מרפסן איגרי
Well-known member
ראיתי בארחות רבינו שהסטייפלר זצ"ל הקפיד כשרצו להוסיף בקשה על הגזר שיגזור עלינו גזרות טובות
אבל יש להקשות ממה שכתב המשנ"ב תקפג סק"א וכשיאכל רוביא וכו' - וה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רביה יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה. עכ"ל. (ולכן הם לוקחים גזר שהוא נקרא בלשונם רביה)
וכן פסק הכה"ח שם סק"ח. והבא"ח נצבים סעיף ד -
ולפי מ"ש הגאון מג"א ז"ל שיבקש גם לפי המשמעות הנראה מלשון המדינה, על כן אנחנו אנשי בגדא"ד שקורין אותה לובי"א צריך לומר "שירבו זכיותינו ותלבבנו", וכאשר נוהגים לומר בקרא שתי בקשות שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו שהוא משמעות קריאה ע"ש קרא, ומשמעות קריעה על שם קר"ע וכן הענין ברובי"א לפי לשון מדינתנו.
וכן פסק בחזו"ע עמ' צז כדברי הבא"ח.
א"כ מה חורי האף הזה למה שלא יוסיפו עוד בקשה? וכך ראיתי בסידור איש מצליח עוד מנהגים ובקשות שונות.
וא"ת שכל מה שכתב המג"א הוא לקחת מאכל שדומה ללשון חז"ל ולבקש את אותה בקשה כמו ירבו זכויות וכד'. אבל לחדש בקשה חדשה מאן דכר שמיה
אכן הבקשות הללו אינם כתובים בגמ'. אלא כתובים בחלק מהראשונים. ועוד דייק הב"י שמדברי הטור משמע שלא אומר את הבקשה. שכתב הב"י בדעתו - אין נראה שצריך לומר שום דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם. ע"ש. כלומר שמספיק רק לאכול את אותם מאכלים (וי"ג לראות) ודיו.
ועוד, שהבא"ח משום שינוי הלשון בין ארמי לערבי לכן הוא הוסיף בקשה (ותלבבנו, וקרע רוע וכו')
א"כ צ"ע מה הגריעותא לבקש בקשה אחרת?
אבל יש להקשות ממה שכתב המשנ"ב תקפג סק"א וכשיאכל רוביא וכו' - וה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רביה יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה. עכ"ל. (ולכן הם לוקחים גזר שהוא נקרא בלשונם רביה)
וכן פסק הכה"ח שם סק"ח. והבא"ח נצבים סעיף ד -
ולפי מ"ש הגאון מג"א ז"ל שיבקש גם לפי המשמעות הנראה מלשון המדינה, על כן אנחנו אנשי בגדא"ד שקורין אותה לובי"א צריך לומר "שירבו זכיותינו ותלבבנו", וכאשר נוהגים לומר בקרא שתי בקשות שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו שהוא משמעות קריאה ע"ש קרא, ומשמעות קריעה על שם קר"ע וכן הענין ברובי"א לפי לשון מדינתנו.
וכן פסק בחזו"ע עמ' צז כדברי הבא"ח.
א"כ מה חורי האף הזה למה שלא יוסיפו עוד בקשה? וכך ראיתי בסידור איש מצליח עוד מנהגים ובקשות שונות.
וא"ת שכל מה שכתב המג"א הוא לקחת מאכל שדומה ללשון חז"ל ולבקש את אותה בקשה כמו ירבו זכויות וכד'. אבל לחדש בקשה חדשה מאן דכר שמיה
אכן הבקשות הללו אינם כתובים בגמ'. אלא כתובים בחלק מהראשונים. ועוד דייק הב"י שמדברי הטור משמע שלא אומר את הבקשה. שכתב הב"י בדעתו - אין נראה שצריך לומר שום דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם. ע"ש. כלומר שמספיק רק לאכול את אותם מאכלים (וי"ג לראות) ודיו.
ועוד, שהבא"ח משום שינוי הלשון בין ארמי לערבי לכן הוא הוסיף בקשה (ותלבבנו, וקרע רוע וכו')
א"כ צ"ע מה הגריעותא לבקש בקשה אחרת?
