הגמרא בסנהדרין (ד' ב') מסיקה שלא שייך לקרוא כאן כמסורת בחֵלֶב, כי "דרך בישול אסרה תורה".
ונחלקו הראשונים בביאור כוונת הגמרא:
רש"י מפרש שבחֵלֶב שאינו צלול - זה טיגון ולא בישול;
ותוספות פירשו שמשמע שכל אחד בפני עצמו - מותר, וחֵלֶב בלא"ה אסור.
ולכאורה בדעת הגר"א היה אפשר לפרש באופן אחר,
שהנה בחולין (ק"ח א') דנה הגמרא אם אפשר להוכיח מבשר וחָלָב שטעם כעיקר הוא מדאורייתא,
ואמר אביי שאין לומר שזה חידוש, כי א"כ אפילו בלא נתינת טעם יהא אסור,
ורבא דוחה, שאכן זה חידוש, רק "דרך בישול אסרה תורה";
ובפשטות הכוונה שכשמבשלים שני דברים - זה כדי שיתן אחד טעם בשני,
ולפי"ז להגר"א (יו"ד סי' צ"ח ס"א) שחֵלֶב לא נותן טעם בבשר, כי הטעמים דומים - יש לפרש כוונת הגמ' בסנהדרין שדרך בישול זה כשנותן טעם, מה שאי"ז בחֵלֶב בבשר.
והראשונים שלא פירשו כן - י"ל דס"ל כראשונים החולקים על הגר"א (עי' טור; ועי' או"ש שזה נידון בראשונים) וס"ל שחֵלֶב כן נותן טעם בבשר.
מיהו החוסן ישועות בחולין מפרש פירוש אחר בגמרא שם. (עי' בשוטנשטיין).
ונחלקו הראשונים בביאור כוונת הגמרא:
רש"י מפרש שבחֵלֶב שאינו צלול - זה טיגון ולא בישול;
ותוספות פירשו שמשמע שכל אחד בפני עצמו - מותר, וחֵלֶב בלא"ה אסור.
ולכאורה בדעת הגר"א היה אפשר לפרש באופן אחר,
שהנה בחולין (ק"ח א') דנה הגמרא אם אפשר להוכיח מבשר וחָלָב שטעם כעיקר הוא מדאורייתא,
ואמר אביי שאין לומר שזה חידוש, כי א"כ אפילו בלא נתינת טעם יהא אסור,
ורבא דוחה, שאכן זה חידוש, רק "דרך בישול אסרה תורה";
ובפשטות הכוונה שכשמבשלים שני דברים - זה כדי שיתן אחד טעם בשני,
ולפי"ז להגר"א (יו"ד סי' צ"ח ס"א) שחֵלֶב לא נותן טעם בבשר, כי הטעמים דומים - יש לפרש כוונת הגמ' בסנהדרין שדרך בישול זה כשנותן טעם, מה שאי"ז בחֵלֶב בבשר.
והראשונים שלא פירשו כן - י"ל דס"ל כראשונים החולקים על הגר"א (עי' טור; ועי' או"ש שזה נידון בראשונים) וס"ל שחֵלֶב כן נותן טעם בבשר.
מיהו החוסן ישועות בחולין מפרש פירוש אחר בגמרא שם. (עי' בשוטנשטיין).