ייצא שרשור

ליקוט תשובות מהראשון לציון לזכות את הרבים

#1

יוסף דהן

יוסף דהן

למי שיש לו תועלת.

קבצים מצורפים


  • ליקוט תשובות מרן הראשון לציון שליטא.pdf
    12 MB · צפיות: 147
  • S__Word_תשפב_מכתבים סרוקים_229-2.פב.pdf
    703.3 KB · צפיות: 95
  • S__Word_תשפא_מכתבים סרוקים_1248-2.פא.pdf
    1.8 MB · צפיות: 85
  • S__Word_תשפא_מכתבים סרוקים_949-2.פא (1).pdf
    194.5 KB · צפיות: 78

#2

A

abc123

עיין פה בכל האשכול:


#3

A

abc123

למי שיש לו תועלת.
בקובץ הראשון שצירפת, יש תשובה מאוד מעניינת לגבי הקורנפלקס, מרן שליט"א כותב שברכתו שהכל.


#4

A

abc123

הפלא הוא מחמת שראיתי בקונטרס ילקו"י ברכות בלוח ברכות שבסופו שברכת הקורנפלקס היא אדמה (הקונטרס משנת תשס"ז).


#5

A

abc123

כמו כן באנציקלופדיה לברכות הנהנין (מהדורת תשס"ח) כתב הרב יוסף חיים כהן שלילקוט יוסף אדמה.


#6

נ

נתנאל קנתן

הסיבה שמרן שליט"א כתב שברכת הקורנפלקס היא שהכל ולא אדמה כמו שכתב בעבר
כיון כל חטיפי התירס חוץ מבמבה אפשר לעשות ע"י תירס רגיל ולא גידול מיוחד כמו שעושים לבמבה ולרוב הם עושים באמת מתירס רגיל למעט פעמים בודדות שאולי נגמר להם וכדו' מ"מ גם אם כן אז אין אנו יודעים מה יש לפנינו ולכן מברכים שהכל.
מה שא"כ במבה א"א לעשותה בדרך אחרת אלא רק מהתירס של גידול מיוחד אז מברכים אדמה ועל כל סוגי הבמבה גם אדומה גם במילוי וכדו'


#7

ציון

ציון

למי שיש לו תועלת.
יישר כח גדול


#8

Z

Zohar

חזק וברוך תודה, יגדיל תורה ויאדיר


#9

A

abc123

הסיבה שמרן שליט"א כתב שברכת הקורנפלקס היא שהכל ולא אדמה כמו שכתב בעבר
כיון כל חטיפי התירס חוץ מבמבה אפשר לעשות ע"י תירס רגיל ולא גידול מיוחד כמו שעושים לבמבה ולרוב הם עושים באמת מתירס רגיל למעט פעמים בודדות שאולי נגמר להם וכדו' מ"מ גם אם כן אז אין אנו יודעים מה יש לפנינו ולכן מברכים שהכל.
מה שא"כ במבה א"א לעשותה בדרך אחרת אלא רק מהתירס של גידול מיוחד אז מברכים אדמה ועל כל סוגי הבמבה גם אדומה גם במילוי וכדו'
מישהו יודע מתי הפעם הראשונה שחזר בו?
היה קים לי שנים על גבי שנים שקורנפלקס זה אדמה לדעת הראשון לציון שליט"א


#10

נ

נתנאל קנתן

מישהו יודע מתי הפעם הראשונה שחזר בו?
היה קים לי שנים על גבי שנים שקורנפלקס זה אדמה לדעת הראשון לציון שליט"א
לא טעית כי זה הכל תלוי בטכני


#11

A

abc123

לא טעית כי זה הכל תלוי בטכני
אבל כבודו כתב שהם מכינים לרוב מתירס רגיל


#12

נ

נתנאל קנתן

ולכן הרב חזר בו אבל לענ"ד לא בירכת ברכה לבטלה


#13

ד

דעת תורה

1655285497726.png
צ"ע, דהרב אופיר מלכא ידע ושם לב לדברי ר' ירוחם והמ"ב [דמי כמוהו בקי במ"ב] אלא שהוא מחלק בין הדברים וכפי שכתב בספרו
1655285645924.png

1655285665350.png


#14

ב

בנימין לוריא

אכן, גם אני ראיתי היום בבוקר שכתב במפורש שר' אופיר לא ידע את הטעם שגדל במיוחד, אע"פ שבספרו 'דוחה' טעם זה.
אך האמת שלכאו' אינו נקרא שידע, כי מי שדוחה סתם דעה זו, כנראה שלא ראה המקור בפנים, ורק שמע טענה זו והיה נראה לו מוזר, שכן אם היה רואה את רבינו ירוחם, איך היה יכול להיות שהיה כותב סתם שלא נראה לו טעם זה ומחמת כך חולק עליו?!
(ואכן בצילום שהובא נכתב רק 'אין חילוק' ובהערות לא הוזכר כלל דעה זו, וכיאלו היא סברת כרס. אא"כ כתב אח"כ, ואז אחזור בי)


#15

ד

דעת תורה

@בנימין לוריא לא הבנתי מה אתה טוען. פרט יותר.


#16

ב

בנימין לוריא

@בנימין לוריא לא הבנתי מה אתה טוען. פרט יותר.
מה יש לפרט? על פניו נראה שהרב הנ"ל שמע טענה שאם זה גדל במיוחד אז הברכה לא משתנית, ומחמת שלא שמע טענה כזו מעולם אחר שלא ראה את רבינו ירוחם, ממילא 'דחה' טענה זו ואמר שאין חילוק זה נכון.
וכי יתכן שאם היה רואה את רבינו ירוחם היה כותב שאין חילוק זה נכון???
האם הוא הביא בהערות מי שסובר אחרת וחולק על חילוק זה?


#17

ד

דעת תורה

וכי יתכן שאם היה רואה את רבינו ירוחלם היה כותב שאין חילוק זה נכון???
ר' ירוחם הובא במ"ב וכפי שכתב הרב יצחק גופיה.
את המ"ב ודאי שהרב מלכה ראה, נכון?
הוא עצמו מציין את זה לפני הערה פ"ב בדף שצילמתי, והוא כותב להוכיח מהשו"ע שלא פסק כמו טעם זה וראיה מפת דוחן. אז מה אתה רוצה?


#18

A

abc123

אגב מישהו פה יכול לעלות מכתב או סירטון שמרן שליט"א אומר שכל הבמבות הם אדמה.
בזמנו רצו כל מיני אנשים ורבנים להיצמד לאוסם כי זה המפעל שביקר בו.
אבל זכור לי מכתב או תשובה של מרן שליט"א שמדבר על כל הסוגים. אני זוכר נכון?


#19

יוסף דהן

יוסף דהן

בס
אגב מישהו פה יכול לעלות מכתב או סירטון שמרן שליט"א אומר שכל הבמבות הם אדמה.
בזמנו רצו כל מיני אנשים ורבנים להיצמד לאוסם כי זה המפעל שביקר בו.
אבל זכור לי מכתב או תשובה של מרן שליט"א שמדבר על כל הסוגים. אני זוכר נכון?
בספר יד בתשובה הבאתי מכתבים מהרשלצ וכתוב שם להדיא שכל סוגי הבמבות נעשים באותה צורה. והוא הדגיש בשיעורו שלמרות שביקר במפעל אחד המנהלת הבכירה אמרה לו כן.


ולענין הסתירה בקורנפלקס כבר העיר על זה הרב אושרי אזולאי בהלכה שלו וזה לשונו
שאלה: מהי ברכת מאכל ה'קורנפלקס'?

תשובה:
ראשית נבהיר שתהליך ייצור ה'קורנפלקס' (כמו שהובא בספר שערי הברכה עמ' תרעד לאחר ברור שעשה) בחברת 'תלמה' הוא מקמח תירס. וכך גם מייצרים את המאכל שנקרא 'שוגי' היוצא ע"י חברת 'תלמה' העשוי מקמח תירס (כפי שמובא ברכיבים על האריזה). ולכן ברכתו 'שהכל נהיה בדברו' כמו שכתב מרן בש"ע בסי' רח (ס"ח) שעל פת שעשוי מקטניות יש לברך 'שהכל' ואחריו 'בורא נפשות רבות' [וראה הטעם שם במ"ב (ס"ק לג) מדוע מברכים על קמח תירס 'שהכל' ומדוע שונה הוא מפרי מרוסק שלדעת מרן הש"ע (סי' רב ס"ז) מברכים כברכת הפרי או הירק]. וכן הוא במפעל 'טוטאל' ו'מילז' שבארה"ב. ויש לציין כי ישנן כמה חברות המייצרות את ה'קורנפלקס' מפתיתי תירס מעוכים הלא המה: מפעל 'בטר אנד דיפרנט' ומפעל 'תריפז'. וכן בארה"ב במפעל 'קלוגס' ו'פוסט' מיוצר ה'קורנפלקס' מפתיתי תירס שלא נטחנו ואלה ברכתם 'בורא פרי האדמה' (שו"ת אור לציון ח"ב עמ' שז, חוברת תורה והוראה מהגר"מ פיינשטיין ועוד). ויש אומרים שגם על סוג כזה יש לברך שהכל (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' לו ועוד. ועי' בהלכה ברורה ח"י עמ' רכב). ויש שכתבו שמכיון שמשתמשים ל'קורנפלקס' בסוג תירס כזה שמגדלים אותו במיוחד לעשיית ה'קורנפלקס' לכן יש לברך גם על העשוי מקמח תירס 'בורא פרי האדמה' [ויסוד זה מבואר בתרומת הדשן (סי' כט). עי' ש"ע (סי' רג ס"ז) ומ"ב (שם ס"ק יב), ואכמ"ל]. ועי' בהלכה ברורה (שם) שפסק דאף על ה'קורנפלקס' המיוצר מזן מיוחד של תירס יש לברך 'שהכל' משום שנשתנה שמו וטעמו ע"י חומרים נוספים שמכניסים בו וכעין מה שכתב מרן זצוק"ל (יביע אומר ח"ז חאו"ח סי' כט) על פלאפל שמברכים עליו 'שהכל' אף שנעשה מחומוס טחון משום שמוסיפים בו חומרים ותבלינים ונשתנה שמו וטעמו, וה"ה לכאן (וכ"כ בהליכות עולם ח"ב עמ' קא) ושכן המנהג, ע"ש. [ומה שכתב בהלכה ברורה את היסוד לגבי הקורנפלקס, לך נא ראה מה שכתב בזה בהיקף נפלא בילקוט יוסף ברכות מהדו' שנת תשס"ז בסוף הספר לגבי ברכת הבמבה ותרוה נחת. מ"מ אינו דומה ברכת הבמבה לברכת ה'קורנפלקס' לכל המעיין, ודו"ק ואכמ"ל]. וע"ע בילקו"י (הלכות ברכות מהדורת שנת תשס"ז עמ' קפד) שכתב שיש לברך על 'קורנפלקס' 'שהכל נהיה בדברו' מהטעם הנ"ל (ומעניין שבאינדקס הברכות בסוף כתב לברך על ה'קורנפלקס' 'בורא פרי האדמה'. ויש לעיין). והוסיף שם בהלכה ברורה בשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שאף אם יהיה זה ספק עדיף לברך 'שהכל', ע"ש. הלכך למעשה, יש לברך על כל מין 'קורנפלקס' העשוי מקמח תירס ברכת 'שהכל נהיה בדברו' (ואם יש סוג כזה העשוי מקמח חיטה יש לברך 'בורא מיני מזונות'. לכן יש לברר ברכיבים לפני שמברכים על כל מאכל כמעין זה).


#20

יוסף דהן

יוסף דהן

ברכת במבה נוגט גם אדמה למי שלא יודע. יעויין בעמ' האחרון בקובץ זה

קבצים מצורפים


  • במבה ודוריטוס במשנת הרשלצ.pdf
    3 MB · צפיות: 44

#21

מ

מרפסן איגרי

כאן כבר דברו על זה


#22

יוסף דהן

יוסף דהן

כאן כבר דברו על זה
התכוונתי לבמבה נוגט שיש התייחסות חדשה של הרב יצחק בשנתים האחרונות ממה שהשיב בעבר לבדוק את תהליך הייצור


#23

אושרי רביב

אושרי רביב

התכוונתי לבמבה נוגט שיש התייחסות חדשה של הרב יצחק בשנתים האחרונות ממה שהשיב בעבר לבדוק את תהליך הייצור
כבר דיברנו על זה בעבר כאן בפורום (אני לא כמו החברים היקרים שיודעים לאתר מיד וללחוץ "כאן", מי שיכול לחפש תע"ב) והעלנו את דעת מרן שליט"א שמברכים אדמה גם על מילויים שונים
התשובה הזו ישנה ונדפסה בקובץ בית יוסף עוד לפני שו"ת הראשון לציון בכלל, עוד שהיה מדור של עמוד ההוראה מידי חודש בחודשו. והעלה שהברכה היא אדמה בכל אופן.


#24

יוסף דהן

יוסף דהן

כבר דיברנו על זה בעבר כאן בפורום (אני לא כמו החברים היקרים שיודעים לאתר מיד וללחוץ "כאן", מי שיכול לחפש תע"ב) והעלנו את דעת מרן שליט"א שמברכים אדמה גם על מילויים שונים
התשובה הזו ישנה ונדפסה בקובץ בית יוסף עוד לפני שו"ת הראשון לציון בכלל, עוד שהיה מדור של עמוד ההוראה מידי חודש בחודשו. והעלה שהברכה היא אדמה בכל אופן.
איני יודע מה כבודו מתכוון בתשובה שקיבלתי מהראשלצ על במבה נוגט כתב לי שיש לבדוק את תהליך הייצור.
וזה היה בתשע''ז כמובא ביד בתשובה.
והשו''ת הרשל''צ יצא שנה קודם לכן.

והחידוש הוא שהרב יצחק לוי לא כתב כן בתחילה בספרו ורק אח''כ חזר בו.

בהצלחה


#25

אושרי רביב

אושרי רביב

איני יודע מה כבודו מתכוון בתשובה שקיבלתי מהראשלצ על במבה נוגט כתב לי שיש לבדוק את תהליך הייצור.
וזה היה בתשע''ז כמובא ביד בתשובה.
והשו''ת הרשל''צ יצא שנה קודם לכן.

והחידוש הוא שהרב יצחק לוי לא כתב כן בתחילה בספרו ורק אח''כ חזר בו.

בהצלחה
אני מתכוון שבתשובה בקובץ בית יוסף הוא כתב שמברכים על זה אדמה בכל מצב בלי לבדוק את התהליך ייצור
כך זכורני, ואשמח שהרב @בנימין לוריא שבקיא בציונים למקומות בפורום יכוון את שמועה זו על מקומה, שיוכלו לראות היכן הדברים הובאו


#26

יוסף דהן

יוסף דהן

אני מתכוון שבתשובה בקובץ בית יוסף הוא כתב שמברכים על זה אדמה בכל מצב בלי לבדוק את התהליך ייצור
כך זכורני, ואשמח שהרב @בנימין לוריא שבקיא בציונים למקומות בפורום יכוון את שמועה זו על מקומה, שיוכלו לראות היכן הדברים הובאו
אין בעיה זה אמור לגבי במבה רגילה ולא במילוי. אם תעיין בפנים ותביא הוכחות לדבריך שהרב דיבר על במבה נוגט אז יהיה קשה למה במכתב משנת תשע''ז הוא כן כתב לבדוק את תהליך הייצור כמו שציינתי בשו''ת יד בתשובה.
במבה אדומה - שהכל.
כמו שכתב.

נ.ב אני מסופק אם זה ביטול תורה מה היה בו.. ומתי חזר בו וכדו'


#27

ד

דעת תורה

1655389808626.png
צ"ע, דרי"ו מיירי כשאוכלו 'כמות שהוא' ללא ריסוק, ובזה כתב שהמחשבה לאוכלו 'כמות שהוא' מחשיבה אותו כמו עיקר הפרי [אלא שברכתו האדמה כיון שאינו הפרי ממש]. אולם לא מיירי כשלאחר מכן 'ריסקו', ואין שום ראיה מדבריו שגם בזה נשארת ברכתו. ואדרבה, לא עדיף מהפרי עצמו שאם היו מרסקים אותו היו מברכים שהכל לפי כמה ראשונים, וגם כאן המחשבה בסה"כ הופכת את החלק שאין דרך לאוכלו כאילו הוא הפרי עצמו שהדרך לאוכלו, ולא יותר, ומה הפרי עצמו אם ריסקו מברך שהכל לפי הנ"ל, ה"ה בפרי זה.
וכך נראה שהבין בפשיטות הרב דוד יוסף שבספרו בסי' ר"ד בירור הלכה אות ו' הביא את רי"ו הנ"ל לענין ברכת לבבות דקל, ואעפ"כ האריך בסוף ספרו שברכת הבמבה היא שהכל. ולפי זה מה שכתב הרב יצחק יוסף
1655390198867.png
אדרבה, שם לב לדבריו, שהרי הביאם בספרו, אלא שמחלק כנ"ל, והחילוק נראה פשוט וברור. ועכ"פ 'ראיה' מדברי רי"ו אין.


#28

נ

נתנאל קנתן

מרן שליט"א אמר לרב מיארה לכתוב בלוח ברכות על כל סוגי הבמבה שזה אדמה.


#29

אושרי רביב

אושרי רביב

מרן שליט"א אמר לרב מיארה לכתוב בלוח ברכות על כל סוגי הבמבה שזה אדמה.
וכדבריו בבית יוסף שהזכרתי
שמישהו יחפש בתקליטור של בית יוסף למי שיש ויעלה לכאן את המכתב אם אפשר
בטוח הרב @מורשת מרן ידידנו וחביבנו יסכים לכך, בהיות ואנו מתווכחים על וויכוח עקר, ברגע שיראו את המכתב כולם יבינו כדברים שכתבתי. פשוט אין לי גישה להעלות את זה. כי אין לי את התקליטור, וראיתי זאת בוודאות באחד הקבצים. אולי הרב @קורסיה יוכל להעלות מאשר באמתחתו בזה...


#30

י

יי"ש

התכוונתי לבמבה נוגט שיש התייחסות חדשה של הרב יצחק בשנתים האחרונות ממה שהשיב בעבר לבדוק את תהליך הייצור
עי' בספר הנכבד והנפלא של הרב ראובן יוסף מיארה נר"ו [איני זוכר את שמו המדויק] (שלא הפסקתי להתפעל מההיקף העצום והכתיבה הברורה והנהירה בדרך מכובדת) שם כתב בזה משם מרן הראש"ל שליט"א


#31

יוסף דהן

יוסף דהן

אין לי גישה לספר זה.
ומסתמא יודה לברך מזונות כמו שכתב לי על איס עוגיות ושוקולד עוגיות


#32

י

יי"ש

צריך לעי' שם ואמ"א כעת


#33

ב

בנימין לוריא

עי' בספר הנכבד והנפלא של הרב ראובן יוסף מיארה נר"ו [איני זוכר את שמו המדויק] (שלא הפסקתי להתפעל מההיקף העצום והכתיבה הברורה והנהירה בדרך מכובדת) שם כתב בזה משם מרן הראש"ל שליט"א
אין לי גישה לספר זה.
ומסתמא יודה לברך מזונות כמו שכתב לי על איס עוגיות ושוקולד עוגיות
אולי כוונתכם לספר זה?


#34

יוסף דהן

יוסף דהן

לא מופיע פה
לפי מה שחיפשתי.
ישר כח


#35

אושרי רביב

אושרי רביב

אולי כוונתכם לספר זה?
הוא מתכוון לספר שהוציא הרב ראובן יוסף מיארה, לגבי שיעורי אוכל שזה במשקל ולא בנפח. ספר נפלא מאוד, וכבר דיברנו עליו רבות כאן באחד המקומות...


#36

ב

בנימין לוריא

בספר יד בתשובה הבאתי מכתבים מהרשלצ וכתוב שם להדיא שכל סוגי הבמבות נעשים באותה צורה. והוא הדגיש בשיעורו שלמרות שביקר במפעל אחד המנהלת הבכירה אמרה לו כן.
כל סוגי הבמבות.png
(מתוך העלון "השיעור השבועי" יתרו תשע"ה)


#37

יוסף דהן

יוסף דהן

עוד תשובות מהרשלצ.

כמו כן קבוע יש בעלון אור יצחק תשובות טריות מהרשלצ

קבצים מצורפים


  • תשובת הרשלצ לגבי טלטול בבני ברק וספר מוסר.pdf
    1.8 MB · צפיות: 16
  • ברכת התורה ועוד.pdf
    408.4 KB · צפיות: 12

#38

יוסף דהן

יוסף דהן

אני מבין שהכוונה היא שיש במבה שוש ויש אוסם ויש לולו וכולו
עליהם אומר הפסק שזה אדמה

אך לא הכוונה שבמבה נוגט שהו'א שהשוקולד עיקר מדין עיקר וטפל
ואם תראה את המכתב בשו''ת תבין שאין קשר בכלל להו''א שעל במבה לולו שהכל לבין שבמבה נוגט הו''א שהכל

כי הרב הרשלצ כתב להדיא שיש לברר את תהליך הבמבה נוגט אז מה אנשים לא מבינים אתם רוצים שאעלה את הפיסקא הזו להדיא?
וגם בזמנו הרב יצחק לוי כתב מבואר שבמבה נוגט שהכל
עד שחזר בו
אז בבקשה לדייק


#39

ב

בנימין לוריא

מחילה. הרב @יוסף דהן , התגובות האחרונות שלך באו כהערה/הארה על מי?
מה שאני הבאתי זה כתגובה על כך שרצו לומר שרק על במבה של חברת אוסם מברכים האדמה ושאר הבמבות שהכל.
אם התכוונת להגיב על דבריי, הרי שבהודעתי האחרונה לא התייחסתי לעניין במבה במילוי...


#40

יוסף דהן

יוסף דהן

מחילה
אני לא עינתי טוב

אני לא יודע למי לשלוח את זה אך שישאר כי בכל מקרה דנו בזה בפורום זה
יש'כ


#41

יוסף דהן

יוסף דהן

עי' בספר הנכבד והנפלא של הרב ראובן יוסף מיארה נר"ו [איני זוכר את שמו המדויק] (שלא הפסקתי להתפעל מההיקף העצום והכתיבה הברורה והנהירה בדרך מכובדת) שם כתב בזה משם מרן הראש"ל שליט"א
הצג קובץ מצורף 3837
(מתוך העלון "השיעור השבועי" יתרו תשע"ה)
אני מבין שהכוונה היא שיש במבה שוש ויש אוסם ויש לולו וכולו
עליהם אומר הפסק שזה אדמה

אך לא הכוונה שבמבה נוגט שהו'א שהשוקולד עיקר מדין עיקר וטפל
ואם תראה את המכתב בשו''ת תבין שאין קשר בכלל להו''א שעל במבה לולו שהכל לבין שבמבה נוגט הו''א שהכל

כי הרב הרשלצ כתב להדיא שיש לברר את תהליך הבמבה נוגט אז מה אנשים לא מבינים אתם רוצים שאעלה את הפיסקא הזו להדיא?

דבר שני אשמח לדעת מאיזה ספר זה בקשה


#42

ב

בנימין לוריא

דבר שני אשמח לדעת מאיזה ספר זה בקשה
הוא מתכוון לספר שהוציא הרב ראובן יוסף מיארה, לגבי שיעורי אוכל שזה במשקל ולא בנפח. ספר נפלא מאוד, וכבר דיברנו עליו רבות כאן באחד המקומות...
וא"כ, כוונתו לספר זה


#43

א

אילון כהן

עוד תשובות מהרשלצ.

כמו כן קבוע יש בעלון אור יצחק תשובות טריות מהרשלצ
אור יצחק עדיין שולחים?
אני כבר תקופה לא מקבל מהם למייל את העלון, מוזר.
אולי מישהו יכול לשלוח את זה כאן אם זה עדיין יוצא, תודה רבה!


#44

אושרי רביב

אושרי רביב

אני מבין שהכוונה היא שיש במבה שוש ויש אוסם ויש לולו וכולו
עליהם אומר הפסק שזה אדמה

אך לא הכוונה שבמבה נוגט שהו'א שהשוקולד עיקר מדין עיקר וטפל
ואם תראה את המכתב בשו''ת תבין שאין קשר בכלל להו''א שעל במבה לולו שהכל לבין שבמבה נוגט הו''א שהכל

כי הרב הרשלצ כתב להדיא שיש לברר את תהליך הבמבה נוגט אז מה אנשים לא מבינים אתם רוצים שאעלה את הפיסקא הזו להדיא?

דבר שני אשמח לדעת מאיזה ספר זה בקשה
נזכרתי עתה שיש על כך תשובה מפורשת גם כן בעל פה (כי תורה שבכתב לא מצאנו, למרות שיש, אבל אין לי בנמצא לחפש את זה בקבצי בית יוסף של מרן שליט"א) של @הרב שמעון ללוש שמקווים שבמהרה נחזור לראות את תשובותיו המאירות.


#45

י

יי"ש

אולי כוונתכם לספר זה?
לא
וא"כ, כוונתו לספר זה
נכון. ובסופו יש לוח ברכות מפורט ודן גם בענין במבה נוגט.
ישר כח!


#46

יוסף דהן

יוסף דהן

(כי תורה שבכתב לא מצאנו, למרות שיש
תשובה שבכתב מהרב יצחק לברך אדמה על נוגט מופיע פה בעמ' האחרון

קבצים מצורפים


  • במבה ודוריטוס במשנת הרשלצ.pdf
    3 MB · צפיות: 12

#47

יוסף דהן

יוסף דהן

ובקבצי ב''י עד תשע''ז אין סיכי שקיימת


#48

יוסף דהן

יוסף דהן

אור יצחק עדיין שולחים?
אני כבר תקופה לא מקבל מהם למייל את העלון, מוזר.
אולי מישהו יכול לשלוח את זה כאן אם זה עדיין יוצא, תודה רבה!
מוסדות אור יצחק <34567831w@gmail.com>
אולי שינו מייל כדאי לנסות פה
וגם אני לא מקבל כל שבוע אלא רק בד''כ כל שבוע


#49

יוסף דהן

יוסף דהן

במבה אדומה - שהכל.
כמו שכתב.
בינתים אני חוזר בי לאחר שהרב ראובן מחבר הלוח אמר שהרשלצ חזר בו וסובר שגם על אדומה לברך האדמה.


#50

נ

נתנאל קנתן

רק חשוב לדייק לא שמרן שליט"א חזר בו בדין אלא הוברר לו המציאות!


#51

א

אהרן כהן

מה שאני הקטן עדיין לא זכיתי להבין בעניין הבמבה,
שגם אם נניח שהתירס של הבמבה עשוי מזן מיוחד ונפסוק כרבינו ירוחם שבכה"ג צריך לברך האדמה, מ"מ הרי עינינו הרואות ברכיבים בבמבה שכתוב 50 אחוז בוטנים, והרי הבוטנים הם לא זן מיוחד, וא"כ ברכתם שהכל, ובצירוף שאר התבלינים ועוד חומרים מסויימים, הם ניהיו רוב כנגד התירס המיוחד הזה, וא"כ מדוע שנברך עליו האדמה. וכ"ש אם יש בו מילוי של נוגט וכד' שמסתבר שגם זה מצטרף לרוב השהכל ומבטל המיעוטא דתירס זה.


#52

ב

בנימין לוריא

מה שאני הקטן עדיין לא זכיתי להבין בעניין הבמבה,
שגם אם נניח שהתירס של הבמבה עשוי מזן מיוחד ונפסוק כרבינו ירוחם שבכה"ג צריך לברך האדמה, מ"מ הרי עינינו הרואות ברכיבים בבמבה שכתוב 50 אחוז בוטנים, והרי הבוטנים הם לא זן מיוחד, וא"כ ברכתם שהכל, ובצירוף שאר התבלינים ועוד חומרים מסויימים, הם ניהיו רוב כנגד התירס המיוחד הזה, וא"כ מדוע שנברך עליו האדמה. וכ"ש אם יש בו מילוי של נוגט וכד' שמסתבר שגם זה מצטרף לרוב השהכל ומבטל המיעוטא דתירס זה.
ראשית, גם על חמאת בוטנים מברכים "האדמה" כמו על חומוס וכד'.
שנית, כבר נאמר, שבמקום שיש עיקר וטפל לא שייך דין רוב, ואפי' אם המיעוט הוא העיקר מברכים עליו.
וחוץ מזה, מה שכתוב 50% בוטנים זה מחמת שהמשקל של הציפוי הוא כבד מכיון שהבמבה מלאה אוויר, אבל בוודאי שאין רוב אמיתי בציפוי, ופוק חזי כמה ציפוי של חמאת בוטנים יש מסביב הבמבה, ובוודאי שהוא מיעוט וטפל.
כנ"ל לעניין המילוי שאע"פ ששם יש רוב, הרי זה טפל לבמבה, וכמו שהוזכר שזה במבה עם מילוי והיינו שהמילוי נלווה ונותן טעם בבמבה.

הדבר אולי דומה למי שיקח פריכיית אורז ששוקלת 10 גרם וימרח עליה גבינה ששוקלת 15 גרם, וכי יברך על זה שהכל??? בוודאי שהברכה תישאר האדמה!


#53

ד

דעת תורה

מה שאני הקטן עדיין לא זכיתי להבין בעניין הבמבה,
עיין כאן
אולם דבריו צ"ע.
מה שכתב שהבסיס הוא התירס, והתירס נחשב לעיקר, מפני שכל צורת הבמבה זה גרגירי התירס שנתפחו וכו' - צ"ע, שהרי בבמבה אוסם כתוב שיש 54 אחוז בוטנים טחונים, וא"כ אין התירס עיקר אלא הבוטנים, ובודאי בצירוף שאר הדברים שיש שם התירס כלל לא עיקר.
ומה שכתב שכל שאין שקר בברכה מברכים האדמה וכו' - הרי כאן מדובר שהשתנה שמו וטעמו וכו', ובזה קי"ל שמברכים שהכל כמו פלאפל.
כל הסיבה שאפשר 'לדון' לברך האדמה זה משום שהתירס הוא גידול מיוחד והוא הרוב וכו', אבל כשאינו כן - מצד שאר הרכיבים שהם הרוב הדין הוא לברך שהכל וכנ"ל.
ראשית, גם על חמאת בוטנים מברכים "האדמה" כמו על חומוס וכד'.
כאן השתנה שמו וטעמו וממשו, ואין זה חמאת בוטנים רגילה, ולכן מצד זה מברכים שהכל כמו פלאפל.
שנית, כבר נאמר, שבמקום שיש עיקר וטפל לא שייך דין רוב, ואפי' אם המיעוט הוא העיקר מברכים עליו.
מי אמר שהעיקר זה התירס? הרוב הוא העיקר כל עוד אין ראיה ברורה אחרת, וכאן אין.
וחוץ מזה, מה שכתוב 50% בוטנים זה מחמת שהמשקל של הציפוי הוא כבד מכיון שהבמבה מלאה אוויר, אבל בוודאי שאין רוב אמיתי בציפוי, ופוק חזי כמה ציפוי של חמאת בוטנים יש מסביב הבמבה, ובוודאי שהוא מיעוט וטפל.
דברי נביאות. הם כותבים שהבוטנים הם 54 אחוז, וזה גם מופיע ראשון ברשימת הרכיבים, כך שבודאי זה העיקר והרוב.


#54

ר

ראובן יוסף מיארה

מתוך שיעור בכולל של הרב ללוש

קבצים מצורפים


  • ברכת הבמבה והשוקולד- דחיית ההלכה ברורה וראיות מופתיות.pdf
    134.3 KB · צפיות: 9

#55

ב

בנימין לוריא

אני שמח לבשר לכם שבס"ד שוחחתי והתכתבתי עם הרב רפאל (רפי) מנת, רב אוסם.
וכן עם הרב צביקה פרקש משגיח בעלית-שטראוס. וכן עם האחראי על הנ"ל מטעם העדה"ח.
(רב אוסם, אמר שיבדוק שוב את הדברים במפעל ויעדכן אותי, משגיח עלית אינו בקי בהכנת הבמבה אלא בענייני כשרות (וצריך אישור מרבני הבד"ץ בכדי לבדוק את שאלותיי), והרב מטעם הבד"ץ בקיא לעומק בענייני ההכנה והוא אמר לי את הדברים).

כו"ע הודו לי שהגרגרים שנכנסים לאקסטרודר הם גרוסים (בגודל של סוכר) ולא טחונים כמו אבקה. אם כי, הרב מטעם הבד"ץ אמר לי שרק כשהגרגרים נכנסים לאקסטרודר הם גרוסים ועומדים בעינם, אבל בתוך המכונה הם נטחנים לחלוטין. (ואמר שא"א לבדוק את זה, ורק אם יפרקו את האקסטרודר באמצע העבודה יוכלו לראות את זה, והוא אומר את זה מידיעה. ואולי ראה כאן).
כאן שאלתי אותו, שלפי"ז זה דומה ל"תמרים שמיעכן" ולפי השו"ע יצטרכו לברך על זה את ברכת הפרי, והודה לי שאה"נ באמת לספרדים הברכה תהיה האדמה.
שאלתי אותו למה כותבים שהברכה שהכל, ואמר לי שמה שהם כותבים זה לאשכנזים!
עוד אמר לי שזה לא נעשה עיסה בשום מצב, ויש בזה רק ממש מעט מאוד מים. [וגם שזה לא מעורב עם חומרים אחרים].
הוא גם אמר לי שהגרגרים זה בגידול מיוחד ושהם לא ראויים לאכילה כפי שהם גדלים. (ועל כך לא ידע להשיב לי למה לפי"ז האשכנזים לא יברכו האדמה, והפנה אותי לרב אחר מטעם הבד"ץ שבקיא יותר בדיני ברכות, אך היה די לי בזה).
[הוא ניסה גם לטעון לגבי החמאת בוטנים שאולי ברכתה שהכל לכו"ע ואולי הוא לא טפל וכו', אך דחיתי טענותיו...]
הנ"ל דיבר איתי מטעם הבד"ץ העדה החרדית ודיבר גם על במבה וגם על שוש!

לאור הנ"ל נראה פשוט ואף הם הודו לי בכך שלספרדים בוודאי יש לברך כיום על הבמבה ברכת "בורא פרי האדמה".
[לכאו' גם לאשכנזים כך הוא הדין, אך מהשיחה הנ"ל לא הוסכם כן, משא"כ לגבי הספרדים שהסכים איתי והודה לי בפה מלא].

לא אעלים דבר, ואומר את האמת, ששלחתי ללשכת הגאון ר' דוד יוסף שאלה אם אכן חזר בו לאור מה שנכתב, והשיבו לי כך:
הרב לא חזר בו, ולהיפך, לאחרונה הייתי עד לשיחה בנושא הזה בין הרב לעוד ת"ח חשוב, ודעתו נשארה כבראשונה.
אגב, שמועה באה לפניי, שהראשון לציון שוקד בימים אלו על מהדורה נוספת של אחד מספריו ושם מעלה עוד טענות לשיטתו, וכבר השיב עליו מו"ר, ואכמ"ל. אי"ה עוד חזון למועד.

בהצלחה רבה
אבינועם עידן - רל"ש הרב דוד יוסף שליט"א


#56

ד

דעת תורה

אני שמח לבשר לכם שבס"ד שוחחתי והתכתבתי עם הרב רפאל (רפי) מנת, רב אוסם.
לשמחה מה זו עושה?
אדרבה כיון שאמר
שרק כשהגרגרים נכנסים לאקסטרודר הם גרוסים ועומדים בעינם, אבל בתוך המכונה הם נטחנים לחלוטין.
אז הדר דינא שדינו כקמח תירס ולא כתירס גרוס.

ומה שהתפלפלת עם המשגיחים לגבי הברכה - משגיח הוא לא מאן דאמר. הוא בסה"כ פועל שיודע איך עשויים המוצרים ותו לא. הוא לא בר הכי להיכנס לעובי הקורה ולדעת את ההבדלים ההלכתיים הדקים שדנים בהם גדולי תלמידי החכמים.
ולכן מה שכתבת
לאור הנ"ל נראה פשוט ואף הם הודו לי בכך שלספרדים בוודאי יש לברך כיום על הבמבה ברכת "בורא פרי האדמה".
אין דבריהם מעלים ומורידים כלל.

ואדרבה אתה לא ענית על ההערה כאן
שלמעשה פורכת את כל העסק הגדול שעושים מהתירס, כיון שהתירס לא העיקר, העיקר זה הבוטנים, ומצד הבוטנים צריך לברך שהכל כיון שהשתנה שמם וטעמם וצורתם.


#57

ב

בנימין לוריא

שלמעשה פורכת את כל העסק הגדול שעושים מהתירס, כיון שהתירס לא העיקר, העיקר זה הבוטנים, ומצד הבוטנים צריך לברך שהכל כיון שהשתנה שמם וטעמם וצורתם.
א. זה פשוט לכל בר דעת שלא כך הוא. ולפי דעתך גם על פריכיית אורז עם שכבה עבה של גבינה תברך שהכל.
ב. אינני יודע מדוע אתה טוען על חמאת בוטנים לברך שהכל. והרי ברכת האדמה במיוחד ששם היא סמיכה מאוד. והם אפילו כותבים על האריזה "בוטנים טחונים". (ואפי' כתוב על האריזה "חטיף בוטנים").


#58

ד

דעת תורה

א. זה פשוט לכל בר דעת שלא כך הוא. ולפי דעתך גם על פריכיית אורז עם שכבה עבה של גבינה תברך שהכל.
שם הדבר ברור שהגבינה באה 'ללפת' את הפריכית, שהיא יבשה.
בוטנים טחונים לא באים 'ללפת' את ה'תירס'. שניהם טעימים, ושניהם נותנים את המרקם והיחודיות של המוצר החדש שנקרא 'במבה', ולכן הולכים לפי הכללים הרגילים של רוב ומיעוט.
ב. אינני יודע מדוע אתה טוען על חמאת בוטנים לברך שהכל. והרי ברכת האדמה במיוחד ששם היא סמיכה מאוד. והם אפילו כותבים על האריזה "בוטנים טחונים".
כאן זה לא 'חמאת בוטנים' זה מוצר שנקרא 'במבה', ציינתי כבר את דברי הרב עובדיה בענין ברכת הפלאפל עפ"י הרב ידיד הלוי שאם השתנה שמו וטעמו לדבר אחר ברכתו שהכל. גם בפלאפל מעל 90 אחוז זה חומוס, וזה הרבה יותר סיבה לומר שברכתו האדמה, וכך אכן סבר הרב עובדיה בכל תשובתו בח"ז, אלא שבמילואים הדר ביה מכח הסברא הנ"ל, וכ"ש וק"ו הכא.


#59

יוסף דהן

יוסף דהן

אני שמח לבשר לכם שבס"ד שוחחתי והתכתבתי עם הרב רפאל (רפי) מנת, רב אוסם.
וכן עם הרב צביקה פרקש משגיח בעלית-שטראוס. וכן עם האחראי על הנ"ל מטעם העדה"ח.
(רב אוסם, אמר שיבדוק שוב את הדברים במפעל ויעדכן אותי, משגיח עלית אינו בקי בהכנת הבמבה אלא בענייני כשרות (וצריך אישור מרבני הבד"ץ בכדי לבדוק את שאלותיי), והרב מטעם הבד"ץ בקיא לעומק בענייני ההכנה והוא אמר לי את הדברים).

כו"ע הודו לי שהגרגרים שנכנסים לאקסטרודר הם גרוסים (בגודל של סוכר) ולא טחונים כמו אבקה. אם כי, הרב מטעם הבד"ץ אמר לי שרק כשהגרגרים נכנסים לאקסטרודר הם גרוסים ועומדים בעינם, אבל בתוך המכונה הם נטחנים לחלוטין. (ואמר שא"א לבדוק את זה, ורק אם יפרקו את האקסטרודר באמצע העבודה יוכלו לראות את זה, והוא אומר את זה מידיעה. ואולי ראה כאן).
כאן שאלתי אותו, שלפי"ז זה דומה ל"תמרים שמיעכן" ולפי השו"ע יצטרכו לברך על זה את ברכת הפרי, והודה לי שאה"נ באמת לספרדים הברכה תהיה האדמה.
שאלתי אותו למה כותבים שהברכה שהכל, ואמר לי שמה שהם כותבים זה לאשכנזים!
עוד אמר לי שזה לא נעשה עיסה בשום מצב, ויש בזה רק ממש מעט מאוד מים. [וגם שזה לא מעורב עם חומרים אחרים].
הוא גם אמר לי שהגרגרים זה בגידול מיוחד ושהם לא ראויים לאכילה כפי שהם גדלים. (ועל כך לא ידע להשיב לי למה לפי"ז האשכנזים לא יברכו האדמה, והפנה אותי לרב אחר מטעם הבד"ץ שבקיא יותר בדיני ברכות, אך היה די לי בזה).
[הוא ניסה גם לטעון לגבי החמאת בוטנים שאולי ברכתה שהכל לכו"ע ואולי הוא לא טפל וכו', אך דחיתי טענותיו...]
הנ"ל דיבר איתי מטעם הבד"ץ העדה החרדית ודיבר גם על במבה וגם על שוש!

לאור הנ"ל נראה פשוט ואף הם הודו לי בכך שלספרדים בוודאי יש לברך כיום על הבמבה ברכת "בורא פרי האדמה".
[לכאו' גם לאשכנזים כך הוא הדין, אך מהשיחה הנ"ל לא הוסכם כן, משא"כ לגבי הספרדים שהסכים איתי והודה לי בפה מלא].

לא אעלים דבר, ואומר את האמת, ששלחתי ללשכת הגאון ר' דוד יוסף שאלה אם אכן חזר בו לאור מה שנכתב, והשיבו לי כך:
הרב לא חזר בו, ולהיפך, לאחרונה הייתי עד לשיחה בנושא הזה בין הרב לעוד ת"ח חשוב, ודעתו נשארה כבראשונה.
אגב, שמועה באה לפניי, שהראשון לציון שוקד בימים אלו על מהדורה נוספת של אחד מספריו ושם מעלה עוד טענות לשיטתו, וכבר השיב עליו מו"ר, ואכמ"ל. אי"ה עוד חזון למועד.

בהצלחה רבה
אבינועם עידן - רל"ש הרב דוד יוסף שליט"א
לפי דעת הרב אליישיב יש לאשכנזים לברך האדמה כמו שכתב הרשלצ בשמו


#60

מ

מרפסן איגרי

דברי נביאות. הם כותבים שהבוטנים הם 54 אחוז, וזה גם מופיע ראשון ברשימת הרכיבים, כך שבודאי זה העיקר והרוב.
לא נביאות ולא רוח הקודש, פשוט וברור שהעיקר והבסיס הוא הבמבה כלומר התירס, והבוטנים הם באים לתת טעם. אפשר לגרד בעדינות את שכבת הבוטנים ולראות שנשאר רק תירס מנופח בטעם של הבמבה הידועה רק פחות מלוחה


#61

ד

דעת תורה

לא נביאות ולא רוח הקודש, פשוט וברור שהעיקר והבסיס הוא הבמבה כלומר התירס, והבוטנים הם באים לתת טעם. אפשר לגרד בעדינות את שכבת הבוטנים ולראות שנשאר רק תירס מנופח בטעם של הבמבה הידועה רק פחות מלוחה
לידיעתך ולידיעת @קורסיה המסייעך - הבמבה נקראת בלשון החברה המייצרת - 'חטיף בוטנים', כך כתוב על האריזה, זה לא נקרא חטיף 'תירס'.
אל תנסו 'להבין' יותר טוב מה זה המוצר הזה מאשר המייצרים בעצם.
לדעתכם הפכתם את 'התירס המיתולוגי הזה' לחמשת מיני דגן שאפילו שהוא מיעוט הוא החשוב והעיקר?


#62

ב

בנימין לוריא

לידיעתך ולידיעת @קורסיה המסייעך - הבמבה נקראת בלשון החברה המייצרת - 'חטיף בוטנים', כך כתוב על האריזה, זה לא נקרא חטיף 'תירס'.
לפי"ז אף אתה מודה ששמו נקרא ע"ש הבוטנים וממילא ברכתו האדמה. (ואל תטען לי עכשיו שוב את ה'טענות' שאתה מנסה לחזור עליהם שוב ושוב. אם יש לך משהו אמיתי, אתה מוזמן להגיד, אבל מה שאתה כותב עד עכשיו זה בעיקר טענות סרק ודברים שלא ממין הדיון, ולכן גם אין צורך להגיב עליהם, שכן הרואה בשכל ישר שופט ומבין)
אל תנסו 'להבין' יותר טוב מה זה המוצר הזה מאשר המייצרים בעצם.
אל תנסה להבין יותר טוב מאנשי השיווק מה לכתוב. על במבה אוסם כתוב "גריסי תירס" ועל שוש כתוב "קמח תירס" אע"פ שהמשגיחים אמרו לי שזה נעשה בדיוק מאותם גרגרים ובדיוק אותו דבר.
יש יין שכתוב עליו "הגפן" ואנחנו מברכים "שהכל", ויש לחמניה שכתוב עליה "המוציא" ואנחנו מברכים מזונות, וכן להיפך.
אל תנסה ללמוד הלכה מהאריזות, וד"ל.
לדעתכם הפכתם את 'התירס המיתולוגי הזה' לחמשת מיני דגן שאפילו שהוא מיעוט הוא החשוב והעיקר.
לידיעתך, כששאלנו את ר' עמרם פריד על ברכת הבמבה הוא אמר שבגלל שיש ספק אם זה מזונות או האדמה, לכן יברך שהכל.
וכל זה בשביל המצוה הגדולה לברך עליו 'האדמה'.
המצווה הגדולה היא לברך את הברכה הראויה והמבוררת, ולא ברכה כללית בגלל חוסר ידיעת ההלכה או המציאות.

אגב, כדאי שתקרא קודם את הספר "אבא באהל ביתי" קודם שאתה מגיב על הנושא, כי זה נראה שחסר לך הרבה פרטים...
(מן הסתם עכשיו תגיד לי שכבר עברת, אבל כדאי שתעבור עוד פעם ובעיון...)


#63

ד

דעת תורה

(ואל תטען לי עכשיו שוב את ה'טענות' שאתה מנסה לחזור עליהם שוב ושוב. אם יש לך משהו אמיתי, אתה מוזמן להגיד, אבל מה שאתה כותב עד עכשיו זה בעיקר טענות סרק ודברים שלא ממין הדיון, ולכן גם אין צורך להגיב עליהם, שכן הרואה בשכל ישר שופט ומבין)
התחמקות יפה.
יישר כח.


#64

מ

מרפסן איגרי

הבמבה נקראת בלשון החברה המייצרת - 'חטיף בוטנים'
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהבסיס זה התירס המנופח והחמאת בוטנים היא רק באה לתת טעם, רק כאן יצא חידוש שהנותן טעם הוא הרוב במוצר, וזה כנראה משום שהתירס כולו אוויר והבוטנים סמיכים וכבדים יותר. לאחר שמגרדים את השכבה העליונה רואים במוחש שהחמאת בוטנים היא רק לתת טעם
ראו גם כאן


#65

ד

דעת תורה

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהבסיס זה התירס המנופח והחמאת בוטנים היא רק באה לתת טעם, רק כאן יצא חידוש שהנותן טעם הוא הרוב במוצר, וזה כנראה משום שהתירס כולו אוויר והבוטנים סמיכים וכבדים יותר. לאחר שמגרדים את השכבה העליונה רואים במוחש שהחמאת בוטנים היא רק לתת טעם
שוב פעם ממציאים סברות הכרס שאין בהם ממש כאילו שיש 'חובה' 'ומצוה' לברך האדמה, וצריכים להמציא כל מיני סברות למה הבוטנים שהם הרוב הברור אינו חשוב.
גם אי יהיבנא לכו טעותייכו - עדיין הברכה צריכה להיות שהכל, וזה עפ"י מה שכתבו פוסקי זמננו בענין ברכת שקדים מצופים
פסקי תשובות אורח חיים סימן רד אות כא
וכתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו' עי"ש.
כלומר מה שכתב המ"ב בסוסי' ר"ד בשם הפמ"ג שאף שהסוכר הוא הרוב - הפרי עיקר, זה רק כשעיקר כונתו זה על הפרי, אבל כשכונתו 'גם' על הסוכר, הדרינן לדינא שמברכים על הרוב.
וכ"ש כאן שהתירס הוא לא 'פרי' בפני עצמו, ואין לו חשיבות כמו השקד או הבוטן המוזכר בפוסקים, וסתם אדם לא יודע אפילו ממה מורכב הבמבה [אלא מי שיקרא את האריזה יאמר שמדובר בחטיף 'בוטנים', ולא חטיף 'תירס'], בודאי שא"א בשום פנים לומר שהתירס ש'נטחן' ואינו בעינו כלל והוא מיעוט, חשוב יותר מהחמאת בוטנים שהיא הרוב, אלא לכל היותר זהו חטיף שמורכב מ'בוטנים ותירס' יחד, ובזה אזלינן בתר הרוב לכל הדעות.
וכאמור הרוב כאן הוא שהכל לפי כללו של הברכת יוסף שפסקו הרב עובדיה, ודלא כפי שהתחמק @בנימין לוריא לענות על טענה זו.
וז"ל הברכת יוסף
1655962580217.png
בבמבה אין 'קצת צורה' של התירס.
'לא נקרא על שם אביו', אלא שם חדש לו - 'במבה', ועוד שהיא כאמור עפ"י החברה 'חטיף בוטנים'.
'גם נשתנה טעמו לגמרי' - מי שלא למד את סוגית ה'במבה' לעומקה, לא יודע ממה היא עשויה, ובודאי לא יאמר שהתירס הוא העיקר.
והדברים ברורים.


#66

ח

חסיד מרן זיע''א

כאילו שיש 'חובה' 'ומצוה' לברך האדמה, וצריכים להמציא כל מיני סברות למה הבוטנים שהם הרוב הברור אינו חשוב.
גם אני עברתי על התרי"ג מצוות, ולא ראיתי שם שכתוב שיש מצוה לברך על במבה אדמה, אולי יש דפוסים אחרים, מי יודע. וגם מרן הראשל"צ לא אמר לברך האדמה ע"פ מה שראה בתרי"ג מצוות (כן הוא בילקוט יוסף שלפני, שוב אולי יש דפוסים אחרים..) כמו שחושבים הרבה מחכמי פורום זה.


#67

ד

דעת תורה

אגב, כדאי שתקרא קודם את הספר "אבא באהל ביתי" קודם שאתה מגיב על הנושא, כי זה נראה שחסר לך הרבה פרטים...
(מן הסתם עכשיו תגיד לי שכבר עברת, אבל כדאי שתעבור עוד פעם ובעיון...)
מכל המלל הגדול של הספר, העיקר הם 'נקודות התורפה', שבהם ניתן לראות מה האמת.
אז בבקשה
1655963184403.png
'לא נשתנה לגמרי אלא הוטעם' - זה 'מכבסת' מילים. גם ה'לדר' של הברכת יוסף לא השתנה טעמו לגמרי אלא הוטעם. אף פעם א"א לבטל את הטעם המקורי 'לגמרי' שהרי הוא קיים כאן, והוא בנותן טעם. מה שכתב הברכת יוסף שים לב שכתב שהשתנה טעמו לגמרי 'מטעם המשמש', כלומר אין זה טעם משמש 'גמור' אלא משמש 'מוטעם'. זה בדיוק בבמבה, ואף יותר מזה וכפי שכתבתי לעיל כמה פעמים.
ועוד מה שכתב שהחמאת בוטנים היא פחותה הרבה ממשקל הבמבה וכו' - איני יודע אם בא לחלוק על המייצרים ולומר להם אינכם יודעים מה אתם כותבים ומה אתם מפרסמים. רק 'אני' שבדקתי אתכם אני יודע כמה בוטנים שמים. אם כך אז אכן ברכת הבמבה היא 'האדמה'. ממש משכנע...


#68

ד

דעת תורה

גם אני עברתי על התרי"ג מצוות, ולא ראיתי שם שכתוב שיש מצוה לברך על במבה אדמה, אולי יש דפוסים אחרים, מי יודע. וגם מרן הראשל"צ לא אמר לברך האדמה ע"פ מה שראה בתרי"ג מצוות (כן הוא בילקוט יוסף שלפני, שוב אולי יש דפוסים אחרים..) כמו שחושבים הרבה מחכמי פורום זה.
שוב התבוננתי ש'במבה' גימטריא 'אדמה' עם הכולל, וא"כ אולי זוהי הסיבה שיש לברך עליה אדמה. וצ"ע.


#69

מורשת מרן

מורשת מרן

@דעת תורה נא להפסיק מיידית עם הגישה הקנטרנית.
אתה יכול לכתוב את טענותך בצורה יפה ומכובדת.


#70

A

abc123

שוב התבוננתי ש'במבה' גימטריא 'אדמה' עם הכולל, וא"כ אולי זוהי הסיבה שיש לברך עליה אדמה. וצ"ע.
כמדומה שכוונתך לקנטר את מי שכ"כ חשוב לו לדעת מה הברכה המבוררת. וזה פגיעה בראשון לציון שליט"א. ואני מוחה על כך.


#71

ח

חסיד מרן זיע''א

כמדומה שכוונתך לקנטר את מי שכ"כ חשוב לו לדעת מה הברכה המבוררת. וזה פגיעה בראשון לציון שליט"א. ואני מוחה על כך.
כוונתו לקנטר את אלה שמנסים מתחת לאדמה למצוא טעם למה לברך על זה האדמה כאילו זה מצוה שנתווספה בלוחות הברית שחייבים ליישבה. ולא את הראשל"צ. אדרבה שיראו לראשל"צ את טענותיו של הרב @דעת תורה כאן, ולא נראה לי שהוא יכתוב כמו הכותבים כאן. וכבר כתבתי במקום אחר כאן בפורום, דכשם שקי"ל לא בשמים היא, כך קי"ל לא מתחת לאדמה היא. וזה ברור וידוע למחפש את האמת. ודי בזה.


#72

אושרי רביב

אושרי רביב

כוונתו לקנטר את אלה שמנסים מתחת לאדמה למצוא טעם למה לברך על זה האדמה כאילו זה מצוה שנתווספה בלוחות הברית שחייבים ליישבה. ולא את הראשל"צ. אדרבה שיראו לראשל"צ את טענותיו של הרב @דעת תורה כאן, ולא נראה לי שהוא יכתוב כמו הכותבים כאן. וכבר כתבתי במקום אחר כאן בפורום, דכשם שקי"ל לא בשמים היא, כך קי"ל לא מתחת לאדמה היא. וזה ברור וידוע למחפש את האמת. ודי בזה.
איך אתה קורא לעצמך @חסיד מרן זיע''א אם אתה הולך נגד מרן זיע"א, הרי מרן בירך פעמיים על הבמבה אדמה, ואתה אומר שמחפשים מתחת לאדמה טעם?... תמה עליך, שאתה מדבר ומלגלג ברוח גבוהה על מרן זיע"א ועל ממשיך דרכו מרן הראשון לציון שליט"א...


#73

A

abc123

כוונתו לקנטר את אלה שמנסים מתחת לאדמה למצוא טעם למה לברך על זה האדמה כאילו זה מצוה שנתווספה בלוחות הברית שחייבים ליישבה. ולא את הראשל"צ. אדרבה שיראו לראשל"צ את טענותיו של הרב @דעת תורה כאן, ולא נראה לי שהוא יכתוב כמו הכותבים כאן. וכבר כתבתי במקום אחר כאן בפורום, דכשם שקי"ל לא בשמים היא, כך קי"ל לא מתחת לאדמה היא. וזה ברור וידוע למחפש את האמת. ודי בזה.
אתה בכלל קראת את תגובותיו חוץ מהטעמים ופילפולים? היה חייב להשתמש בעקיצות וגימטריות שונות ומשונות בשביל לבזות את המחפשים את האמת


#74

אושרי רביב

אושרי רביב

שוב התבוננתי ש'במבה' גימטריא 'אדמה' עם הכולל, וא"כ אולי זוהי הסיבה שיש לברך עליה אדמה. וצ"ע.
אהבתי את הרמז... תגיד את זה לרב מאזוז אולי יתחילו לברך אדמה...


#75

אושרי רביב

אושרי רביב

חס ושלום אין בכוונתי לפגוע בכבוד החכמים כמו הרב מאזוז, אלא שהלכת כל כך רחוק ובפרט שזה נגד מרן זיע"א, בגלל גימטריא, הבנו את העקיצה שלך, אנחנו לא ילדים, הפוך אם כבר גימטריא אז שיתחילו לברך אלו שחובבים גימטריא גם כן ככה... אתה מבין זה לא לעניין...


#76

ב

בנימין לוריא

אדרבה שיראו לראשל"צ את טענותיו של הרב @דעת תורה כאן,
לא היתה שום טענה ושום סרך טענה. מי שעיין מעט בדין הבמבה רואה שהיו כאן רק גיבובי מילים שנראה מרשים, אך אין להם עיקר. ואין צורך לענות מכיוון שהטוען לא יחזור בו גם כשמוברר לו הדבר, והאחרים רואים את הדברים ופשוט להם שלא כדבריו!


#77

אושרי רביב

אושרי רביב

לא היתה שום טענה ושום סרך טענה. מי שעיין מעט בדין הבמבה רואה שהיו כארן רק גיבובי מילים שנראה מרשים, אך אין להם עיקר. ואין צורך לענות מכיוון שהטוען לא יחזור בו גם כמוברר לו הדבר, והאחרים רואים את הדברים ופשוט להם שלא כדבריו!
משלחה והיא חוזרת...
הדברים ברורים כשמש שצריך לברך אדמה, מי שרוצה בגלל קושיות שונות ומשונות לבוא ולטעון על מרן זיע"א שזו טעות ולקרוא למרן שחיפש מתחת לאדמה, טעון סליחה וכפרה. וכמו שכתב מרן החיד"א על מרן הבית יוסף...


#78

ח

חסיד מרן זיע''א

איך אתה קורא לעצמך @חסיד מרן זיע''א אם אתה הולך נגד מרן זיע"א, הרי מרן בירך פעמיים על הבמבה אדמה, ואתה אומר שמחפשים מתחת לאדמה טעם?... תמה עליך, שאתה מדבר ומלגלג ברוח גבוהה על מרן זיע"א ועל ממשיך דרכו מרן הראשון לציון שליט"א...
ידוע שדעתו של מרן זיע"א היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ויותר מזה, שמעתי שהרב שאלתיאל עמאר שלמד הרבה עם מרן זיע"א וערך את ספריו וכו', אמר שהיו שתי דברים שמרן זיע"א אהב מאד, והם בורקס ובמבה, "ואף פעם לא שמע אותו שמברך על במבה אדמה, אלא רק שהכל".


#79

A

abc123

אגב תראו את דבריו של הרב מוצפי שליט"א


#80

אושרי רביב

אושרי רביב

ידוע שדעתו של מרן זיע"א היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ויותר מזה, שמעתי שהרב שאלתיאל עמאר שלמד הרבה עם מרן זיע"א וערך את ספריו וכו', אמר שהיו שתי דברים שמרן זיע"א אהב מאד, והם בורקס ובמבה, "ואף פעם לא שמע אותו שמברך על במבה אדמה, אלא רק שהכל".
קודם כל אם אתה מדבר כבר, אז תכתוב בדיוק, כותבים "שני" דברים.
דבר שני, תביא את מה ששמעת. אנחנו לא חיים משמועות, עיין סימן רסג בבית יוסף מה שכתב על תשובת תרומת הדשן, ועוד שמועות, מאן דכר שמיה...
ומה שפתחת בתגובה שלך "ידוע" שדעתו של מרן זיע"א היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד...
או שתשנה את השם של המשתמש שלך, או שתעשה טובה ואל תכתוב דברי שקר.
לא היו דברים מעולם!
מהרגע שמרן ראה את אשר היה עם הרב יצחק יוסף, שהביא לו את הדברים מפורשים וישב ולמד איתו את זה ולא רק שמע ממנו, ואמר לו נכון, אלא ישב ולמד וחקר על זה. לקח מעצמו ובירך אדמה. בלא שיאמר לו כלל.
וכבר כתבתי כאן במקום אחר בארוכה, שלא כדברי הרב מאזוז, שאמר את הדברים בצורה לא נכונה.
ולתועלת הקוראים היקרים, שיראו את האמת בפנים, ולא יצטרכו לחפש, ויאמרו כי לא מוצאים אז לא צריך לראות, אני מעתיק שוב את מה שכתבתי כאן בפורום בפינת שאל הרב (במבה):
בספר הליכות חיים שיצא לאור בשנת תשע"ט, אשר חיברו הגאון הדיין המצוין הרב אברהם אבידר שליט"א, בסוף חלק ב הובאה הסכמתו הארוכה של מרן הראשון לציון שליט"א, ושם כתב בזו הלשון:
"ועדותי נאמנה, שבזמנו ישבתי עם מרן ביישוב הדעת, ופתחנו דברי רבינו ירוחם ותרוה"ד, ושאר הפוסקים הנ"ל, והיה דיון בדבריהם, והיה בידי מהבמבה שהבאתי מהמפעל, ומרן זיע"א ביקש ממני להביא לו כמה אחדים, ובירך על זה בפני בפה"א, בלא שביקשתיו לברך. וגם לאחר כמה חודשים בהיותי בליל הסדר אצל מרן זיע"א, ביקש אחר הקידוש שיביאו לו שקדים וכדו' לקטנים, ולא מצאו והביאו לפניו במבה, ובירך ע"ז בפה"א, והורה לכל הנכדים הקטנים לברך ע"ז האדמה. וזאת ללא שביקשתי ולא רמזתי מאומה על דבר הברכה".
ראשית כל דברים אלו, מוכח שלא כמו שהבין הגר"מ מאזוז שליט"א (ה' ישלח לו רפואה שלימה, כי בזמן זה שמעתי כי הוא בבית הרפואה) שאמר באחד השיעורים שמסר בישיבתו, וזו לשונו (מופיע באתר של הישיבה שלהם, בשם "הגדה של פסח - מה נשתנה - אמר רבי אלעזר בן עזריה" דקה 04:34 ואילך): "הרב עובדיה היה לפני מה נשתנה מחלק במבות. פעם אחת שאלו אותו הנכדים או הנינים מה מברכים על הבמבה? שלח אותם אמר להם תשאלו את רבי יצחק יוסף. שאלו את רבי יצחק יוסף אמר להם אדמה. טוב. אתם שומעים בסדר. אדמה. הזדמנות אחרת אמר שהכל. אפשר ככה ואפשר ככה. זאת אומרת רצה לעשות לו כבוד, שהוא יפסוק לכם. זה הכל".
והדברים שהגיעו לאוזני הגר"מ מאזוז הינם טעות גמורה, וכפי שכתב מרן שליט"א בהסכמתו לספר הליכות חיים, שלא ביקש ולא רמז מאומה על דבר הברכה!
ממשיך מרן הראשון לציון שליט"א בהסכמתו לספר הליכות חיים, וזו לשונו: "ואח"כ יצאו למטבח ליטול ידיו לפני הכרפס, ושוב בירכו האדמה על הכרפס. כיון שהיה שינוי מקום, ולא נתכוונו לפטור את הכרפס".
"והחוצפא של עורך אור תורה שכתב, דמה שסיפרנו אודות מרן זיע"א הוא שקר גמור. ובאמת זה דבר חמור לנהוג כך, ויפה תורה עם מדות. ויש בדברים אלה חוסר מדות משווע, ומראה על הקו שלהם בירחון זה, לנגח ולקטנר, ואם צריך לשקר בשביל זה, הרי שהם משקרים בחוצפא".


#81

A

abc123

ועוד, דברים נחרצים:


#82

ב

בנימין לוריא

מעניין ממה שהביאו מהרב מוצפי שכתב כאן, שמשמע מדבריו שעל כל סוגי הבמבה מורה לברך האדמה. ומחיפוש באתר עולה שבתחילה הורה רק על במבה אוסם האדמה ועל השאר שהכל [או עכ"פ שכותב שלא ברור לו מה מכיון שלא בדק], ונראה שאח"כ חזר בו (או שפשוט בדק גם בשאר החברות...)
*כמובן ופשוט שלדעת מרן הראש"ל שליט"א על הכל מברכים האדמה, אך עד היום היה מפורסם שלדעת הרב מוצפי זה תלוי בחברות.


#83

אושרי רביב

אושרי רביב

שוב הדברים מורים כפי שכתבתי כאן
שדעת מרן שליט"א לברך אדמה על כל סוגי הבמבה כמו נוגט חלווה וכדומה, וכן כל החברות כולן...


#84

A

abc123

מעניין ממה שהביאו מהרב מוצפי שכתב כאן, שמשמע מדבריו שעל כל סוגי הבמבה מורה לברך האדמה. ומחיפוש באתר עולה שבתחילה הורה רק על במבה אוסם האדמה ועל השאר שהכל [או עכ"פ שכותב שלא ברור לו מה מכיון שלא בדק], ונראה שאח"כ חזר בו (או שפשוט בדק גם בשאר החברות...)
*כמובן ופשוט שלדעת מרן הראש"ל שליט"א על הכל מברכים האדמה, אך עד היום היה מפורסם שלדעת הרב מוצפי זה תלוי בחברות.
יותר נראה שהרב מוצפי שמע את הדברים ממרן שליט"א מאשר בדק בחברות.
אני חושב שהטעות שנבעה לחלק מהרבנים לומר רק אוסם, כי שמעו את סיפורי מרן שליט"א ממפיל אוסם, וחשבו שבדוקא.


#85

ד

דעת תורה

כעת ראיתי שאת הטענה שטענתי מהענין של 'רוב' בוטנים כבר כתב כן
1655995619448.png

והרב ישראל אלול כתב להשיב על דבריו
1655995667010.png
אולם מה שכתב שבירר עם הרב חרל"פ וכו' ויכתוב את אותם החברות שעושים מרוב בוטנים - דבריו צ"ע, שהרי בחברת אוסם גופא עושים כן וכפי שמצויין ע"ג האריזה.
וא"כ גם מה שכתב בשם הרב חרל"פ לגבי הבוטנים - מסתבר שאינו נכון, דעדות שבטלה מקצתה וכו'.

ועכ"פ רואים שטענה זו טענה היא ולא מצאו עליה מענה אא"כ נאמר שהנתונים אינם נכונים, אולם כל עוד הנתונים של החברה הם נכונים - לא מובן מה הצד לברך האדמה.


#86

ב

בנימין לוריא

כי חשב (הרב שלזינגר) שעיקר טעמו הוא בוטנים. אבל תטעם את הבמבה בלי הציפוי זה יהיה טעם דומה לבמבה שאתה רגיל... (חוץ מזה שבעיקר וטפל גם אם אתה מרגיש את הטעם של הטפל והעיקר במוצר וגם בשבילך הוא אחר, אפי' שטעמו פחות מורגש מברך על העיקר. ופשוט).

מה זה השטות של "עדות שבטלה"? מה, אתה עושה מאיתנו צחוק בענייני ברכות ובענייני המציאות???
(ההוספה שנכתבה בסוגריים נכתבה על ידו, ולא שכך העידו בפניו...)
מספיק לנסות בכח לסתור ולדחות את מה שפשוט!


#87

ד

דעת תורה

מה זה השטות של "עדות שבטלה"? מה, אתה עושה מאיתנו צחוק בענייני ברכות ובענייני המציאות???
אני בסה"כ מעמיד לכם את המראה הנכונה שאתם לא רוצים לראות.
את הנתונים לא אני המצאתי. אם זה נכון שהרב חרל"פ לא יודע מה הרוב כנגד מה שהחברה כותבת, אז בודאי וכ"ש שהוא לא יודע האם הבוטנים הם מיוחדים או לא.
אם אתה רוצה להמשיך להתכחש ולחלוק על החברה בסברות הכרס - לחיי.
תעשה ניסוי פשוט. תביא לאדם שלא יודע ממה עשוי במבה, ותאמר לו מה אתה מרגיש? 100% שהוא לא יגיד לך טעם של תירס. הוא יאמר שזה 'במבה'. תנסה ותכתוב לנו את ממצאיך.


#88

ב

בנימין לוריא

תעשה ניסוי פשוט. תביא לאדם שלא יודע ממה עשוי במבה, ותאמר לו מה אתה מרגיש? 100% שהוא לא יגיד לך טעם של תירס. הוא יאמר שזה 'במבה'. תנסה ותכתוב לנו את ממצאיך.
תגובתי: (ע"פ מש"כ במשלי כ"ו, ה')
תעשה ניסוי פשוט. תביא לאדם שלא יודע ממה עשוי פופקורן, ותאמר לו מה אתה מרגיש? 100% שהוא לא יגיד לך טעם של תירס. הוא יאמר שזה 'פופקורן'. תנסה ותכתוב לנו את ממצאיך.


#89

ד

דעת תורה

תעשה ניסוי פשוט. תביא לאדם שלא יודע ממה עשוי פופקורן, ותאמר לו מה אתה מרגיש? 100% שהוא לא יגיד לך טעם של תירס. הוא יאמר שזה 'פופקורן'. תנסה ותכתוב לנו את ממצאיך.
נכשלת בדימוי מילתא למילתא.
כאן אנו דנים על 'תערובת של ב' דברים' שכדי לקבוע מה העיקר צריך לראות את מה טועמים, ואם לא מרגישים זה סימן שזה 'משהו חדש' וזוהי סברתו של הברכת יוסף שהבאתי כמה פעמים, שזה מבטל את הדין של פירות מרוסקים.
פופקורן לא שייך לזה כלל, כיון ששם לא דנים בגדרים הנ"ל כיון שלא 'השתנה לגריעותא' וכפי שהאריך האור לציון, שאף לדעת הרמ"א והבא"ח וסיעתם מברכים על הפופקורן אדמה ולא שהכל.


#90

ב

בנימין לוריא

נכשלת בדימוי מילתא למילתא.
לא נכשלתי. אם המדד שלך לברכות זה מה אנשים אומרים ולא כללי ההלכה והמציאות של המאכל, אז זה דומה מילתא למילתא בדיוק. (בוודאי שזה לא דומה, ולכן כתבתי שזוהי תגובתי ע"פ מש"כ במשלי וכו').
ותפסיק כבר לדמות את זה לפירות מרוסקים ולחזור על טעותו של הרב דוד יוסף. אמרתי לך כבר שכדאי שתעיין קודם ...
אני חושב שמיצינו, וכל זמן שאין לך באמת טענה חדשה לומר שעוד לא התייחסו אליהו ולא השיבו עליה, הדין נשאר כפי שהוא.


#91

ד

דעת תורה

אני חושב שמיצינו, וכל זמן שאין לך באמת טענה חדשה לומר שעוד לא התייחסו אליהו ולא השיבו עליה, הדין נשאר כפי שהוא.
במילים אחרות אתה אומר 'אמרתי לך כבר שאין לי תשובה אז אל תביך אותי שוב ושוב'. מקבל.
לחזור על טעותו של הרב דוד יוסף.
@מורשת מרן, נראה שזה מותר. זה לא עובר על שום סעיף מהתקנון, אבל אם אני הייתי כותב על 'טעות' של הרב יצחק יוסף, אחת דיני היתה להנזף וכו'.


#92

ב

בנימין לוריא

@מורשת מרן, נראה שזה מותר. זה לא עובר על שום סעיף מהתקנון, אבל אם אני הייתי כותב על 'טעות' של הרב יצחק יוסף, אחת דיני היתה להנזף וכו'.
זו טעות במציאות לא בפסיקה.
גם מרן הראש"ל שליט"א כותב בכל מקום שכותב על העניין, שאחיו טעה בזה בכך שדימה את העניין ל"תמרים שמיעכן" וזה אינו.
במילים אחרות אתה אומר 'אמרתי לך כבר שאין לי תשובה אז אל תביך אותי שוב ושוב'. מקבל.
לסיום הנושא, אני רק אתקן: 'אמרתי לך כבר שאין שאלה אז אל תביך אותי (או את עצמך) שוב ושוב'. ודי בזה.


#93

ד

דעת תורה

זו טעות במציאות לא בפסיקה.
זוהי דעתך. כבר כתבו לעיל שהרב דוד דלא חזר בו גם אחרי ראותו את דברי אחיו, ואף כתב תשובה להשיב על דבריו. עוד הרבה ת"ח [וכמעט כל מי שאינו 'תלמיד של הרב יצחק'] גם אחרי ראותם את דברי הרב יצחק לא חזרו בהם, ולכן זה רק נסיון להחדיר את הדעה שלכם 'כאלו' שהרב דוד היה חוזר בו.

גם מרן הראש"ל שליט"א כותב בכל מקום שכותב על העניין, שאחיו טעה בזה בכך שדימה את העניין ל"תמרים שמיעכן" וזה אינו.
זוהי דעתו של הרב יצחק. אבל בפורום זה לא מרשים לומר על הרב יצחק שטעה גם אם רב אחר אמר את זה עליו, ומאי שנא?[זוהי שאלה רטורית, התשובה ברורה].


#94

ל

לשמור ולעשות

"דעת תורה" וחבריו, ברור לך שלא תבוא לכולל ותאמץ כללים של ראש כולל אחר, ולא תזעק שיש רב אחר בדרגת ראש הכולל שאומר אחרת הן בהלכה הן בהשקפה. אלא או שתשים מחסום לפיך, או שתעבור כולל [או שתשאל כתלמיד לפני רבותיו בקרקע, ולא תתעקש בחוצפה על כל דבר]. כן הדבר בפורום דידן.
למי שלא יודע שיפנים דבר פשוט מאוד, מרן פוסק בדור רבינו יצחק יוסף שליט"א הוא כאן המרא דאתרא! נקודה.
כבר לא נעים לראות את ההודעות החוזרות והנשנות של כל מיני קנטרים למיניהם.
אולי הנהלת אתרא הדין תעשה משהו לכבוד המרא דאתרא, ותחסוך מאיתנו עוגמת נפש...


#95

ב

בנימין לוריא

עוד הרבה ת"ח [וכמעט כל מי שאינו 'תלמיד של הרב יצחק'] גם אחרי ראותם את דברי הרב יצחק לא חזרו בהם
דווקא אני דיברתי עם עשרות תלמידי חכמים, אברכים, רבנים, גדולים, חסידים, ליטאים וספרדים, ולא היה אחד של הודה לי אחרי האריכות בדבר ופירוט העניין במלואו. גם הרב אלישיב הסכים לכך, והוא דבר פשוט, ומי שלא מסכים (אם ישנו כזה) התמיהה היא עליו. ולכן אני זה ששלחתי את הדברים לרב דוד יוסף, כי רק עליו ידוע לי שיודע לכאו' את הפרטים ואעפ"כ לא חוזר בו.
שמעתי על כאלה שאמרו לי שהם לא חוזרים בהם אבל הסיבה שלהם היתה "ככה" או "אין לי איך לבדוק" או "ככה אבא שלי אמר לי" או "ככה שמעתי פעם מהרב שלי" או "שב ואל תעשה עדיף" או "אני יוצא יד"ח לפחות בדיעבד" ועוד כל מיני טענות כאלו, אבל אף אחד לא ענה באמת תשובה שעל פיה הדין ישתנה.
היו אברכים שאמרו לי שהם לא יכולים לשנות כל זמן שהרב שלהם לא הורה כך, ולכן בינתיים הם מודים שזה ספק ויפטרו בדבר אחר, וכעת שלחנו שליחים שידברו עם כמה מהרבנים שלהם כדי שגם הם יורו כן. (כגון הגרי"א דינר, ר' עמרם פריד, ר' שמואל אליעזר שטרן ועוד).
ואף כתב תשובה להשיב על דבריו.
נשמח שתעלה אותה. ביקשתי מהלשכה (אחר שאמרו לי כן) ועדיין לא קיבלתי.
זוהי דעתו של הרב יצחק. אבל בפורום זה לא מרשים לומר על הרב יצחק שטעה גם אם רב אחר אמר את זה עליו, ומאי שנא? [זוהי שאלה רטורית, התשובה ברורה].
אם אומרים שטעה ואח"כ מוכיחים שלא טעה, מה זה אומר? שטעה או לא טעה?
מי שיאמר שהרב יצחק טעה בכך שהורה לברך על שניצל "מזונות". נאמר שהוא צודק. (אמנם לא נכון כ"כ לומר לשון 'טעה' וידוע שבדבר שמרן זצ"ל חזר בו גם מי שעושה כמו שהורה בראשונה אין מזניחין אותו).
וכן לכל לכל עניין שהרב חזר בו. הרי היה מי שניגש לרב ודן עמו בנושא ומחמת כך הרב חזר בו, אז אם יש טעות מותר לחזור, ומודים דרהנן ביינו שבחייהו.
מי שאומר שהרב יצחק (או כל אדם אחר) טועה בדבר שיש תשובה להשיב על טענותיו הרי הוא בעצמו טועה. ואם אין תשובה להשיב הרי שהרב צריך לחזור בו, ואם לא חוזר בו, הרי שהרב טועה בכך שלא חוזר בו.


#96

A

abc123

@בנימין לוריא אמת לאמיתה. המון מאלו שלא רוצים לברך אדמה זה כי הם מעדיפים לעצום עיניהם ולהישאר ב-בירך על הכל שהכל - יצא.


#97

ד

דעת תורה

גם הרב אלישיב הסכים לכך
השאלה מה אמרו לו. אם לא אמרו לו שהרוב זה בוטנים - אז 'עבדו' עליו. ואין להתחשב כלל בשמו לומר שזה אדמה. גם אם נראה 'לך' שזה לא משנה - לי נראה שזה כן משנה, וכבר אין להתסמך על פסק זה.
דרך אגב הרב קארפ מביא בשמו שזה שהכל.
1656001699303.png

מלבד הרב דוד יוסף ותלמידיו, הרב אופיר מלכה ותלמידיו, הרב יוסף פרץ שהם ראו את דברי הרב יצחק יוסף ודחו דבריו. גם מה'אברכים' 'תלמידי החכמים' כן דעת הרב שלזינגר שהבאתי לעיל שראה את הדברים ולא קיבלם. גם בספר מאיר עוז של הרב ערבה דעתו כן
1656001972263.png
1656002028389.png
גם בספר 'משא המלך' דעתו כן לאחר שהביא את דברי הרב יצחק והחולקים עליו כתב
1656002155252.png
גם בעל ארחותיך למדני האריך בזה וסיים
1656002298007.png
גם הרב משה ארבל האריך בזה והעלה
1656002483501.png

וכ"נ דעת נכדו של מרן זצ"ל
1656002986008.png

זה מה שמצאתי לעת עתה. מסתבר שיש עוד.
הרי לפניך כמה וכמה ת"ח שאין ביניהם קשר שכל אחד למד סוגיא זו וראה דברי הרב יצחק במלואם ולא קיבלם, אז די לומר 'טעות במציאות' והיו חוזרים בהם וכו'.

מה שכתבת שדברת עם ת"ח וכו' - איני יודע מה אמרת להם ואיך שכנעת אותם. אני מדבר על מי שלמד סוגיא זו לבדו ללא שינסו 'לשכנע' אותו מהצד, אלא ראה את ב' הצדדים עלי ספר והעלה אותם על ספרו שבזה הדברים יותר ברורים וחדים.

נשמח שתעלה אותה. ביקשתי מהלשכה (אחר שאמרו לי כן) ועדיין לא קיבלתי.
לא אני כתבתי כן, אלא כתבתי מה שכתבו כאן לעיל.
מסתמא אתה רוצה את התשובה כדי לדחות אותה על אתר..
אם אומרים שטעה ואח"כ מוכיחים שלא טעה, מה זה אומר? שטעה או לא טעה?
מה זה 'מוכיחים'? לך נראה ש'הוכיחו' אבל לא היא. לא הוכיחו ולא כלום. אדרבה 'הוכיחו' לך שאתה טעית ואתה לא רוצה לקבל.
אז אם אתה רוצה להשתמש במלה 'טעה' לפי הבנתך - זו זכותך, וגם אני סובר שמותר להשתמש בזה, אבל דו צדדי, שגם לכיוון השני 'יאשרו בטובם' לכתוב זאת, ולא רק למי שבצד 'הנכון'.


#98

ב

בנימין לוריא

אחרי שראיתי בספר "אבא באהל ביתי" שמפרט בדיוק מדוקדק את אופן הכנת הבמבה ואימתתי שאכן כך הוא, ואף שוחח עם ממציא הבמבה, כאשר הוא זה שדיבר עם הרב אלישיב אני מאמין שאמר בדיוק מה שקורה. אין הרבה כאלה שיודעים בדיוק איך עושים את זה, והוא כן.
"מאיר עוז" אמר "שנותנים בה את החמאת בוטנים". לא נותנים בה אלא מצפים אותו במעט. מה אתה מברך על בוטנים אמריקאים (לא קבוקים)? מזונות?
"משא המלך" אמר קמח.
"אורחותיך למדני" (*בעילום שם*) דחה ולא פירש ('נראה'. מה זה 'נראה'?). 'שאין ניכר כלל לעין אדם שמפרי או מירק פלוני יצא דבר זה', אז מה זה הצבע הצהוב? צבע מאכל? זה הצבע של התירס. שוב, לפי כלל זה גם על פופקורן תברך שהכל, ושוקולד לא יהיה אפי' ספק. (ראה ביאוה"ל סי' ר"ב סט"ו ד"ה "על הסוקר")
"וישמע משה", ? לסיכום ע"פ מה? הוא ראה ודחה את הטענות האחרות?
"מעשה הברכה" הכריע??? 'וכ"נ דעת נכדו של מרן זצ"ל'? מנין לך מהי דעתו? הוא רק הביא את ב' הדעות.
מסתמא אתה רוצה את התשובה כדי לדחות אותה על אתר..
לא בכדי 'לדחות אותה על אתר' אלא בכדי לראות אם יש מה לענות ולהשיב על דבריו.
וכמו שאמר כאן הרב אושרי רביב "אם ראיתם מישהו שכתב שהכל, אנא העלו דבריו לכאן, ואבחן את הדברים, ואם יש מה לענות - אענה בעזרתו יתברך".

להזכירך, גם הרב יצחק בהתחלה הורה לברך "שהכל", אך לא פחד ולא התבייש לחזור בו ולהורות "האדמה" אחר שכך הוברר לו. הוא לא יצא מנקודת הנחה שזה "האדמה" וניסה להוכיח את זה, אלא יצא מנקודת הנחה שזה "שהכל" וניסה לראות אם יש מרום לדחות את זה, ורק לבסוף הורה "האדמה".


#99

ר

ראובן יוסף מיארה

@בנימין לוריא לידיעתי הרה"ג @הרב שמעון ללוש התעסק הרבה בזה, וכן בטענה שדנתם על הבוטנים.


#100

אושרי רביב

אושרי רביב

יש לי מאמר ארוך שכתבתי לגבי הבמבה, כנראה הגיע הזמן לפרסם. אבל אני מודיע מראש שזה לא מוגה, אבל בכל זאת עדיף שיהיה את החומר כתוב מאשר לא להעלותו כלל, כי אני רואה שהנידון סתם נמשך ונמשך...
כתבתי אותו לפני כמה שנים, ולא השלמתי הכל, אבל תן לחכם ויחכם עוד. החברים היקרים הרב @ישראל והרב @ראובן יוסף מיארה והרב @בנימין לוריא וידעו כבר להרחיב את הדברים בטוב טעם ודעת לאורו של מרן זיע"א ומרן שליט"א


#101

ד

דעת תורה

הרה"ג @הרב שמעון ללוש התעסק הרבה בזה, וכן בטענה שדנתם על הבוטנים.
דוקא בהערת הרב שלזינגר ב'משנת יוסף' שהעליתי לעיל יש תשובה של הרב ללוש בתחתית העמוד ולא עונה על זה.


#102

ר

ראובן יוסף מיארה

דוקא בהערת הרב שלזינגר ב'משנת יוסף' שהעליתי לעיל יש תשובה של הרב ללוש בתחתית העמוד ולא עונה על זה.
אולי זה טענה יותר חדשה, אני שמעתי ממנו את העניין בשנה שעברה כמדומה. [אני לא מונח בסוגיא כדי שאוכל לכתוב, ושמא לא אדקדק כ"כ]


#103

אושרי רביב

אושרי רביב

יש לי תשובה מפורשת על הנידון לגבי חמאת בוטנים, אני פשוט עכשיו לא על המחשב שיש בו את הקובץ...


#104

ד

דעת תורה

אחרי שראיתי בספר "אבא באהל ביתי" שמפרט בדיוק מדוקדק את אופן הכנת הבמבה ואימתתי שאכן כך הוא, ואף שוחח עם ממציא הבמבה, כאשר הוא זה שדיבר עם הרב אלישיב אני מאמין שאמר בדיוק מה שקורה. אין הרבה כאלה שיודעים בדיוק איך עושים את זה, והוא כן.
ידיעת תהליך הבמבה לא 'מחייב' שברכת האדמה. כל הפוסקים שהזכרתי ראו את כל התהליך בספריו של הרב יצחק ואעפ"כ נחלקו עליו בהגדרת הדברים.
אני העליתי כאן רק את מסקנת דבריהם. אתה יכול להסתכל באוצר החכמה שם יש את הספרים הנ"ל ולראות בהרחבת הדברים.
תראה את הטענה שכתבתי לעיל על דבריו. לפי דעתי היא פורכת את כל הספר. תשובותיו שם אינם עולות כלל עם המציאות ועם ההלכה עי"ש.
ושוב פעם איני מוכן לשמוע כלל ש'החברה לא יודעת' מה שהיא כותבת. אם הם כותבים 54 אחוז. ולא 53 ולא 55, זה אומר שהם דייקו עד הגרם. אל תנסו להתחכם ולפרש כל מיני סברות. אין זו דרכנו. תצמדו למה ש'כותבים' המומחים ולא למה שאתם שאלתם וראיתם וכו'. זה לא העיקר. מה שהחברה מוציאה ב'רשמי' מתחת ידיה זה מה שמעניין אותי.
גם אם לא נראה לך - זו זכותך לחלוק, אבל כתבתי שתדע שרוב תלמידי החכמים 'שאינם תלויים וכפופים לרב יצחק יוסף' והם עצמאיים לחלוטין וראו את דבריו - לא קבלו, וזה אומר הרבה.
יש לי מאמר ארוך שכתבתי לגבי הבמבה, כנראה הגיע הזמן לפרסם. אבל אני מודיע מראש שזה לא מוגה, אבל בכל זאת עדיף שיהיה את החומר כתוב מאשר לא להעלותו כלל, כי אני רואה שהנידון סתם נמשך ונמשך...
אני לא רוצה 'מאמר', אני רוצה שתענה 'נקודתית' על הטענות שהעליתי במדויק! ללא ה'מסביב'. זה עדיף מאשר 'מאמר' שלם.


#105

אושרי רביב

אושרי רביב

ידיעת תהליך הבמבה לא 'מחייב' שברכת האדמה. כל הפוסקים שהזכרתי ראו את כל התהליך בספריו של הרב יצחק ואעפ"כ נחלקו עליו בהגדרת הדברים.
אני העליתי כאן רק את מסקנת דבריהם. אתה יכול להסתכל באוצר החכמה שם יש את הספרים הנ"ל ולראות בהרחבת הדברים.
תראה את הטענה שכתבתי לעיל על דבריו. לפי דעתי היא פורכת את כל הספר. תשובותיו שם אינם עולות כלל עם המציאות ועם ההלכה עי"ש.
ושוב פעם איני מוכן לשמוע כלל ש'החברה לא יודעת' מה שהיא כותבת. אם הם כותבים 54 אחוז. ולא 53 ולא 55, זה אומר שהם דייקו עד הגרם. אל תנסו להתחכם ולפרש כל מיני סברות. אין זו דרכנו. תצמדו למה ש'כותבים' המומחים ולא למה שאתם שאלתם וראיתם וכו'. זה לא העיקר. מה שהחברה מוציאה ב'רשמי' מתחת ידיה זה מה שמעניין אותי.
גם אם לא נראה לך - זו זכותך לחלוק, אבל כתבתי שתדע שרוב תלמידי החכמים 'שאינם תלויים וכפופים לרב יצחק יוסף' והם עצמאיים לחלוטין וראו את דבריו - לא קבלו, וזה אומר הרבה.

אני לא רוצה 'מאמר', אני רוצה שתענה 'נקודתית' על הטענות שהעליתי במדויק! ללא ה'מסביב'. זה עדיף מאשר 'מאמר' שלם.
צמצם את כל הקונטרס שלך להערות מתומצתות ונקודתיות, ונראה מה יהיו טענותיך...


#106

ד

דעת תורה

צמצם את כל הקונטרס שלך להערות מתומצתות ונקודתיות, ונראה מה יהיו טענותיך...
אין לי קונטרס. כתבתי לעיל כמה טענות קצרות - עיין לעיל ותענה עליהם.


#107

אושרי רביב

אושרי רביב

אני כותב בקצרה, כי אני עסוק למעלה מהראש:
הנה במרקחת מפירות הנעשית עם מים וסוכר וכיוצא בזה, וניכר בהם טעם הפירות, וגם לא נתרסקו הפירות לגמרי, פשיטא שלכל הדעות הפירות עיקר שהרי בזה בודאי כל מה שהוסיף עליהם אינו אלא כדי להשביח את טעם הפירות ותו לא, וכיון שלא נתרסקו הפירות לגמרי אף לדעת התרומת הדשן והרמ"א הנ"ל מברך עליהם כברכתם. ואם נשתנית צורתם מחמת שנתרסקו לגמרי, לפי המבואר לעיל, אליבא דמרן השלחן ערוך גם בזה לא נשתנית ברכתם, ואליבא דהתרומת הדשן (סימן כט) והרמ"א מברך עליהם שהכל אלא אם כן דרך לאוכלם על ידי ריסוק לגמרי.
וראיתי למהר"א אזולאי בהגהותיו על הלבוש (סימן רב ס"ק ג) שכתב, שעל הקמרדין מברך שהכל. והובא בברכי יוסף (שם ס"ק ב). וידוע שהקמרדין הוא מישמש מרוסק לגמרי ומיובש (הנקרא בימינו לדר). וכן כתב בספר ברכת יוסף ידיד חלק ב (דף כו עמוד א) לענין הלדר. והובא בשו"ת יביע אומר חלק ז (חלק אורח חיים סימן כט אות יד). והסכים לזה להלכה. אולם נראה שלענין הקמרדין שניכר בהם היטב טעם המימש אין לומר כן אלא לגבי מה שכתב התרומת הגדן שפסק הרמ"א כאן כוותיה, אולם לדעת מרן השלחן ערוך אפילו שנתרסקו לגמרי, ואפילו כשהיה הדבר מחמת הבישול מברך עליהם העץ, וכמו שכתב בהדיא בשלחן ערוך (סימן רד סעיף יא). שהבושים ושאר מיני פירות שמרקחים בדבש הפירות עיקר והדבש טפל אפילו הם כתושים ביותר, ומברך עליהם העץ. והמעיין היטב בדבריו בבית יוסף שם, יראה נכוחה דמיירי אפילו בשנתבשלו, שהרי הביא דברי התרומת הדשן (סימן כט) שכתב שבנתבשלו ונכתשו עד שהם נימוחים לגמרי, מברך שהכל, וכתב לדחותו, ושלדעת הרמב"ם מברך העץ ואפילו הם כתושים ביותר. ולפי זה מה שהביא דין זה בשלחן ערוך בודאי מיירי אף שנתבשלו, ומה שכתבו המהר"א אזולאי והברכי יוסף הנ"ל לענין הקמרדין, המעיין בדבריהם יראה נכוחה שציינו בדבריהם לתשובת המהר"י קולון (שרש מג) שהובא בבית יוסף (סוף סימן רד) שנראה מדבריו כן, אבל לדעת מרן השלחן ערוך הנ"ל לא קיימא לן הכי. וכן כתב בהדיא בשו"ת רב פעלים חלק ב (חלק אורח חיים סימן כח). שלדעת מרן השלחן ערוך מברך העץ על הקמרדין. (אלא שהרב פעלים חשש בזה לדברי החולקים ופסק שמברך שהכל, וכבר להלכה נקטינן כדעת מרן השלחן ערוך).
אמנם בשו"ת יביע אומר חלק ז (חלק אורח חיים סימן כט אות יד) הביא בשם הברכת יוסף שכתב שהקמרדין בכתו שהכל אף לדעת מרן השלחן ערוך, כיון ישש לו טעם אחר ושם חדש ופנים חדשות באו לכאן, וכדברי הרב מזמור לאסף (דף קו עמוד א) שכתב שברכת הקמרדין היא שהכל לכולי עלמא, ודלא כרב פעלים שכתב לחדותו. ע"ש.
אולם נראה שלענין הלדר המצוי בזמנינו שטעם המישמש ניכר בו ביותר, וגם ניכר בצורתו שהוא פרי, לא חשיב פנים חדשות כלל. ומרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א עצמו בספר חזון עובדיה על הלכות ברכות (עמוד קסג) כתב לעינן ריבה של חבושים או תפוחי עץ שמברך עליהם עץ לדידן דנקטינן כדברי מרן השלחן ערוך. ע"ש. וכן מתבאר מדבריו בשו"ת יביע אומר שם. וכל ההבדל בין הלדר לבין הריבה הנ"ל אינו אלא שהלדר גם נשתנה שמו, ובאמת שלא מצאנו בדברי רוב הפוסקים שיזכירו שינוי השם לענין זה, ואין נראה ששינוי השם מעלה ומוריד בזה, והרב דוד יוסף שליט"א הציג הדברים הנ"ל בפני אביו הוא מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א ואמר לו שאף הוא לא נתכוין אלא במיני לדר המצויים בימינו שמוסיפים להם הרבה סוכר ותבלינים עד שנשתנה גם טעמם לגמרי, ובזה בודאי שמברך עליהם שהכל, שהרי פנים חדשות באו לכאן, והם כשאר מיני מתיקה המצויים בזמנינו, אבל אם ניכר טעמו של הפרי מברך העץ. וכן כתב בספר ברכת ה' חלק ג (פרק ז אות לט) שכתב, שדברי המהר"א אזולאי והחיד"א הנ"ל אינם אלא לסוברים שבפירות מרוסקים לגמרי מברך שהכל, ושכן מוכח ממה שהביאו שם דברי המהר"י קולון (שרש מג) דסבירא ליה הכי, וממילא למרן השלחן רוך והפוסקים הזסוברים שעל פירות מרוסקים מברך העץ, הוא הדין לענין לדר, ושכן מתבאר בשו"ת רב פעלים חלק ב (חלק אורח חיים סימן כח) אליבא דמרן השלחן ערוך. ע"ש. ודבריו נכונים, ומכל מקום לפי מה שנתבאר לעילף למנהג האשכנזים יש לברך על הלדר שהכל, ועיין באור לציון חלק ב (פרק יד תשובה ג).
דברי הבן איש חי בשו"ת רב פעלים
והנה בשו"ת רב פעלים אשר הזכרנו, אשר הוא בשו"ת רב פעלים חלק ב (חלק אורח חיים סימן כח) נשאל בענין תמרים שנידוכו במכתשת עד שנתרסקו לגמרי ונעשו כעיסה אחת, מה ראוי לברך עליהם. והביא דברי מרן הש"ע (סי' רב ס"ז) וז"ל: תמרים שמיעכן ביד והוציא מהם גרעיניהם ועשה מהם עיסה, אף על פי כן לא נשתנית ברכתם ומברך עליהם בורא פרי העץ, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. וכתב ע"ז הרמ"א, ולפי זה מה שנקרא פווידלא מברכים עליהם בפה"ע, ויש אומרים לברך עליהם שהכל (תרומת הדשן סי' כט), וטוב לחוש לזה לכתחלה, אבל אם בירך בפה"ע יצא. כי כן נראה עיקר. ע"כ. וכתב על כן מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בשו"ת יביע אומר חלק י (חלק אורח חיים סימן נה שם) וזו לשונו, ומקור דברי מרן, הרמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"ד). ודברי התה"ד שחולק וס"ל שמברך שהכל, הוא ע"פ מה שפרש"י (ברכות לח א), טרימא הוא דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק, ואהא מסקינן דמברכינן עלה בפה"ע, דבמלתייהו קיימי. ומשמע שאם מרוסקים הרבה מברך שהכל דלאו במלתייהו קיימי, וכ"ש בנימוחו לגמרי, וגם מעורבים בדבש ותבלין. וכל היכא דאיכא ספקא בברכה ראשונה מברך שהכל. ע"כ. ומרן הב"י (ס"ס רד) הביא דברי התה"ד, וכתב עליו, ואין דבריו נראים בעיני, שאף שרש"י כתב טרימא שכתשן קצת, הרמב"ם כתב שאפילו עשאן עיסה מברך בפה"ע. ועוד שהרי במחלוקת רבינו הטור עם חבריו בדין מרקחת ורדים או חבושים, וביטל דעתו מפני דעתם, מיירי שהפירות כתושים ביותר, ואף על פי כן ס"ל שמברך על הפרי. עכת"ד. גם הט"ז תמה על התה"ד מדאמרינן (בברכות לח א) תמרים של תרומה מותר לעשות מהם טרימא, ואסור לעשות מהם שכר. ואם איתא למה היה צריך לומר שלא לעשות מהם שכר, היה לו לומר רבותא, שאפילו יש בהם ממשות, אלא שנתרסקו לגמרי, אסור, וכ"ש שכר. ומכאן הוכחה גדולה לדברי הרמב"ם, שכל שיש ממשות הפרי, במלתייהו קיימי. ע"כ. והמשנה ברורה בביאור הלכה (סי' רב ס"ז) הביא שגם הרוקח כתב כדברי הרמב"ם. וכ"כ האור זרוע, והריא"ז בפסקיו, וסיים, ומאחר שמכל אלו מוכח בהדיא שאפילו אם נתרסקו לגמרי לא נשתנית ברכתם, בודאי דהכי נקטינן לדינא, ובפרט שהאליה רבה מצדד שגם רש"י מודה לדינא להרמב"ם. ורק בפאווידלא שעושים מגודגדניות שמבשלים אותם עד שנימוחו לגמרי, ולא ניכרת צורתם כלל, ס"ל להרמ"א לברך שהכל. ע"כ. והנה גם הרמ"א ס"ל עיקר כד' הרמב"ם. ואם אכל מהם כזית אפילו הם מרוסקים לגמרי בודאי שמברך ברכה אחרונה ברכה מעין שלש כדברי מרן, שהרי א"א לברך בנ"ר, שאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין שלש. כדמוכח להדיא בתוס' והרא"ש (ברכות לז א) ובטוש"ע (סי' רח ס"ד). וא"כ כשיודע שהוא אוכל כזית, בודאי שיברך בפה"ע תחלה ולבסוף ברכה מעין שלש. וכ"כ המג"א (סי' רב ס"ק יח) שלא כתב הרמ"א לברך שהכל אלא בגודגדניות שנתבשלו עד שנימוחו לגמרי, אבל בתמרים שמיעכן לא פליג, ומודה הוא לדעת הרמב"ם, שהרי בש"ע (סי' רד סעיף יא) בדין המרקחת של חבושים, כתב להדיא בזה"ל: חבושים ושאר מיני פירות שריקחם בדבש, "אפילו הם כתושים ביותר", מברך עליהם בפה"ע, כי הדבש הוא טפל לפירות. ע"כ. ולא חלק עליו הרמ"א כלל, וגם בדרכי משה מוכח דס"ל כמרן המחבר. ע"ש. וכ"כ הרהמ"ח ברב פעלים כאן, שלדעת מרן הש"ע אליבא דהרמב"ם, אפילו אם כתש התמרים ביותר עד שנימוחו לגמרי ואין צורתם ניכרת כלל, אף על פי כן מברך בפה"ע, וכדמוכח מדברי מרן בב"י ס"ס רד. [וכ"כ בשו"ת בני יהודה (סי' צא)]. ע"ש. וע' בפמ"ג (סי' רב מש"ז סק"ד) שכתב, דמ"ש הרמ"א לברך שהכל, היינו דוקא כשעירב בהם דבש ותבלין, דהו"ל תרתי לגריעותא שנשתנו בריסוקם בטעמם ומראיתם, הלא"ה מברך בפה"ע. ע"כ. וכ"כ בנשמת אדם (כלל נא סק"ח), והמהרש"ם בדעת תורה (סי' רב ס"ג), ובס' יד הקטנה הל' ברכות (ס"ק יז). ע"ש. גם בשו"ת נחלת שבעה (ס"ס עא) כתב שאין להמנע מלברך בפה"ע על פאווידלא, כמ"ש הרמ"א בסי' רב, שכן נראה עיקר. ומ"ש התה"ד לברך שהכל היינו דוקא כשמערבים בו דבש ותבלין, ואף בזה לא החליט לברך שהכל אלא רק משום ספק, שאף שבנתרסקו במלתייהו קיימי, מ"מ מאחר שנתערב בהם דבש ובשמים מספק יברך שהכל. אבל בלי תערובת דבש ובשמים גם התה"ד מודה שאע"פ שנתרסקו במלתייהו קיימי, ומברך עליהם בפה"ע. ע"כ. ולפ"ז מה שתמה בשיורי כנה"ג על מרן שפסק כד' הרמב"ם, ולמה לא חשש להתה"ד שחולק, והא קי"ל ספק ברכות להקל. ע"כ. מלבד מ"ש עליו בספר יד אהרן שלא ראה דברי מרן הב"י (סי' רד), שדחה דברי התה"ד, עוד י"ל לפמ"ש האחרונים שנידון התה"ד הוא רק כשיש שם תערובת של דבש ובשמים, אבל לגבי תמרים שמיעכן לכ"ע מברך בפה"ע וברכה אחת מעין שלש. ולפי שראיתי למי שכתב לדייק מלשון הרמב"ם ומרן, שכתבו, תמרים שמיעכן "ביד", משמע שאם מיעכן בכלי (מיקסר), גם הם מודים שמברך שהכל. אציין מה שכתב הגאון שער אשר קובו (חאו"ח סי' ז) להוכיח במישור מדברי הרמב"ם בהל' תרומות, דס"ל שאפילו אם ריסקם לגמרי ע"י כלי (מיקסר), ברכתם בורא פרי העץ, דבמילתייהו קיימי. וגדולה מזו כתב החזון איש א"ח (סי' לג אות ה), שהסוחט תפוחי זהב במיקסר, באופן שכל האוכל שבו נכנס לתוך הכוס ולא נשאר ממנו אלא הקליפה, הדעת נוטה שיש לו דין פירות מרוסקים, שסובר הרמ"א בהגה (סי' רב ס"ז), שמעיקר הדין ברכתו בפה"ע וכו'. ע"ש. אלמא דפשיטא ליה שאפילו נתרסק הפרי לגמרי ונמחית צורתו עד שנהפך להיות משקה, מ"מ לדעת מרן ברכתו בפה"ע, ואף הרמ"א מודה למרן מעיקר הדין. וכן מבואר בפסקי הרשב"ץ (ברכות לח. עמוד רכח) שכתב, שאפילו אם שחק את התמרים, והמחן לגמרי, וגמען, מברך בפה"ע, ולא דמי לדבש תמרים שברכתו שהכל, דהתם אינו שותה אלא היוצא מהם, דזיעה בעלמא הוא. אבל כאן גופם הוא גומע. והכי מוכח בפסחים (כד ב). ודו"ק.
ומלבד כל זה י"ל עוד שאפילו אם נאמר שהתה"ד אליבא דרש"י חולק על הרמב"ם בתמרים שמיעכם לגמרי, מ"מ נראה דבדיעבד אם בירך בפה"ע לכ"ע יצא, שהרי באמת פרי העץ הם. וכמ"ש כיו"ב המגן אברהם (סימן רו סק"א) וז"ל: נראה לי שפירות הגדלים באילן, ומשום שלא נגמרו, או שאינם עיקר הפרי, שצריך לברך עליהם בורא פרי האדמה, כמו שפסק בש"ע (סימן רב סעיף ב), אם בירך עליהם בורא פרי העץ יצא. ע"כ. (וכ' הפמ"ג שם, דשאני לן בין המברך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא, לבין האי דינא, דהתם הוי כמשקר בברכתו, משא"כ בזה א) וכן הסכים לזה מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רו סק"ב), והביא ראיה לזה מדתנן (ברכות מ א) בירך על פירות הארץ בפה"ע לא יצא, משמע דוקא על פירות הארץ, אבל אם הוא דבר הגדל באילן אף על פי שאינו גמר פרי יצא, שאל"כ הו"ל למתני בירך על דבר שברכתו בורא פרי האדמה, בפה"ע, לא יצא וכו'. ע"ש. וכן הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סימן כו אות ד) זכה לכוין לראיה הנ"ל, והוסיף עוד ראיות לד' המג"א. ע"ש. וכ"כ המגן גבורים (סימן רו סק"א). ע"ש. וכן פסק החיי אדם (כלל נא סימן יב), ונתן טעם לזה כאמור, שהרי לא הוציא שקר מפיו בברכתו, שבאמת הוא פרי עץ. וכ"כ עוד אחרונים.
ומעתה מה שנסתייע הרהמ"ח מדברי הרב שיורי כנה"ג שתמה על הכרעת מרן לברך בפה"ע, ולא חשש לדברי רש"י והתה"ד, ואנן קי"ל ספק ברכות להקל, הנה כבר כתבנו מה שתמה על השיורי כנה"ג הרב יד אהרן, שאדרבה יש לתמוה על תמיהתו שלא זכר מדברי מרן הב"י (ס"ס רד). ובאמת שמרן טעמו ונימוקו עמו, מטעם דס"ל דרש"י מפרש ולא פוסק, דלא נחית בפירושו לפסק הלכה. ומה גם דהכי משמע מהירושלמי (ר"פ כיצד מברכין), שאפילו פירות שחוקים לגמרי ברכתם בפה"ע. ובאמת שלפי מה שביארנו אעיקרא לא שייך בכה"ג הכלל דספק ברכות להקל ואפילו נגד מרן, כי לא נאמר כלל זה, אלא במקום שלדעת החולקים על מרן, העושה מעשה לברך כדברי מרן הוא מברך ברכה לבטלה, ואף בדיעבד לא יצא, אבל בנ"ד וכיוצא בו שגם החולקים מודים שאם בירך בפה"ע יצא, אפילו הם מרוסקים לגמרי, וכל המחלוקת אינה אלא לענין לכתחלה, הא ודאי דאורויי מורינן כדעת מרן לברך בפה"ע שהיא ברכה מבוררת, ולא ברכת שהכל שהיא ברכה כללית. (וע' בחיי אדם כלל מט סימן ב). ועל סברא זו יש לסמוך ג"כ במה שנהגו לברך על הצבר בפה"ע, אף שלכאורה הוא נגד דברי הירושלמי שהובא בתוס' (ברכות מ א) בשם ה"ר מנחם, שעל כל מיני אטד יש לברך בורא פרי האדמה, ולפ"ז יש לנו טעם נכון ע"פ הסברא הנ"ל וכמו שכתב הגאון צל"ח בחי' לברכות (מ א) שאף רבינו מנחם מודה דבדיעבד אם בירך על מיני אטד בפה"ע, יצא, שהרי בודאי עץ הוא, ואינו כמוציא שקר מפיו בברכתו, רק שאינו חשוב לקבוע עליו לכתחלה ברכת בפה"ע אבל בדיעבד יצא. ע"ש. וא"כ בפה"ע עדיפא שהיא ברכה מבוררת, ומכיון שיש טעם למנהג שמברכים בפה"ע, יש לצרף סברא זו בנ"ד לענין לברך לכתחלה בפה"ע. וכמ"ש האחרונים. וביארנו כל זה בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן כא) בהערה, ודחינו דברי מי שכתב שיש לברך על הצבר בפה"א. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. והן עתה מצאתי להגאון ר' יוסף ידיד הנ"ל בספר ברכת יוסף ח"ב (דף כד ע"ב) שגם הוא העיר לנכון בסברא זו, וכתב, דאע"ג דקי"ל ספק ברכות להקל ואפי' נגד מרן, זהו דוקא כשהברכה לדעת החולקים על מרן, הויא ברכה לבטלה ממש, ואפילו בדיעבד לא יצא בברכה האחרת, אבל בנ"ד דבדיעבד מיהא לכ"ע יצא בברכת בפה"ע, שהרי באמת פרי עץ הם, אין זה בכלל ספק ברכות, ונקטינן אף לכתחלה כדעת מרן לברך בפה"ע, כיון שקבלנו הוראות מרן. ושם הביא דברי הגאון המחבר רב פעלים שחשש לספק ברכות נגד מרן, וכדברי הרב שיורי כנה"ג, וכתב עליו, שלפי מה שביאר אין מקום לדבריו בזה, כי לא שייך בזה הכלל דספק בר' להקל, ובפרט שהחולקים נסמכו ע"ד רש"י ובאמת שדברי רש"י מסופקים בזה, ואילו דברי הרמב"ם ברורים ומבוארים, וכמ"ש המאמר מרדכי להשיג ע"ד הכנה"ג בזה וכו'. ע"ש. (ושם נסתייע ג"כ ממה שכתבו האחרונים בדין ברכת בפה"ע על דבר שאינו עיקר פרי או שלא נגמר הפרי, דבדיעבד יצא, כיון שבאמת הוא פרי עץ. ע"ש).
וראיתי עוד להגאון המחבר, שכתב לסתור דברי החכמים שאמרו לשואל שמנהגם לברך בפה"ע על התמרים הנידוכים עם אגוזים, הנקראים מדגוגה, וכדעת מרן הש"ע (סימן רב ס"ז), שהרי המנהג פשוט וברור בבגדאד לברך שהכל על הקמרדין (לדר), שנעשה מפרי משמש, שאחר שמסירים הגרעינים מהם, מרסקים אותם לגמרי, ושוטחים אותם על כלי עץ עד שיתייבשו קצת, ואח"כ תולים אותם על חבל כדי שתנשב בהם הרוח ויתייבשו לגמרי. וכ"כ בברכי יוסף (סימן רב סק"ב) בשם מז"ה מהר"א אזולאי, שעל הקמרדין מברכים שהכל. גם המנהג פשוט וברור לברך שהכל על המרקחת הנעשית מחבושים שנקראת לוזינא (על שם השקדים הכתושים שנותנים עליהם), וכן מברכים שהכל על מרקחת של הדלעת, וכל זה הוא שלא כדעת מרן, שלסברתו צריך לברך בפה"ע על כל אלה, ומוכח דחיישינן לדעת החולקים על מרן משום ספק ברכות להקל. ואתה השואל שאל נא מאלו החכמים שאמרו לך שמנהגם לברך על מדגוגה בפה"ע, כדעת מרן, האם נהגו לברך ג"כ בפה"ע על הקמרדין או על המרקחת הנ"ל, והרי דבר זה לא נשמע בעירנו כלל שיש מי שיברך על אלו בפה"ע, ולכן אף אתה אמור להם טועים אתם במנהגכם, ומעכשיו עליכם לברך על מדגוגה שהכל, כדין הקמרדין והמרקחות. עכת"ד. ולפי מה שביארנו דלא שייך בכל זה דין ספק ברכות להקל, אין הכי נמי שבכל אלה צריך לברך בפה"ע, והנוהגים לברך שהכל, הוא משום שלא ידעו הסברא שכתבנו דבכה"ג יש לפסוק כדעת מרן, וכמו שחשב הכנה"ג וסיעתו שיש בזה משום ספק ברכות להקל אפי' נגד מרן, מה שאינו אמת. והילכך צריך לברך בפה"ע על המרקחות הנ"ל, וכמו שכן נהגו בארם צובה (חלב), וכמ"ש בספר וילקט יוסף (עמוד רמד). ע"ש. (ואף על הקמרדין אפשר שיש לברך עליו בפה"ע. וראה עוד בזה להלן). וצדקו החכמים ההם שהיו מברכים על התמרים הנידוכין, מדגוגה, בפה"ע, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ומ"ש הרהמ"ח, שאלו החכמים ראו רק מ"ש מרן בש"ע, ולא ראו במקור הדברים שיש בזה מחלוקת, וסב"ל, הנה גם הרמ"א כתב, שיש אומרים לברך עליהם שהכל (תרומת הדשן), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל, אבל אם בירך בפה"ע יצא, כי כן נראה עיקר. עכ"ל. והחכמים הנ"ל בודאי דלא קטלי קני באגמא הם, ובודאי שראו דברי הרמ"א, ואף על פי כן נהגו כדעת מרן הש"ע, משום שגם הרמ"א לא הכריע בהחלט נגד מרן, ורק מהיות טוב כתב לחוש לכתחלה לסברא זו. אבל לדינא הודה שהעיקר כמ"ש מרן. והן אמת שהרהמ"ח הבין שהרמ"א חולק על מרן הש"ע בהביאו את דברי התה"ד שכתב, "לברך עליהם שהכל", מ"מ המגן אברהם שם כתב שגם הרמ"א מודה למרן, ולא החמיר אלא במרקחת פאווידלא שהפרי נימוח לגמרי ונעשה כמשקה, אבל תמרים שמיעכן כמין עיסה שעדיין הם בעין אף על פי שנתרסקו לגמרי לכ"ע ברכתם בפה"ע, ואשר על כן לא חלק הרמ"א על מ"ש מרן הש"ע (בס"ס רד), בדין מרקחת החבושים ושאר מיני פירות שאפי' כתושים ביותר ברכתם בפה"ע. וכ"כ הלבוש והאליה רבה, ואף הרב שיורי כנה"ג שכתב שהרמ"א חולק על מרן הש"ע, הדר תבריה לגזיזיה בתשובותיו לאו"ח (סימן סד). והרי הנחלת שבעה והפרי מגדים והרב יד הקטנה ס"ל ג"כ שדוקא במרקחת שעירב בה דבש ותבלין ס"ל להרמ"א שטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל, משום דאיכא תרתי לגריעותא, שנשתנו הפירות מצורתם ותוארם, וגם נשתנה טעמם, וכנ"ל, אבל בתמרים שמיעכן מודה הרמ"א שמברך לכתחלה בפה"ע. ולכן בודאי שיותר נכון בכה"ג לפסוק כמרן הש"ע שיש לברך בפה"ע, שאין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד הרי אם יברך על המדגוגה של תמרים שהכל, ואכל כזית או יותר מן התמרים המרוסקים, בעל כרחו הוא צריך לברך ברכה מעין שלש, שהרי בנ"ר אינה פוטרת מעין שלש, ואינו יכול לברך בנ"ר משום דהויא ברכה לבטלה לדעת מרן, ואמנם הפרי מגדים כתב שלא יברך כלל, אולם המשנה ברורה העלה לברך ברכה מעין שלש, והצדק עמו, מכיון שגם הרמ"א מסכים מעיקר הדין לדברי מרן הש"ע. וא"כ בודאי דלא אריך לברך בתחלה שהכל, ולסיים בסוף בברכת מעין שלש, דהוי כעין סתירה אהדדי. וכמ"ש כיו"ב הפנים מאירות ח"ג (סימן כא) בדין יין מבושל, דה"ט שפסק מרן לברך עליו בפה"ג, אף שיש חולקים, משום דאתי לקלקולא בברכה אחרונה, שאין בנ"ר פוטרת ברכת מעין ג', הילכך צריך לברך עליו בתחלה בפה"ג כדעת רוב הפוסקים, ואין לחוש לדעת החולקים. ע"ש. והוא הדין בנ"ד. (וע' בשו"ת אגרות משה פיינשטיין (חיו"ד ח"ב סי' כה) בד"ה ובדבר פירות. ודו"ק). [והנה בתשו' רב פעלים (בס"ס כח) כתב, שאם נמצא בתוך המדגוגה של התמרים חתיכות שלא נתרסקו עם התמרים יברך עליהם בפה"ע, ומעין שלש, ויפטור את הכל. ומסתברא ודאי שגם מה שאוכל מן התמרים המרוסקים מצטרף לשיעור כזית לברכת מעין שלש, כיון שהכל מין אחד. וכן מצאתי הלום לידידי הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (סימן צא אות ג), שכתב, בדבר רסק של פירות, יש מחמירים לקחת חתיכה מאותו המין ולברך בפה"ע כדי לפטור את הרסק, ולאפוקי נפשייהו מפלוגתא, ומריש הוה אמינא שמדברי הרמ"א בהגה (סימן רב ס"ז) משמע שלדעת רש"י והתה"ד אם בירך בפה"ע גם בדיעבד לא יצא, וא"כ לא הועילו כלום בזה, אך חזרתי מזה, כי יותר נראה לומר שהרמ"א אמר את האמת לקושטא דמילתא שהעיקר לדינא שיש לברך בפה"ע, אבל אין הכי נמי שגם לרש"י והתה"ד אם בירך בפה"ע יצא, דמהיכא תיתי לומר שאע"פ שאוכל מגוף הפרי אף בדיעבד לא יצא בברכת בפה"ע, והא לא דמי למשקה היוצא מהפירות, דזיעה בעלמא הוא, משא"כ בפרי עצמו שנתמעך לגמרי דשפיר יצא לכ"ע, וכמ"ש החיי אדם (כלל נא סימן יב). ע"כ. ואכמ"ל].
ולפי האמור יש ללמוד לענין הפלאפל, שנעשה מחומוס כתוש ומוסיפים עליו פתיתי לחם ותבלינים, ומטגנים אותו בשמן, שיש לברך האדמה למנהג הספרדים, ורק למנהג האשכנזים יש לברך עליו שהכל מפני שנשתנית צורתו לגמרי. ואם נתנו בו דברים נוספים עד שנשתנה טעמו ואין ניכר בו טעם החומוס, ברכתו שהכל לכל הדעות, ואף למנהג הספרדים, שהרי פנים חדשות באו לכאן, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ז (חלק אורח חיים סוף סימן כט) שכתב, שעל הפלאפל מברך האדמה. עכ"ל מרן זיע"א בהערה לשו"ת רב פעלים שם.
ובמפתחות לשו"ת יביע אומר אשר נכתבו בידיו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א כתב שהמברכים עליו שהכל יש להם על מה שיסמוכו, ובמילואים לסימן כט חזר בו וכתב שלענין פלאפל יש מקום לומר שאפילו להרמב"ם והשלחן ערוך יש לברך שהכל כיון שיש תבלין ופירויר פת והוא מטוגן בשמן וגם נשתנה טעם החמוס, וכיון דאיכא תרתי לגריעותא יש לברך שהכל. וכן כתב עוד בהליכות עולם חלק ב (פרשת פינחס אות ה) שעל הפלאפל יש לברך שהכל מחמת שנשתנה צורתו וגם טעמו, ואיכא תרתי לגריעותא, ויש לומר שפנים חדשות באו לכאן, וכן כתב עוד בחזון עובדיה על הלכות ברכות (עמוד קלו) שעל הפלאפל יש לברך שהכל, ומכל מקום כתב שאם בירך האדמה יש לו על מה שיסמוך, וע"ע בספר ברכת ה' חלק ג (פרק ז אות מ) שכתב לברך שהכל על הפלאפל מטעם שדומה לפת קטנית שמבואר בשלחן ערוך (סימן רח סעיף ח) שמברך עליה שהכל. ונראה שלא דומה לפת קטנית וכמו שביאר כבר בשו"ת אוצרות יוסף הנדפס בסוף ספר הלכה ברורה חלק י (סימן י). ע"ש.
ולכן נראה שכל שניכר בו טעם החומוס והוא עיקר טעמו מברך עליו האדמה על כל פנים למנהג הספרדים, ורק היכא שנשתנה הטעם לגמרי ואינו ניכר בו טעם החומוס מברך עליו שהכל, דומיא דפת קטניות. ונשא בזה לפני מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א הרב דוד יוסף שליט"א והסכים איתו שאף לענין הפלאפל שאם לא נכתש הפלאפל לגמרי וניכר צורתו וטעמו מברך עליו האדמה.
האם האשכנזים גם כן מברכים בורא פרי האדמה על הבמבה
והנה כמה וכמה ראשונים כתבו כי ההבדל בין מי שלקות לשאר מי פירות ושער שעורים, היינו משום שבמי שלקות דרך בני אדם לטבל בהם את הפת ואם כן עדיין לא נפיק מתורת אוכל, מה שאין כן בשכר שעורים שהוא למשקה. וכאשר תראה כן בדברי רבינו יונה (כז: ד"ה: מיא). והמרדכי (סימן קכה). וכן כתב בספר אורחות חיים (הלכות ברכות אות כה). ובספר הפרדס להרא"ש נבי"ו (שער ב סעיף כא). והכל בו (סימן כד). ווכ"כ הראבי"ה חלק א (סימן צח. וסימן קד).
ומדברי כל הראשונים הנ"ל נשמע שאין זה שייך לרגילות לעשות מהן משקהאו לא, דהא שכר יש בו רגילות. ועכ"פ כאשר כתבנו הרי זה דוקא שייך לגבי מי פירות, אך בעיקר החילוק בין יש רגילות לבין אין רגילות שכתב התרומת הדשן הינם מודים בזה.
והיינו טעמא שכתבו כן דוקא במי פירות, דהיינו משום שמחלוקת הראשונים הזו האם בשאר משקים יש לברך שהכל אף באופן שרגילין לעשות הימנו משקה, או שבכהאי גוונא חשיב הוא כעין יין ושמן זית, היא האם מאי דקאמר הש"ס בברכות (לח.) זיעה בעלמא הינו מציאות ששאר מי פירות הינם זיעה, או הגדרה דהיינו מאחר ואין רגילות לעשות משקה ממי פירות הרי הם חשובים כזיעה, ובלשון הישיבות האם זה סיבה מאחר והם זיעה, או מסובב דהיינו מאחר ואין רגילות לעשות מהן משקה הרי הן כזיעה, ולכן אלו הסוברים דוקא בזמן ויין יש לברך כעיר ברכתן אף בכה"ג שרגילין לעשות מי פירות מפרי מסויים, אין זה ענין לפירות שנתרסקו שבהן ודאי הוא לא שייך לומר שהינם מציאות של זיעה, דהא עיקר הפרי קיים לפנינו אלא רק שנשתנה, ורק במי פירות שש כאן מהות אחרת מפרי הוא שאמרו כן.
וראיה לדבר שאף אלו הסוברים שטעם שיש לברך על מי הפירות שהלכ משום שלא חשיב להו פרי ואף אם דרך הוא להוציא מפירות אלו משקה, מכל מקום אית להו להאי חילוק אשר כתב התרומת הדשן שכאשר יש דרך לרסק פרי הרי שיש לברך עליו כעיקר ברכתו. מלבד הראיה שהבאנו לעיל מדברי הרא"ש בתשובה. וזאת בהקדים שאלה אחרת והיא היאך הוכחנו מדברי הטור דס"ל כדעת הרמב"ם והרא"ש שבמי פירות אף שיש רגילות לעשות מהם משקה הרי שיש לברך עליו שהכל. והא הטור עצמו כתב שם לעיל (סימן רב סעיף טו) ועל הסוכרא כתב בה"ג בפה"ע, והרמב"ם ז"ל כתב קנים מתוקין שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפו וידמו למלח, כל הגאונים כתבו שמברך בפה"א, ואני אומר שאין זה נקרא פרי ומברכין עליהם שהכל לא יהא דבש של אלו הקנים שנשתנה על ידי האור גדול מדבש תמרים דלא נשתנה על ידי האור ומברכין עליו שהכל. ואפשר להשיב על דבריו שאינו דומה לדבש תמרים שהתמרים הן פרי ונטעי להו אדעתא לאוכלם, הלכך כשנשתנו נשת נית ברכתן, מידי דהוה אכל הפירות שמברכים על משקין היוצאין מהן שהכל, חוץ מהיין והשמן. אבל אלו הקנים שאינן ראויין לאכילה ועיקר נטיעתן על דעת הדבש ודאי זה פריין ומברכין עליו בפה"ע. עכ"ל. הנה הוא כתב להדיא שעל הסוכר יש לברך עליו בורא פרי העץ ולא כהרמב"ם אשר ממנו הוכחנו שאין דין זה תלוי בין יש רגילות לאין רגילות, אמנם לפום קושטא לק"מ וקול ושוברו עימו דהא כל מה שחלק על דברי הרמב"ם היינו דוקא משום דקנה הינו שונה מאשר שאר מי פירות דהא לא ניתן לאוכלו אלא להוציא ממנו משקה וא"כ זהו דרך אכילתו ולכן יש לברך עליו כעיקר ברכתו דהא זהו הדרך והאפשרות לאכול פרי זה. ואם כן שפיר יש להוכיח דמברי הטור שבשאר מי פירות שישנה אפשרות לאכול הפרי כמות שהוא הרי שיש לברך עליו שהכל. ואם כן נמצא שגם הטור סובר למש"כ התרומת הדשן שיש חילוק בין אם רגילין לרסקו לבין אין רגילין. ודו"ק.
אלא שלכאורה לפי מה שנתבאר עתה הרי שאין ראיה מדברי הרמב"ם לחילוקו של התרומת הדשן אלא אדרבה מדבריו שכתב שסובר יש לברך עליו שהכל, אף דשם היא הדרך היחידה לאוכלו הרי מבואר דלא ס"ל כלל וכלל להאי חילוק האומר שיש הבדל בין אם רגילים לאוכלו לבין אין רגילים לאוכלו.
והציגו הדברים הנ"ל לפי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והסכים לדינא שאף לבני האשכנזים יש לברך בורא פרי האדמה. וטעמו משום שהוא שאין התירס הזה נאכל חי, וכמבואר לעיל.
וכן דברתי בזה הלום (ראש חודש תמוז תשע"ז) עם הרב הראשי למפעל הנקרא "אסם" המייצר את הבמבה, הוא הרב חרלפ שליט"א, ושאלתיו האם גרעיני הבמבה ניטעים לשם הבמבה, והשיבני בחיוב. ואמר לי כי לדעת הספרדים יש לברך על הבמבה ברכת בורא פרי האדמה. ואילו לאשכנזים מברכים שהכל נהיה בדברו, ושאלתיו מדוע לאשכנזים יש לברך ברכת שהכל נהיה בדברו ואמר לי כי כן כתבו בחוברת של העדה החרדית ולכן נוהגים על פיהם. עכ"ל. ואמרתי לו כי הציגו את הדברים הנ"ל לפני הגרי"ש אלישיב זצ"ל והסכים שיש לברך ברכת בורא פרי האדמה. ואמר לי כי אינו יודע שהציגו הדברים הנ"ל לפניו ומכל מקום דעתו שיש לאשכנזים לברך ברכת שהכל מחמת מה שכתבו בחוברת העדה החרדית. ואודה על האמת כי החוברת הנ"ל איננה תחת ידי ולא ראיתי מדוע כתבו לברך על הבמבה ברכת שהכל נהיה בדברו, ולקמן נביא את כל דעות הפוסקים אשר כתבו כי יש לברך על הבמבה ברכת שהכל נהיה בדברו ונשיב על דבריהם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון בעזה"י. ודו"ק מינה לדברי העדה החרדית, שככל הנראה טענותיהם וטעויותיהם חוזרות ומחזרות אחר דברי הפוסקים האחרים אשר כתבו כי יש לברך על הבמבה ברכת שהכל נהיה בדברו, ורבים מהדברים נעשו ללא ידיעה ובדיקה. וכבר כתב בזה מאמר שלם הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר ואין למו מכשול. ראה שם שהאריך אף מבחינה טכנית במחקרים המוכיחים כי יש לברך על כן ברכת בורא פרי האדמה. ואין לדמות דבר זה למה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק י (חלק יורה דעה סימן כד). ופשוט.
האם יש לחוש משום חמאת הבוטנים
וכאשר דברתי בזה עם רב אחד (הרב מיכאל אלפר שליט"א), אמר לי הרב כי לכאורה יש לחוש בזה משום חמאת הבוטנים המעורבת בחטיף הבמבה, ואמרתי לחקור ענין זה. שהנה מלבד שיש לומר דאנן דגרירי בתר מרן הש"ע אשר ביארנו לעיל שסובר שכל היכא שהפרי מרוסק ונשתנה מראהו עדיין אין זה משנה את ברכתו. אם כן גם על חמאת הבוטנים שעשויה אך ורק מבוטנים ודאי הוא שיש לברך עליה בעיקר ברכתה דהיינו בורא פרי האדמה, ואם כן אין זה משנה את ברכת הבמבה ויש לברך עליה בורא פרי האדמה.
עוד שגם לדעת הרמ"א שסובר שלכתחילה יש לברך על פרי המרוסק שהכל, וכן לאלו הסוברים כמותו, נראה דהכא שמרקחים אותו על גולמי הבמבה יודו שיש לברך עליו בעיקר ברכתו של הבמבה שהוברר שהיא ברכת בורא פרי האדמה. שהנה לכאורה הגענו בזה למחלוקת הטור וחבריו, וכאשר הובא בטור (סימן רד סעיף יא) שכתב, ועל המורבא המרוקח בדבש, היה נראה לי לברך עליו שהכל, בין אם נעשה מחבושים, או מוורדין, או ממיני עשבים, מפני שהדבש עיקר. אף על גב דכתיבנא לעיל (סימן רב סעיף יג וכן נפסק בש"ע (שם), ע"ש). על אגוז מטוגן בדבש בורא פרי העץ, שאני התם שהאגוז שלם וממשו קיים. ולא דמי להומלתא שהיא מרוקחת בבשמים ומברכין עליה בורא פרי האדמה (וכדאיתא לעיל בשלחן ערוך (סימן רג סעיף ז). דשאני התם דלטעמא עבידא וטעמא לא בטיל כדאמרינן גבי שאור (חולין ו:) הואיל ולטעמא עביד לא בטל, אבל הכא שהוא למאכל והדבש עיקר מברך על העיקר ופוטר הטפלה. וכ"ש לפי מה שראיתי במקצת גירסאות הומלתא שהכל. כך היא סברתי. אלא שחבירי חולקים עלי ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לקיים הדבר המרוקח בו, ולדבריהם יש לברך על של ורדים בפה"א, שאינן עיקר הפרי כדבעינן למכתב לקמן והנני מבטל דעתי מפני דעתם. עכ"ל. דלפי דעת הטור בהוה אמינא יש לברך על הדבר המרקח דהיינו על הדבש, וא"כ גם הכא יש לברך על חמאת הבוטנים ומאחר ולפי הרמ"א יש לברך לכתחילה על דבר מרוסק שהכל הרי שיש לברך על חמאת הבוטנים שהכל וממילא לכאורה הוא כן גם בחטיף הלזה הקרוי "במבה" שהוא מרוקח בחמאת בוטנים, שיש לברך על דבר המרקח ולא על דבר המרוקח, אך לפי חבריו של הטור אשר גם הטור הודה לדבריהם לבסוף, שיש לברך על הדבר המרוקח ולא על דבר המרקח, הרי מאחר והוכחנו לעין כל זה הבמבה ללא חמאת הבוטנים העשוי מתירס מזן מיוחד שניטע לשם כך, והרי הוא בכלל נטעי אדעתא דהכי, וברכתו בורא פרי האדמה, א"כ אף שהוא מרוקח בחמאת הבוטנים יש לברך עליו כברכת הבמבה כאילו אין עליו חמאת בוטנים, דהיינו בורא פרי האדמה.
והסברא בזה היא נפלאה וברורה דהא מאחר ופרי המרוסק למ"ד שיש לברך עליו שהכל, היינו משום דנשתנה צורתו, אך כאשר נטעי אדעתא דהכי לא שייך האי סהרא דהוי כאילו זו היא צורתו הטבעית. א"כ הרי הוא כפרי שלם שאינו מרוסק, ועל פרי שלם שאינו מרוסק כתב הטור שאף שהינו מרוקח יש לברך עליו כדבר המרוקח, וכמו שהביא באגוז דהיינו טעמא שמברכין עליו כעיקר ברכתו משום שהוא שלם. ודו"ק.
ועתה (ז חשון תשע"ח) הופיע בביתי חטיף הבמבה המופק על ידי חברת עלית, ושם ראיתי כי יש מתכון חדש, ובו כתבו יש 49% בוטנים, ואם כן אין זה הרוב אלא המיעוט, ויש לחקור בזה, האם יש לחוש לברך ברכת שהכל נהיה בדברו משום הבוטנים אשר הינם בבמבה עצמה המופקת על ידם, משום שמבירור אשר עשיתי עם רב חברת אסם הוא הרב יעקב משה חרלפ שליט"א אמר לי כי אין להם כי אם חמאת בוטנים, ואין בוטנים כלל בבמבה. וכן ראיתי שהתפרסם בכתבה לפני מספר שנים (איני זוכר במדויק, והיה זה בין שנת התש"ס לשנת התשס"ח כמדומני) "דרך האתרים" בכיכר השבת, ושם שאלו את הרב יעקב משה חרלפ מה דעתו, ואמר כי הם נוהגים לברך ברכת שהכל משום מה שאומר הבד"ץ בלוח הברכות שלו, ולא הזכיר מאומה מדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ועוד מדברי שאר פוסקי אשכנז אשר פסקו כדבריו, ויש לומר כי הבוטנים אשר ישנם בבמבה אשר יצרו על ידם, אינן מתכון חדש אלא חמאת בוטנים בלבד.


#108

אושרי רביב

אושרי רביב

והנה הרב אהרן זכאי שליט"א בספרו "הברכה והלכותיה" (סימן לב סעיף יד) כתב, שיש לברך על הבמבה שהכל ושכן שמע מהגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל בנו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בשם מרן עצמו.
אלא שבספר תורת הברכה (סימן ב סעיף יב אות ב עמוד קסט) הביא משם הרה"ג הרב משה פנירי שליט"א שהביא שדעת מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א הינה שיש לברך על הבמבה בורא פרי האדמה, ועל כל פנים להזהר לא לברך עליו לאחר שבירך על מאכל אחר שהוא ברכת בורא פרי האדמה.
והאמת הינה שבשיעור בבית הכנסת תפארת ירושלים לעדת היזדים לפני כמה שנים בו דיבר מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א על הלכות ברכות נשאל מה יש לברך על הבמבה ושאל לשואל ממה הינו עשוי וענה מבוטנים וענה לו הרב אם כן יש לברך עליו בורא פרי האדמה. ומאז נפוצו שמועות בדעתו לכאן ולכאן.
ועתה נעמוד על עיקרם של דברים בספרים הנ"ל. הנה בספר הברכה והלכותיה לא ביאר מה הטעם שיש לברך על הבמבה שהכל. וכנראה מאחר וחשב שנעשה לעיסה ושמים בו מרכיבים אחרים לכן יש לברך עליו שהכל. וכעין מה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ז (מילואים עמוד תכז דפוס ישן) שעל הלדר יש לומר לברך שהכל אף לדעת מרן והיינו מאחר ויש שם תערובת אחרת של סוכר ונשתנה שמו וטעמו. אך לפי מה שנתבאר הרי אין בו שום מרכיבים אחרים חוץ מאבקת אפיה, הניתנת שם כבמות של פחות מאחד מאלף, ובודאי שהינה בטלה בכל הביטולים האמורים בתורה. ובפרט לפי מה שכתבנו דהכא לא דמי לפרי המרוסק דהא זוהי האפשרות היחידה לאכילתו של זה התירס אשר בזה מודים כולם שיש לברך עליו בעיקר ברכתו דהיינו בורא פרי האדמה.
ואדרבה בספר תורת הברכה הנ"ל הביא טיעון לומר שיברך על הבמבה בורא פרי האדמה משום שדומה למה שכתב המשנה ברורה (סימן רח ס"ק לג) שבאותן מדינו שרגילין לעשות פת מ"טערקעש"י וויץ" (קמח תירס) יש לברך בורא פרי האדמה, (אא"כ נעשה הוא נעשה לשם מאכל עופות שאז יברך עליו שהכל). ושלכן לא יאכלם כי אם באמצע סעודה. ולפי זה היום שנוטעים זה למאכל הרי שיש לברך עליו כעיקר ברכתו. ובזה הסביר דברי מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א. ע"ש.
ואף שדחה זאת שם (עמוד קע) שמאחר ואבד שם הפרי לגמרי הרי זה דומה לשוקולד וסוכר אף שהדרך לרסם. ומה שנקט הרב משנה ברורה היינו משום דהתם נקרא "לחם תירס". ע"ש. אמנם מלבד שאין בדחייתו ממש דהא סוכר ושוקולד הרי יש בהם גם תערובת אחרת מה שאין כן בזה הבמבה שהוא ללא תערובת אחרת ובכה"ג אינו ענין לשם הפרי. ועוד דהכא כל דרך אכילתו היא על ידי התפחה מה שאינו כן בסוכר שהינו נאכל כמות שהוא מהקנה וכאשר כתבו בכסף משנה הלכות ברכות (פרק ח הלכה ה). ובשו"ת הרדב"ז חלק ה (סימן קנח). ע"ש. וכן השוקולד שהוא נעשה מפולי שוקולד הגדלים בעץ, והוא נאכל בכמה אופנים. וכמו שכתבו בט"ז (סימן רב ס"ק ד). ובבאור הגר"א (סימן רב סעיף ז). ובספר ברכי יוסף (סימן רב ס"ק ב). ובמשנ"ב (סימן רב ס"ק מ). ובשער הציון (שם ס"ק מז). ובמאמר מרדכי (סימן קרב סעיף ז דף קצא עמוד ג). ובשיירי הכנסת הגדולה (סימן רד אות ב). ובתשובותיו (סימן סד). והעולת תמיד (סימן רב אות ז עמוד שמה הנדפס מחדש). והלחם חמודות (פרק כמ אות מ). והמלבושי יום טוב (סימן רב ס"ק ד). והנחלת צבי (סימן רב ס"ק ז). ובשו"ת דבר משה חלק ג (סימן יד). והיד אהרן (ס"ס רב). ובשו"ת דברי יוסף (סימן יד). ובפני יצחק אבולעפייא (הלכות ברכות אות פז). ובשו"ת רב פעלים (חלק אורח חיים סימן כח). ובשו"ת מעט מים (סימן כ ס"ק ח). ובברכת יוסף ידיד חלק ב (כח:-לג:). ובשו"ת שבט אשר קובו חלק א (סימן ז דף ד עמוד ב). ועוד.
וגם מה שכתב שם שנמחתה צורתו לגמרי גם זו טענה שאין בה ממש ואין לה מקום בסברא, דהא אין זה דומה לבמבה שיש לברך עליו בודאות בורא פרי האדמה משום שאינו נעשה מקמח ואינו מגיע בשום שלב לעיסה, אלא רק הינו מתפוצץ, ובזה ודאי שיש לברך עליו בורא פרי האדמה מאחר ותירס זה אינו נאכל אלא באופן זה. וזו היא דרך אכילתו וכן הוכחנו לעיל ממש"כ הטור (סימן רב סעיף טו). שכל דבר שדרך אכילתו היא רק על ידי שינוי צורה אף אם נשתנה לגמרי הרי שיש לברך עליו כעיקר ברכתו. ויישבנו כל האופנים והדעות בראשונים ואחרונים. ועוד שמלבד זה מה שחילק בין לחם ששמו עליו שנקרא לחם תירס לבין הבמבה הוא תמוה דהא כפי שכתבנו לעיל הרי התרומת הדשן (סימן כט) כתב שעל הלטווירג"א יש לברך שהכל מאחרו יאן דרך לעשות כן, אך אם היה דרך לעשות כן כתב הוא בתשובה שם שהיה לברך עליו כעיקר ברכתו, ואיירי אף בכה"ג שנשתנה מראהו ושמו וטעמו. דהא זה הלטווירג"א אינו על שם הגודגדניות אלא שם כינוי, וכמו שקוראים לזה היום ריבה וא"כ אין שייך לומר כאן שינוי צורה אושינוי שם דהא דרכו בכך הוא. ועל כל פנים היכן שאין אפשרות לאוכלו כי אם על ידי שינוי צורה אין בזה חולק, ומכאן תשובה מוצאת למה שכתב בספר רב ברכות ששון (עמוד תצא סימן ד אות כא) שיש לברך על הבמבה שהכל מאחר ונשתנה צורתו, וזה אינו, שאין שייך כלל הכא האי כללא שנשתנה צורתו. וכמבואר לעיל.
והנה רבים רבים פסקו לברך על הבמבה שהכל מאחר ולא ידעו היאך הוא יצורו, וגם אלו שידועו לא ידעו שזה התירס אינו נאכל אלא על ידי התפחה.
וכגון מה שציינו לעיל אשר בשיעוריו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א אמרו לו שחטיף זה נעשה מבוטנים, מה שהוא אינו נכון כלל. וכן בספר אינציקלופדיה לברכות הנהנין (עמוד כה) הביא שיש שני סוגי במבה האחד נעשה מבוטנים והאחד נעשה מתירס. והוא טעות חמורה שאין שום במבה שנעשית מבוטנים, אלא רק מתירס תפוח ומעט חמאת בוטנים מרוחה עליו כאשר נתבאר לעיל. וכאשר דברו בזה עם אביו של המחבר הנ"ל אמר שנראה לו שבנו למד כן מאחר והבמבה של חברת אסם נכתב ברכיבים קודם כל בוטנים, והבן הבין דהיינו משום שכנראה מזה מיוצר הבמבה שלהם. אך הבמבה של חברת עלית הקרוי "שוש" תשי'ש ותג'ל ברכיבים שהתירס הינו ראשון, ועל כן הבין דהיינו מיוצר מתירסף אך כאמור הכל אחד. וכן כתב בספר שערי ברכה (פרק כג עמוד תקכז) בתואר יצור הבמבה חטיף העכשוי מקמח בוטנים וקמח תירס התופח על ידי חום וציין בזו הלשון: "מיוצר על ידי אסם", והנה בחברת אוסם הנזכרת ואינן כן אלא מלבד שאינו עשוי מקמח תירס אלא מתירס גרוס, עוד בה שאין בו כלל קמח בוטנים אלא חמאת בוטנים הנמרחת על גלילי התירס המנופחים. וכמבואר בריש דברינו. ואם כן מה שכתב שם בהערות (הערה 88) וז"ל: אף שדרך לרסק הבוטנים ולעשות בהם מוצרי מזון, מכל מקום אין רוב חהמין עומד לריסוק, ובפרט לפי דעת האומרים שדבר שנהפך למהות אחרת אין מברכין עליו את ברכת הפרי בכל אופן". עכ"ל. ואין לזה שחר, דהא אין הנידון הוא הבוטנים אלא התירס, והוא באמת לא רק שרוב המין עומד לאכילה על ידי שינוי צורה, אלא כל המין כולו, שהרי אין שייך לאוכלו באופן אחר. ומצד חמאת הבוטנים הרי כבר הוכחנו לעיל לפי כל הדעות והשיטות ללא יוצא מן הכלל, שבנ"ד יש להלך אחר התירס ולא אחר חמאת הבוטנים שעליו. ומה שכתב לשיטות הסוברים דהיכא דנהפך המאכל למהות אחרת יש לברך עליו שהכל בכל אופן, זה אינו שייך בכה"ג שאין דרך לאכלו אלא בשינוי צורה. וכאשר הוכחנו מדברי הטור לעיל.


#109

אושרי רביב

אושרי רביב

ושלחו לי את מאמרו של הרב היקר והנעלה, מקום עולה של תורה. ר"מ בישיבת באר התלמוד, הרב אביטן שליט"א. ואחר העיון אמרתי להשיב על טענותיו ואמריו, וזהו החלי בעזרת צורי וגואלי:

ראשית כתב (אות ח ד"ה: ובכה"ח) להסתייע מדברי הרב אור לציון (חלק ב פרק יד תשובה ג), בדין מרקחת של פירות, שאם הפירות מרוסקים לגמרי מברך שהכל נהיה בדברו. ושכ"כ הרב פעלים (חלק ב סימן כח). ושהעיד שכן המנהג. עכ"ל. הנה כבר כתב בזה מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק ט (חלק אורח חיים סימן קח אות צג) וזו לשונו, בעמוד קיז (נפלה כאן בשו"ת יביע אומר טעות דפוס, וצריך לומר עמוד קטז) אות ג, מה שכתב בדין מרקחת של פירות, שאם הפירות מרוסקים לגמרי מברך שהכל נהיה בדברו. זוהי בודאי שגיאה, שפוסק נגד הש"ע (סי' רד סעיף יא), שכתב שאפילו היו חבושים של המרקחת כתושים ביותר, מברך בפה"ע. וכתב בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' כח), שלדעת מרן אפילו כתש הפירות עד שנימוחו לגמרי, ואין צורתם ניכרת כלל מברך בפה"ע. ע"ש. וכ"כ בשיורי כנסת הגדולה (סי' רד). וע"ע בשו"ת בני יהודה (סי' צא) שדחה דברי השל"ה שכתב דבעינן שניכר מהותו וצורתו. ע"ש. ודלא כהרב כף החיים (סי' רד אות נד). וכתב המג"א (סי' רב ס"ק יח) שאף הרמ"א מודה למרן בזה. ולכן דברי האור לציון כאן תמוהים. ואין להשגיח בהם, שאין לנו אלא דברי מרן מאור הגולה. עכ"ל מרן בשו"ת יביע אומר. וכבר כתב בשו"ת יביע אומר שם (סיכום) וזו לשונו, בשבטי ישראל אודיע נאמנה כי לפע"ד אסור לסמוך על הפסקים שהובאו באור לציון ח"ב, מבלי לעיין היטב בשרשם של הדברים, ובדברי האחרונים, דלאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו, וכמה דברים מהפסקים הללו נאמרו בשעת חוליו של הרה"ג ר' בן ציון שאול ז"ל, ותלמידיו הוסיפו וגרעו כפי שעלה על דעתם, וסברו שכן דעת רבם, ואיך אפשר לסמוך על זה, כאשר אין האיש בביתו, וכן העיד אחד מתלמידיו בספר קול אליהו תופיק (אורח חיים סוף סימן יד): "ומה שכתב בשו"ת אור לציון ח"ב להתיר, ידוע דלאו מר בריה דרבינא חתים עלה". ויודע אני מעשה שהיה, ששאלוהו על מה שנכתב, בטרם הודפס, והראוהו שזהו נגד ההלכה, וביקש שיאמרו למדפיסים לתקן, ולא אבו שמוע, והתנצל שמפאת חוליו לא יכול לעשות כנגדם מאומה. גם הוד לי מפי מגידי אמת, שחלק מהתשובות הללו אמרם בעל פה, ביציאתו מבית הכנסת, ותלמידיו היו שואלים אותו בדרך, והוא משיב, והלכו וכתבו אותם וצירפום לתשובותיו, ומפאת חוליו לא היה יכול לעצור בעדם. כי על כן מצוה לפרסם ולהודיע ברבים, שבודאי לא ניחא ליה לאותו צדיק לתלות בו בוקי סריקי, אשר נתכבו בלי עיון כראוי, ולסמוך על מה שנדפס באור לציון ח"ב להלכה ולמעשה, ע"י תלמידיו, אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. וכבר היה כן לעולמים, וכמ"ש הרא"ש (פ"ק דמ"ק סי' ג), בשם רבינו תם, דלא סמכינן על דברי בעל הלכות בדבר זה, כי רב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה, ופעמים שהיו תלמידיו כותבים בשמו את אשר לא ציוה ולא עלתה על לבו. ע"כ. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. עכ"ל מרן זיע"א. וכן אמר מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א שהיה בבית המדרש יביע אומר בעיר בני ברק (יב אייר, תשע"ג) כי קיבל עדות מהעורך הרב ציון לוי כי שו"ת אור לציון לא נכתב בידיו של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל. מה גם שראיתי לנכון לציין את מה שאמר רבנו זיע"א להרב אליהו שטרית שליט"א (הוב"ד בספר רבנו עמ' קמד) וזו לשונו, איך כותבים כך ספרים בלי לעיין, בלי לבדוק, אני תמה על זה מאד. ואמר שהוא מתפלא על ההפלאה דבר שהרמב"ם במפורש כתב להיפך (בענין החליבה בשבת. עיין שו"ת יביע אומר חלק ט חלק אורח חיים סימן ל).

ומכללם של דברים יש ללמוד על אותו הספר אשר כתב פסקים רבים ומגוונים מאשר שאל את מרן זיע"א בעצמו. ואמר לו מרן תשובות בעל פה והלך וכתבם ועשה מהם ספר ועליו קרא "עשות ספרים הרבה אין קץ" (קהלת יב, יב). וכבר השיג עליו מרן הראשון לציון שליט"א בשו"ת הראשון לציון חלק ב (חלק אבן העזר סימן ה). שכתב על אודות ספרים אלו וז"ל, ומה שהביא מספר מעיין אומר חלק י"ב. בדבר אשה חולת סרטן ל"ע, שהלכה למקובל ורוצה לטפל בה בדברים שהם איסורי דאורייתא, ושם כתב בשם מרן אאמו"ר להקל לאשה להתפשט ולעמוד כך לפני "מקובל".

הנה נורא נוראות, והס מלהזכיר לתלות בוקי סריקי בגאון עולם נ"ע, ובודאי הגמור הוא שמרן זצ"ל מעולם לא אמר דבר זה, להתיר לאשה להתפשט לפני "מקובל", ולא ניתן אפילו להעלות זאת על הדעת, וכ"ש שלא לכתבו על ספר, ומה שכתוב בספר מעיין אומר, הנה כמה פעמים פירסמתי שאין לסמוך על ספר זה, והוא עצמו כתב כן בהקדמתו שלא לסמוך על ספריו למעשה, והוא רק להגדיל תורה ולהאדירה, וכאן בא לידי מכשול חמור.

ובזמנו אמר לי מרן אאמו"ר זיע"א, שהמחבר הנז' היה מלווהו בדרך, ובחדר מדרגות, ושואלו בדרך, וגם דיבורו לא היה ברור למרן ולא תמיד הבין מה שהירבה לשאול בצרורות, וגם השומע לא תמיד הבין מה שענו לו, ונפיק מיניה חורבא, וגם כשהיה שואל את מרן בלשכה בישיבת חזון עובדיה, הרי היה עושה בין גברא לגברא, כאשר מרן היה בלחץ של אנשים מסביבו, והיה מרבה לשאול עוד שאלה ועוד שאלה, גם כאשר מרן היה ראשו ורובו בבעיות שהציגו בפניו בעת קבלת הקהל, ועכ"פ בנ"ד הרי גם ברופא מה שמותר לו לטפל באשה חולה, הוא רק בצורך גמור בלית ברירה, וגם זה רק תחת סדין וכיוצא, וכו', והיאך יצאה מכשלה כזו מתחת ידו, כי לא יעלה על הדעת לעשות כן, וכ"ש שאסור להעלותו על ספר בשם מרן זיע"א, ובאמת שבהרבה מקומות ראיתי שלא דייק כלל בדברי אאמו"ר, ומן הראוי שיתקן את הדבר הנורא הזה שכתב בספרו, וגם מה שכתב שם שמקובל יכול להסתכל באשה חולה במקומות המכוסים דרך חור שבבגד, גם זה אינו נכון, ואכמ"ל. עכת"ד בשו"ת הראשון לציון.

מה גם שיש להרחיב הדיבור בזה כי כל מה שנסתייעו מדברי הבן איש חי שפסק נגד מרן בזה הוא דוקא משום שהוא היה במחוז עירו בבגדאד אשר בעירק, אולם כאשר עלו לארץ ישראל קבלו עליהם הוראות מרן. והביא מרן הראשון לציון שליט"א בספרו עין יצחק חלק ג אסיפת פוסקים רבה אשר כתבו ענין זה. והביא שכן כתבו המהראנ"ח (סימן קט), ובספר שאלות ותשובות משאת בנימין (סימן סב דיבור המתחיל: אם שלמים), ובספר שאלות ותשובות נבחר מכסף (חלק יורה דעה סימן יז דיבור המתחיל: תשובת השואל), ובשיירי כנסת הגדולה (אורח חיים סימן תצה הגהות בית יוסף סעיף קטן ה), וביד מלאכי (כללי השלחן ערוך אות ג), ובספר שאלות ותשובות חוות יאיר (סימן קנו דיבור המתחיל: ק"ק הסכימו), ובספר שאלות ותשובות גנת ורדים (יורה דעה כלל ג סימן יג דיבור המתחיל: ואני), ואביו של הגנת ורדים (הובא בגנת ורדים חלק חושן משפט כלל ג סימן קט), ובגט פשוט (סוף הספר כללים כלל א דיבור המתחיל: והנה לענין), ובשם הגדולים (ערך הבית יוסף, הביא כן בשם מהר"ח אבולעפיא), וכ"כ בספר שאלות ותשובות מהר"י פראג'י (סימן כב, וסימן נט דף נד עמוד א), ובספר מים חיים (להפרי חדש, קונטרס התשובות סוף סימן ט), ובגנת ורדים (חושן משפט כלל ג' סימן כט, הביא כן בשם מהר"י הלוי), ובספר שאלות ותשובות פרח ששון (חלק אבן העזר כלל ב סימן א דיבור המתחיל: ולענין הלכה), ובספר שאלות ותשובות משפט וצדקה ביעקב חלק ב (סימן ה), ובספר שאלות ותשובות הלכות קטנות (סימן קפב), ובספר שאלות ותשובות זרע אברהם (חלק חושן משפט סימן כג), ובספר שאלות ותשובות פרח מטה אהרן חלק ב (סימן פא), ובספר שאלות ותשובות רביד הזהב (סימן כו), ובספר שאלות ותשובות פעולת צדיק (חלק א סימן סט), ושוב (חלק ב סוף סימן קו), ושוב (סימן קז), ושוב (חלק א סימן א), ושוב (חלק א סימן ו), ושוב (סימן סא), ושוב (חלק ב סימן לד), ושוב (סימן קה), ושוב (סימן קו), ושוב (חלק ג סימן י), ושוב (סימן רו), ושוב (סימן כב), ושוב (שתילי זתים סימן רסג סעיף קטן יא), ושוב (הקדמה לספר זבח תודה), ושוב (עץ חיים הלכות תפילה סעיף לד), ושוב (דף קס), ושוב (סדר תשעה באב דף יא), ובשלחן ערוך המקוצר (חלק ג עמוד שיג), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שאלת יעב"ץ חלק א (סימן עה), ובספר שאלות ותשובות צדקה ומשפט (חלק אבן העזר סימן כו דיבור המתחיל: ולענין), ובספר שאלות ותשובות בית דינו של שלמה (חלק אורח חיים ריש סימן ד), ובספר שאלות ותשובות נחפה בכסף (חלק חושן משפט סימן יח), ובספר משנה מאליהו (דף ז עמוד א), ובספר כסא אליהו (סימן רפד סעיף קטן ג), ובספר שאלות ותשובות מכתם לדוד פארדו (חלק יורה דעה סימן ג דיבור המתחיל: ועל מה. וסימן נד דיבור המתחיל: האמנם עיקרו), ובספר שאלות ותשובות לר' יעקב אלגאזי (סימן ה), ובספר שאלות ותשובות שמחת יום טוב (סימן ג דף ט עמוד ג), ובספר שאלות ותשובות אדמת קודש חלק א (חלק יורה דעה סימן יב דיבור המתחיל: איברא), ובספר פרי הארץ (עמוד מו), ובספר שאלות ותשובות בית דוד (סימן סא), ובספר שאלות ותשובות משאת משה חלק ב (חלק חושן משפט סימן יב), ובספר אורים גודלים (דף לא עמוד ד), ובברכי יוסף (חלק חושן משפט סימן כה סעיף קטן כז-ח.), ובספר מאמר מרדכי (הקדמה), ובספר שאלות ותשובות שער המים (סימן ט), ובספר שאלות ותשובות שדה הארץ (חלק חושן משפט סימן טו), ובספר שאלות ותשובות חיים לעולם (חלק יורה דעה סימן א), ובספר שאלות ותשובות חקי חיים (סוף סימן לט), ובספר לקט הקציר (סימן לב, עמוד תסו), ובספר שאלות ותשובות אבני שיש חלק ב (סימן קיח דיבור המתחיל: מעתה), ובספר שאלות ותשובות חקרי לב (חלק אורח חיים סימן צו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישרי לב (דף יג עמוד ב), וכ"כ בשלחן גבוה (כללי השלחן ערוך כלל טו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות אהל יוסף מולכו (חלק יורה דעה סימן ל), וכ"כ בספר מטה אשר (דף קכז עמוד ב), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישיב משה שתרוג (סימן קפח), וכ"כ בספר שאלות ותשובות כרך של רומי (דף קכ), וכ"כ בספר שאלות ותשובות פני יהושע חלק ב (סימן נא), וכ"כ בספר שאלות ותשובות חתם סופר (חלק אבן העזר חלק ב סימן קב), וכ"כ בספר שאלות ותשובות מר ואהלות (חלק אבן העזר סימן ב דיבור המתחיל: ואם כן), וכ"כ בספר שאלות ותשובות נכח השלחן (חלק אבן העזר סימן יד דיבור המתחיל: והנה ממאי), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ויאמר יצחק חלק ב (ליקוטי דינים דף רי עמוד ב), וכ"כ בספר מעט מים (סוף סימן יא), וכ"כ בספר שאלות ותשובות אגורה באהלך (חלק אורח חיים דף י עמוד א), וכ"כ בספר שאלות ותשובות חיים ביד (סימן קח), וכ"כ בספר אברהם אזכור (מערכת ת אות צא דסף סב), וכ"כ בספר פתח הדביר (סימן רמג סעיף קטן ג), וכ"כ בספר שאלות ותשובות יהודה יעלה אסאד חלק א (חלק אורח חיים סימן לו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ויקרא אברהם חיים אדדי (חלק חושן משפט סימן לט דיבור המתחיל שמנה אלה), וכ"כ ר' יעקב רקח (סוף סימן רמט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות יורו משפטיך ליעקב אבוחצירא (סימן ט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות קמח סולת (עמוד עח), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ויוסף אברהם דיין (סימן כז), וכ"כ בספר פחד יצחק (הגהות בית יואל דף מט עמוד 97), וכ"כ בספר זבחי צדק (סימן צ אות כב, סימן קעט אות כח), וכ"כ עוד בספר שאלות ותשובות זבחי צדק (חלק אורח חיים סימן טו דיבור המתחיל: תשובה), וכ"כ בספר שאלות ותשובות בן ימין (סימן טז דיבור המתחיל: ועיין), וכ"כ בספר שאלות ותשובות דבר משה חלק א (חלק יורה דעה סימן פט), וכ"כ בספר וילקט יוסף (כלל ג), וכ"כ עוד (כלל ו), ועוד (סוף כלל ט), ועוד (שבעה עשר פרטים), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישא איש (חלק אבן העזר ריש סימן ב דף כד), וכ"כ בספר שאלות ותשובות אור גדול (סימן כז), וכ"כ בספר מחשבות חרוץ (דף ג עמוד ג), וכ"כ בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יג אות לא), ועוד בספר מכתב לחזקיהו (סימן יא חלק אורח חיים עמוד נט), וכ"כ בספר אות היא לעולם (מערכת הסמ"ך אות נב), וכ"כ בספר זכרונות אליהו מני (חלק יורה דעה מערכת מ אות יב), וכ"כ בספר שאלות ותשובות כפי אהרן חלק א (סימן ז), ועוד (סימן ט), ועוד (חלק אבן העזר סימן יג דף צד עמוד ג), וכ"כ וכ"כ בספר שאלות ותשובות בית אפרים (חלק יורה דעה סוף סימן עח), וכ"כ בספר שאלות ותשובות קרית מלך רב (סימן ג דף ט עמוד ד), וכ"כ בספר שאלות ותשובות דברי משה (חלק חושן משפט סימן קלט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות זכור ליצחק (חלק אורח חיים סימן ע דף קיג עמוד א), וכ"כ בספר הלכה למשה חלק ב (פרק ג מהלכות גזילה הלכה יב ופרק יז הלכה ה), וכ"כ בספר שאלות ותשובות תעלומות לב (חלק ג דף קו עמוד ד), וכ"כ עוד (סימן ב עמוד פו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות רב פעלים (הקדמת חלק א), ובספר זה כתב ידי (חלק אורח חיים סימן קעד), ועוד (חלק חושן משפט סימן ח), וכ"כ בספר רחמים פשוטים (חלק חושן משפט, הלכות צוואות סימן א עמוד כז), וכ"כ בספר גדולת אלישע (סימן רכו סעיף קטן ו, וסימן רסג סעיף קטן יז), ובספר שאלות ותשובות נושא האפוד (סימן טז), ובספר פני דוד פאפו (עמוד טז), ובספר שאלות ותשובות ישיב משה שתרוג (סימן לד וסימן פח), ובספר שאלות ותשובות אשר לשלמה אבן דנאן (סימן מד דיבור המתחיל: וחזיתיה לה'), ובספר שאלות ותשובות הגם שאול חלק א (סימן נד), ובספר משכנות הרועים (מערכת ק אות לא), ובספר שאלות ותשובות אוהב משפט (חלק אורח חיים סימן ח דיבור המתחיל: ומ"ש מני"ר, וסימן טז דיבור המתחיל: וע"ש), וכ"כ בספר שאלות ותשובות מענה אברהם (חלק חושן משפט סימן כו), ובספר אשל אברהם מבוטשאטש (ריש סימן רפה), וכ"כ בספר שער המפקד (הלכות שבת ועירובין סעיף י), וכ"כ בספר ארץ חיים (כלל כד), וכ"כ בספר חיי עמרם (סימן ב), וכ"כ בספר שאלות ותשובות יש מאין (סימן ט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ברכת יוסף ידיד חלק א (סימן מג), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שערי רחמים פרנקו חלק א (דף כ סוף עמוד א), וכ"כ בספר שאלות ותשובות דברי חיים מצאנז חלק ב (חלק יורה דעה סימן קז), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישמח לבב (חלק יורה דעה סימן לט דיבור המתחיל: ובמאי דקמן), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישמח לב (חלק חושן משפט סימן מו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שער אשר קובו (חלק אבן העזר סימן כט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ויאמר משה זקן מאזוז (חלק יורה דעה סימן כא), ועוד (חלק אורח חיים סימן טז), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שערי עזרה טראב (חלק יורה דעה סימן ד דף לה עמוד א), וכ"כ בספר שאלות ותשובות חוקי חיים (סוף סימן לט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ומצור דבש (חלק יורה דעה סימן ו), וכ"כ בספר תורות אמת (דף קלט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות פני יצחק (חלק אורח חיים עמוד קיז), וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר חלק ב (עמוד רנא), וכ"כ בכף החיים (סימן תקסח סעיף קטן צד. ויורה דעה הלכות טריפות סימן מח אות ע), וכ"כ בספר שאלות ותשובות דברי מלכיאל חלק ה (סימן ק וסימן רמט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות כרם חמר (חלק אבן העזר סימן סו), וכ"כ בספר דברי יעקב (מערכת ל אות ב), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שואל ונשאל חלק א (חלק אורח חיים סימן ו), וכ"כ בספר אוצר התורה (דף עג), וכ"כ בספר שאלות ותשובות משפטי עוזיאל כרך ג' (חלק אורח חיים סימן טו דיבור המתחיל: מרן ז"ל), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ישכיל עבדי חלק א (חלק אורח חיים סימן ה, וסימן ז דיבור המתחיל: האריך, וסימן כא), וחלק ב (חלק יורה דעה סימן ח וסימן יא וחלק אבן העזר סימן ה), וחלק ג (חלק יורה דעה סימן ד וחלק אבן העזר סימן ב דיבור המתחיל: ואמנם), וכ"כ בספר שאלות ותשובות חדות יעקב עדס (חלק חושן משפט סימן ו דיבור המתחיל: והנה לכאורה), וכ"כ בספר שאלות ותשובות שמחת כהן (חלק יורה דעה א' סימן כז דיבור המתחיל: תשובה), ובספר שאלות ותשובות ויען יוסף גרינוולד (חלק אורח חיים סימן שמח דיבור המתחיל: הנה הדר"נ), וכ"כ בספר שאלות ותשובות ויאמר מאיר (סימן א עמוד ו), וכ"כ בספר שאלות ותשובות איש מצליח חלק א (חלק אורח חיים סימן טו), ועוד (חלק יורה דעה סימן טז), וכ"כ בספר שאלות ותשובות השמים החדשים (חלק אורח חיים סימן י), וכ"כ בספר שאלות ותשובות והשיב משה (סימן ט), וכ"כ בספר שאלות ותשובות יפה שעה (סימן ז), וכ"כ רבות הפעמים בספר שאלות ותשובות יביע אומר. עיין בספר שאלות ותשובות יביע אומר חלק א (חלק יורה דעה סימן ג אות יב), וחלק ג (חלק יורה דעה סימן יא אות ה), וחלק ד (חלק אורח חיים סימן כא אות ג דיבור המתחיל: ואשר), וחלק ה (הקדמה), וחלק ו (חלק יורה דעה סימן ה אות ג), ובספר שאלות ותשובות יחוה דעת חלק ד (סימן ג עמוד יח), וחלק ה (סימן לג עמוד קנז, ועמוד שיג), ובספר חזון עובדיה על הלכות פסח (תשכ"ז, עמוד סג ורצה), ובספר הליכות עולם חלק א (הקדמה עמוד יז, ועמוד שיב), עיין שם.

ולאחר מכן כתב שעיין שם ברב פעלים והביא שם חבל אחרונים שפסקו כן, והם הכנסת הגדולה (שיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אות ט), וכן העלה ביד אהרן, וכן דחה הנהר שלום ממשמעות הרמב"ם (פרק ח מהלכות ברכות הלכה ד), וכן כתב הברכי יוסף (סימן רב ס"ק ב). בשם מהר"א אזולאי.

ועוד יש להעיר על דברי הרב פעלים, כי הביא דברי מרן הש"ע (סי' רב ס"ז) וז"ל: תמרים שמיעכן ביד והוציא מהם גרעיניהם ועשה מהם עיסה, אף על פי כן לא נשתנית ברכתם ומברך עליהם בורא פרי העץ, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. וכתב ע"ז הרמ"א, ולפי זה מה שנקרא פווידלא מברכים עליהם בפה"ע, ויש אומרים לברך עליהם שהכל (תרומת הדשן סי' כט), וטוב לחוש לזה לכתחלה, אבל אם בירך בפה"ע יצא. כי כן נראה עיקר. ע"כ. וכתב על כן מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בשו"ת יביע אומר חלק י (חלק אורח חיים סימן נה שם) וזו לשונו, ומקור דברי מרן, הרמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"ד). ודברי התה"ד שחולק וס"ל שמברך שהכל, הוא ע"פ מה שפרש"י (ברכות לח א), טרימא הוא דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק, ואהא מסקינן דמברכינן עלה בפה"ע, דבמלתייהו קיימי. ומשמע שאם מרוסקים הרבה מברך שהכל דלאו במלתייהו קיימי, וכ"ש בנימוחו לגמרי, וגם מעורבים בדבש ותבלין. וכל היכא דאיכא ספקא בברכה ראשונה מברך שהכל. ע"כ. ומרן הב"י (ס"ס רד) הביא דברי התה"ד, וכתב עליו, ואין דבריו נראים בעיני, שאף שרש"י כתב טרימא שכתשן קצת, הרמב"ם כתב שאפילו עשאן עיסה מברך בפה"ע. ועוד שהרי במחלוקת רבינו הטור עם חבריו בדין מרקחת ורדים או חבושים, וביטל דעתו מפני דעתם, מיירי שהפירות כתושים ביותר, ואף על פי כן ס"ל שמברך על הפרי. עכת"ד. גם הט"ז תמה על התה"ד מדאמרינן (בברכות לח א) תמרים של תרומה מותר לעשות מהם טרימא, ואסור לעשות מהם שכר. ואם איתא למה היה צריך לומר שלא לעשות מהם שכר, היה לו לומר רבותא, שאפילו יש בהם ממשות, אלא שנתרסקו לגמרי, אסור, וכ"ש שכר. ומכאן הוכחה גדולה לדברי הרמב"ם, שכל שיש ממשות הפרי, במלתייהו קיימי. ע"כ. והמשנה ברורה בביאור הלכה (סי' רב ס"ז) הביא שגם הרוקח כתב כדברי הרמב"ם. וכ"כ האור זרוע, והריא"ז בפסקיו, וסיים, ומאחר שמכל אלו מוכח בהדיא שאפילו אם נתרסקו לגמרי לא נשתנית ברכתם, בודאי דהכי נקטינן לדינא, ובפרט שהאליה רבה מצדד שגם רש"י מודה לדינא להרמב"ם. ורק בפאווידלא שעושים מגודגדניות שמבשלים אותם עד שנימוחו לגמרי, ולא ניכרת צורתם כלל, ס"ל להרמ"א לברך שהכל. ע"כ. והנה גם הרמ"א ס"ל עיקר כד' הרמב"ם. ואם אכל מהם כזית אפילו הם מרוסקים לגמרי בודאי שמברך ברכה אחרונה ברכה מעין שלש כדברי מרן, שהרי א"א לברך בנ"ר, שאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין שלש. כדמוכח להדיא בתוס' והרא"ש (ברכות לז א) ובטוש"ע (סי' רח ס"ד). וא"כ כשיודע שהוא אוכל כזית, בודאי שיברך בפה"ע תחלה ולבסוף ברכה מעין שלש. וכ"כ המג"א (סי' רב ס"ק יח) שלא כתב הרמ"א לברך שהכל אלא בגודגדניות שנתבשלו עד שנימוחו לגמרי, אבל בתמרים שמיעכן לא פליג, ומודה הוא לדעת הרמב"ם, שהרי בש"ע (סי' רד סעיף יא) בדין המרקחת של חבושים, כתב להדיא בזה"ל: חבושים ושאר מיני פירות שריקחם בדבש, "אפילו הם כתושים ביותר", מברך עליהם בפה"ע, כי הדבש הוא טפל לפירות. ע"כ. ולא חלק עליו הרמ"א כלל, וגם בדרכי משה מוכח דס"ל כמרן המחבר. ע"ש. וכ"כ הרהמ"ח ברב פעלים כאן, שלדעת מרן הש"ע אליבא דהרמב"ם, אפילו אם כתש התמרים ביותר עד שנימוחו לגמרי ואין צורתם ניכרת כלל, אף על פי כן מברך בפה"ע, וכדמוכח מדברי מרן בב"י ס"ס רד. [וכ"כ בשו"ת בני יהודה (סי' צא)]. ע"ש. וע' בפמ"ג (סי' רב מש"ז סק"ד) שכתב, דמ"ש הרמ"א לברך שהכל, היינו דוקא כשעירב בהם דבש ותבלין, דהו"ל תרתי לגריעותא שנשתנו בריסוקם בטעמם ומראיתם, הלא"ה מברך בפה"ע. ע"כ. וכ"כ בנשמת אדם (כלל נא סק"ח), והמהרש"ם בדעת תורה (סי' רב ס"ג), ובס' יד הקטנה הל' ברכות (ס"ק יז). ע"ש. גם בשו"ת נחלת שבעה (ס"ס עא) כתב שאין להמנע מלברך בפה"ע על פאווידלא, כמ"ש הרמ"א בסי' רב, שכן נראה עיקר. ומ"ש התה"ד לברך שהכל היינו דוקא כשמערבים בו דבש ותבלין, ואף בזה לא החליט לברך שהכל אלא רק משום ספק, שאף שבנתרסקו במלתייהו קיימי, מ"מ מאחר שנתערב בהם דבש ובשמים מספק יברך שהכל. אבל בלי תערובת דבש ובשמים גם התה"ד מודה שאע"פ שנתרסקו במלתייהו קיימי, ומברך עליהם בפה"ע. ע"כ. ולפ"ז מה שתמה בשיורי כנה"ג על מרן שפסק כד' הרמב"ם, ולמה לא חשש להתה"ד שחולק, והא קי"ל ספק ברכות להקל. ע"כ. מלבד מ"ש עליו בספר יד אהרן שלא ראה דברי מרן הב"י (סי' רד), שדחה דברי התה"ד, עוד י"ל לפמ"ש האחרונים שנידון התה"ד הוא רק כשיש שם תערובת של דבש ובשמים, אבל לגבי תמרים שמיעכן לכ"ע מברך בפה"ע וברכה אחת מעין שלש. ולפי שראיתי למי שכתב לדייק מלשון הרמב"ם ומרן, שכתבו, תמרים שמיעכן "ביד", משמע שאם מיעכן בכלי (מיקסר), גם הם מודים שמברך שהכל. אציין מה שכתב הגאון שער אשר קובו (חאו"ח סי' ז) להוכיח במישור מדברי הרמב"ם בהל' תרומות, דס"ל שאפילו אם ריסקם לגמרי ע"י כלי (מיקסר), ברכתם בורא פרי העץ, דבמילתייהו קיימי. וגדולה מזו כתב החזון איש א"ח (סי' לג אות ה), שהסוחט תפוחי זהב במיקסר, באופן שכל האוכל שבו נכנס לתוך הכוס ולא נשאר ממנו אלא הקליפה, הדעת נוטה שיש לו דין פירות מרוסקים, שסובר הרמ"א בהגה (סי' רב ס"ז), שמעיקר הדין ברכתו בפה"ע וכו'. ע"ש. אלמא דפשיטא ליה שאפילו נתרסק הפרי לגמרי ונמחית צורתו עד שנהפך להיות משקה, מ"מ לדעת מרן ברכתו בפה"ע, ואף הרמ"א מודה למרן מעיקר הדין. וכן מבואר בפסקי הרשב"ץ (ברכות לח. עמוד רכח) שכתב, שאפילו אם שחק את התמרים, והמחן לגמרי, וגמען, מברך בפה"ע, ולא דמי לדבש תמרים שברכתו שהכל, דהתם אינו שותה אלא היוצא מהם, דזיעה בעלמא הוא. אבל כאן גופם הוא גומע. והכי מוכח בפסחים (כד ב). ודו"ק.

ומלבד כל זה י"ל עוד שאפילו אם נאמר שהתה"ד אליבא דרש"י חולק על הרמב"ם בתמרים שמיעכם לגמרי, מ"מ נראה דבדיעבד אם בירך בפה"ע לכ"ע יצא, שהרי באמת פרי העץ הם. וכמ"ש כיו"ב המגן אברהם (סימן רו סק"א) וז"ל: נראה לי שפירות הגדלים באילן, ומשום שלא נגמרו, או שאינם עיקר הפרי, שצריך לברך עליהם בורא פרי האדמה, כמו שפסק בש"ע (סימן רב סעיף ב), אם בירך עליהם בורא פרי העץ יצא. ע"כ. (וכ' הפמ"ג שם, דשאני לן בין המברך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא, לבין האי דינא, דהתם הוי כמשקר בברכתו, משא"כ בזה א) וכן הסכים לזה מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רו סק"ב), והביא ראיה לזה מדתנן (ברכות מ א) בירך על פירות הארץ בפה"ע לא יצא, משמע דוקא על פירות הארץ, אבל אם הוא דבר הגדל באילן אף על פי שאינו גמר פרי יצא, שאל"כ הו"ל למתני בירך על דבר שברכתו בורא פרי האדמה, בפה"ע, לא יצא וכו'. ע"ש. וכן הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סימן כו אות ד) זכה לכוין לראיה הנ"ל, והוסיף עוד ראיות לד' המג"א. ע"ש. וכ"כ המגן גבורים (סימן רו סק"א). ע"ש. וכן פסק החיי אדם (כלל נא סימן יב), ונתן טעם לזה כאמור, שהרי לא הוציא שקר מפיו בברכתו, שבאמת הוא פרי עץ. וכ"כ עוד אחרונים.

ומעתה מה שנסתייע הרהמ"ח מדברי הרב שיורי כנה"ג שתמה על הכרעת מרן לברך בפה"ע, ולא חשש לדברי רש"י והתה"ד, ואנן קי"ל ספק ברכות להקל, הנה כבר כתבנו מה שתמה על השיורי כנה"ג הרב יד אהרן, שאדרבה יש לתמוה על תמיהתו שלא זכר מדברי מרן הב"י (ס"ס רד). ובאמת שמרן טעמו ונימוקו עמו, מטעם דס"ל דרש"י מפרש ולא פוסק, דלא נחית בפירושו לפסק הלכה. ומה גם דהכי משמע מהירושלמי (ר"פ כיצד מברכין), שאפילו פירות שחוקים לגמרי ברכתם בפה"ע. ובאמת שלפי מה שביארנו אעיקרא לא שייך בכה"ג הכלל דספק ברכות להקל ואפילו נגד מרן, כי לא נאמר כלל זה, אלא במקום שלדעת החולקים על מרן, העושה מעשה לברך כדברי מרן הוא מברך ברכה לבטלה, ואף בדיעבד לא יצא, אבל בנ"ד וכיוצא בו שגם החולקים מודים שאם בירך בפה"ע יצא, אפילו הם מרוסקים לגמרי, וכל המחלוקת אינה אלא לענין לכתחלה, הא ודאי דאורויי מורינן כדעת מרן לברך בפה"ע שהיא ברכה מבוררת, ולא ברכת שהכל שהיא ברכה כללית. (וע' בחיי אדם כלל מט סימן ב). ועל סברא זו יש לסמוך ג"כ במה שנהגו לברך על הצבר בפה"ע, אף שלכאורה הוא נגד דברי הירושלמי שהובא בתוס' (ברכות מ א) בשם ה"ר מנחם, שעל כל מיני אטד יש לברך בורא פרי האדמה, ולפ"ז יש לנו טעם נכון ע"פ הסברא הנ"ל וכמו שכתב הגאון צל"ח בחי' לברכות (מ א) שאף רבינו מנחם מודה דבדיעבד אם בירך על מיני אטד בפה"ע, יצא, שהרי בודאי עץ הוא, ואינו כמוציא שקר מפיו בברכתו, רק שאינו חשוב לקבוע עליו לכתחלה ברכת בפה"ע אבל בדיעבד יצא. ע"ש. וא"כ בפה"ע עדיפא שהיא ברכה מבוררת, ומכיון שיש טעם למנהג שמברכים בפה"ע, יש לצרף סברא זו בנ"ד לענין לברך לכתחלה בפה"ע. וכמ"ש האחרונים. וביארנו כל זה בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן כא) בהערה, ודחינו דברי מי שכתב שיש לברך על הצבר בפה"א. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. והן עתה מצאתי להגאון ר' יוסף ידיד הנ"ל בספר ברכת יוסף ח"ב (דף כד ע"ב) שגם הוא העיר לנכון בסברא זו, וכתב, דאע"ג דקי"ל ספק ברכות להקל ואפי' נגד מרן, זהו דוקא כשהברכה לדעת החולקים על מרן, הויא ברכה לבטלה ממש, ואפילו בדיעבד לא יצא בברכה האחרת, אבל בנ"ד דבדיעבד מיהא לכ"ע יצא בברכת בפה"ע, שהרי באמת פרי עץ הם, אין זה בכלל ספק ברכות, ונקטינן אף לכתחלה כדעת מרן לברך בפה"ע, כיון שקבלנו הוראות מרן. ושם הביא דברי הגאון המחבר רב פעלים שחשש לספק ברכות נגד מרן, וכדברי הרב שיורי כנה"ג, וכתב עליו, שלפי מה שביאר אין מקום לדבריו בזה, כי לא שייך בזה הכלל דספק בר' להקל, ובפרט שהחולקים נסמכו ע"ד רש"י ובאמת שדברי רש"י מסופקים בזה, ואילו דברי הרמב"ם ברורים ומבוארים, וכמ"ש המאמר מרדכי להשיג ע"ד הכנה"ג בזה וכו'. ע"ש. (ושם נסתייע ג"כ ממה שכתבו האחרונים בדין ברכת בפה"ע על דבר שאינו עיקר פרי או שלא נגמר הפרי, דבדיעבד יצא, כיון שבאמת הוא פרי עץ. ע"ש). עד כאן משו"ת יביע אומר.

ויצא לתמוה מכאן על מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בשו"ת יביע אומר חלק ז (חלק אורח חיים סימן כט), ובנו ממשיך דרכו מרן הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א ממה שכתב בעין יצחק חלק ב (כללי ספק ברכות, עמוד תקסד ואילך). שכתבו ללכת בזה אחר המנהג, (היינו בדין הפלאפל, ולא כמו שכתב בדין הבמבה).

וראשית יש לסייעו מצד החזקת המנהג. כי רבים הם הפוסקים אשר כתבו כי יש להחזיק במנהג. ולא לזוז ממנו כמלוא נימה. כי הנה איתא בתענית (כח:), רב איקלע לבבל, חזינהו דקא ראו הלילא בריש ירחא, סבר לאפוסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. ע"כ. וכתבו התוספות שם בשם רבינו תם, דאפילו מברכים על מנהג אין לבטל מנהגם. והביא דעה זו בשלחן ערוך (סימן תכב סעיף ב), שהציבור מברכין על קריאת ההלל בראש חודש לקרא את ההלל. ובשאלות ותשובות מהר"י קולון (שרש ט) כתב וזו לשונו: מדקבעי מעיקרא לאפסוקינהו, שמע מינה דבאתריה דרב לא היו רגילין לקרותו אפילו בדילוג, אלא פשיטא דלא סבירא ליה הכי, ואפילו הכי כיון דחזא מנהג אבותיהם בידם, לא רצה למחות בידם, ואע"ג דפשיטא שהיו מברכים עליו לפי מנהגנו שאנו מברכים אהלל בראש חודש כדברי רבינו תם ושאר הגאונים, ולפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה. ואמרינן בברכות (לג,) דעובר משום לא תשא, מכל מקום סמך על מנהג אבותיהם ולא רצה לבטלה, ואע"ג דפשיטא דרב גדול הדור היה, והיה קרי בכהני דבבל ופשיטא שהיה בידו למחות וכו', אפילו הכי לא רצה לשנות מנהג המקומות הנהוג על פי אבות הקדמונים. דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהג על פי התורה והמצוה, ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר מנהג היכא שהמנהג הוקבע על פי חכמי המקום. עכ"ל. ובשאלות ותשובות נבחר בכסף (סימן א) הביא דבריו וכתב, כל שכן לשאר בני אדם הבאים לשנות המנהג שאין שומעין להם, דקיימא לן מנהג מבטל הלכה אפילו במילתא דאית בה נדנוד איסור, כגון ההיא דפרק בתרא דתענית רב איקלע לבבל וכו' אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידידם, הרי שאף שלפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה ועובר משום לא תשא, מכל מקום סמך על מנהג אבותיהם בידיהם ולא צרה לשנות מנהגם. וסיים שם, מנהג קבוע יש לילך אחריו אפילו יבוא אליהו ויאמר בהיפך, ושומע ישכון בטח ועושה שלום ישפות שלום על ישראל. עכ"ד. וכן איתא בפסחים (נ:), בני העיר ביישן נהגו שלא ללכת ליום השוק של העיר צידון ביום ששי, וטעמם שהחמירו על עצמם שלא להבטל מצרכי שבת, הגיעו בניהם אל רבי יוחנן ושאלוהו, אבותינו היו מחמירים על עצמם, כיון שלא היו יכולים לסדר כל צרכיהם קודם יום השוק, אבל אנחנו שיכולים לסדר כל צרכי שבת כבר ביום חמישי, האם מותר לנו לצאת לעיר צידון ליום השוק, וענה להם: "כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". וכן כתב הרי"ף במסכת בבא קמא (דף לד: בדפי הרי"ף), דקיימא לן בכי האי, דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא. ורש"י בברכות (נד,) כתב על הפסוק אל תבוז כי זקנה אמך, למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם. ובספר חסידים (סימן קיד) כתב, המשנה מנהג ראשונים כמו פיוטים וכו', עובר משום "לא תשיג גבול עולם אשר עשו אבותיך, לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים". והמאירי בספרו מגן אבות (הקדמה) כתב, וענין תפארת בנים אבותם, היא מה שאמרו בירושלמי ולא תבוז כי זקנה אמך אלו המנהגות, שראוי לכל חכם ולכל בן מעלה להעמיד מנהג מקומו עעל מתכונתו, לבלתי השג גבול אבותיו הקודמים והחכמים הראשונים לשנות מנהג מקומו ללא צורך וללא סיבה, וגם אם נזדמן שחולק עליהם, ראוי לו להשתדל בהעמדתו אחר שלא יתבאר סתרו בראיה, וכל שכן בהיות יד האמת אתו לעזור ולהועיל. ע"כ. וכן הזהיר השבלי הלקט (סימן כג), ואומר הרב, מצוה להחזיק מנהג הראשונים בכל מה שאדם יכול להחזיק, וכן רבינו ניסים במגילת סתרים כתב, כי כל מנהגי האומה הישראלית באלו המנהגות כמו זה, יש ליזהר מלבזותם או לדחותם, וככתוב שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך, דעת אומתך אל תעזוב, שלא יתבזה דבר ממה שתיקנו הקדמונים, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא, כי הם מעיקרים נעשים, ולא יבוזו במנהג האומה. ע"כ. וכן איתא במדרש משלי (פרק כב), אמר רבי שמעון בר יוחאי, מאי דכתיב אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך, אם ראית מנהג שנהגו בו אבותינו, אל תשנה אותו, אשר עשו אבותיך, אמר רבי יוחנן, לא עשו אלא לכל הדורות. ודברים נוראים כתב בשאלות ותשובות מהר"ם אלשאקר (סוף סימן יח) בזה הלשון: מאן יהיב לן מעפריה דהרמב"ן ונמלא עיינין. דקאמר, וראוי לכוף ראשינו תחת כפות המנהג, ובמקום אחר כתב והמשנה את המנהג ימתח על העמוד. ע"כ. ומי לנו גדול ממרן רבינו יוסף קארו זצוק"ל וזיע"א בהקדמתו לספרו בית יוסף שכתב בזו הלשון: ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים, אף על פי שאנו נכריע בהיפך, יחזיקו במנהגם, כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר, ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו. ע"כ, ובבית יוסף יורה דעה (סימן לו ד"ה נימוק בשרה) כתב, ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם הסכימו לאיסור במים עכורים וסרוחים בריאה להם שומעים את לא במקום שנהגו כדברי המתירים. עכ"ל. הרי מבואר שמרן מסכים שבין נהגו לאיסור ובין נהגו להתיר, אילו שמנהג זה הוא בהיפך ממה שכתב בשלחן ערוך אזלינן בתר המנהג, ובארץ חיים סתהון (קונטרס הכללים אות ה) הביא עדות שמרן הבית יוסף אמר פה אל פה לגאון מהר"ם גלאנטי על מנהג קדום שהיה בצפת, שיעשו כמנהגם נגד מה שפסק בשלחן ערוך. והטור (חושן משפט סוף סימן שסח) כתב וזו לשונו, ומה שכתבתי שיש מנהג במקומכם שהקונה מלסטין וגנבים מחזיר לבעלים ונוטל מה שהוציא, ואם בודאי כך הוא, חייב כל אדם לבלתי שנות מנהגם, דאמרינן מנלן דמנהגא מילתא היא, שנאמר אל תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, וכל שכן בדבר שיש בו תקנה גדול והסרת מריבה, לפיכך עשו כמנהגכם ואל תשגו. וע' ביראים (סימן קכח) וז"ל: ומנלן דמנהג מילתא היא, דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. וכן הביא השאלתות (ויקהל ס"ז) ובה"ג (סוף מגילה). ובספר החסידים (סימן קיד) הביא מקור נוסף וז"ל: המשנה מנהג ראשונים, כמו פיוטים וקרוב"ץ, שהנהיגו לומר קרוב"ץ הקליר, ואמר קרוב"ץ אחרת, עובר משום אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך (משלי כב, כח), וכך איתא במדרש על הפסוק שם, אם ראית מנהג שעשו אבות אל תשנה אותו. וע' בתשובות הגאונים שערי צדק (שלחן ערוך ח"ד סימן כ) שהביא רב שרירא גאון פסוק זה להלכה, וז"ל: ולענין מה שכתבתם כי מנהג מקומכם וכו', חייב כל אדם לבלתי שנות המנהג, דאמרינן מנא לן דמנהגא מילתא הוא דכתיב אל תסיג גבול רעך וכו', לפיכך כמנהגותיכם עשו, ואל תשנו ממה שעשו אבותיכם וקדמונים ואל תזוזו, ואין עליהם בזתא כלום. עכ"ל. והמאירי במגן אבות בהקדמה הוסיף מילין בזה, וז"ל: וענין תפארת בנים אבותם, היא מה שאמרו בירושלמי "ולא תבוז כי זקנה אמך" אלו המנהגות, שראוי לכל חכם ולכל בן מעלה להעמיד מנהג מקומו על מתכונתו, לבלתי השג גבול אבותיו הקודמים והחכמים הראשונים לשנות מנהג מקומו ללא צורך וללא סיבה, וגם אם נזדמן חולק עליהם, ראוי לו להשתדל בהעמדתו אחר שלא יתבאר סתרו בראיה, וכל שכן בהיות יד האמת אתו לעזור ולהועיל. עכ"ל. ועיין שם שראוי לכל קהל להחזיק במנהג אבותיהם וקדמוני חכמיהם, ואין רשות לשום חכם שבא אצלם חוץ למקומם לערער במנהגיהם, וכל שכן שאין לו רשות לשנותם. ע"כ.

וכן כתב הרמ"א בהגה (אורח חיים סימן תרצ סעיף יז). שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו. וכתב הבאר היטב שם (ס"ק טו) בשם הרא"ש, דאמרינן מנהג עוקר הלכה אפילו רוב דעות סבירא להו אסור והתלמוד מסייע להו. והמנהג בנוי על פסיקתא או ספרי חיצוניים. אמרינן מנהג עוקר הלכה דודאי כך קבלו אבותינו איש מפי איש. וכן השדי חמד (מערכת ראש השנה אות א) כתב, אכל מה אעשה שאין לי לשנות מנהג אבותינו. וכמה מנהגים זרים ותמוהים הוקבעו בכל תפוצות ישראל. וקיימות דור דור ושופטיו. ובשאלות ותשובות הלכות קטנות (חלק א סימן ט) כתב, וזה כלל גדול שהיה מיוסד בידינו. אם הלכה רופפת בידך. פוק חזי מאי עמא דבר. כי פשוט הוא אשר באהבת ה' את עמו ישראל. יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה. ובשאלות ותשובות מהרש"ל (סימן צח) כתב, דע אהובי שכל רבותי ואבותי הקדושים ששמעו גאוני עולם. ראיתי מהם שלא נהגו כך. אלא כדברי התלמוד והפוסקים. ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא אשחינן ביה. וראיה לזה, שהוא כתב סודות גדולים ואזהרות נפלאות שאין לברך שתי ברכות על תפילין של ראש ושל יד. ואנו לא אשגחינן ביה, ומברכינן שתים. גם הוא כתב, המניח תפילין בחול המועד חייב מיתה. ואנו מניחים ומברכין עליהם, אף שבני ארץ ישראל אינן מניחין תפילין בחול המועד. וסיים שם, אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה, וידינו על העליונה. ע"כ. והגאון רבי חיים פלאג'י בשאלות ותשובות לב חיים (חלק ב סימן ט) האריך מאד בזה בדין תוקפו של מנהג, וכתב שם (דף ד עמוד ב ד"ה נקוט) בזה הלשון: אבל לא לעבדים ולשפחות נמכרנו ליטוש תורת אמנו, ולערבב ולבלבל סדר תפילתנו שנתגדלנו עליו מנעורינו ועד עתה, או כדי לשנות מנהג הקדמונים אשר הנחילו לנו זקנינו וחכמינו. כי ידוע לכל יודעי דת ודין כי לאכל מנהג מלאך ממונה על חלון ברקיע לקבל תפילות, וכל המשנה ממנהג אבותיו יורד מטה מטה, עד שאמרו כל המשנה ידו על התחתונה. ועובר על לא תיטוש. כדאיתא בירושלמי עירובין (פרק ג הלכה ט) שלח להו רבי ייסא, אף על פי ששלחנו לכם סדר המועדות, אל תשנו ממנהג אבותיכם. ולא בלבד בנוסח התפילות עצמן נאמר, אלא בשינוי כל מנהג שיהיה אפילו מכוער הרבה משל הקדמונים. ובשאלות ותשובות חתם סופר (סימן נא ד"ה: ואומר) כתב: ורגיל אני לומר כל המפקפק על נימוסינו ומנהגינו, צריך בדיקה אחריו. עכ"ל. וכן בשאלות ותשובות בית יהודה עייאש (חלק א סימן ס) כתב בזה הלשון: ולא ראינו ולא שמענו פוצה פה ומצפצף, חושב מחשבות לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים, שכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו, ויתד שלא תימוט, וכל המשנה ידו על התחתונה. והרבנים הקדומים היו מדקדקים הדברים שנתפשט בהם המנהג, לא שנות דבר וחצי דבר, והיו טורחים להקים ולהעמיד המנהג בדבר המעמיד דאפילו באלף לא בטיל, זאת תורת האדם השלם, לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל, כי אם יבוא לסמוך כל אחד על פי הכרעתו ושיקול דעתו לתקן כפי שיוכשר בעיניו ולא יחוש למי שקדמוהו, היום יבטל מנהג אחד ולמחר שתיים וכו'. לכן כל מורה צדק בעיר הזאת סמך את ידו על החזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו. ובדרך זו אנו דורכים מעתה ועד עולם. עכ"ל. וכן הגאון רבי עובדיה הדאיה בשאלות ותשובות ישכיל עבדי (חלק ח עמוד קצח) כתב, ומכאן ראיה מוצאת לכל שאר המנהגים שאין לנטות מהם אפילו כחוט השערה. וכל הנוטה מהם עוונו ישא, שעובר על הפסוק אל תיטוש תורת אמך. וגם שמוציא לעז על אבותיו הראשונים. והלכה רווחת בישראל אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין, ואיזה בית דין יכול לומר על עצמו שהוא גדול מן הראשונים לבטל דבריהם ח"ו. אפילו בקוצו של יוד. על כן אני אומר לאור כל האמור, שכל עדה מישראל עליה ללכת בדרכי אבותיהם, שקיבלו מדור דור בכל מנהגיהם. בין בנוסחי התפלות. בין בשאר המנהגים. בדיני שחיטה וכדומה, עליהם לא לזוז כמלא נימא ממנהגי אבותיהם. עכ"ל. ובשאלות ותשובות רב פעלים (חלק ב חלק יורה דעה סימן ז) כתב, יען כי מאחר שקבלנו הוראות מרן אף יבואו מאה אחרונים לחלוק עליו להתיר אין שומעין להם, אנחנו מחוייבם ללכת על פי הוראותיו מכח הקבלה שקבלנו. חוץ מדבר שיש בו מנהג ברור שנהגו בו היפך, אז גדול כח המנהג המוסמך על סברת הפוסקים.

ורואים מכאן כמה חשוב הלימוד בספרי האחרונים אשר הם לנו לעינים. וכן אמר מרן זיע"א למקליד ספריו הוא הרב אליהו שטרת שליט"א (הוב"ד בספר רבנו עמ' רלז) שאמר לו מרן כי האחרונים הם העינים שלנו. וצריכים לעיין באחרונים, והדרך שלא לעיין באחרונים לא טובה. וצריך לבדוק מה כתבו האחרונים בענין שעסוקים בו, ואח"כ לפסוק הלכה.

וכן בשאלות ותשובות פקודת אלעזר (אורח חיים סימן קלג) כתב, שאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדושים חסידים אונשי מעשה, על כיוצא בזה אמרו הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ואפילו סתם מנהג אין שומעין לו לבטלו, ואין לחלק בין מנהג למנהג, שאפילו יהיה ספק בדין, כיון שכבר נהגו ונעשה ברבים אין בידינו לבטל המנהג. ע"כ. וכן בשאלות ותשובות קרית חנה ודוד (חלק א יורה דעה סימן יא) כתב, ומכאן תוכחה מגולה שלא יקל אדם במנהג שנהגו בית ישראל, הגם שיראה לו שאין באותו מנהג שום טעם יאחוז במעשה אבותיו, ואל יהיה חכם בעיניו שאם הוא נראה ריק יבטלו, ובודאי כי לא לחינם הוקבעו, כי הראשונים היו בקיאים בכל דבר, צופים אמרום ויסדום ביסוד מוסד. ע"כ. וכן כתב בספר נחלת אבות קורייאט (דף עג): יש כמה מנהגים אשר אין להם טעם על פי הפשט, ואפילו הכי ישראל קדושים מקיימים אותם, כמו שקיבלו אותם בסיני, והנח להם לישראל, אם אינם נביאים, בני נביאים הם, ולכן כל מי שיראת ה' נגעה לליבו, אל יזלזל במנהגי קדמוננו. ע"כ. ובספר נוהג בחכמה (הקדמה) כתב: אנו למדים מכל זה, שאף מנהג שאין לו בסיס ואדנים לעמוד עליו, אין לזלזל בו, מנהגי ישראל תורה, ובהם נפשם קשורה, ועליהם יופיעו הארה, ליהודים היתה אורה. עכ"ד. ובכף החיים סופר (אורח חיים סימן תסח ס"ק נח) כתב, אם כבר נהגו להקל או להחמיר נגד מרן ז"ל, כיון שכבר נהגו הרי כבר קבלו סברת הפוסק ההוא ואין למחות בידם. ובשאלות ותשובות אור לציון (חלק ב בהקדמה ענף ג) כתב, מה שלא קיבלנו הוראות מרן במקום מנהג, אין לחלק אימתי הונהג המנהג אם לפני מרן או אחרי מרן, ועיין עוד במש"כ מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א בשאלות ותשובות יביע אומר (חלק ט חלק אורח חיים סימן קח אות ז). ובשאלות ותשובות משנה הלכות (חלק ו סימן נז) כתב, ומאוד מאוד צריך ליזהר שלא להפיל חומת אבותינו ומנהגיו, ועל זה נצטוינו אל תיטוש תורת אמך. והארכתי בזה מחמת מרירות לבי, אשר אני רואה שבעוונות הרבים כל אחד בונה במה לעצמו, והתורה חוגרת שק, והלואי נחזיק במנהגי אבותינו קדושי עליון. ובספר מגן אבות (עמוד יד) הביא בשם מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל וזיע"א שכתב, שכל מנהג אף על פי שיש עליו פקפוקים להלכה מקיימין אותו. ובספר שרשי מנהגי אשכנז (חלק א עמוד 18) הביא מה שכתב מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א: זו היא מכה מהלכת שאנשים עוזבים את מנהגי אבותיהם, וזהו עוולה גדולה. ע"כ. ובספר הליכות שלמה (פרק יט הערה 27) כתב: וסיפר רבנו הגרש"ז אויערבאך, שהגאון רא"ל באלחאוור ז"ל בעל שאלות ותשובות שם אריה, ערך פעם תשובה בענין גילוח הזקן בחול המועד, והעלה בכוחא דהיתרא, אולם כששלח תשובה זו לעינו של הגאון בעל שואל ומשיב ז"ל, השיב לו הגאון ז"ל לאסור, ושלח לו שוב הגאון בעל שם אריה אגרת, ושאלו ילמדנו רבינו, הלא מלפנים כאשר רעשה הארץ בענין הסוכר אם יש בו משום בישולי גוים, ערכתי לפני מר כמה מכתבים ובהם הראיתי פנים לאסור, וכמו שנראה בפשטות, ואף על פי כן החזיק אז מר בדעתו וצידד בכל יכולתו להתיר, ואילו כיום נתהפכו הסדרים, ואף על פי שהעליתי בסברות נכוחות להיתר, מחזיק מר במעוזו ומצדד בכל יכולתו לאסור, והשיב לו הגאון בעל השואל ומשיב, צדקו דברי מר שמצד הסברא נראה להורות בשאלת הסוכר לאיסור, ואילו בענין הגילוח יש פנים להיתר, ואולם היא הנותנת, כי כלל גדול הוא בדין, פוק חזי מאי עמא דבר, ולכן כיון שבענין הסוכר נתשפט הדבר להיתר, חותר אני בכל כוחי לחזק היתרו, בעוד שבענין הגילוח העולם מחזיקים בו לאסור. ולזאת הארכתי לבסס ולחזק האיסור. עכ"ד. ובשאלות ותשובות דברות אליהו (חלק ז סימן א) האריך בענין זה, והביא שם בתחילת דבריו בזה הלשון: הנה מודע לבינה שמאז עלות נר המערב הגאון הגדול מרנא ורבנא המאור הגדול צדיק יסוד עולם חסידא קדישא, הרב שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד דעיר הקודש ירושלים ת"ו, ובפה מלא אמינא דזכיתי להיות במחיצתו כעשרים וחמש שנים כמעט יום יום, וזכיתי שבכל השנים הנ"ל עשה אצלנו יחד עם בני המשפחה כל כיפור ולקח חלק מהתפילה, ובמיוחד הפיוטים שרגילים לומר לפני נשמת, והיה הוא מקפיד לאומרם במקומם, ולא לאחר התפילה, והיה אומר שאין לבטל שום מנהג ולא טובים אנו מאבותינו, וכל גדולי מרוקו לדורותיהם זה מאות בשנים אף אחד לא הרהר לבטל שום מנהג, וקל וחומר אנן יתמי דיתמי דאין לנו רשות לבטלם, ולא לשמוע לשום חכם בזה, יהיה אשר יהיה. ע"כ. ואחר שהביא דברי רבותינו הראשונים והאחרונים בזה כתב: ומעתה כמה תוכחה מגולה לחדשים מקרוב באו, ובמצח נחושה ופני אבותיהם וזקניהם ירהבו וילבינו, ולפגוע בגדולי תורה אשר הנהיגו ונהגו כן את עדתם מימי קדם, ונוטשים תורת אימם ומבטלים כבודה, ולא עוד אלא יש כאלו שעשו סידורי תפילה ומחקו והוסיפו וחיסרו כפי ראות עיניהם כאילו הם אנשי כנסת הגדולה, דבר אשר לא יעשה, ואין זה אלא רמות רוחא לשנות את המקובל מדורי דורות מסברות מדומות, מי נתן רשות לאנשים כאלו להעיז לשלוח יד ובמיוחד בנוסח התפילה וברכותיה, שכן דרכם של המתחדשים שהעיזו לשלוח יד בנוסח רחמנא ליצלן, שרצו להיות מדקדקים וחכמים יותר מקודמיהם, אשר על כן כל עדה תמשיך במנהגיה ולא לשנות מאומה, דהמשנה ידו על התחתונה. ע"כ. והעלה שם לדינא, המורם מכל האמור, דאסור לבטל שום מנהג בעם ישראל וקל וחומר נוסחי התפילה, שהיום יבטל מנהג אחד ולמחר יבוא לבטל עיקר התורה ותשתכח תורה מישראל כדברי הרב בית יהודה. וראה שכבר התמרמר על כך רבות בשאלות ותשובות מרכבות ארגמן (חלק ב חלק אורח חיים סימן ו אותיות ח-ט), ובהקדמה לסידור אשל אברהם להגאון הרב אברהם חפוטא שליט"א. וע"ע בכל זה בספר עין יצחק חלק ג (כללי המנהגים).

ועתה אמרתי לכתוב כאן על אודות ברכת הפלאפל. ולהבהיר פסיקת מרן זיע"א ובנו הממשיך אחריו הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א בזה. שלפי האמור יש ללמוד לענין הפלאפל, שנעשה מחומוס כתוש ומוסיפים עליו פתיתי לחם ותבלינים, ומטגנים אותו בשמן, שיש לברך האדמה למנהג הספרדים, ורק למנהג האשכנזים יש לברך עליו שהכל מפני שנשתנית צורתו לגמרי. ואם נתנו בו דברים נוספים עד שנשתנה טעמו ואין ניכר בו טעם החומוס, ברכתו שהכל לכל הדעות, ואף למנהג הספרדים, שהרי פנים חדשות באו לכאן, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ז (חלק אורח חיים סוף סימן כט) שכתב, שעל הפלאפל מברך האדמה. ובמפתחות לשו"ת יביע אומר אשר נכתבו בידיו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א כתב שהמברכים עליו שהכל יש להם על מה שיסמוכו, ובמילואים לסימן כט חזר בו וכתב שלענין פלאפל יש מקום לומר שאפילו להרמב"ם והשלחן ערוך יש לברך שהכל כיון שיש תבלין ופירויר פת והוא מטוגן בשמן וגם נשתנה טעם החמוס, וכיון דאיכא תרתי לגריעותא יש לברך שהכל. וכן כתב עוד בהליכות עולם חלק ב (פרשת פינחס אות ה) שעל הפלאפל יש לברך שהכל מחמת שנשתנה צורתו וגם טעמו, ואיכא תרתי לגריעותא, ויש לומר שפנים חדשות באו לכאן, וכן כתב עוד בחזון עובדיה על הלכות ברכות (עמוד קלו) שעל הפלאפל יש לברך שהכל, ומכל מקום כתב שאם בירך האדמה יש לו על מה שיסמוך, וע"ע בספר ברכת ה' חלק ג (פרק ז אות מ) שכתב לברך שהכל על הפלאפל מטעם שדומה לפת קטנית שמבואר בשלחן ערוך (סימן רח סעיף ח) שמברך עליה שהכל. ונראה שלא דומה לפת קטנית וכמו שביאר כבר בשו"ת אוצרות יוסף הנדפס בסוף ספר הלכה ברורה חלק י (סימן י). ע"ש.

ולכן נראה שכל שניכר בו טעם החומוס והוא עיקר טעמו מברך עליו האדמה על כל פנים למנהג הספרדים, ורק היכא שנשתנה הטעם לגמרי ואינו ניכר בו טעם החומוס מברך עליו שהכל, דומיא דפת קטניות. ונשא בזה לפני מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזיע"א הרב דוד יוסף שליט"א והסכים איתו שאף לענין הפלאפל שאם לא נכתש הפלאפל לגמרי וניכר צורתו וטעמו מברך עליו האדמה.

ולאחר מכן הביא הרב אביטן שליט"א להעיר על דברי מרן הראשון לציון בשו"ת הראשון לציון בתשובתו על הבמבה וכתב הרב אביטן וזו לשונו, והנה בשו"ת הראשל"צ הנ"ל השואל היה אשכנזי, ושאל שהרי בבמבה הרכיב העיקרי הוא חמאת בוטנים, והרי על חמאת בוטנים – לכל הפוסקים למנהג אשכנז כהרמ"א יש לברך שהכל! ותשובת הראשל"צ שם (היינו סימן יח. א.ר) לא הצלחתי לקרוא, ומי שיפרשנה לי מובלנא מאני אברתיה לבי מסותא. עכ"ל.

הנה אין לי אלא לתמוה על דבריו תמיה רבתי, ובסוגריים כתב כי בפשיטות יש לברך על חמאת הבוטנים. ומי אמר לו דבר זה. שהנה מלבד שיש לומר דאנן דגרירי בתר מרן הש"ע אשר ביארנו לעיל שסובר שכל היכא שהפרי מרוסק ונשתנה מראהו עדיין אין זה משנה את ברכתו. אם כן גם על חמאת הבוטנים שעשויה אך ורק מבוטנים ודאי הוא שיש לברך עליה בעיקר ברכתה דהיינו בורא פרי האדמה, ואם כן אין זה משנה את ברכת הבמבה ויש לברך עליה בורא פרי האדמה.

עוד יש לומר שגם לדעת הרמ"א שסובר שלכתחילה יש לברך על פרי המרוסק שהכל, וכן לאלו הסוברים כמותו, נראה דהכא שמרקחים אותו על גולמי הבמבה יודו שיש לברך עליו בעיקר ברכתו של הבמבה שהוברר שהיא ברכת בורא פרי האדמה. שהנה לכאורה הגענו בזה למחלוקת הטור וחבריו, וכאשר הובא בטור (סימן רד סעיף יא) שכתב, ועל המורבא המרוקח בדבש, היה נראה לי לברך עליו שהכל, בין אם נעשה מחבושים, או מוורדין, או ממיני עשבים, מפני שהדבש עיקר. אף על גב דכתיבנא לעיל (סימן רב סעיף יג וכן נפסק בש"ע (שם), ע"ש). על אגוז מטוגן בדבש בורא פרי העץ, שאני התם שהאגוז שלם וממשו קיים. ולא דמי להומלתא שהיא מרוקחת בבשמים ומברכין עליה בורא פרי האדמה (וכדאיתא לעיל בשלחן ערוך (סימן רג סעיף ז). דשאני התם דלטעמא עבידא וטעמא לא בטיל כדאמרינן גבי שאור (חולין ו:) הואיל ולטעמא עביד לא בטל, אבל הכא שהוא למאכל והדבש עיקר מברך על העיקר ופוטר הטפלה. וכ"ש לפי מה שראיתי במקצת גירסאות הומלתא שהכל. כך היא סברתי. אלא שחבירי חולקים עלי ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לקיים הדבר המרוקח בו, ולדבריהם יש לברך על של ורדים בפה"א, שאינן עיקר הפרי כדבעינן למכתב לקמן והנני מבטל דעתי מפני דעתם. עכ"ל. דלפי דעת הטור בהוה אמינא יש לברך על הדבר המרקח דהיינו על הדבש, וא"כ גם הכא יש לברך על חמאת הבוטנים ומאחר ולפי הרמ"א יש לברך לכתחילה על דבר מרוסק שהכל הרי שיש לברך על חמאת הבוטנים שהכל וממילא לכאורה הוא כן גם בחטיף הלזה הקרוי "במבה" שהוא מרוקח בחמאת בוטנים, שיש לברך על דבר המרקח ולא על דבר המרוקח, אך לפי חבריו של הטור אשר גם הטור הודה לדבריהם לבסוף, שיש לברך על הדבר המרוקח ולא על דבר המרקח, הרי מאחר והוכחנו לעין כל זה הבמבה ללא חמאת הבוטנים העשוי מתירס מזן מיוחד שניטע לשם כך, והרי הוא בכלל נטעי אדעתא דהכי, וברכתו בורא פרי האדמה, א"כ אף שהוא מרוקח בחמאת הבוטנים יש לברך עליו כברכת הבמבה כאילו אין עליו חמאת בוטנים, דהיינו בורא פרי האדמה.

והסברא בזה היא נפלאה וברורה דהא מאחר ופרי המרוסק למ"ד שיש לברך עליו שהכל, היינו משום דנשתנה צורתו, אך כאשר נטעי אדעתא דהכי לא שייך האי סהרא דהוי כאילו זו היא צורתו הטבעית. א"כ הרי הוא כפרי שלם שאינו מרוסק, ועל פרי שלם שאינו מרוסק כתב הטור שאף שהינו מרוקח יש לברך עליו כדבר המרוקח, וכמו שהביא באגוז דהיינו טעמא שמברכין עליו כעיקר ברכתו משום שהוא שלם. ודו"ק.

ועוד, שלאחר כל זאת השתומם על המראה לאלו שמברכים על צ'יטוס ודוריטוס שהכל. ונגלה לעיני ספר יקר ערך ושמו אבא באהל ביתי מהדורא שניה, ושם הביא (ואין הספר מצוי תחת ידי) כי נכנס עם מו"ר הראשל"צ שליט"א אל מרן זיע"א, ואמר להם מרן כי מה שכתב בהסכמה להלכה ברורה כי על חטיפי תירס יש לברך שהכל, הרי התכוין על דוריטוס וכאלה. אך לא על במבה. והרי זה עונה על תמיהתו הרבה של כותב השורות הנכבד מישיבת באר התלמוד.

ולכן אחר הנגלה כל זאת לנגד עינינו, לא נשאר לנו שרי'ד ופלי'ט לפסיקה זו של דברי הרב אביטן שליט"א לברך על הבמבה ברכת שהכל נהיה בדברו. ודי לחכם בכל זאת, להבין ההלכה שיש לברך ברכת בורא פרי האדמה.


#110

אושרי רביב

אושרי רביב

תשובה זו הכנתי בכתב-יד לפרסמה בקובץ בית יוסף עוד בשנת תשע"ז, וידידנו היקר הרב @מורשת מרן שלח לנו את דברי הרב אביטן באותם הימים, והנני מעלה כאן זכרונות ישנים. דברי הרב אביטן לעיני הלומדים.

קבצים מצורפים


  • במבה - הרב אביטן.pdf
    5.7 MB · צפיות: 7

#111

ה

הרב שמעון ללוש

ב"ה
שלום וברכה,
כעת אני רואה את הנידון, ואני לא מבין על מה הויכוח,
אבל לפני כן אעמיד על האמת במה שכתוב כאן:
דוקא בהערת הרב שלזינגר ב'משנת יוסף' שהעליתי לעיל יש תשובה של הרב ללוש בתחתית העמוד ולא עונה על זה.


ולא ידעתי על מה לא עניתי שם, שהנה הדברים במלואם:


תשובה לרב שלזינגר על הבמבה - משנת יוסף.PNG

ובעיקר הנידון מה בדיוק הויכוח,
האם מישהו מתווכח שבמציאות החמאת בוטנים היא רק מריחה של חיפוי דק מן הדק ע"ג התירס המנופח?
אם כן, אין מה להתווכח, פשוט שילכו למפעל ויראו, החכמים שהעלו אדמה הלכו למפעל וראו, הרב שלזינגר הבין בטעות שמדובר שנהפך לגוש אחד ולא ניכר, וזה אינו, כפי שהשבתי בהערה. (נכון ש"יתכן" שהרוב חמאת בוטנים כמו שכתוב באריזה, (אף שאינו מוכרח כנודע), אבל זה לא משנה את המציאות שהנפח של התירס המנופח קודם החיפוי הוא ממש כמעט כמו הבמבה לאחר החיפוי, והחיפוי לא מוסיף אלא טיחה בעלמא כמו פחות ממילימטר של טיחה, אלא שחמאת בוטנים בטבעה דחוסה וכבדה, ואילו התירס המנופח בטבעו מנופח והאורירי, ולכן היחס שלהם באחוזים אינו משקף את היחס שלהם ההלכתי.

א. מי שיש לו על דברים אלו דחיה, אשמח לשמוע, (יתכן שדיברו בזה קודם פשוט הדברים לעיל ארוכים ואיני מוצא בין ימיני לשמאלי וגם הזמן לצערי אינו מאפשר לחפש בין הדברים...)
ואם מצד שהתירס אינו ניכר, ראשית יש להתווכח בזה וכאמור בתשובתי לרב שלזינגר שצירפתי,

ב. אבל לו יהי כן שאינו ניכר, מה נעשה עם וורדים הכתושים ומעורבים בדבש ומבושלים שכותב התרוה"ד לבאר בדעת רש"י גופיה שברכתם עליהם כיון שזהו עיקר מטרתם, מה נעשה עם טענה זו? מישהו השיב על זה?
אמנם בהלכה ברורה התייחס לזה, אבל האם השיב על זה? האם מישהו הבין בדבריו מה התשובה על טענה זו? (עי' בקובץ המצורף עמ' 4 ד"ה ודוחה זאת)
גם אשמח אם מישהו יסביר לי את התשובה לטענה מסוכר (לפי מה שטענתי במצורף, שם ד"ה וקשה על זה)

ג. גם אשמח שמישהו יסביר לי את התשובה לטענה מדברי רש"י שהזכרתי שם, שמחלק בין קמח שעורים לשמן זית, (וע"פ חילוק זה למד הטור לענין הסוכר), מה ישיבו על המתבאר ברש"י זה, שאם עיקר הפרי לכך נטעוהו, אז כיון ש"בשינויו" בא לכלל דרך אכילתו, הלכך פרי הוא, ע"ש.

כל הדיונים לעיל אני רואה רק שמביאים שגם פלוני וגם אלמוני כתב וכו' וכו', אבל יתכן שהם ראו מחלוקת וליקטו את הצדדים והכריעו בסוג של פשרה, אבל היכן דנו גראוי לגופן של טענות הללו, לכן בואו נדון לגופו של ענין, האם יש תשובות ענייניות לג' הנידונים שציינתי? או רק להביא שגם פלוני ראה ואעפ"כ כתב?

בברכה רבה

קבצים מצורפים


  • כולל חכמת שלמה- הלכות ברכות- סימן רד- ברכת הבמבה והשוקולד.pdf
    136.2 KB · צפיות: 3

#112

ד

דעת תורה

(נכון ש"יתכן" שהרוב חמאת בוטנים כמו שכתוב באריזה, (אף שאינו מוכרח כנודע),
איני יודע מה מסתתר מאחורי ה'יתכן' ו'כנודע'. כנראה שיש דברים סודיים שהמפעל מסתיר מאיתנו ויש לו צד בענין לכתוב שהבוטנים הם הרוב.
כבר כתבתי לעיל שאיני מתוכח עם המפעל, וגם אם תאמרו לי שהמפעל כותב כן מפני ש... לא אאמין כלל, ולכן מבחינתי אם זה הנידון אז אפשר לגמור כאן.
כל מה שאנו דנים זה לפי הצהרת המפעל שהבוטנים הם 54 אחוז. וגם החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים' ולא חטיף 'תירס'.
אבל זה לא משנה את המציאות שהנפח של התירס המנופח קודם החיפוי הוא ממש כמעט כמו הבמבה לאחר החיפוי, והחיפוי לא מוסיף אלא טיחה בעלמא כמו פחות ממילימטר של טיחה, אלא שחמאת בוטנים בטבעה דחוסה וכבדה, ואילו התירס המנופח בטבעו מנופח והאורירי, ולכן היחס שלהם באחוזים אינו משקף את היחס שלהם ההלכתי.
לא הבנתי, הרי אתם טענתם כל הזמן שהנפח הוא 'אויר' ועל אויר לא מברכים, ולאחר הדחיסה היטב הוא שוה למשקל, אז מה השתנה כאן. זה ש'הנפח' של התירס גדול, זה אומר שיש שם הרבה אויר, שלגבי ברכות לא מתחשבים בו, אז אחרי הכל נשאר שה'משקל' של הבוטנים הוא יותר מ'המשקל' של התירס, וכפי שהחברה מצהירה וכנ"ל. ולמה אינו משקף את היחס 'ההלכתי', הרי ההלכה היא לפי משקל?
[גם לפי מה שאנו נקטנו כדעת הנפח, זה משום שלדעתנו המדידה שלכם אינה נכונה, וגם לאחר המיעוך היטב ללא האוירים - הנפח גדול מהמשקל, אבל אינו משנה לנידוננו, כיון שאם נמעך את התירס נמצא שהנפח שלו הוא קטן מהנפח של הבוטנים.
אבל לו יהי כן שאינו ניכר, מה נעשה עם וורדים הכתושים ומעורבים בדבש ומבושלים שכותב התרוה"ד לבאר בדעת רש"י גופיה שברכתם עליהם כיון שזהו עיקר מטרתם, מה נעשה עם טענה זו? מישהו השיב על זה?
בספר תורת הקדמונים השיב על טענה זו [לא מיירי שם בברכת הבמבה אלא בצורה כללית]
1656057000763.png

1656057054487.png
1656057079964.png

יש לי להוסיף שלמעשה המנהג כפי שכתב הכה"ח לברך על הכל שהכל - הוא למעשה הבסיס לחילוק של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו, שהרי אין לזה מקור, אלא שהוא ראה מנהג העולם שמברכים על הלדר שהכל ולכן הוכרח לחדש חילוק זה. וא"כ מנהג העולם כפי שכתב הכה"ח הוא לברך שהכל גם בדברים שנועדו לזה מתחלה, ובודאי לי שאם היה הברכת יוסף דן לענין הבמבה היה אומר את אותו הדבר, שמנהג העולם לברך על זה שהכל מחמת הטעם שהוא כתב [ולא מחמת טעות במציאות].

וכבר הבאתי לעיל את דברי הפסקי תשובות בסוסי' ר"ד בשם האחרונים גבי שקד שמצופה ברוב סוכר שמברכים עליו העץ -
כתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו', עי"ש.
גם בבמבה הכונה היא לאכול את החטיף שנקרא במבה שהוא מורכב מבוטנים ותירס, ואין שום הכרח שהחמאת בוטנים 'טפילה' ובאה 'רק' להטעים את התירס, אלא 'שניהם יחד' יוצרים את הממתק שנקרא 'במבה', וכיון שהבוטנים הם הרוב, ועפ"י כללו של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו הוא שהכל, א"כ כ"ש בבמבה.

גם הרב אופיר מלכה בספרו האריך בזה ליישב את הראיה מתה"ד
1656057122629.png
1656057142291.png
1656057160398.png
1656057180983.png
עוד טענה ראיתי שהעלו חלק מהמחברים שציינתי לעיל - מי אמר דאזלינן בתר הסוג הזה של התירס, אולי אזלינן בתר שם תירס הכללי שהוא נאכל כמו שהוא? לזה אין ראיה מדברי תה"ד שהרי בורדים ושאר בשמים אין ב' מינים מאותו סוג אלא הכל דרכו להאכל ע"י כתישה. זוהי כבר סברא בעלמא לומר שדנים כל סוג זריעה לגופה. אבל כבר אין 'ראיה' מדברי תה"ד.
גם יש לעיין בשאר המחברים שציינתי לעיל את מסקנתם, שהם האריכו בזה.

וא"כ יש כמה וכמה כיוונים שונים לומר שהברכה היא שהכל ולא האדמה.


#113

ה

הרב שמעון ללוש

ב"ה
א. כבודו ישאר בהבנתו שמה שכתוב על האריזה הוא בדיוק משקף את העובדות בשטח, לי זה לא מפריע לנידון כלל כאמור, רק רציתי שידעו את מה שהמשגיחים והמבקרים שנמצאים שם בפועל מביאים את הנתונים מהשטח, והסבירו לנו כמה פעמים (כך גם ראיתי בעבר שהרב דברי דוד טהרני שמצוי מאד בשטח מטעם בד"ץ יורה דעה והוא מבאר) שמבחינה חוקית יש גדרים מה מותר להם לכתוב ועד כמה, כמו למשל ביחס הטחינה שבחומוס למריחה וכן ע"ז הדרך. אבל בא נעזוב את זה ונתמקד על העיקר.

ב. לגבי נפח ומשקל כבודו מקרב עלינו את הרחוקים בזרוע, כל הנידון של מיעוך החללים הוא ביחס ל"שיעורי" אכילה, שחכמים נתנו שיעור של אכילה, שהוא שיעור של "פעולת" האכילה, ולא שיעור של "המאכל", שהוא שיעור החפצא. ולגבי פעולת אכילה מבואר שהיא מחלוקת בגמ' בן ר"ל לריו"ח אם הנאת גרון או הנאת מעיים, זאת אומרת לענייננו האם צריך הנאת גרון של כזית או הנאת מעיים של כזית, ולהלכה אין נ"מ ביניהם לנ"ד, שגם הגאון זרע אמת שביאר נקט לנידון "שיעורי אכילה" דבעינן "הנאת מעיים" של השיעור, כדי שיקרא "אכילת" כזית, וגם הרשב"א בהמצניע שביאר נקט לנידון "שיעורי אכילה" דבעינן "הנאת גרון", כדי שיקרא "אכילת" כזית, ושניהם נקטו זאת כביאור מדוע אין משערים את המאכל כמות שהוא, אלא ממעטים את כל מה שבתוכו שאינו ממנו, אם זה חללים, ואם זה נוזלים, עי' עליהם.
משא"כ לענין היחס בין מרכיב אחד שבמאכל למשנהו, מה עיקר ומה טפל, הרי הכל יודעים שלא הכמות קובעת, אלא מה העיקר אצל בני אדם, ורק כאשר שני המרכיבים שווים אצל האדם, בזה חידשו לנו הראשונים ע"פ הגמ' בחביץ קדרה וכן דייסא, שהרוב הוא שיחשב עיקר והמיעוט טפל, אבל כשאחד מהם באמת טפל לעיקר מצד הגדרת בני אדם על אותו מאכל, בודאי שאפילו הוא מיעוט נחשב עיקר.

וזהו שהשבתי לרב שלזינגר וכן כתבתי בקיצור כאן לעיל, שמאחר שהכל מודים שגוף הבמבה ועיקרו זה תירס מנופח, והחמאת בוטנים שמעליו אינה אלא חיפוי של טיחה בעלמא, וכן הכל יודעים שעיקר האכילה בבמבה היא המרקם הפריך של התירס המנופח, ורק שהוא מושבח ע"י הטעם של טיחת החמאת בוטנים שמחופה בו, וכן ע"י מילוי של נוגט וכדומה שממלאים בו, ממילא נחשב עיקר ביחס לחמאת בוטנים אפילו יהיו הבוטנים יותר מן התירס.

ולכן גם מה שכבודו כתב בסוף וניסה לצייר את ההגדרה כאילו זה מאכל שמורכב משני מרכיבים, לענ"ד זה התעלמות מההגדרה הטבעית והשכל הישר, אין כאן מוצר מורכב משני מרכיבים, יש כאן בסיס שהוא עיקר המוצר, וטיחה על גביו שנותנים עליו אחר שהוא כבר מוכן. ובדיוק כמו מרקחת של פרי בדבש, שהפרי הוא הבסיס ולכן הוא עיקר, והדבש בא להשביח, וכמ"ש רוב הפוסקים זולת הטור, ואף הטור ביטל דעתו בזה לחביריו. אנכי הקטן לא רואה בזה שני צדדים, אבל איני אומר קבל דעתי, והבוחר יבחר.

לגבי המקומות שכבודו שלח אליהם מספר תורת הקדמונים אי אפשר להגיע אליהם, אשמח שכבודו יעתיק לכאן את "עיקר" התירוץ, לא צריך יותר מדאי, גם אין את הזמן לזה עם כל הסובב, וגם אח"כ מרוב עצים לא רואים את היער. הטענה שכתבתי ברורה, מיקדתי בדיוק באיזה ד"ה, חשוב לי לדעת אם מצאו בזה חילוק, זה יכול לשנות את התמונה. ואגב אשמח לדעת אם כבודו רואה בדברי הרב הלכה ברורה תירוץ לדברים? שמא טעיתי בהבנת דבריו ואתקן?

בברכה רבה


#114

ד

דעת תורה

הכל מודים שגוף הבמבה ועיקרו זה תירס מנופח, והחמאת בוטנים שמעליו אינה אלא חיפוי של טיחה בעלמא, וכן הכל יודעים שעיקר האכילה בבמבה היא המרקם הפריך של התירס המנופח, ורק שהוא מושבח ע"י הטעם של טיחת החמאת בוטנים שמחופה בו, וכן ע"י מילוי של נוגט וכדומה שממלאים בו, ממילא נחשב עיקר ביחס לחמאת בוטנים אפילו יהיו הבוטנים יותר מן התירס.
איני יודע מי זה 'הכל'. חוץ ממי שלמד סוגיא זו - אף אדם נורמלי לא יודע ולא מתעניין ממה עשוי הבמבה. לכל היותר הוא יקרא ברכיבים ויראה שהחטיף הוא 'בוטנים' ברובו. כבר כתבתי לעיל שאם תתן את הבמבה לאנשים זרים ותשאל אותם מה הם טועמים - 100% שאף אחד! לא יאמר לך 'תירס'. הם טועמים 'במבה'. וזה מה שכתבתי שזה מוצר אחר שמעורב מכמה דברים, בין אם זה טיחה ובין אם זה ניפוח - זה יוצר מוצר אחר שאין לו קשר לפרי המקורי.
זה שונה לחלוטין מדין הטור ששם יש פרי אמיתי כמו אגוזים ושקדים וכדומה, וכמו שמוכרים כיום בוטן מצופה בדבש וכדומה, אבל אין קשר לבמבה.
לגבי שאר המקומות שציינתי. לא הבנתי מה לא ברור - צילמתי את הספרים כמות שהם במקומות שבהם דנים בענין.
א. ספר תורת הקדמונים הולך במהלך שדין תה"ד לפי הסברו של המ"ב אינו מוסכם, והרבה אחרונים חלקו על תה"ד, והעיד הכה"ח שכך המנהג שגם דבר שעיקרו לריסוק וטחינה - אם אינו ניכר כלל הוא תלוי במחלוקת של פירות מרוסקים, ומנהג העולם לברך עליו שהכל. ולפ"ז כתבתי שדין הבמבה אכן תלוי במחלוקת של פירות מרוסקים.
ב. הרב מלכה כתב ב' ביאורים 'בדעת תה"ד' שבדברים שלא ניכר שנעשו מפרי או מירק לא איירי תה"ד, וגם שהשתנה שמו וטעמו וכו' וכחילוק הברכת יוסף.
ג. הבאתי שכמה מחברים כתבו לדון דאזלינן בתר כל המין של התירס שהוא נאכל כמות שהוא ולא בתר המין הספציפי של התירס של הבמבה.


#115

יוסף דהן

יוסף דהן

תשובה זו הכנתי בכתב-יד לפרסמה בקובץ בית יוסף עוד בשנת תשע"ז, וידידנו היקר הרב @מורשת מרן שלח לנו את דברי הרב אביטן באותם הימים, והנני מעלה כאן זכרונות ישנים. דברי הרב אביטן לעיני הלומדים.
כבודו יודע מסתמא שדעת הרשלצ היא לברך שהכל על דורטיוס וציטוס וקורנפלקס נכון?

קבצים מצורפים


  • קורנפלקס במשנת הרשלצ ופקקים להגומל.pdf
    194.5 KB · צפיות: 9

#116

אושרי רביב

אושרי רביב

כבודו יודע מסתמא שדעת הרשלצ היא לברך שהכל על דורטיוס וציטוס וקורנפלקס נכון?
אכן כן
והבאתי בתשובתי מדברי הרב אבוא באהל ביתי, שהיה עם הרב יצחק אצל מרן, ושאל אותו על כך ואמר לו שמה שאמר שהכל במכתבו גם להלכה ברורה, זה חטיפי תירס, דוריטוס וכאלה, אבל במבה מסכים איתו שזה אדמה...


#117

ה

הרב שמעון ללוש

ב"ה

זה שונה לחלוטין מדין הטור ששם יש פרי אמיתי כמו אגוזים ושקדים וכדומה, וכמו שמוכרים כיום בוטן מצופה בדבש וכדומה, אבל אין קשר לבמבה.

מרקחת שכתבו הפוסקים שם זה לא אגוז מרוקח שממשו קיים במחילת כבודו, אלא מדובר בוורדים חבושים או עשבים "כתושים ביותר עד שאין צורתן ניכרת", כלשון וכהדגשת הטור והב"י בסי' רד, (ועוד קודם לכן ביאר כן בב"י בסי' רב-רג).
ומבואר שם שהם עברו את כל התהליך של בישול (מה שהחמאת בוטנים לא עבר עם התירס), שינוי מראה עד שאינו ניכר (וכאן התירס המנופח ניכר כששוברים את הבמבה), ושינוי טעם שמרגיש דבר מחוי מתוק ולא כפי טעמו המקורי של הפרי (ובתירס טעמו עליו רק משולב סביבו בטעם החמאת בוטנים), ושינוי השם שכבר נקרא מורבא או מרקחת, וכמבואר כ"ז שם בפוסקים.
כך שהחילוק שכבודו כתב שיש בין החמאת בוטנים שבתירס לדבש שבמרקחת אהמחי"ר אינו נכון במקורות.

איני יודע מי זה 'הכל'. חוץ ממי שלמד סוגיא זו - אף אדם נורמלי לא יודע ולא מתעניין ממה עשוי הבמבה. לכל היותר הוא יקרא ברכיבים ויראה שהחטיף הוא 'בוטנים' ברובו. כבר כתבתי לעיל שאם תתן את הבמבה לאנשים זרים ותשאל אותם מה הם טועמים - 100% שאף אחד! לא יאמר לך 'תירס'. הם טועמים 'במבה'. וזה מה שכתבתי שזה מוצר אחר שמעורב מכמה דברים, בין אם זה טיחה ובין אם זה ניפוח - זה יוצר מוצר אחר שאין לו קשר לפרי המקורי.

מי שלא יודע ולא מתעניין ממה עשוי המוצר, אינו מהווה שיקול דעת מה עיקר ומה טפל בזה המוצר, כי אין לו מושג מה קורא שם, ולמטונך אדם שלא התעניין מעולם ממה עשוי קורוסון, ויאכל את הקורוסונים שאין בהם מילוי ולא טעם אבל יש עליהם רטיבות כמו מים מתוקים שמטבלים אותם בהם, והוא יודע שזה מים עם סוכר, האם יברך שהכל כי זה מבחינתו מה שגורם לו לאכול את הקורוסון? כי מבחינתו הקורוסון בלי זה יבש היה כעץ! אלא מאי אמרת, כשאנו באים לקבוע את ברכתו מבררים את מרכיביו, וכן את אופן עשייתו, ומידיעת אופן ההכנה מתקבלת ההגדרה מהו עיקר המוצר ומהו הטפל שבו, מה שלמראית העין של מי שאינו יודע כלל ממרכיביו, לעולם לא יכול להיות ידיעה מכל זה. והרי זוהי עצמה המחלוקת בין הטור וחביריו האם הפרי הוא עיקר, כיון ש"את הפרי מרככים", אז הדבש משמש לפרי, או שהדבש עיקר כיון ש"עיקר הכוונה באכילתו הוא בשביל המתיקה", ע"ש. אבל בין למר ובין למר לא מסתכלים על מי שלא יודע מרכיביו ואופן הכנתו, אלא אחר שיודעים מרכיביו ואופן הכנתו והמטרה שבסיבתה אוכלים אותו, דנים לפי מרכיביו מה ראוי להיות מוגדר עיקר, האם הגורם למטרה שבסיבתה אוכלים אותו, או הגורם המהווה בסיס מצד הכנתו. ודו"ק.
והרי לך לשון מרן הב"י שם בביאור שיטת הרמב"ם וחביריו של הטור שנפסקו להלכה, שמפרש להדיא שמסתכלים על "אופן ההכנה": 1.png
ור"ל שכשאתה מניח רוטב או מים או דברי טיבול וטעם, ונותן לתוכו את המאכל שאותו אתה רוצה לטבל לרקח או לבשל, זה מבטא מי מכשיר ומי ניכשר, מי טפל ומי עיקר, (אלא כתב כן בלשון אפשר, כלפי הגדר שמשער מעצמו שתולה הדבר בזה "שהם ניתנים לתוכו", וזה מדאי דק, לכן רק אפשר שהוא כך). ורואים עכ"פ שמרכיבי המוצר ואופן הכנתו הם אלו שמבטאים את העיקר והטפל במוצר ותול"מ.

לגבי שאר המקומות שציינתי. לא הבנתי מה לא ברור - צילמתי את הספרים כמות שהם במקומות שבהם דנים בענין.
א. ספר תורת הקדמונים הולך במהלך שדין תה"ד לפי הסברו של המ"ב אינו מוסכם, והרבה אחרונים חלקו על תה"ד, והעיד הכה"ח שכך המנהג שגם דבר שעיקרו לריסוק וטחינה - אם אינו ניכר כלל הוא תלוי במחלוקת של פירות מרוסקים, ומנהג העולם לברך עליו שהכל. ולפ"ז כתבתי שדין הבמבה אכן תלוי במחלוקת של פירות מרוסקים.
ב. הרב מלכה כתב ב' ביאורים 'בדעת תה"ד' שבדברים שלא ניכר שנעשו מפרי או מירק לא איירי תה"ד, וגם שהשתנה שמו וטעמו וכו' וכחילוק הברכת יוסף.
ג. הבאתי שכמה מחברים כתבו לדון דאזלינן בתר כל המין של התירס שהוא נאכל כמות שהוא ולא בתר המין הספציפי של התירס של הבמבה.
משום מה אצלי לא נפתחים המקורות ששלחת אליהם,
עכ"פ לגוף הביאורים שכבודו תמצת משם,
א. אם כוונת כבודו שלפי המשנ"ב לא כולם מסכימים עם תרוה"ד, אדרבא, במשנ"ב סי' רג ס"ק יב פוסק את תרוה"ד באופן גורף, ומבאר להדיא בשעה"צ (ס"ק יט) שאינו דומה למ"ש בעצמו בסי' רד ס"ק כב, נמצא שלמשנ"ב בודאי מברך על במבה אדמה.
ואם כוונת כבודו שחולקים על המשנ"ב מה שהבין בתרוה"ד, אשמח לדעת מיהם החולקים, שהרי עד המשנ"ב לא מצאנו מי שיפרש אחרת את התרוה"ד, וגם המעיין בתרוה"ד יראה שזה מוכרח בכוונתו ואין כאן מקום לפירושים וכוונות, ואם רוצים לעשות חילוקים לא שערום אליהם הראיה, ונוחה סתימתן של ראשונים וכל גדולי האחרונים בזה.
ומה שהביא מהכה"ח בזה ונראה שכוונתו לסי' רג אות כז, דבריו בודאי שלא כהכרעת מרן היבי"א זצ"ל בחלק ז סי' כט שפירש שיחתו אפילו טחונים במקסר וכו'. ושם איירי אפילו באין דרכן העיקרי בכך, כ"ש בדרכן העיקרי בכך, וכבר האריך מרן זצ"ל בכל הנידון שם באר'ש טובה ורחבה.
ודברי הכה"ח עצמם כפי מה שאנכי הקטן רואה אין להם מקור זולת מה שציין בעצמו שהם נסמכים על מה שכתב להלן בסי' רד אות נד, ולכאורה שם בסי' רד אות נד כל מה שהביא מהפוסקים הוא על דבר שאין עיקרו לכך, ומה ראיה היא לדברי הש"ע בסי' רג ס"ז דאיירי בדבר שדרכו בכך, ובפרט שבדברי התרוה"ד אי אפשר לפרש אחרת, שהרי להדיא דייק מרש"י דמרוסק לגמרי איבד צורתו ושהכל, ואח"כ הקשה מרש"י על בשמים כתושים ביותר מדוע כברכתן, ותירץ שהם שונים שעיקרן לכך, וגם על החומרא שיוצא מדבריו לפירות שאין עיקרן לכך, שאם הם מרוסקים לגמרי ברכתם שהכל לפי רש"י, גם על זה פקפק אח"כ שהוא מסתפק אם להיסתמך על כאלו חילוקים, כי יתכן שדברי רש"י כפשוטן בין בבשמים ובין בתמרים, ואפילו מרוסקים לגמרי. עי' עליו.

ב. חילוק הברכת יוסף שהביא מרן זצ"ל ביבי"א (ח"ז סי' כט סוף אות יד) אינו נגד מרן, אלא אליבא דמרן, ואינו בפירות שעיקרן לכך ולכן שייך לאומרו אליבא דמרן, דאילו בעיקרן לכך מרן מפורש בסי' רג ס"ז שמברך כברכתו.
ולא ידעתי מהם פירושיו הנוספים של הרב מלכא בדברי התרוה"ד ומנין הוציאם, הרי בתרוה"ד הדברים ברורים, ועוד על מי נסמך, ונוחה סתימתן של ראשונים ש"ע וגדולי האחרונים מחילוקים ללא מקור שנעשה מעצמנו,
ועוד מה נענה על דברי רש"י לגבי שמן זית ש"בשינויו" כלומר אע"ג "דאשתני", בא לכלל דרך אכילתו, "שעיקר הפרי לכך נטעוהו" הלכך "פרי" הוא, כלומר "במלתיה קאי", עי' עליו.
וממנו ומן היין הוציא הטור את דינו בענין הסוכר, עי' עליו. והרי השמן וכן היין, השתנה מראיתן לחלוטין, שמן, טעמן, ואפילו יין מבושל, ומעורב בשליש דבש ושליש פלפלין (קונדיטון) ברכתו הגפן ועושה עליו ארבע כוסות הכוללים קידוש, ועל כרחך שאין מי שיכול לחלוק בזה.

ג. דבר ראשון מבחינה עובדתית, את זה יכול לומר רק מי שלא עוסק בחקלאות ולא ראה את זני התירס ביחס לזן זה, כל מי שעוסק בזה מסביר שכמעט אין לזה קשר לתירס זולת השם, שמבחינת המבנה והצבע הוא הכי קרוב לתירס, אבל זה משהו אחר לגמרי.
דבר שני מנין לנו חילוקים שכאלו לילך לפי המין הכללי, וכי תפוחי אדמה חיים נברך עליהם שהכל מפני שתפוחי עץ נאכלים כמות שהם חיים, או להיפך נברך על תפוחי עץ שהכל מפני שתפוחי אדמה אינם נאכלים כמות שהן חיים?! ואפילו על אגוז עצמו כתבו הראשונים ומרן הש"ע לחלק בין כשהוא בתחילת גידולו שברכתו העץ ומבושל שהכל, לבין בסוף גידולו שהתקשה שאז רק בבישולו וריקוחו מברך העץ, וזה אפילו באותו זן לא רק באותו המין, ואתה דע לך.
אין ענין לחפש חילוקים בלי שרבותינו עשו חילוקים ואנחנו לומדים אותם, אם יש סיבה לבקש חילוק, כגון שיש קושיא או חוסר הבנה ומנסים ליישב ע"י חילוק, מה טוב, כמו שעשה התרוה"ד בדעת רש"י, וגם ע"ז גמגם אח"כ ורצה לבטל דיוקו מרש"י בדין התמרים מחמת כן. אבל סתם לומר על דברים ברורים והגיוניים ומוצקים שיתכן שיש עוד לחלק, בלא מקור ובלא סיבה, הא למה לך. ועכ"פ בודאי שאומר חילוקים כאלו עליו הראיה, והוא המחדש הגדול, אבל ההוראה הפשוטה אינה חידוש אלא פשוטן של דברים.

ובעיקר הדבר לדידן בני מורשת מרן זצ"ל,
הרי מרן הש"ע פסק את תרוה"ד וכן מרן הרב עובדיה וכל יתר הפוסקים, אין מי שחולק, גם הרב הלכה ברורה פוסק את התרוה"ד והש"ע, ועוד שהקשה על עצמו משם (אלא שלא ידעתי מה תירץ כפי שהבאתי לעיל).
ותדע לך שכן הוא דעת מרן זצ"ל, במקור הדין שהוא ביבי"א ח"ז (סי' כט), בסוף אות יד כתב לברך על הלדר שהכל עפ"ד הרב ברכת יוסף ידיד, ושם לא כתב שהוא נגד מרן, אלא להיפך שיתכן שכן הוא גם אליבא דמרן, הא לאו הכי לא היה פוסק אחרת, וכן מבואר שבמילואים לסוף הסימן הוסיף שכן הוא לענין הפלאפל שיהיה דינו כמו הלדר, כי אפשר שכן הוא דעת מרן הש"ע, ואעפ"כ כתב בצורה ברורה במסקנת ההלכה שעל "מרקחות חבושים ושאר פירות אפילו הם כתושים ביותר ע"י מקסר ונמחית צורתם צריך לברך העץ כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו", ע"כ. ולא אמר שבזה יש מנהג נגד מרן.

וכ"ז אפילו במרקחות שהזכיר, שאינם זן שמיועד רק למרקחות, כ"ש בענין המרקחת של וורדים שכתב התרוה"ד ופסקו בש"ע, שמיועד בעיקר לזה, "שבשינויו בא לכלל דרך אכילתו, שעיקר הפרי לכך נטעוהו, הלכך פרי הוא", כלשון "רש"י" (שבריסוק מוחלט סובר שהכל בדרך כלל), והם בעצם דברי התרוה"ד שחידש בדעת רש"י שהוא מחמיר כהרמב"ם, אז איך אפשר להגיד שגם בזה המנהג שלא כמותו.

הארכתי מדאי כי חששתי שלא אהיה מובן, בשגם יש כאן טענות נוספות ורבות למתבונן, וראיות חזקות כראי מוצק לענ"ד,
ולכן אבקש מהמעיר עליהם להתבונן יפה לפני שמעיר כי הזמן יקר לנו מאד ולוחץ עלינו ביותר בעניינים חשובים התלויים בזמן מוגבל...

בברכה רבה


#118

ד

דעת תורה

אלא מדובר בוורדים חבושים או עשבים "כתושים ביותר עד שאין צורתן ניכרת", כלשון וכהדגשת הטור והב"י בסי' רד, (ועוד קודם לכן ביאר כן בב"י בסי' רב-רג).
אמת שכך ביאר הב"י, אולם אינו מוסכם, ואף קצ"ע ביאורו של הב"י שהרי דעת הטור בסי' ר"ב היא כדעת רש"י, וס"ל שאף דעת הרמב"ם כן שאם נשתנית צורתו מברך שהכל.
והפרישה כתב לפרש דברי הטור כפשטם דמיירי שיש צורת הפרי על המורבא ולכן נחלק עם חבריו אבל אם אין צורת הפרי ניכרת לכו"ע ברכת שהכל עי"ש. וכן מוכח גם מהרד"א שבסוף שער ד' כתב שאם טחן שומשמין מברך עליהם שהכל, והוכיח מזה הבה"ל דס"ל כהרא"ה – עי' סי' ר"ב ס"ז, ובריש שער ה' הביא הרד"א מחלוקת הטור עם חבריו, ונראה שמסכים לחבריו של הטור וכמו שביטל הטור דעתו מפניהם, וא"כ מבואר שאין זה ענין לזה, דהכא מיירי שצורת הפרי ניכרת.
ואם כי לדעת הב"י יש ראיה, אולם אנו דנים שאין זה 'לכו"ע', ועדיין יש מקום לומר 'סב"ל' כנגד מרן השו"ע. ובפרט לדעת הרמ"א והבא"ח וסיעתם.
מי שלא יודע ולא מתעניין ממה עשוי המוצר, אינו מהווה שיקול דעת מה עיקר ומה טפל בזה המוצר וכו'.
כאן אנו דנים על דבר ש'איבד צורתו', ובזה חידש הברכת יוסף שאף לדעת השו"ע שעדיין הוא כברכתו - זהו כשלא נשתנה שמו וטעמו, וזה מה שכתבתי שכאן זה כן בגדר נשתנה שמו וטעמו והראיה שלא מכירים את טעם הדבר, וגם מי שלמד סוגיא זו ובירר - הוא רק 'יודע' שזה תירס אולם הוא לא 'מרגיש' ו'טועם' טעם תירס, וזה עדיף עשרת מונים מה'לדר' של הברכת יוסף, ומהפלאפל של הרב עובדיה.
משום מה אצלי לא נפתחים המקורות ששלחת אליהם,
איני יודע מה הסיבה.
מה שהבין כבודו במה שתימצתתי מספר תורת הקדמונים אינו נכון. כדאי שכבודו ימצא דרך לעיין שם [ישנו באוצר החכמה החדש]. בכל אופן זה לא כ"כ נוגע לדידדכם כיון שזה לא בדעת מרן השו"ע, אלא לנוהגים כדעת הרמ"א והבא"ח, אולם נפ"מ שאין זה 'לכו"ע'.
גם הרב מלכה הביא מקורות לדבריו - כדאי שכבודו יעיין בספרו או במה שהעתקתי לעיל.
לגבי הטענה השלישית שהמין שונה - קיבלתי את דברי כבודו.
אין ענין לחפש חילוקים בלי שרבותינו עשו חילוקים ואנחנו לומדים אותם,
המנהג זהו סיבה מספיקה לחפש חילוקים וכמו שהברכת יוסף עשה חילוקים שאין להם מקור 'בדעת מרן' משום המנהג. גם כאן המנהג הפשוט לברך שהכל, ואין סיבה לומר שזהו מחוסר ידיעה אלא גם לאחר הידיעה יש מספיק סיבות להשאיר את הברכה שהכל.
וכבר ידועים דבריו של הגרש"ז אוירבך בקשר לברכת השוקולד שלכאורה אמור להיות העץ, אולם כשנשאל על זה השיב בפשיטות שקודם כל מברכים שהכל כי זה המנהג ורק צריך ליישב את המנהג. וגם כאן זה לא יישוב בדוחק אלא יש הרבה חילוקים וצדדים לברך שהכל.

מה שהבאת מרש"י לגבי שמן לא שמיה מתיא, שהרי הגע עצמך אם יגדלו תירס או משהו אחר ע"מ לעשות ממנו 'משקה' כמו 'שמן', האם לשיטתך יברכו על זה בורא פרי העץ או האדמה כיון שגידלו אותו לכך? למעשה הקנולה מגדלים אותו רק עבור שמן, האם מי ששותה שמן קנולה יברך העץ? ע"כ בשמן יש דין שונה שהוא עיקר הפרי לכל הדברים גם לענין תרו"מ ולענין משקה בשבת וכדומה, אולם אין ללמוד מזה לענין 'ריסוק' פירות לדעת רש"י שעל ריסוק מברכים שהכל.

לא הבנתי מדוע אין דברי הברכת יוסף לגבי הלדר נכונים לגבי הבמבה, הרי גם כאן השתנה שמו וטעמו וכו', ומי עדיף מפלאפל? הרי שם מעל 90 אחוז זה החומוס ואעפ"כ מחמת איזה תבלינים וכדומה ברכתו שהכל, וכ"ש כאן.


#119

ב

בנימין לוריא

1656075356138.jpeg


#120

מ

מרפסן איגרי

של מי הספר הזה שו"ת הגרח"ק?


#121

ב

בנימין לוריא

של מי הספר הזה שו"ת הגרח"ק?
הרב ינון מחמלי מאלעד. (תוכל לראות כאן)


#122

ד

דעת תורה

@הרב שמעון ללוש היום עשיתי בדיקה וכמדומני שצריך לדון מחדש בסוגיית הבמבה לאור המציאות שעלתה בידי.
הפרדתי בסכין את השכבה החיצונה של הבוטנים מהשכבה הפנימית של התירס ואכלתי כל אחד בנפרד. מתברר שהטעם של התירס הוא תפל מאוד, והטעם המשובח של הבמבה הוא דוקא של החמאת בוטנים.
לא הסתפקתי בזה, ונתתי לבני בן ה10 לטעום ג"כ, ללא שיודע כלל מה הנידון ומה אני רוצה לדעת אלא שאלתי אותו מה יותר טעים, הוא אמר על המקום שהטעם של התירס הוא לא טעים והבוטנים [הוא אפילו לא יודע מה זה כל דבר] הוא המשובח. שאלתי אותו אם היה לו אפשרות לאכול ממתק מזה או מזה מה היה מעדיף ואמר בפשיטות מהציפוי. כל אחד יכול לנסות בעצמו ולשאול את ילדיו בזה.
לאור זה נראה שלכו"ע הבוטנים הם העיקר גם בכמות [54 אחוז] וגם באיכות [בטעם], התירס הוא טפל גם בכמות וגם באיכות.
ולכן כל האריכות בענין התירס וגידולו המיוחד וכו' - לא רלונטי כלל כיון שדנים בחלק הטפל של הבמבה.
לפ"ז מובן מאוד מדוע החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים', הם יודעים יותר טוב מאיתנו מה העיקר במוצר ומה הטפל.
נראה שהתירס הוא בסה"כ בשביל 'לנפח' את המוצר 'באויר' ולשבור ולמזג את הטעם של הבוטנים, אבל העיקר הוא הבוטנים.
וא"כ הנידון צריך לעבור מהתירס לבוטנים מה ברכתם.
לפי דברי הברכת יוסף נראה שמברכים עליו שהכל שהרי השתנה שמו וצורתו וטעמו, וממילא ברכת הבמבה בכללותה היא שהכל.
כמדומני שאם יעבירו את הנתונים הנ"ל לרב יצחק יוסף ויתנו לו לטעום בעצמו את ב' החלקים הנ"ל - יקיים בעצמו הדר הוא לכל חסידיו שכן ראוי להיות חוזר לאור הנ"ל.


#123

אריאל יוסף

אריאל יוסף

למי שיש תשובות של מרן שליט"א בענין ר"ת דמוצאי שבת זה מאוד יעזוור


#124

א

אהרן כהן

נראה שהתירס הוא בסה"כ בשביל 'לנפח' את המוצר 'באויר'
ולכן זה גם נראה לציבור שהוא יותר מהבוטנים, כי הוא מנופח הרבה, אבל לקושטא אינו אלא פחות מהבוטנים.


#125

ב

בנימין לוריא

הרב דינר - במבה.png


#126

א

אהרן כהן

שם יש חתיכות של בוטנים שנשארו, וזה לא מצוי כמובן.


#127

אושרי רביב

אושרי רביב

@הרב שמעון ללוש היום עשיתי בדיקה וכמדומני שצריך לדון מחדש בסוגיית הבמבה לאור המציאות שעלתה בידי.
הפרדתי בסכין את השכבה החיצונה של הבוטנים מהשכבה הפנימית של התירס ואכלתי כל אחד בנפרד. מתברר שהטעם של התירס הוא תפל מאוד, והטעם המשובח של הבמבה הוא דוקא של החמאת בוטנים.
לא הסתפקתי בזה, ונתתי לבני בן ה10 לטעום ג"כ, ללא שיודע כלל מה הנידון ומה אני רוצה לדעת אלא שאלתי אותו מה יותר טעים, הוא אמר על המקום שהטעם של התירס הוא לא טעים והבוטנים [הוא אפילו לא יודע מה זה כל דבר] הוא המשובח. שאלתי אותו אם היה לו אפשרות לאכול ממתק מזה או מזה מה היה מעדיף ואמר בפשיטות מהציפוי. כל אחד יכול לנסות בעצמו ולשאול את ילדיו בזה.
לאור זה נראה שלכו"ע הבוטנים הם העיקר גם בכמות [54 אחוז] וגם באיכות [בטעם], התירס הוא טפל גם בכמות וגם באיכות.
ולכן כל האריכות בענין התירס וגידולו המיוחד וכו' - לא רלונטי כלל כיון שדנים בחלק הטפל של הבמבה.
לפ"ז מובן מאוד מדוע החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים', הם יודעים יותר טוב מאיתנו מה העיקר במוצר ומה הטפל.
נראה שהתירס הוא בסה"כ בשביל 'לנפח' את המוצר 'באויר' ולשבור ולמזג את הטעם של הבוטנים, אבל העיקר הוא הבוטנים.
וא"כ הנידון צריך לעבור מהתירס לבוטנים מה ברכתם.
לפי דברי הברכת יוסף נראה שמברכים עליו שהכל שהרי השתנה שמו וצורתו וטעמו, וממילא ברכת הבמבה בכללותה היא שהכל.
כמדומני שאם יעבירו את הנתונים הנ"ל לרב יצחק יוסף ויתנו לו לטעום בעצמו את ב' החלקים הנ"ל - יקיים בעצמו הדר הוא לכל חסידיו שכן ראוי להיות חוזר לאור הנ"ל.
האם כת"ר עבר על מה שכתבתי?...


#128

ד

דעת תורה

האם כת"ר עבר על מה שכתבתי?..
כן עברתי, אולם לפי מה שכתבתי אין דבריך נכונים במחכ"ת.
אתה דימית את זה למחלוקת הטור וחבריו. לפי מה שכתבתי זה לא קשור. שם יש את העיקר שזה האגוז או הורדים וכדומה ויש את מה שמטעים אותו שזה דבש וכו', שהם בגדר 'תבלין' כמו סוכר וכדומה. לא אוכלים סוכר לבד ולא דבש לבד, זה בעיקרו בא להמתיק דברים אחרים, ובזה העיקר זה האגוז או הורדים וכדומה.
חמאת בוטנים זה לא 'תבלין', זה דבר בפני עצמו בדיוק כמו התירס, יש כאן שני דברים עצמיים, שיש לברר מה העיקר בהם.
לפי מה שכתבתי העיקר גם בכמות וגם באיכות זה הבוטנים, והתירס זה הטפל, ונועד כדי למכור מוצר בנפח גדול יותר ולהרויח יותר כסף. זה הכל.
העיקר הוא גם לפי החברה היא הבוטנים, ואני חוזר על זה שוב ושוב. צריכים לשנות את כיוון החשיבה, ולהפסיק לדון בתירס, עוזבים את העיקר ועוסקים בטפל.
מה שכתבת שבחברה מסוימת הבוטנים הם 'רק' 49 אחוז וא"כ הם המיעוט זה גם לא נכון.
כשהבוטנים הם 49 אחוז, זה אומר שהתירס הוא לכל היותר 40 אחוז, כיון שיש גם שמן ועוד תבלינים ווטימנים שהם יותר מ1 אחוז. ולכן בכל מקרה הבוטנים הם רוב, השאלה אם הם 49 או 54 לא משנה כ"כ. בכל מקרה הם מופיעים ראשונים ברשימת הרכיבים והם הרוב.


#129

ה

הרב שמעון ללוש

ב"ה
אם כבודו סבור שהיחס של הטיחה של החמאת בוטנים שווה ליחס של התירס (בגלל הבדיקה עם הבן שהיה מעדיף זה על זה וכל מה שכתב עוד בזה), אין לי על מה להמשיך לדון, ואין לי כעת גם איך להוכיח שזה טעות, (צריך מעט לחשוב על דוגמאות כיו"ב שבהם ההגדרה מוסכמת ואין לי הפנאי לזה כלל).

אבל לענ"ד פשוט שזו טעות מוחלטת בגישה, ושבמצב כזה ההגדרה היא שהבסיס שקיים קודם טיחת הבוטנים, שהוא בגודל הבמבה בשלימותה למעט עובי פחות מכציפורן, והוא עיקר המרקם הפריך שנרגש בפה באכילה, ואותו אח"כ מחפים בפחות מכחצי ציפורן בחמאת בוטנים ע"מ להטעימו ולהשביחו, אין לי צד אחר מלומר שהוא הוא העיקר, והחמאת בוטנים אינה אלא טפלה להטעים ולהשביח. ואם בזה אנו חולקים, בכך מסתכמת המחלוקת,

והבוחר יבחר.


#130

A

abc123

הייתי מחליף את הכותרת ל'ברכת הבמבה'


#131

ד

דעת תורה

ההגדרה היא שהבסיס שקיים קודם טיחת הבוטנים, שהוא בגודל הבמבה בשלימותה למעט עובי פחות מכציפורן, והוא עיקר המרקם הפריך שנרגש בפה באכילה, ואותו אח"כ מחפים בפחות מכחצי ציפורן בחמאת בוטנים ע"מ להטעימו ולהשביחו,
הבסיס שקיים הוא 'אויר מנופח' ותו לא. ה'חצי צפורן' של הבוטנים - הוא הרוב, על פי נתוני החברה וכנ"ל.
זה שזה מגיע בצורה של ציפוי כיון שכך היא צורת העשייה, איני מבין איך אפשר לקרוא ל'אויר תפל מנופח' - עיקר?
בכל אופן, אם הגענו למסקנא שהמחלוקת היא בסה"כ 'בסברא' ללא ראיות - אז זה כבר מוריד מכל העסק הגדול שעשו מברכת האדמה על הבמבה.
יוצא שאין שום ראיה לזה אלא תלוי בסברא.
ובפרט שגם על הצד שהתירס עיקר כתבנו כמה טעמים למה לברך על זה שהכל.
וא"כ יוצא שכדי לברך האדמה צריך גם לחלוק על החברה ולטעון שהם לא יודעים מה העיקר אלא התירס עיקר. וגם לסתור את כל הטעמים שהבאנו לעיל, ואם חסר אחד מהם - כבר הברכה היא שהכל, וא"כ רוב הצדדים שהברכה היא שהכל, וצריך להיכנס בעובי הקורה ממש כדי לברך על זה האדמה.
וכפי שכתב כבודו הבוחר יבחר.


#132

ד

דעת תורה

ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים סעיף ז
שקדים המחופים בסוכר, יש אומרים שנכון לשבור את החיפוי, ולברך על השקד בפני עצמו ברכת בורא פרי העץ. ומכל מקום מאחר וקשה להפריד השקד מהחיפוי, לכן נהגו לברך עליהם שהכל, שהרי העיקר היא הסוכריה.
ובהערה הביא שכ"כ בשו"ת מעט מים עי"ש.
הרי שאף שהסוכר בא להטעים את השקדים - כיון שהוא הרוב מברכים שהכל, וה"ה וק"ו לנידון דידן, שכיון שהבוטנים הם הרוב הם העיקר.


#133

ה

הרב שמעון ללוש

החילוק פשוט למתבונן והבוחר יבחר


#134

יוסף דהן

יוסף דהן

1656276523669.png

לדעת הרשלצ הלכה זו היא הברורה ביותר לברך האדמה (עי' שורה אחרונה במכתב המצורף)
עד כדי כך שאף אם ברכתי על דבר אחד שהכל ואחר כך הגיע לי במבה יש לברך שוב אדמה כי אין זה ספק
כמו שכתב לי הרשלצ במכתב והובא בשו''ת שלי יד בתשובה
ואין כאן לכ''ע ברכה לבטלה אז לא שייך סב''ל
וממילא המדקדק במצוות יבחר דוקא לברך האדמה.
וגם אם היה סב''ל אין אומרים זאת נגד רבו גדול הדור כמו שכ' בילקו''י בכמה דוכתי
ולכן אחר שהסכים הרשלצ בכתב ידו לדעת בנו הרב יצחק
כן יש לבני ספרד ואשכנז לנהוג
וכן שהסכים עמו הגריש'א
וכן הרב יעקב יוסף
וכן מעיקר הדין הוא לנאמן
1656277247645.png


#135

פ

פשוט

וגם אם היה סב''ל אין אומרים זאת נגד רבו גדול הדור כמו שכ' בילקו''י בכמה דוכתי
אם יורשה להבין מדוע לא אומרים סב"ל נגד רבו גדול הדור, והרי אם אומרים סב"ל נגד מרן רבינו יוסף קארו ז"ל שקיבלנו הוראותיו, וכי גדול הדור מהאחרונים יהיה משקלו יותר ממרן הבית יוסף?
ואם אפשר מראה מקומות היכן כתב בזה הראש"ל שליט"א, יישר כח ושכמ"ה.


#136

יוסף דהן

יוסף דהן

עמ' 701 - 702
מהפידיאף לא מהתוכן של ילקו''י

קבצים מצורפים


  • ילקוט יוסף ימים נוראים-תשעו.pdf
    6.8 MB · צפיות: 3

#137

יוסף דהן

יוסף דהן

אם תרצה עוד מקורות שכפל הדבר אשמח לתת


#138

יוסף דהן

יוסף דהן

אם יורשה להבין מדוע לא אומרים סב"ל נגד רבו גדול הדור, והרי אם אומרים סב"ל נגד מרן רבינו יוסף קארו ז"ל שקיבלנו הוראותיו, וכי גדול הדור מהאחרונים יהיה משקלו יותר ממרן הבית יוסף?
ואם אפשר מראה מקומות היכן כתב בזה הראש"ל שליט"א, יישר כח ושכמ"ה.
אציין רק שזה לא מוסכם
אך זו דעת הרשלצ
והיות והפורום דוגל בתורתו איני מזכיר את החולקים אא''כ יבוקש הדבר


#139

פ

פשוט

אציין רק שזה לא מוסכם
אך זו דעת הרשלצ
והיות והפורום דוגל בתורתו איני מזכיר את החולקים אא''כ יבוקש הדבר
מה שראיתי מקופיא שלכאורה הראש"ל שליט"א חולק בזה על מו"א זצ"ל, שהביא ששאלו את מו"א מו"ר זצ"ל אם אמרינן סב"ל נגד רבו והשיב שאומרים, ואילו דעת הראש"ל שליט"א שלא אומרים סב"ל נגד מו"א זצ"ל היות והוא בגדר רבו.
ועדיין לא נחה דעתי איך משקלו של גדול בדורו מהאחרונים יהיה יותר ממרן הב"י שקיבלנו הוראותיו, ולכאורה הוא יציבא בארעא וכו'.
אבל כל מה שכתבתי הוא שלא בעיון כלל, מחמת העייפות ובל"נ למחר נשנה פרק זה.


#140

ר

ראובן יוסף מיארה

@הרב שמעון ללוש באור השבת לפני שבועיים כמדומה ביאר את זה בטוטו"ד.


#141

פ

פשוט

@הרב שמעון ללוש באור השבת לפני שבועיים כמדומה ביאר את זה בטוטו"ד.
יישר כח, והיכן אמצאנו?


#142

ר

ראובן יוסף מיארה

יישר כח, והיכן אמצאנו?
אפשר לשמוע את התוכנית ע"י כתיבה הרב ללוש אור השבת, או קול תבונה, ואי"ה שייצא העלון אולי בהמשך השבוע אם אזכור אעלה לכבודו.


#143

יוסף דהן

יוסף דהן

והרב חיים רבי הנהגות שאלה יפה עמ' 160) כתב מעניין מאד ומדבריו יש ללמוד שהעיקר לא לעשות מחלוקת כאשר רואים מישהו במשפ' או בחברים מברך לא כמונו.
1656278454951.png
מה שראיתי מקופיא שלכאורה הראש"ל שליט"א חולק בזה על מו"א זצ"ל, שהביא ששאלו את מו"א מו"ר זצ"ל אם אמרינן סב"ל נגד רבו והשיב שאומרים, ואילו דעת הראש"ל שליט"א שלא אומרים סב"ל נגד מו"א זצ"ל היות והוא בגדר רבו.
ועדיין לא נחה דעתי איך משקלו של גדול בדורו מהאחרונים יהיה יותר ממרן הב"י שקיבלנו הוראותיו, ולכאורה הוא יציבא בארעא וכו'.
אבל כל מה שכתבתי הוא שלא בעיון כלל, מחמת העייפות ובל"נ למחר נשנה פרק זה.
הרשלצ מתרה כמה פעמים שלא לסמוך על שמועות ובודאי לא יחלוק בהדיא על אביו ואולי הכוונה שמי שרוצה לחשוש יכול אך לא צריך.
אם תרצה עי'בקובץ המצורף שהרחיב בזה עמ' סב

קבצים מצורפים


  • פסקא טבא עמודים ראשונים.pdf
    2.3 MB · צפיות: 1
  • פסקא טבא תשעז.pdf
    4 MB · צפיות: 4

#144

פ

פשוט

הרשלצ מתרה כמה פעמים שלא לסמוך על שמועות ובודאי לא יחלוק בהדיא על אביו.
הוא עצמו שליט"א בילקו"י הנ"ל הביא השמועה


#145

יוסף דהן

יוסף דהן

בסדר
אני יודע
אך עדיין אתה רואה שלא פסק
כן או כי זה רק שמועה ומרן רצה להתפטר מהשואל
או כי כמו שאמרתי הכוונה שרשאי אך לא צריך
או שבכל זאת הרשלצ קורא לזה שאלות מדרגות
אך שורה תחתונה ודאי העושה כמרן הרשלצ עושה כמרן האבא
בד''כ כי יש לי רשימה של כמה דברים שלא פסקו באותו קו אך אני לא יודע אם מתאים להעלות


#146

פ

פשוט

אם תרצה עי'בקובץ המצורף שהרחיב בזה עמ' סב
גם הרב הכותב שם הי"ו מתחבט בזה.
ונראה שהספר חשוב ומעניין.


#147

יוסף דהן

יוסף דהן

גם הרב הכותב שם הי"ו מתחבט בזה.
ונראה שהספר חשוב ומעניין.
יש גם הרב ברכה שדן בזה
אבל כמו שציינתי כאן זה פורום מורשת מרן ואני קראתי התקנון אז
כל עוד לא דרשו אני לא מרחיב את היריעה
ולכן היות ושורה תחתונה הרשלצ שליט''א מרן הרב יצחק פסק שאין לחוש לסב''ל באופן זה
וכ''כ בכמה מקומות בילקו''י
יצא לי ההלכה כמו שכתבתי תראה ביד בתשובה שלי עמ' למעלה בכותרת במבה וגם באות רא בהערת שולים

קבצים מצורפים


  • שו''ת יד בתשובה מאת יוסף דהן.pdf
    11.8 MB · צפיות: 7

#148

ב

בנימין לוריא

לעניין ברכת הבמבה, אני רוצה רק לציין, שלפי דעת הגר"מ אליהו זצ"ל שגם על פופקורן ופריכיות אורז מברכים שהכל, לכאו' כו"ע יודו שע"פ דרך זו גם ברכת הבמבה תהיה שהכל.
בד''כ כי יש לי רשימה של כמה דברים שלא פסקו באותו קו אך אני לא יודע אם מתאים להעלות
אולי תעלה זאת כאן


#149

אריאל יוסף

אריאל יוסף

יש כאן דברים מתוקים


#150

מ

מנו

אני אומר את זה מידיעה ממקור מאוד מוסמך
הרב יצחק יוסף חזר בו בחודשים האחרונים אחרי שבירר שוב את תהליך הייצור ועכשיו דעתו לברך שהכל על הבמבה


#151

נ

נאמן מר"ן

אני אומר את זה מידיעה ממקור מאוד מוסמך
הרב יצחק יוסף חזר בו בחודשים האחרונים אחרי שבירר שוב את תהליך הייצור ועכשיו דעתו לברך שהכל על הבמבה
אז למה זה לא עושה רעש


#152

מ

מנו

אז למה זה לא עושה רעש
לא יודע
תשאלו אותו
המקור שלי הוא מאחד שהוא בקשר אתו יוםיום


#153

ר

ראובן יוסף מיארה

לא יודע
תשאלו אותו
המקור שלי הוא מאחד שהוא בקשר אתו יוםיום
איזה מציאות השתנתה,
אדרבה כל מי שבדק את המציאות, ולא מסברת הכרס בעלמא הסכים והשתכנע לברך האדמה, ולא איפכא.


#154

מ

מנו

איזה מציאות השתנתה,
אדרבה כל מי שבדק את המציאות, ולא מסברת הכרס בעלמא הסכים והשתכנע לברך האדמה, ולא איפכא.
לא יודע
הכי פשוט לשאול אותו
אני לא בדקתי את המציאות


#155

ד

דעת תורה

איזה מציאות השתנתה,
אדרבה כל מי שבדק את המציאות, ולא מסברת הכרס בעלמא הסכים והשתכנע לברך האדמה, ולא איפכא.

היום עשיתי בדיקה וכמדומני שצריך לדון מחדש בסוגיית הבמבה לאור המציאות שעלתה בידי.
הפרדתי בסכין את השכבה החיצונה של הבוטנים מהשכבה הפנימית של התירס ואכלתי כל אחד בנפרד. מתברר שהטעם של התירס הוא תפל מאוד, והטעם המשובח של הבמבה הוא דוקא של החמאת בוטנים.
לא הסתפקתי בזה, ונתתי לבני בן ה10 לטעום ג"כ, ללא שיודע כלל מה הנידון ומה אני רוצה לדעת אלא שאלתי אותו מה יותר טעים, הוא אמר על המקום שהטעם של התירס הוא לא טעים והבוטנים [הוא אפילו לא יודע מה זה כל דבר] הוא המשובח. שאלתי אותו אם היה לו אפשרות לאכול ממתק מזה או מזה מה היה מעדיף ואמר בפשיטות מהציפוי. כל אחד יכול לנסות בעצמו ולשאול את ילדיו בזה.
לאור זה נראה שלכו"ע הבוטנים הם העיקר גם בכמות [54 אחוז] וגם באיכות [בטעם], התירס הוא טפל גם בכמות וגם באיכות.
ולכן כל האריכות בענין התירס וגידולו המיוחד וכו' - לא רלונטי כלל כיון שדנים בחלק הטפל של הבמבה.
לפ"ז מובן מאוד מדוע החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים', הם יודעים יותר טוב מאיתנו מה העיקר במוצר ומה הטפל.
נראה שהתירס הוא בסה"כ בשביל 'לנפח' את המוצר 'באויר' ולשבור ולמזג את הטעם של הבוטנים, אבל העיקר הוא הבוטנים.
וא"כ הנידון צריך לעבור מהתירס לבוטנים מה ברכתם.
לפי דברי הברכת יוסף נראה שמברכים עליו שהכל שהרי השתנה שמו וצורתו וטעמו, וממילא ברכת הבמבה בכללותה היא שהכל.
כמדומני שאם יעבירו את הנתונים הנ"ל לרב יצחק יוסף ויתנו לו לטעום בעצמו את ב' החלקים הנ"ל - יקיים בעצמו הדר הוא לכל חסידיו שכן ראוי להיות חוזר לאור הנ"ל.


#156

אושרי רביב

אושרי רביב

והרב חיים רבי הנהגות שאלה יפה עמ' 160) כתב מעניין מאד ומדבריו יש ללמוד שהעיקר לא לעשות מחלוקת כאשר רואים מישהו במשפ' או בחברים מברך לא כמונו.
הצג קובץ מצורף 3994

הרשלצ מתרה כמה פעמים שלא לסמוך על שמועות ובודאי לא יחלוק בהדיא על אביו ואולי הכוונה שמי שרוצה לחשוש יכול אך לא צריך.
אם תרצה עי'בקובץ המצורף שהרחיב בזה עמ' סב
זה דבר חדש שפעם ראשונה שאני מתראה ורואה כמותו, לא שאני זקן ורגיל, אלא פעם ראשונה ממש. פעם לברך אדמה ופעם שהכל...
נשמח למקורות לדברים הנ"ל של הגר"ח רבי שליט"א...


#157

נ

נאמן מר"ן

תן חזה מקור.


#158

אושרי רביב

אושרי רביב

תן חזה מקור.
למי התכוונת?


#159

יוסף דהן

יוסף דהן

אני אומר את זה מידיעה ממקור מאוד מוסמך
הרב יצחק יוסף חזר בו בחודשים האחרונים אחרי שבירר שוב את תהליך הייצור ועכשיו דעתו לברך שהכל על הבמבה
במכתב מחודש ניסן של השנה הוא כתב האדמה על במבה


#160

נ

נאמן מר"ן

במכתב מחודש ניסן של השנה הוא כתב האדמה על במבה
איפה אפשר להשיג את המכתב הזה?


#161

A

abc123

איפה אפשר להשיג את המכתב הזה?
אולי באחד המכתבים שהעלה @יוסף דהן בתחילת האשכול.


#162

יוסף דהן

יוסף דהן

איפה אפשר להשיג את המכתב הזה?
עמ' 8

קבצים מצורפים


  • ברכת השניצל-חדש.pdf
    5 MB · צפיות: 21

#163

נ

נאמן מר"ן

אחר המחילה לא זכיתי להבין דברי כבודו הוא לא כותב שם לברך שהכל, הוא מביא סברות למה זה אדמה


#164

יוסף דהן

יוסף דהן

אחר המחילה לא זכיתי להבין דברי כבודו הוא לא כותב שם לברך שהכל, הוא מביא סברות למה זה אדמה
כן
נכון
אני מעולם לא אמרתי שהכל
רק רצו את המכתב הזה להוכיח שלא חזר בו בכמה חודשים האחרונין
אשריך
חזק וברוך שאתה מעיין !


#165

מ

מנו

במכתב מחודש ניסן של השנה הוא כתב האדמה על במבה
עברו כבר כמה ימים מאז
כנראה שזה הספיק לו לברר את הדברים בצורה אחרת
אבל הכי פשוט לשאול אותו


#166

ב

בנימין לוריא

עברו כבר כמה ימים מאז
כנראה שזה הספיק לו לברר את הדברים בצורה אחרת
אבל הכי פשוט לשאול אותו
מה יש לברר?
אני גם ביררתי בשבועיים האחרונים, ויצא אותו דבר, למעט מי שטען לי שגריסי התירס נטחנים לגמרי בתוך האקסטודר, אבל גם בכה"ג הברכה לא משתנה (עכ"פ לספרדים). וכן היתה את הטענה של החמאת בוטנים וכו', אבל זה כמובן לא דבר שיש מה לברר, אלא תלוי באדם וכו', וכבר נידון בהרחבה...


#167

יוסף דהן

יוסף דהן

עברו כבר כמה ימים מאז
כנראה שזה הספיק לו לברר את הדברים בצורה אחרת
אבל הכי פשוט לשאול אותו
הרי זו שמועה וממילא ספק
ולא ודאי
וגם בספק אדמה ספק שהכל
ההלכה לברך אדמה כמו שכתב בשות הרשלצ ועוד


#168

A

abc123

עברו כבר כמה ימים מאז
כנראה שזה הספיק לו לברר את הדברים בצורה אחרת
אבל הכי פשוט לשאול אותו
לא הבהתי. מי שחוזר פה כמה וכמה פעמים שמרן חזר בו. שיביא ראיה ושלא יכחיש את כל הראיות הכתובות שיש עוד מניסן האחרון.


#169

יוסף דהן

יוסף דהן

גם אני מצטרף להנל
וכבר נתקלתי שנה שעברה ברב בקבוצת הלכה מסוימת של פוסקים לפי מרן
שכתב הרב יצחק חזר בו
ומאז היו כמה מכתבים שזה אדמה
והתברר שלא היו דברים מעולם
ובב''ב בבין הזמנים האחרון בהקבלת פני רבו ר' גרשון אמר משמועות א''א להוציא כלום
והדברים ידועים


#170

אושרי רביב

אושרי רביב

גם אני מצטרף להנל
וכבר נתקלתי שנה שעברה ברב בקבוצת הלכה מסוימת של פוסקים לפי מרן
שכתב הרב יצחק חזר בו
ומאז היו כמה מכתבים שזה אדמה
והתברר שלא היו דברים מעולם
ובב''ב בבין הזמנים האחרון בהקבלת פני רבו ר' גרשון אמר משמועות א''א להוציא כלום
והדברים ידועים
עי' סי' רסג על תה"ד, וכבר העלנו כאן בעבר באחד האשכול של הפורום לדברי הרב אליבא דהלכתא מה שכתב בזה...


#171

יוסף דהן

יוסף דהן

לא
עי' סי' רסג על תה"ד, וכבר העלנו כאן בעבר באחד האשכול של הפורום לדברי הרב אליבא דהלכתא מה שכתב בזה...
לא הבנתי מה ההפניה

אם ר''ל שלא לסמוך על שמועות זה ידוע וגם אני כתבתי והדברים ידועים


#172

מ

מנו

לא הבהתי. מי שחוזר פה כמה וכמה פעמים שמרן חזר בו. שיביא ראיה ושלא יכחיש את כל הראיות הכתובות שיש עוד מניסן האחרון.
מסכים
אבל לא קבלתי אישור לפרסם את שמו של המקור


#173

מורשת מרן

מורשת מרן

לא חזר בו ולא בטיח.
גם בימים האחרונים שמענו ממנו מדבר על זה, ופשוט לו האדמה.
חבל לבלבל את הציבור סתם.


#174

ע

ע"ה ס"ט

לידיעתך, כששאלנו את ר' עמרם פריד על ברכת הבמבה הוא אמר שבגלל שיש ספק אם זה מזונות או האדמה, לכן יברך שהכל.
מה הצד למזונות.


#175

ב

בנימין לוריא

מה הצד למזונות.
הוא חשב שזה עשוי מקמח תירס והביא דעה שמברכים עליו מזונות.


#176

ב

בנימין לוריא

והרב חיים רבי הנהגות שאלה יפה עמ' 160) כתב מעניין מאד ומדבריו יש ללמוד שהעיקר לא לעשות מחלוקת כאשר רואים מישהו במשפ' או בחברים מברך לא כמונו.
הצג קובץ מצורף 3994
זה דבר חדש שפעם ראשונה שאני מתראה ורואה כמותו, לא שאני זקן ורגיל, אלא פעם ראשונה ממש. פעם לברך אדמה ופעם שהכל...
נשמח למקורות לדברים הנ"ל של הגר"ח רבי שליט"א...
הרב חיים רבי שליט"א כתב לי שהכוונה היא לברך "האדמה" על הירקות ולכוון להדיא שלא לפטור את הבמבה, ואח"כ לברך על הבמבה שהכל.
אמנם אנחנו לא פוסקים כך, אבל מ"מ הדבר פחות תמוה.


#177

ע

ע"ה ס"ט

הרב חיים רבי שליט"א כתב לי שהכוונה היא לברך "האדמה" על הירקות ולכוון להדיא שלא לפטור את הבמבה, ואח"כ לברך על הבמבה שהכל.
אמנם אנחנו לא פוסקים כך, אבל מ"מ הדבר פחות תמוה.
התמיהה היא היכן מצינו שמורים לאדם כל פעם לברך ברכה אחרת בכדי להרבות בברכות?


#178

ב

בנימין לוריא

התמיהה היא היכן מצינו שמורים לאדם כל פעם לברך ברכה אחרת בכדי להרבות בברכות?
על שאלה זו הוא השיב לי:
1694984993332.png


חלק עליון