שמעתי מת"ח שלא נכון לומר שהלימוד תורה או קריאת תהילים יהיו לעילוי נשמת או לרפואת ולהצלחה, משום שלא יתכן להקדיש דבר שאינו שלנו לאחרים, וכמו שלא אומרים שההנחת תפילין יהיה לעילוי נשמת, או הברית מילה וכד'.
האם יש מקור למנהג הזה לומר שהלימוד וכד' יהיה לעילוי נשמת?
