ותחזינה עינינו בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' לא) [והובא גם בשו"ת באר משה (ד,סט)] שכתב שמה שנהגו איסור תלמוד תורה בלילה זה, אפשר שנהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי חורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות וכו', על כן בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות. ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה, ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג ע"כ יעמדו אמר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואילו מפה וחמת המלך שככה. עכ"ל.
ושמעתי שנוהגים בחצרות האדמו"רים החל משעה שש עד קצת לאחר חצות, שלא ללמוד שום דבר קדושה כדי לא לתת כח לסיטרא אחרא. ומקפידים בחצרות הצדיקים אפילו חל בליל שבת שלא לומר דברי תורה עד חצות. ע"כ.
אולם, עינינו צופיה בשו"ת יבי"א (ח"ז, חיו"ד סי' כ) שכתב דאין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה. ע"ש.
וע"ע בספר פסקים ותשובות (סי' רמו, הע' 663) שהחזו"א זצ"ל אמר שלא יתבטלו כלל מלימוד בלילה זה.