארץ ישראל, כמו ההקפדה שלא להכשיר מפעל שוקולד עם שוקולד.
גם החומרה שלא לאכול מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי איננה מעיקר הדין, וכן פסק מרן רבי יצחק יוסף בילקוט יוסף יורה דעה סי' פ"א: "אבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], מעיקר הדין אין בזה איסור משום חלב עכו"ם, אחר שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות" (וסיים שראוי להחמיר, ולהקל רק לקטנים).
וכן כתב הגאון רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים (ח"ג סי' א'שצ"ב). וכתב שהחלב מורכב מחלק מיימי ומחלק שומני, וע"י מכונות מפרידים את החלק המיימי ומייבשים את השומני ועושים ממנו אבקה. וקיימא לן שחלב בהמה טמאה אינו נקפא, כי כולו מיימי ואין בו שמנונית, וממילא לא שייך. ועוד, שחזקה על אומן שלא מרע אומנותיה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך ומענישה.
וכן התיר הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן ק"ג), וטעמו שלא גזרו על אבקת חלב, כי פנים חדשות באו לכאן, ובפרט שהממשלה מקפידה על זה, וכן קשה יותר להפוך חלב טמא לאבקת חלב, ודורש הוצאות מרובות.
וכן התיר הגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה, יו"ד סי' ט'), וכן התיר הגר"א וואלקין בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' מ"ד), שאבקה לא היתה בכלל הגזירה, ולא שייך חשש דבר טמא בבית חרושת גדול.
וכן הגר"א וואלינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ז סי' כ"ה), והגר"מ אפשטיין בשו"ת לבושי מרדכי (סי' כ"ב), וכן החזו"א הורה לישיבות להשתמש באבקת חלב נכרי כאשר היה קשה להשיג חלב (אורחות רבינו ח"ג עמ' ע"ז), וכן הגר"מ קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ג סי' ק"ד).
ובמרוקו ותוניס ואלג'יר (ארצות אמ"ת) נהגו לשתות גם חלב נכרי, כן כתב הגאון רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים חלק ב' (או"ח סי' צ"ב), וביאר שטעם האיסור בגמ' ע"ז (לה:) וברמב"ם (מאכלות אסורות פ"ג הי"ג) מחשש שמא יערב הגוי חלב טמא, וא"כ היכן שלא נמצא חלב טמא אין לאסור, והגמלים אינם בנמצא בערי המערב אלא במדברות, וגם חלב גמלים יקר מאוד. וכן חלב אתונות וסוסות אינו מצוי אפי' לרפואה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך, וכמה עברו ונענשו. ומקור ההיתר בדברי הגאון רבי שלמה דוראן בספרו חוט המשולש (הטור הראשון סי' ל"ב) והעיד שכן פסק זקנו התשב"ץ, תלמידו של הר"ן, ואע"פ שהשו"ע לא הסכים לכך, הרי היתר זה קדם למרן. וכן התיר הגאון רבי חיים משאש בספרו נשמת חיים (יו"ד אות ח), הגאון רבי יוסף בן נאים בספרו שארית הצאן (ח"ב סי' קצא), הגאון רבי יצחק אסבאג זצ"ל (שם), ומחכמי ג'רבא הגאון רבי משה שתרוג זצ"ל (ישיב משה ח"ג סי' ר"ט) ומחכמי אלג'יר רבי יהודה עייאש זצ"ל (מנהגי ארז'יל דף קט"ו סי' סב), וכולם העידו על המנהג הפשוט להתיר, והביא דבריהם הרב שאול עזריאל בתשובה. וכן העיד הרב יגאל עזרא בשם הגר"ש משאש, שסמכו במרוקו על התשב"ץ הנ"ל, והמלאך רפאל ברדוגו, ושתו חלב נכרי. וכן התיר הגר"מ פיינשטיין בארה"ב במקום שלא ניתן להשיג חלב ישראל, "הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין". וכל אלה חזי לאיצטרופי להיתר אבקת חלב הנ"ל.
ובנדון דידן, מרן רבי יצחק יוסף כבר אמר בשיעורו לפני 8 שנים שכשרות OU היא כשרות טובה, וזה לשונו: "היום הממתקים שמגיעים מחו"ל יש עליהם הכשרים טובים, OU או הרב של הולנד, בממתקים לא מצוי כל כך איסורים".
"אם הולך לבית מלון או לאולם שמחות, צריך לברר שהבשר ע"פ חומרות בית יוסף, וכמה שיקפיד יותר עדיף. אבל בממתקים מה יכול להיות? ביררתי בכמה כשרויות, הם היו אצלי ואני ביקרתי אצלם, וראיתי שההכשר שלהם טוב, ואפשר לאכול את הממתקים והמסטיקים שמגיעים מחו"ל".
"לא צריך להקפיד דווקא על בד"צ "העדה החרדית", הוא לא ירד מהשמים! רק שהם מחמירים בכמה דברים. למשל, יש צבעי מאכל מג'וקים, לפי הדין זה מותר, כיון שהוא נותן טעם לפגם בתערובת, אלא שהבד"צ מחמירים, אבל שאר ההכשרים עושים לפי ההלכה". עכ"ל.
בכשרות מהדרין יש שני פרמטרים: א. חיפוש כל חומרה אפשרית והקפדה עליה. ב. השגחה קפדנית במקום.
דעת לנבון נקל שהפרמטר השני הוא הפרמטר החשוב, ולא ההקפדה על חומרות שלא שערום אבותינו. ובזה הכשר ה-OU מצטיין ביותר, ולית מאן דפליג שהוא הכשר קפדני. אך כדי לתת כשרות למקומות הנידחים שבחו"ל, השתדלו להסתמך על מי שמקל, לדוגמא - בישול ישראל וחלב עכו"ם (כמו רוב הכשרויות בחו"ל שמקלים בזה). שהרי במקום שלא מצוי חלב ישראל, הגר"מ פיינשטיין התיר להדיא, ועוד שורה ארוכה של פוסקים ספרדיים בארצות אמ"ת.
ואמנם לכתחילה אסור לספרדים לאכול מבישולי גויים, אבל המקילים בזה בדיעבד יש להם על מה שיסמוכו, היות וכל בישולי גויים הוא גזירת חז"ל, ויש בזה כמה ספקות (ולדעת הגר"ע יוסף אמרינן ס"ס גם נגד מרן, וגם אפשר לצרף לספק דעות של פוסקים שמרן חלק עליהם), וממילא יש כאן ס"ס בדרבנן: שמא הלכה כרמ"א שגם בבישול די בכך שהישראל מדליק, ושמא הלכה כהראב"ד שבבית יהודי מותר (אם מדובר במסעדה או מפעל של יהודי), ושמא כהראשונים המתירים בישול נכרי הבא בשכרו, ושמא כהמהריט"ץ שאם קונים את המאכל בחנות אין עליו איסור בישולי נכרים.
בכל אופן, מי שמקפיד על חלב ישראל ובישול ישראל ואינו רוצה להסתמך על קולות, ה-OU מציינים במפורש על האריזה שזה בישול ישראל או חלב ישראל. ובאופן כללי ה-OU משתדלים שזה יהיה לכתחילה אליבא דכולי עלמא (ולמעשה אין אף הכשר בעולם שמקפיד על כל החומרות וההידורים, זו רק שאלה של כמות).
ויש חומרות שהם הנהיגו לפני כל הבד"צים האחרים בארץ ישראל, כמו ההקפדה שלא להכשיר מפעל שוקולד עם שוקולד.
גם החומרה שלא לאכול מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי איננה מעיקר הדין, וכן פסק מרן רבי יצחק יוסף בילקוט יוסף יורה דעה סי' פ"א: "אבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], מעיקר הדין אין בזה איסור משום חלב עכו"ם, אחר שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות" (וסיים שראוי להחמיר, ולהקל רק לקטנים).
וכן כתב הגאון רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים (ח"ג סי' א'שצ"ב). וכתב שהחלב מורכב מחלק מיימי ומחלק שומני, וע"י מכונות מפרידים את החלק המיימי ומייבשים את השומני ועושים ממנו אבקה. וקיימא לן שחלב בהמה טמאה אינו נקפא, כי כולו מיימי ואין בו שמנונית, וממילא לא שייך. ועוד, שחזקה על אומן שלא מרע אומנותיה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך ומענישה.
וכן התיר הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן ק"ג), וטעמו שלא גזרו על אבקת חלב, כי פנים חדשות באו לכאן, ובפרט שהממשלה מקפידה על זה, וכן קשה יותר להפוך חלב טמא לאבקת חלב, ודורש הוצאות מרובות.
וכן התיר הגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה, יו"ד סי' ט'), וכן התיר הגר"א וואלקין בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' מ"ד), שאבקה לא היתה בכלל הגזירה, ולא שייך חשש דבר טמא בבית חרושת גדול.
וכן הגר"א וואלינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ז סי' כ"ה), והגר"מ אפשטיין בשו"ת לבושי מרדכי (סי' כ"ב), וכן החזו"א הורה לישיבות להשתמש באבקת חלב נכרי כאשר היה קשה להשיג חלב (אורחות רבינו ח"ג עמ' ע"ז), וכן הגר"מ קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ג סי' ק"ד).
ובמרוקו ותוניס ואלג'יר (ארצות אמ"ת) נהגו לשתות גם חלב נכרי, כן כתב הגאון רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים חלק ב' (או"ח סי' צ"ב), וביאר שטעם האיסור בגמ' ע"ז (לה:) וברמב"ם (מאכלות אסורות פ"ג הי"ג) מחשש שמא יערב הגוי חלב טמא, וא"כ היכן שלא נמצא חלב טמא אין לאסור, והגמלים אינם בנמצא בערי המערב אלא במדברות, וגם חלב גמלים יקר מאוד. וכן חלב אתונות וסוסות אינו מצוי אפי' לרפואה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך, וכמה עברו ונענשו. ומקור ההיתר בדברי הגאון רבי שלמה דוראן בספרו חוט המשולש (הטור הראשון סי' ל"ב) והעיד שכן פסק זקנו התשב"ץ, תלמידו של הר"ן, ואע"פ שהשו"ע לא הסכים לכך, הרי היתר זה קדם למרן. וכן התיר הגאון רבי חיים משאש בספרו נשמת חיים (יו"ד אות ח), הגאון רבי יוסף בן נאים בספרו שארית הצאן (ח"ב סי' קצא), הגאון רבי יצחק אסבאג זצ"ל (שם), ומחכמי ג'רבא הגאון רבי משה שתרוג זצ"ל (ישיב משה ח"ג סי' ר"ט) ומחכמי אלג'יר רבי יהודה עייאש זצ"ל (מנהגי ארז'יל דף קט"ו סי' סב), וכולם העידו על המנהג הפשוט להתיר, והביא דבריהם הרב שאול עזריאל בתשובה. וכן העיד הרב יגאל עזרא בשם הגר"ש משאש, שסמכו במרוקו על התשב"ץ הנ"ל, והמלאך רפאל ברדוגו, ושתו חלב נכרי. וכן התיר הגר"מ פיינשטיין בארה"ב במקום שלא ניתן להשיג חלב ישראל, "הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין". וכל אלה חזי לאיצטרופי להיתר אבקת חלב הנ"ל.
ובנדון דידן, מרן רבי יצחק יוסף כבר אמר בשיעורו לפני 8 שנים שכשרות OU היא כשרות טובה, וזה לשונו: "היום הממתקים שמגיעים מחו"ל יש עליהם הכשרים טובים, OU או הרב של הולנד, בממתקים לא מצוי כל כך איסורים".
"אם הולך לבית מלון או לאולם שמחות, צריך לברר שהבשר ע"פ חומרות בית יוסף, וכמה שיקפיד יותר עדיף. אבל בממתקים מה יכול להיות? ביררתי בכמה כשרויות, הם היו אצלי ואני ביקרתי אצלם, וראיתי שההכשר שלהם טוב, ואפשר לאכול את הממתקים והמסטיקים שמגיעים מחו"ל".
"לא צריך להקפיד דווקא על בד"צ "העדה החרדית", הוא לא ירד מהשמים! רק שהם מחמירים בכמה דברים. למשל, יש צבעי מאכל מג'וקים, לפי הדין זה מותר, כיון שהוא נותן טעם לפגם בתערובת, אלא שהבד"צ מחמירים, אבל שאר ההכשרים עושים לפי ההלכה". עכ"ל.
בשורות טובות
Active member
יש מכתב למרן שליט"א בענין כשרות OU ??
בשיעור האחרון (מוצ"ש בא תשפ"ד) הרב דיבר על כשרות זו.
אברך מבני ברק
Well-known member
יש גם בקובץ משנת יוסף (איני זוכר איזה מהם)
שמעתי לפני כשבועיים מהגאון ר' יצחק לוי שקודם שמייבאים מהם לארץ, ברבנות מחייבים אותם לעמוד בדרישות שלהם. למרות שבחו"ל הם מהכשרויות הטובות..