ליודעי תורת מרן זיע"א

[ישראל היהודי]

היכן מדבר מרן זיע"א, על דברי הבן איש חי אודות חצי עבד וחצי בן חורין, וגדרי חיובו, אם זה כחצי אדם, או כב' בנ"א קנים באדם א' [וכעין הא דמנחות ל"ז א', ע"ש].
תודה מראש!

 

[יצחק משען]

עיין יביע אומר חלק יוד סימן נה בהערות על ח"ג אות כה שדן אם כשהוא תוקע זה חצי שיעור או לא.

 

[ישראל היהודי]

תודה רבה
ראיתי בחזון עובדיה בשו"ת סי' כ"ח אות כ"ו, ושו"ר שמרן זיע"א חזר ע"ז בקונטרס דברי ריבות, וע"ז נסוב חלק מהנושא שם, ע"ש.

 

[ידיד בכור]

באותו עניין,
ברשותכם מעתיק הערת שוליים ממאמרי בירחון האוצר (גיליון עה) בדין קריאת מגילה ושמיעת שופר במי שחציו עבד וחציו בן חורין (המאמר בכללו עוסק בחיוב נשים במגילה):


31. עמדתי ואתבונן, בדין מי שחציו עבד וחציו בן חורין שאינו מוציא עצמו בתקיעת שופר (שו"ע תקפט, ה), מה דינו ביחס לקריאת מגילה (ושאר מצוות). נראה היה בעיני שתקיעת שופר שאני משאר מצוות. בשופר גדר החיוב הוא בשמיעה מבר חיובא, לכן אינו יכול להוציא עצמו. ואכן, לו יצוייר שהמצווה הייתה בתקיעה, יכול היה לתקוע ולהוציא עצמו י"ח, ולא אמרינן שכל תקיעה שלו חציה פסולה מצד עבדות שבה (ואולם, ראה בשו"ת שאגת אריה סי' ו) כיוון שאין כאן ספק האם חייב, וחיובו בקיום מצוות של מי שחציו בן חורין הוא כל מי שכולו בן חורין, והא קיים, תדע, שאם לא תאמר כך, אם תאמר שתמיד צד עבדות שבו מעכב, כיצד מקיים הוא מצוות שבגופו. החילוק הוא בין מצווה לעשות (אקטיבית) למצווה לשמוע (מצווה פסיבית). דממה נפשך, צד חירות שבו יוצא במעשהו, וכגון שחייב בנטילת לולב וכיו"ב. אך מאחר שהמצווה היא לשמוע קול שופר, צד חירות שבו לא שמע מבר חיובא גמור, ולכן חייב לשמוע מאחר (ראה ברמב"ם סוכה פ"ו הל' א ושו"ע תר"מ סעיף א שמי שחציו עבד וחציו בו חורין חייב בסוכה, והמנ"ח במצווה שכד כתב שכמו כן חייב בלולב, ונ"ב שהוא הדין לכל המצוות שחייב בכל מקום שמוציא עצמו ב"מעשה מצווה").

ונראה פשוט שבמצוות שגם צד העבדות שבו חייב ודאי שמוציא עצמו. ועל כן, כיוון שחייב במצוות שנשים חייבות בהם, חייב גם במקרא מגילה ויכול לקרוא לעצמו. ואם כנים הדברים שאם המצווה הייתה לתקוע בשופר, מי שחציו עבד וחציו בן חורין יכול היה לתקוע לעצמו, יוצא שגם לשיטת בה"ג יכול לקרוא לעצמו. והטעם הוא שגדר חיובו של איש הוא לקרוא, והרי קרא, וצד עבדות שבו חייב בשמיעה מבר חיובא, וכיוון שכך או כך חייב במגילה, יוצא בשמיעת קריאתו שלו.

ואולם, ראיתי מהנדזין בזה. המשנ"ב ס"ק יג הביא בשם המג"א ס"ק א, שצד עבדות שבו אינו מוציא צד חירות שבו, וכשם שאשה אינה מוציאה איש (לבה"ג) כך מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול להוציא עצמו, במגילה כמו בשופר. נראה שמקורו של המג"א הוא בדברי הלבוש, שהסיק כן. ברם, הלבוש מביא שיש חולקים, שכתבו שמקרא מגילה שאני. וששתי. מכל מקום, סיים שהעיקר כדעה הראשונה שהביא, שחייב לשמוע מגילה מאחר. וראה ריטב"א ר"ה (כט, א).

האם יכול להוציא נשים: לסברא שיכול להוציא עצמו, לכאורה ברור שיכול להוציא נשים. אך לסברא שצד עבדות שבו מעכב, יש מקום להסתפק, וכפי שהתבאר בדברי הלבוש שתורף דבריו יובא לקמן.

ובעניין היגררותם של עבדים אחר חיוב נשים במקרא מגילה, חידש בזה מרן הבית יוסף (ריש סימן תרפט) שני חידושים. ראשית, כיוון שזו מ"ע שהזמן גרמא ואישה אינה חייבת אלא משום שאף הן היו באותו הנס, ייתכן שלמאן דאמר שנשים חייבות משום שעיקר הנס נעשה על ידן, עבדים פטורים ממקרא מגילה (לעיל הראנו לדעת שרוב הראשונים סוברין שהן חייבות משום שאף הן היו בכלל ההצלה מן הסכנה).

שנית מחדש מרן, שמי שחציו עבד וחציו בן חורין, למרות שגם צד עבדות שבו חייב במגילה כנשים, ולכן לכאורה ממה נפשך מוציאם, גרע כוחו ואינו מוציא נשים, משום שאינו ניכר אם עבד הוא אם בן חורין (מטעם זה ביאר מדוע טומטום אינו מוציא נשים, משום שאין חיובו ניכר, אם חייב כאיש או כאישה, ולא אמרינן שבכה"ג מוציא "ממה נפשך").

כתב הלבוש שמן הדין אפילו לדעת הסוברים שמי שחציו עבד וחציו ב"ח אינו מוציא עצמו במקרא מגילה כמו בשופר, לכאורה לא הייתה אמורה להיות מניעה שיוכל להוציא נשים בשני צדדיו: בצד העבדות שבו הא יש עליו חיוב כאשה, וכל שכן שיוציא נשים בצד חירות שבו. מכל מקום הסיק שכיון שעצמו אינו מוציא, לא מסתבר שיוציא אחרים.

ובעניין חיוב עבדים במגילה, ראה ב"י בתחילת סימן תרפט שדן בזה, ומחדש לתלות חיוב עבדים במגילה בטעם חיובם של נשים, שאם הוא משום שעיקר הנס נעשה על ידן, יש לפטור עבדים משום מ"ע שהזמן גרמא, ואם הוא משום שאף הם היו בהצלה מגזרת המן, גם עבדים בכלל.

ולא דמי לטומטום שאינו מוציא אפילו בן מינו, שמא האחד אשה והאחר איש, שמי שחציו עבד וחציו בן חורין, גוף אחד הוא. וראיתי במנחת חינוך (מצווה שו) שכתב להשוות ביניהם, שכשם שאינו מוציא עצמו בשופר, כך במגילה. ולענ"ד יש לחלק, דלא דמי לשופר שאשה ועבד פטורים, ואף האיש אינו חייב אלא לשמוע, שצד פטור אינו מוציא צד חיוב, ודו"ק (וכתבתי זאת רק כהערה ולפלפולא בעלמא, יען כי הב"י כתב בסימן תרפט (אות ג) שאם היינו אומרים שעבדים פטורים ממגילה, היה דינו כמו ביחס לשופר, ואינו מוציא עצמו, ואכן, כ"כ הטור שכשם שטומטום אינו מוציא מינו, כך גם מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא מינו. והרי צד בן חורין שבו חייב בקריאה אקטיבית ולא בשמיעה פסיבית? אלא חזינן שמרן אינו מחלק כמו שכתבנו).

וכ"כ הב"י: "וא"ת מהאי טעמא יוציא ג"כ את מינו וי"ל אף על פי שמשני צדדיו הוא חייב מכל מקום מאחר שהוא מורכב מעבדות וחירות כיון דאין צד עבדות ניכרת לעצמו וצד חירות לעצמו אינו ראוי להוציא את אחרים אפילו אם אותם אחרים מורכבים גם כן מעבדות וחירות ועל כרחך צריך לומר טעם זה לדעת רש"י שסובר דנשים מוציאות את האנשים ואפילו הכי טומטום אינו מוציא מינו וטעמא משום דטפי עדיף כשהמוציא הוא ודאי אשה והשומע זכר מכשהמוציא הוא טומטום אפילו אם השומע נקבה ואפילו אם השומע טומטום דסלקא דעתך אמינא כיון דתרווייהו חד מינא נינהו נפקו אהדדי ידי חובתן קא משמע לן דלא משום דבעינן שהמוציא את אחרים ידי חובתן יהא ניכר אם הוא זכר או אם הוא נקבה". (אך הלבוש כתב שטומטום מוציא נשים ממה נפשך, ולכאורה כך משמע מתוס' במגילה ד, א שעדיף על נשים).