בגמ' שבת קכ"ז א' איתא גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה מזה שאברהם הלך מהקב"ה לאורחים. והנה בכמה ספרים הובאה קושייה מניין ידע אברהם עצמו הלכה זו. ובמעינה של תורה הובא מהתולדות יעקב יוסף (הרה"ק משפיטיבקה) שאברהם אבינו למד זאת מזה שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי לא להטריחו באורחים (רש"י פסוק א'), ולכאורה בלא"ה לא יטורח כיון שהקב"ה אצלו; אלא ע"כ שאם יבואו אורחים לא יהא עליו להתחשב בנוכחות השכינה אצלו, ויקבלם. עוד מובא שם בשם הגר"נ אדלר ור"מ מפרמישלאן שאבריו של אברהם אבינו היו רצים מעצמם לעשות רצון הבורא, וממילא כשהרגיש אברהם שרגליו מוליכות אותו - כבר נודעה ההלכה שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה.
ולכאורה עיקר הקושייה לא מובנת, שודאי אברהם אבינו יכל לדעת זאת מחכמתו [ורק הגמ' הוצרכה לראיה, וכמו שאמוראים מוכיחים מתנאים]. ועי' מדרש רבה ויגש צ"ה ג' מהיכן למד אברהם אבינו תורה "נעשו כליותיו כשתי מעיינות"; וצ"ע א"כ על הגדולים הנ"ל מה הוקשה להם.
ומצינו בגמרא בפסחים ד' א' שלמדו מ"וישכם אברהם בבקר" שמאז זריזים מקדימים למצוות. ובזבחים צ"ז ב' ששחיטת קדשים צריכה כלי מ"ויקח את המאכלת". וחולין ט"ז א' ששחיטה [גם בחולין] דוקא בתלוש מויקח.
ולכאורה עיקר הקושייה לא מובנת, שודאי אברהם אבינו יכל לדעת זאת מחכמתו [ורק הגמ' הוצרכה לראיה, וכמו שאמוראים מוכיחים מתנאים]. ועי' מדרש רבה ויגש צ"ה ג' מהיכן למד אברהם אבינו תורה "נעשו כליותיו כשתי מעיינות"; וצ"ע א"כ על הגדולים הנ"ל מה הוקשה להם.
ומצינו בגמרא בפסחים ד' א' שלמדו מ"וישכם אברהם בבקר" שמאז זריזים מקדימים למצוות. ובזבחים צ"ז ב' ששחיטת קדשים צריכה כלי מ"ויקח את המאכלת". וחולין ט"ז א' ששחיטה [גם בחולין] דוקא בתלוש מויקח.
נערך לאחרונה:
