-
"המרכז למורשת מרן" שמח לבשר על האפשרות לרכוש את המהדורה הדיגיטלית של "קובץ בית יוסף תשפ"ד - גליון מט", גליון מורחב לרגל שנת העשור למרן. >> לצפייה בתוכן העניינים לחצו כאן | >> לרכישה לחצו כאן
ייצא שרשור
ליקוט תשובות מהראשון לציון לזכות את הרבים
#1
יוסף דהן
יוסף דהן
#7
ציון
ציון
#13
ד
דעת תורה
צ"ע, דהרב אופיר מלכא ידע ושם לב לדברי ר' ירוחם והמ"ב [דמי כמוהו בקי במ"ב] אלא שהוא מחלק בין הדברים וכפי שכתב בספרו
ד
דעת תורה
צ"ע, דהרב אופיר מלכא ידע ושם לב לדברי ר' ירוחם והמ"ב [דמי כמוהו בקי במ"ב] אלא שהוא מחלק בין הדברים וכפי שכתב בספרו
#19
יוסף דהן
יוסף דהן
#20
יוסף דהן
יוסף דהן
#22
יוסף דהן
יוסף דהן
#23
אושרי רביב
אושרי רביב
#24
יוסף דהן
יוסף דהן
#25
אושרי רביב
אושרי רביב
#26
יוסף דהן
יוסף דהן
#27
ד
דעת תורה
צ"ע, דרי"ו מיירי כשאוכלו 'כמות שהוא' ללא ריסוק, ובזה כתב שהמחשבה לאוכלו 'כמות שהוא' מחשיבה אותו כמו עיקר הפרי [אלא שברכתו האדמה כיון שאינו הפרי ממש]. אולם לא מיירי כשלאחר מכן 'ריסקו', ואין שום ראיה מדבריו שגם בזה נשארת ברכתו. ואדרבה, לא עדיף מהפרי עצמו שאם היו מרסקים אותו היו מברכים שהכל לפי כמה ראשונים, וגם כאן המחשבה בסה"כ הופכת את החלק שאין דרך לאוכלו כאילו הוא הפרי עצמו שהדרך לאוכלו, ולא יותר, ומה הפרי עצמו אם ריסקו מברך שהכל לפי הנ"ל, ה"ה בפרי זה.
וכך נראה שהבין בפשיטות הרב דוד יוסף שבספרו בסי' ר"ד בירור הלכה אות ו' הביא את רי"ו הנ"ל לענין ברכת לבבות דקל, ואעפ"כ האריך בסוף ספרו שברכת הבמבה היא שהכל. ולפי זה מה שכתב הרב יצחק יוסף
אדרבה, שם לב לדבריו, שהרי הביאם בספרו, אלא שמחלק כנ"ל, והחילוק נראה פשוט וברור. ועכ"פ 'ראיה' מדברי רי"ו אין.
ד
דעת תורה
צ"ע, דרי"ו מיירי כשאוכלו 'כמות שהוא' ללא ריסוק, ובזה כתב שהמחשבה לאוכלו 'כמות שהוא' מחשיבה אותו כמו עיקר הפרי [אלא שברכתו האדמה כיון שאינו הפרי ממש]. אולם לא מיירי כשלאחר מכן 'ריסקו', ואין שום ראיה מדבריו שגם בזה נשארת ברכתו. ואדרבה, לא עדיף מהפרי עצמו שאם היו מרסקים אותו היו מברכים שהכל לפי כמה ראשונים, וגם כאן המחשבה בסה"כ הופכת את החלק שאין דרך לאוכלו כאילו הוא הפרי עצמו שהדרך לאוכלו, ולא יותר, ומה הפרי עצמו אם ריסקו מברך שהכל לפי הנ"ל, ה"ה בפרי זה.
וכך נראה שהבין בפשיטות הרב דוד יוסף שבספרו בסי' ר"ד בירור הלכה אות ו' הביא את רי"ו הנ"ל לענין ברכת לבבות דקל, ואעפ"כ האריך בסוף ספרו שברכת הבמבה היא שהכל. ולפי זה מה שכתב הרב יצחק יוסף
אדרבה, שם לב לדבריו, שהרי הביאם בספרו, אלא שמחלק כנ"ל, והחילוק נראה פשוט וברור. ועכ"פ 'ראיה' מדברי רי"ו אין.
#29
אושרי רביב
אושרי רביב
#31
יוסף דהן
יוסף דהן
#34
יוסף דהן
יוסף דהן
#35
אושרי רביב
אושרי רביב
#37
יוסף דהן
יוסף דהן
#38
יוסף דהן
יוסף דהן
#40
יוסף דהן
יוסף דהן
#41
יוסף דהן
יוסף דהן
#44
אושרי רביב
אושרי רביב
#46
יוסף דהן
יוסף דהן
#47
יוסף דהן
יוסף דהן
#48
יוסף דהן
יוסף דהן
#49
יוסף דהן
יוסף דהן
#59
יוסף דהן
יוסף דהן
#65
ד
דעת תורה
גם אי יהיבנא לכו טעותייכו - עדיין הברכה צריכה להיות שהכל, וזה עפ"י מה שכתבו פוסקי זמננו בענין ברכת שקדים מצופים
פסקי תשובות אורח חיים סימן רד אות כא
וכתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו' עי"ש.
כלומר מה שכתב המ"ב בסוסי' ר"ד בשם הפמ"ג שאף שהסוכר הוא הרוב - הפרי עיקר, זה רק כשעיקר כונתו זה על הפרי, אבל כשכונתו 'גם' על הסוכר, הדרינן לדינא שמברכים על הרוב.
וכ"ש כאן שהתירס הוא לא 'פרי' בפני עצמו, ואין לו חשיבות כמו השקד או הבוטן המוזכר בפוסקים, וסתם אדם לא יודע אפילו ממה מורכב הבמבה [אלא מי שיקרא את האריזה יאמר שמדובר בחטיף 'בוטנים', ולא חטיף 'תירס'], בודאי שא"א בשום פנים לומר שהתירס ש'נטחן' ואינו בעינו כלל והוא מיעוט, חשוב יותר מהחמאת בוטנים שהיא הרוב, אלא לכל היותר זהו חטיף שמורכב מ'בוטנים ותירס' יחד, ובזה אזלינן בתר הרוב לכל הדעות.
וכאמור הרוב כאן הוא שהכל לפי כללו של הברכת יוסף שפסקו הרב עובדיה, ודלא כפי שהתחמק @בנימין לוריא לענות על טענה זו.
וז"ל הברכת יוסף
בבמבה אין 'קצת צורה' של התירס.
'לא נקרא על שם אביו', אלא שם חדש לו - 'במבה', ועוד שהיא כאמור עפ"י החברה 'חטיף בוטנים'.
'גם נשתנה טעמו לגמרי' - מי שלא למד את סוגית ה'במבה' לעומקה, לא יודע ממה היא עשויה, ובודאי לא יאמר שהתירס הוא העיקר.
והדברים ברורים.
ד
דעת תורה
שוב פעם ממציאים סברות הכרס שאין בהם ממש כאילו שיש 'חובה' 'ומצוה' לברך האדמה, וצריכים להמציא כל מיני סברות למה הבוטנים שהם הרוב הברור אינו חשוב.
גם אי יהיבנא לכו טעותייכו - עדיין הברכה צריכה להיות שהכל, וזה עפ"י מה שכתבו פוסקי זמננו בענין ברכת שקדים מצופים
פסקי תשובות אורח חיים סימן רד אות כא
וכתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו' עי"ש.
כלומר מה שכתב המ"ב בסוסי' ר"ד בשם הפמ"ג שאף שהסוכר הוא הרוב - הפרי עיקר, זה רק כשעיקר כונתו זה על הפרי, אבל כשכונתו 'גם' על הסוכר, הדרינן לדינא שמברכים על הרוב.
וכ"ש כאן שהתירס הוא לא 'פרי' בפני עצמו, ואין לו חשיבות כמו השקד או הבוטן המוזכר בפוסקים, וסתם אדם לא יודע אפילו ממה מורכב הבמבה [אלא מי שיקרא את האריזה יאמר שמדובר בחטיף 'בוטנים', ולא חטיף 'תירס'], בודאי שא"א בשום פנים לומר שהתירס ש'נטחן' ואינו בעינו כלל והוא מיעוט, חשוב יותר מהחמאת בוטנים שהיא הרוב, אלא לכל היותר זהו חטיף שמורכב מ'בוטנים ותירס' יחד, ובזה אזלינן בתר הרוב לכל הדעות.
וכאמור הרוב כאן הוא שהכל לפי כללו של הברכת יוסף שפסקו הרב עובדיה, ודלא כפי שהתחמק @בנימין לוריא לענות על טענה זו.
וז"ל הברכת יוסף
בבמבה אין 'קצת צורה' של התירס.
'לא נקרא על שם אביו', אלא שם חדש לו - 'במבה', ועוד שהיא כאמור עפ"י החברה 'חטיף בוטנים'.
'גם נשתנה טעמו לגמרי' - מי שלא למד את סוגית ה'במבה' לעומקה, לא יודע ממה היא עשויה, ובודאי לא יאמר שהתירס הוא העיקר.
והדברים ברורים.
#67
ד
דעת תורה
אז בבקשה
'לא נשתנה לגמרי אלא הוטעם' - זה 'מכבסת' מילים. גם ה'לדר' של הברכת יוסף לא השתנה טעמו לגמרי אלא הוטעם. אף פעם א"א לבטל את הטעם המקורי 'לגמרי' שהרי הוא קיים כאן, והוא בנותן טעם. מה שכתב הברכת יוסף שים לב שכתב שהשתנה טעמו לגמרי 'מטעם המשמש', כלומר אין זה טעם משמש 'גמור' אלא משמש 'מוטעם'. זה בדיוק בבמבה, ואף יותר מזה וכפי שכתבתי לעיל כמה פעמים.
ועוד מה שכתב שהחמאת בוטנים היא פחותה הרבה ממשקל הבמבה וכו' - איני יודע אם בא לחלוק על המייצרים ולומר להם אינכם יודעים מה אתם כותבים ומה אתם מפרסמים. רק 'אני' שבדקתי אתכם אני יודע כמה בוטנים שמים. אם כך אז אכן ברכת הבמבה היא 'האדמה'. ממש משכנע...
ד
דעת תורה
מכל המלל הגדול של הספר, העיקר הם 'נקודות התורפה', שבהם ניתן לראות מה האמת.
אז בבקשה
'לא נשתנה לגמרי אלא הוטעם' - זה 'מכבסת' מילים. גם ה'לדר' של הברכת יוסף לא השתנה טעמו לגמרי אלא הוטעם. אף פעם א"א לבטל את הטעם המקורי 'לגמרי' שהרי הוא קיים כאן, והוא בנותן טעם. מה שכתב הברכת יוסף שים לב שכתב שהשתנה טעמו לגמרי 'מטעם המשמש', כלומר אין זה טעם משמש 'גמור' אלא משמש 'מוטעם'. זה בדיוק בבמבה, ואף יותר מזה וכפי שכתבתי לעיל כמה פעמים.
ועוד מה שכתב שהחמאת בוטנים היא פחותה הרבה ממשקל הבמבה וכו' - איני יודע אם בא לחלוק על המייצרים ולומר להם אינכם יודעים מה אתם כותבים ומה אתם מפרסמים. רק 'אני' שבדקתי אתכם אני יודע כמה בוטנים שמים. אם כך אז אכן ברכת הבמבה היא 'האדמה'. ממש משכנע...
#69
מורשת מרן
מורשת מרן
#72
אושרי רביב
אושרי רביב
#74
אושרי רביב
אושרי רביב
#75
אושרי רביב
אושרי רביב
#77
אושרי רביב
אושרי רביב
#80
אושרי רביב
אושרי רביב
#83
אושרי רביב
אושרי רביב
#85
ד
דעת תורה
ד
דעת תורה
כעת ראיתי שאת הטענה שטענתי מהענין של 'רוב' בוטנים כבר כתב כן
והרב ישראל אלול כתב להשיב על דבריו
אולם מה שכתב שבירר עם הרב חרל"פ וכו' ויכתוב את אותם החברות שעושים מרוב בוטנים - דבריו צ"ע, שהרי בחברת אוסם גופא עושים כן וכפי שמצויין ע"ג האריזה.
וא"כ גם מה שכתב בשם הרב חרל"פ לגבי הבוטנים - מסתבר שאינו נכון, דעדות שבטלה מקצתה וכו'.
ועכ"פ רואים שטענה זו טענה היא ולא מצאו עליה מענה אא"כ נאמר שהנתונים אינם נכונים, אולם כל עוד הנתונים של החברה הם נכונים - לא מובן מה הצד לברך האדמה.
והרב ישראל אלול כתב להשיב על דבריו
אולם מה שכתב שבירר עם הרב חרל"פ וכו' ויכתוב את אותם החברות שעושים מרוב בוטנים - דבריו צ"ע, שהרי בחברת אוסם גופא עושים כן וכפי שמצויין ע"ג האריזה.
וא"כ גם מה שכתב בשם הרב חרל"פ לגבי הבוטנים - מסתבר שאינו נכון, דעדות שבטלה מקצתה וכו'.
ועכ"פ רואים שטענה זו טענה היא ולא מצאו עליה מענה אא"כ נאמר שהנתונים אינם נכונים, אולם כל עוד הנתונים של החברה הם נכונים - לא מובן מה הצד לברך האדמה.
#97
ד
דעת תורה
דרך אגב הרב קארפ מביא בשמו שזה שהכל.
מלבד הרב דוד יוסף ותלמידיו, הרב אופיר מלכה ותלמידיו, הרב יוסף פרץ שהם ראו את דברי הרב יצחק יוסף ודחו דבריו. גם מה'אברכים' 'תלמידי החכמים' כן דעת הרב שלזינגר שהבאתי לעיל שראה את הדברים ולא קיבלם. גם בספר מאיר עוז של הרב ערבה דעתו כן
גם בספר 'משא המלך' דעתו כן לאחר שהביא את דברי הרב יצחק והחולקים עליו כתב
גם בעל ארחותיך למדני האריך בזה וסיים
גם הרב משה ארבל האריך בזה והעלה
וכ"נ דעת נכדו של מרן זצ"ל
זה מה שמצאתי לעת עתה. מסתבר שיש עוד.
הרי לפניך כמה וכמה ת"ח שאין ביניהם קשר שכל אחד למד סוגיא זו וראה דברי הרב יצחק במלואם ולא קיבלם, אז די לומר 'טעות במציאות' והיו חוזרים בהם וכו'.
מה שכתבת שדברת עם ת"ח וכו' - איני יודע מה אמרת להם ואיך שכנעת אותם. אני מדבר על מי שלמד סוגיא זו לבדו ללא שינסו 'לשכנע' אותו מהצד, אלא ראה את ב' הצדדים עלי ספר והעלה אותם על ספרו שבזה הדברים יותר ברורים וחדים.
מסתמא אתה רוצה את התשובה כדי לדחות אותה על אתר..
אז אם אתה רוצה להשתמש במלה 'טעה' לפי הבנתך - זו זכותך, וגם אני סובר שמותר להשתמש בזה, אבל דו צדדי, שגם לכיוון השני 'יאשרו בטובם' לכתוב זאת, ולא רק למי שבצד 'הנכון'.
ד
דעת תורה
השאלה מה אמרו לו. אם לא אמרו לו שהרוב זה בוטנים - אז 'עבדו' עליו. ואין להתחשב כלל בשמו לומר שזה אדמה. גם אם נראה 'לך' שזה לא משנה - לי נראה שזה כן משנה, וכבר אין להתסמך על פסק זה.
דרך אגב הרב קארפ מביא בשמו שזה שהכל.
מלבד הרב דוד יוסף ותלמידיו, הרב אופיר מלכה ותלמידיו, הרב יוסף פרץ שהם ראו את דברי הרב יצחק יוסף ודחו דבריו. גם מה'אברכים' 'תלמידי החכמים' כן דעת הרב שלזינגר שהבאתי לעיל שראה את הדברים ולא קיבלם. גם בספר מאיר עוז של הרב ערבה דעתו כן
גם בספר 'משא המלך' דעתו כן לאחר שהביא את דברי הרב יצחק והחולקים עליו כתב
גם בעל ארחותיך למדני האריך בזה וסיים
גם הרב משה ארבל האריך בזה והעלה
וכ"נ דעת נכדו של מרן זצ"ל
זה מה שמצאתי לעת עתה. מסתבר שיש עוד.
הרי לפניך כמה וכמה ת"ח שאין ביניהם קשר שכל אחד למד סוגיא זו וראה דברי הרב יצחק במלואם ולא קיבלם, אז די לומר 'טעות במציאות' והיו חוזרים בהם וכו'.
מה שכתבת שדברת עם ת"ח וכו' - איני יודע מה אמרת להם ואיך שכנעת אותם. אני מדבר על מי שלמד סוגיא זו לבדו ללא שינסו 'לשכנע' אותו מהצד, אלא ראה את ב' הצדדים עלי ספר והעלה אותם על ספרו שבזה הדברים יותר ברורים וחדים.
לא אני כתבתי כן, אלא כתבתי מה שכתבו כאן לעיל.
מסתמא אתה רוצה את התשובה כדי לדחות אותה על אתר..
מה זה 'מוכיחים'? לך נראה ש'הוכיחו' אבל לא היא. לא הוכיחו ולא כלום. אדרבה 'הוכיחו' לך שאתה טעית ואתה לא רוצה לקבל.
אז אם אתה רוצה להשתמש במלה 'טעה' לפי הבנתך - זו זכותך, וגם אני סובר שמותר להשתמש בזה, אבל דו צדדי, שגם לכיוון השני 'יאשרו בטובם' לכתוב זאת, ולא רק למי שבצד 'הנכון'.
#100
אושרי רביב
אושרי רביב
#103
אושרי רביב
אושרי רביב
#105
אושרי רביב
אושרי רביב
#107
אושרי רביב
אושרי רביב
#108
אושרי רביב
אושרי רביב
#109
אושרי רביב
אושרי רביב
#110
אושרי רביב
אושרי רביב
#111
ה
הרב שמעון ללוש
ה
הרב שמעון ללוש
ב"ה
שלום וברכה,
כעת אני רואה את הנידון, ואני לא מבין על מה הויכוח,
אבל לפני כן אעמיד על האמת במה שכתוב כאן:
ולא ידעתי על מה לא עניתי שם, שהנה הדברים במלואם:
ובעיקר הנידון מה בדיוק הויכוח,
האם מישהו מתווכח שבמציאות החמאת בוטנים היא רק מריחה של חיפוי דק מן הדק ע"ג התירס המנופח?
אם כן, אין מה להתווכח, פשוט שילכו למפעל ויראו, החכמים שהעלו אדמה הלכו למפעל וראו, הרב שלזינגר הבין בטעות שמדובר שנהפך לגוש אחד ולא ניכר, וזה אינו, כפי שהשבתי בהערה. (נכון ש"יתכן" שהרוב חמאת בוטנים כמו שכתוב באריזה, (אף שאינו מוכרח כנודע), אבל זה לא משנה את המציאות שהנפח של התירס המנופח קודם החיפוי הוא ממש כמעט כמו הבמבה לאחר החיפוי, והחיפוי לא מוסיף אלא טיחה בעלמא כמו פחות ממילימטר של טיחה, אלא שחמאת בוטנים בטבעה דחוסה וכבדה, ואילו התירס המנופח בטבעו מנופח והאורירי, ולכן היחס שלהם באחוזים אינו משקף את היחס שלהם ההלכתי.
א. מי שיש לו על דברים אלו דחיה, אשמח לשמוע, (יתכן שדיברו בזה קודם פשוט הדברים לעיל ארוכים ואיני מוצא בין ימיני לשמאלי וגם הזמן לצערי אינו מאפשר לחפש בין הדברים...)
ואם מצד שהתירס אינו ניכר, ראשית יש להתווכח בזה וכאמור בתשובתי לרב שלזינגר שצירפתי,
ב. אבל לו יהי כן שאינו ניכר, מה נעשה עם וורדים הכתושים ומעורבים בדבש ומבושלים שכותב התרוה"ד לבאר בדעת רש"י גופיה שברכתם עליהם כיון שזהו עיקר מטרתם, מה נעשה עם טענה זו? מישהו השיב על זה?
אמנם בהלכה ברורה התייחס לזה, אבל האם השיב על זה? האם מישהו הבין בדבריו מה התשובה על טענה זו? (עי' בקובץ המצורף עמ' 4 ד"ה ודוחה זאת)
גם אשמח אם מישהו יסביר לי את התשובה לטענה מסוכר (לפי מה שטענתי במצורף, שם ד"ה וקשה על זה)
ג. גם אשמח שמישהו יסביר לי את התשובה לטענה מדברי רש"י שהזכרתי שם, שמחלק בין קמח שעורים לשמן זית, (וע"פ חילוק זה למד הטור לענין הסוכר), מה ישיבו על המתבאר ברש"י זה, שאם עיקר הפרי לכך נטעוהו, אז כיון ש"בשינויו" בא לכלל דרך אכילתו, הלכך פרי הוא, ע"ש.
כל הדיונים לעיל אני רואה רק שמביאים שגם פלוני וגם אלמוני כתב וכו' וכו', אבל יתכן שהם ראו מחלוקת וליקטו את הצדדים והכריעו בסוג של פשרה, אבל היכן דנו גראוי לגופן של טענות הללו, לכן בואו נדון לגופו של ענין, האם יש תשובות ענייניות לג' הנידונים שציינתי? או רק להביא שגם פלוני ראה ואעפ"כ כתב?
בברכה רבה
שלום וברכה,
כעת אני רואה את הנידון, ואני לא מבין על מה הויכוח,
אבל לפני כן אעמיד על האמת במה שכתוב כאן:
ולא ידעתי על מה לא עניתי שם, שהנה הדברים במלואם:
ובעיקר הנידון מה בדיוק הויכוח,
האם מישהו מתווכח שבמציאות החמאת בוטנים היא רק מריחה של חיפוי דק מן הדק ע"ג התירס המנופח?
אם כן, אין מה להתווכח, פשוט שילכו למפעל ויראו, החכמים שהעלו אדמה הלכו למפעל וראו, הרב שלזינגר הבין בטעות שמדובר שנהפך לגוש אחד ולא ניכר, וזה אינו, כפי שהשבתי בהערה. (נכון ש"יתכן" שהרוב חמאת בוטנים כמו שכתוב באריזה, (אף שאינו מוכרח כנודע), אבל זה לא משנה את המציאות שהנפח של התירס המנופח קודם החיפוי הוא ממש כמעט כמו הבמבה לאחר החיפוי, והחיפוי לא מוסיף אלא טיחה בעלמא כמו פחות ממילימטר של טיחה, אלא שחמאת בוטנים בטבעה דחוסה וכבדה, ואילו התירס המנופח בטבעו מנופח והאורירי, ולכן היחס שלהם באחוזים אינו משקף את היחס שלהם ההלכתי.
א. מי שיש לו על דברים אלו דחיה, אשמח לשמוע, (יתכן שדיברו בזה קודם פשוט הדברים לעיל ארוכים ואיני מוצא בין ימיני לשמאלי וגם הזמן לצערי אינו מאפשר לחפש בין הדברים...)
ואם מצד שהתירס אינו ניכר, ראשית יש להתווכח בזה וכאמור בתשובתי לרב שלזינגר שצירפתי,
ב. אבל לו יהי כן שאינו ניכר, מה נעשה עם וורדים הכתושים ומעורבים בדבש ומבושלים שכותב התרוה"ד לבאר בדעת רש"י גופיה שברכתם עליהם כיון שזהו עיקר מטרתם, מה נעשה עם טענה זו? מישהו השיב על זה?
אמנם בהלכה ברורה התייחס לזה, אבל האם השיב על זה? האם מישהו הבין בדבריו מה התשובה על טענה זו? (עי' בקובץ המצורף עמ' 4 ד"ה ודוחה זאת)
גם אשמח אם מישהו יסביר לי את התשובה לטענה מסוכר (לפי מה שטענתי במצורף, שם ד"ה וקשה על זה)
ג. גם אשמח שמישהו יסביר לי את התשובה לטענה מדברי רש"י שהזכרתי שם, שמחלק בין קמח שעורים לשמן זית, (וע"פ חילוק זה למד הטור לענין הסוכר), מה ישיבו על המתבאר ברש"י זה, שאם עיקר הפרי לכך נטעוהו, אז כיון ש"בשינויו" בא לכלל דרך אכילתו, הלכך פרי הוא, ע"ש.
כל הדיונים לעיל אני רואה רק שמביאים שגם פלוני וגם אלמוני כתב וכו' וכו', אבל יתכן שהם ראו מחלוקת וליקטו את הצדדים והכריעו בסוג של פשרה, אבל היכן דנו גראוי לגופן של טענות הללו, לכן בואו נדון לגופו של ענין, האם יש תשובות ענייניות לג' הנידונים שציינתי? או רק להביא שגם פלוני ראה ואעפ"כ כתב?
בברכה רבה
#112
ד
דעת תורה
כבר כתבתי לעיל שאיני מתוכח עם המפעל, וגם אם תאמרו לי שהמפעל כותב כן מפני ש... לא אאמין כלל, ולכן מבחינתי אם זה הנידון אז אפשר לגמור כאן.
כל מה שאנו דנים זה לפי הצהרת המפעל שהבוטנים הם 54 אחוז. וגם החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים' ולא חטיף 'תירס'.
[גם לפי מה שאנו נקטנו כדעת הנפח, זה משום שלדעתנו המדידה שלכם אינה נכונה, וגם לאחר המיעוך היטב ללא האוירים - הנפח גדול מהמשקל, אבל אינו משנה לנידוננו, כיון שאם נמעך את התירס נמצא שהנפח שלו הוא קטן מהנפח של הבוטנים.
יש לי להוסיף שלמעשה המנהג כפי שכתב הכה"ח לברך על הכל שהכל - הוא למעשה הבסיס לחילוק של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו, שהרי אין לזה מקור, אלא שהוא ראה מנהג העולם שמברכים על הלדר שהכל ולכן הוכרח לחדש חילוק זה. וא"כ מנהג העולם כפי שכתב הכה"ח הוא לברך שהכל גם בדברים שנועדו לזה מתחלה, ובודאי לי שאם היה הברכת יוסף דן לענין הבמבה היה אומר את אותו הדבר, שמנהג העולם לברך על זה שהכל מחמת הטעם שהוא כתב [ולא מחמת טעות במציאות].
וכבר הבאתי לעיל את דברי הפסקי תשובות בסוסי' ר"ד בשם האחרונים גבי שקד שמצופה ברוב סוכר שמברכים עליו העץ -
כתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו', עי"ש.
גם בבמבה הכונה היא לאכול את החטיף שנקרא במבה שהוא מורכב מבוטנים ותירס, ואין שום הכרח שהחמאת בוטנים 'טפילה' ובאה 'רק' להטעים את התירס, אלא 'שניהם יחד' יוצרים את הממתק שנקרא 'במבה', וכיון שהבוטנים הם הרוב, ועפ"י כללו של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו הוא שהכל, א"כ כ"ש בבמבה.
גם הרב אופיר מלכה בספרו האריך בזה ליישב את הראיה מתה"ד
עוד טענה ראיתי שהעלו חלק מהמחברים שציינתי לעיל - מי אמר דאזלינן בתר הסוג הזה של התירס, אולי אזלינן בתר שם תירס הכללי שהוא נאכל כמו שהוא? לזה אין ראיה מדברי תה"ד שהרי בורדים ושאר בשמים אין ב' מינים מאותו סוג אלא הכל דרכו להאכל ע"י כתישה. זוהי כבר סברא בעלמא לומר שדנים כל סוג זריעה לגופה. אבל כבר אין 'ראיה' מדברי תה"ד.
גם יש לעיין בשאר המחברים שציינתי לעיל את מסקנתם, שהם האריכו בזה.
וא"כ יש כמה וכמה כיוונים שונים לומר שהברכה היא שהכל ולא האדמה.
ד
דעת תורה
איני יודע מה מסתתר מאחורי ה'יתכן' ו'כנודע'. כנראה שיש דברים סודיים שהמפעל מסתיר מאיתנו ויש לו צד בענין לכתוב שהבוטנים הם הרוב.
כבר כתבתי לעיל שאיני מתוכח עם המפעל, וגם אם תאמרו לי שהמפעל כותב כן מפני ש... לא אאמין כלל, ולכן מבחינתי אם זה הנידון אז אפשר לגמור כאן.
כל מה שאנו דנים זה לפי הצהרת המפעל שהבוטנים הם 54 אחוז. וגם החברה קוראת לזה חטיף 'בוטנים' ולא חטיף 'תירס'.
לא הבנתי, הרי אתם טענתם כל הזמן שהנפח הוא 'אויר' ועל אויר לא מברכים, ולאחר הדחיסה היטב הוא שוה למשקל, אז מה השתנה כאן. זה ש'הנפח' של התירס גדול, זה אומר שיש שם הרבה אויר, שלגבי ברכות לא מתחשבים בו, אז אחרי הכל נשאר שה'משקל' של הבוטנים הוא יותר מ'המשקל' של התירס, וכפי שהחברה מצהירה וכנ"ל. ולמה אינו משקף את היחס 'ההלכתי', הרי ההלכה היא לפי משקל?
[גם לפי מה שאנו נקטנו כדעת הנפח, זה משום שלדעתנו המדידה שלכם אינה נכונה, וגם לאחר המיעוך היטב ללא האוירים - הנפח גדול מהמשקל, אבל אינו משנה לנידוננו, כיון שאם נמעך את התירס נמצא שהנפח שלו הוא קטן מהנפח של הבוטנים.
בספר תורת הקדמונים השיב על טענה זו [לא מיירי שם בברכת הבמבה אלא בצורה כללית]
יש לי להוסיף שלמעשה המנהג כפי שכתב הכה"ח לברך על הכל שהכל - הוא למעשה הבסיס לחילוק של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו, שהרי אין לזה מקור, אלא שהוא ראה מנהג העולם שמברכים על הלדר שהכל ולכן הוכרח לחדש חילוק זה. וא"כ מנהג העולם כפי שכתב הכה"ח הוא לברך שהכל גם בדברים שנועדו לזה מתחלה, ובודאי לי שאם היה הברכת יוסף דן לענין הבמבה היה אומר את אותו הדבר, שמנהג העולם לברך על זה שהכל מחמת הטעם שהוא כתב [ולא מחמת טעות במציאות].
וכבר הבאתי לעיל את דברי הפסקי תשובות בסוסי' ר"ד בשם האחרונים גבי שקד שמצופה ברוב סוכר שמברכים עליו העץ -
כתבו אחרוני זמננו שאין ללמוד מכאן לענין מה שמצוי אצלנו אותם שקדים ואגוזים (למיניהן) וצימוקים המחופים בשכבת שוקולד עבה או בשאר מיני מתיקה, שאין כל ספק שהכוונה העיקרית גם על השוקולד וכדו' ויש לברך 'שהכל נהיה בדברו', עי"ש.
גם בבמבה הכונה היא לאכול את החטיף שנקרא במבה שהוא מורכב מבוטנים ותירס, ואין שום הכרח שהחמאת בוטנים 'טפילה' ובאה 'רק' להטעים את התירס, אלא 'שניהם יחד' יוצרים את הממתק שנקרא 'במבה', וכיון שהבוטנים הם הרוב, ועפ"י כללו של הברכת יוסף שהשתנה שמו וצורתו וטעמו הוא שהכל, א"כ כ"ש בבמבה.
גם הרב אופיר מלכה בספרו האריך בזה ליישב את הראיה מתה"ד
עוד טענה ראיתי שהעלו חלק מהמחברים שציינתי לעיל - מי אמר דאזלינן בתר הסוג הזה של התירס, אולי אזלינן בתר שם תירס הכללי שהוא נאכל כמו שהוא? לזה אין ראיה מדברי תה"ד שהרי בורדים ושאר בשמים אין ב' מינים מאותו סוג אלא הכל דרכו להאכל ע"י כתישה. זוהי כבר סברא בעלמא לומר שדנים כל סוג זריעה לגופה. אבל כבר אין 'ראיה' מדברי תה"ד.
גם יש לעיין בשאר המחברים שציינתי לעיל את מסקנתם, שהם האריכו בזה.
וא"כ יש כמה וכמה כיוונים שונים לומר שהברכה היא שהכל ולא האדמה.
#115
יוסף דהן
יוסף דהן
#116
אושרי רביב
אושרי רביב
#117
ה
הרב שמעון ללוש
ה
הרב שמעון ללוש
ב"ה
מרקחת שכתבו הפוסקים שם זה לא אגוז מרוקח שממשו קיים במחילת כבודו, אלא מדובר בוורדים חבושים או עשבים "כתושים ביותר עד שאין צורתן ניכרת", כלשון וכהדגשת הטור והב"י בסי' רד, (ועוד קודם לכן ביאר כן בב"י בסי' רב-רג).
ומבואר שם שהם עברו את כל התהליך של בישול (מה שהחמאת בוטנים לא עבר עם התירס), שינוי מראה עד שאינו ניכר (וכאן התירס המנופח ניכר כששוברים את הבמבה), ושינוי טעם שמרגיש דבר מחוי מתוק ולא כפי טעמו המקורי של הפרי (ובתירס טעמו עליו רק משולב סביבו בטעם החמאת בוטנים), ושינוי השם שכבר נקרא מורבא או מרקחת, וכמבואר כ"ז שם בפוסקים.
כך שהחילוק שכבודו כתב שיש בין החמאת בוטנים שבתירס לדבש שבמרקחת אהמחי"ר אינו נכון במקורות.
מי שלא יודע ולא מתעניין ממה עשוי המוצר, אינו מהווה שיקול דעת מה עיקר ומה טפל בזה המוצר, כי אין לו מושג מה קורא שם, ולמטונך אדם שלא התעניין מעולם ממה עשוי קורוסון, ויאכל את הקורוסונים שאין בהם מילוי ולא טעם אבל יש עליהם רטיבות כמו מים מתוקים שמטבלים אותם בהם, והוא יודע שזה מים עם סוכר, האם יברך שהכל כי זה מבחינתו מה שגורם לו לאכול את הקורוסון? כי מבחינתו הקורוסון בלי זה יבש היה כעץ! אלא מאי אמרת, כשאנו באים לקבוע את ברכתו מבררים את מרכיביו, וכן את אופן עשייתו, ומידיעת אופן ההכנה מתקבלת ההגדרה מהו עיקר המוצר ומהו הטפל שבו, מה שלמראית העין של מי שאינו יודע כלל ממרכיביו, לעולם לא יכול להיות ידיעה מכל זה. והרי זוהי עצמה המחלוקת בין הטור וחביריו האם הפרי הוא עיקר, כיון ש"את הפרי מרככים", אז הדבש משמש לפרי, או שהדבש עיקר כיון ש"עיקר הכוונה באכילתו הוא בשביל המתיקה", ע"ש. אבל בין למר ובין למר לא מסתכלים על מי שלא יודע מרכיביו ואופן הכנתו, אלא אחר שיודעים מרכיביו ואופן הכנתו והמטרה שבסיבתה אוכלים אותו, דנים לפי מרכיביו מה ראוי להיות מוגדר עיקר, האם הגורם למטרה שבסיבתה אוכלים אותו, או הגורם המהווה בסיס מצד הכנתו. ודו"ק.
והרי לך לשון מרן הב"י שם בביאור שיטת הרמב"ם וחביריו של הטור שנפסקו להלכה, שמפרש להדיא שמסתכלים על "אופן ההכנה":
ור"ל שכשאתה מניח רוטב או מים או דברי טיבול וטעם, ונותן לתוכו את המאכל שאותו אתה רוצה לטבל לרקח או לבשל, זה מבטא מי מכשיר ומי ניכשר, מי טפל ומי עיקר, (אלא כתב כן בלשון אפשר, כלפי הגדר שמשער מעצמו שתולה הדבר בזה "שהם ניתנים לתוכו", וזה מדאי דק, לכן רק אפשר שהוא כך). ורואים עכ"פ שמרכיבי המוצר ואופן הכנתו הם אלו שמבטאים את העיקר והטפל במוצר ותול"מ.
עכ"פ לגוף הביאורים שכבודו תמצת משם,
א. אם כוונת כבודו שלפי המשנ"ב לא כולם מסכימים עם תרוה"ד, אדרבא, במשנ"ב סי' רג ס"ק יב פוסק את תרוה"ד באופן גורף, ומבאר להדיא בשעה"צ (ס"ק יט) שאינו דומה למ"ש בעצמו בסי' רד ס"ק כב, נמצא שלמשנ"ב בודאי מברך על במבה אדמה.
ואם כוונת כבודו שחולקים על המשנ"ב מה שהבין בתרוה"ד, אשמח לדעת מיהם החולקים, שהרי עד המשנ"ב לא מצאנו מי שיפרש אחרת את התרוה"ד, וגם המעיין בתרוה"ד יראה שזה מוכרח בכוונתו ואין כאן מקום לפירושים וכוונות, ואם רוצים לעשות חילוקים לא שערום אליהם הראיה, ונוחה סתימתן של ראשונים וכל גדולי האחרונים בזה.
ומה שהביא מהכה"ח בזה ונראה שכוונתו לסי' רג אות כז, דבריו בודאי שלא כהכרעת מרן היבי"א זצ"ל בחלק ז סי' כט שפירש שיחתו אפילו טחונים במקסר וכו'. ושם איירי אפילו באין דרכן העיקרי בכך, כ"ש בדרכן העיקרי בכך, וכבר האריך מרן זצ"ל בכל הנידון שם באר'ש טובה ורחבה.
ודברי הכה"ח עצמם כפי מה שאנכי הקטן רואה אין להם מקור זולת מה שציין בעצמו שהם נסמכים על מה שכתב להלן בסי' רד אות נד, ולכאורה שם בסי' רד אות נד כל מה שהביא מהפוסקים הוא על דבר שאין עיקרו לכך, ומה ראיה היא לדברי הש"ע בסי' רג ס"ז דאיירי בדבר שדרכו בכך, ובפרט שבדברי התרוה"ד אי אפשר לפרש אחרת, שהרי להדיא דייק מרש"י דמרוסק לגמרי איבד צורתו ושהכל, ואח"כ הקשה מרש"י על בשמים כתושים ביותר מדוע כברכתן, ותירץ שהם שונים שעיקרן לכך, וגם על החומרא שיוצא מדבריו לפירות שאין עיקרן לכך, שאם הם מרוסקים לגמרי ברכתם שהכל לפי רש"י, גם על זה פקפק אח"כ שהוא מסתפק אם להיסתמך על כאלו חילוקים, כי יתכן שדברי רש"י כפשוטן בין בבשמים ובין בתמרים, ואפילו מרוסקים לגמרי. עי' עליו.
ב. חילוק הברכת יוסף שהביא מרן זצ"ל ביבי"א (ח"ז סי' כט סוף אות יד) אינו נגד מרן, אלא אליבא דמרן, ואינו בפירות שעיקרן לכך ולכן שייך לאומרו אליבא דמרן, דאילו בעיקרן לכך מרן מפורש בסי' רג ס"ז שמברך כברכתו.
ולא ידעתי מהם פירושיו הנוספים של הרב מלכא בדברי התרוה"ד ומנין הוציאם, הרי בתרוה"ד הדברים ברורים, ועוד על מי נסמך, ונוחה סתימתן של ראשונים ש"ע וגדולי האחרונים מחילוקים ללא מקור שנעשה מעצמנו,
ועוד מה נענה על דברי רש"י לגבי שמן זית ש"בשינויו" כלומר אע"ג "דאשתני", בא לכלל דרך אכילתו, "שעיקר הפרי לכך נטעוהו" הלכך "פרי" הוא, כלומר "במלתיה קאי", עי' עליו.
וממנו ומן היין הוציא הטור את דינו בענין הסוכר, עי' עליו. והרי השמן וכן היין, השתנה מראיתן לחלוטין, שמן, טעמן, ואפילו יין מבושל, ומעורב בשליש דבש ושליש פלפלין (קונדיטון) ברכתו הגפן ועושה עליו ארבע כוסות הכוללים קידוש, ועל כרחך שאין מי שיכול לחלוק בזה.
ג. דבר ראשון מבחינה עובדתית, את זה יכול לומר רק מי שלא עוסק בחקלאות ולא ראה את זני התירס ביחס לזן זה, כל מי שעוסק בזה מסביר שכמעט אין לזה קשר לתירס זולת השם, שמבחינת המבנה והצבע הוא הכי קרוב לתירס, אבל זה משהו אחר לגמרי.
דבר שני מנין לנו חילוקים שכאלו לילך לפי המין הכללי, וכי תפוחי אדמה חיים נברך עליהם שהכל מפני שתפוחי עץ נאכלים כמות שהם חיים, או להיפך נברך על תפוחי עץ שהכל מפני שתפוחי אדמה אינם נאכלים כמות שהן חיים?! ואפילו על אגוז עצמו כתבו הראשונים ומרן הש"ע לחלק בין כשהוא בתחילת גידולו שברכתו העץ ומבושל שהכל, לבין בסוף גידולו שהתקשה שאז רק בבישולו וריקוחו מברך העץ, וזה אפילו באותו זן לא רק באותו המין, ואתה דע לך.
אין ענין לחפש חילוקים בלי שרבותינו עשו חילוקים ואנחנו לומדים אותם, אם יש סיבה לבקש חילוק, כגון שיש קושיא או חוסר הבנה ומנסים ליישב ע"י חילוק, מה טוב, כמו שעשה התרוה"ד בדעת רש"י, וגם ע"ז גמגם אח"כ ורצה לבטל דיוקו מרש"י בדין התמרים מחמת כן. אבל סתם לומר על דברים ברורים והגיוניים ומוצקים שיתכן שיש עוד לחלק, בלא מקור ובלא סיבה, הא למה לך. ועכ"פ בודאי שאומר חילוקים כאלו עליו הראיה, והוא המחדש הגדול, אבל ההוראה הפשוטה אינה חידוש אלא פשוטן של דברים.
ובעיקר הדבר לדידן בני מורשת מרן זצ"ל,
הרי מרן הש"ע פסק את תרוה"ד וכן מרן הרב עובדיה וכל יתר הפוסקים, אין מי שחולק, גם הרב הלכה ברורה פוסק את התרוה"ד והש"ע, ועוד שהקשה על עצמו משם (אלא שלא ידעתי מה תירץ כפי שהבאתי לעיל).
ותדע לך שכן הוא דעת מרן זצ"ל, במקור הדין שהוא ביבי"א ח"ז (סי' כט), בסוף אות יד כתב לברך על הלדר שהכל עפ"ד הרב ברכת יוסף ידיד, ושם לא כתב שהוא נגד מרן, אלא להיפך שיתכן שכן הוא גם אליבא דמרן, הא לאו הכי לא היה פוסק אחרת, וכן מבואר שבמילואים לסוף הסימן הוסיף שכן הוא לענין הפלאפל שיהיה דינו כמו הלדר, כי אפשר שכן הוא דעת מרן הש"ע, ואעפ"כ כתב בצורה ברורה במסקנת ההלכה שעל "מרקחות חבושים ושאר פירות אפילו הם כתושים ביותר ע"י מקסר ונמחית צורתם צריך לברך העץ כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו", ע"כ. ולא אמר שבזה יש מנהג נגד מרן.
וכ"ז אפילו במרקחות שהזכיר, שאינם זן שמיועד רק למרקחות, כ"ש בענין המרקחת של וורדים שכתב התרוה"ד ופסקו בש"ע, שמיועד בעיקר לזה, "שבשינויו בא לכלל דרך אכילתו, שעיקר הפרי לכך נטעוהו, הלכך פרי הוא", כלשון "רש"י" (שבריסוק מוחלט סובר שהכל בדרך כלל), והם בעצם דברי התרוה"ד שחידש בדעת רש"י שהוא מחמיר כהרמב"ם, אז איך אפשר להגיד שגם בזה המנהג שלא כמותו.
הארכתי מדאי כי חששתי שלא אהיה מובן, בשגם יש כאן טענות נוספות ורבות למתבונן, וראיות חזקות כראי מוצק לענ"ד,
ולכן אבקש מהמעיר עליהם להתבונן יפה לפני שמעיר כי הזמן יקר לנו מאד ולוחץ עלינו ביותר בעניינים חשובים התלויים בזמן מוגבל...
בברכה רבה
מרקחת שכתבו הפוסקים שם זה לא אגוז מרוקח שממשו קיים במחילת כבודו, אלא מדובר בוורדים חבושים או עשבים "כתושים ביותר עד שאין צורתן ניכרת", כלשון וכהדגשת הטור והב"י בסי' רד, (ועוד קודם לכן ביאר כן בב"י בסי' רב-רג).
ומבואר שם שהם עברו את כל התהליך של בישול (מה שהחמאת בוטנים לא עבר עם התירס), שינוי מראה עד שאינו ניכר (וכאן התירס המנופח ניכר כששוברים את הבמבה), ושינוי טעם שמרגיש דבר מחוי מתוק ולא כפי טעמו המקורי של הפרי (ובתירס טעמו עליו רק משולב סביבו בטעם החמאת בוטנים), ושינוי השם שכבר נקרא מורבא או מרקחת, וכמבואר כ"ז שם בפוסקים.
כך שהחילוק שכבודו כתב שיש בין החמאת בוטנים שבתירס לדבש שבמרקחת אהמחי"ר אינו נכון במקורות.
מי שלא יודע ולא מתעניין ממה עשוי המוצר, אינו מהווה שיקול דעת מה עיקר ומה טפל בזה המוצר, כי אין לו מושג מה קורא שם, ולמטונך אדם שלא התעניין מעולם ממה עשוי קורוסון, ויאכל את הקורוסונים שאין בהם מילוי ולא טעם אבל יש עליהם רטיבות כמו מים מתוקים שמטבלים אותם בהם, והוא יודע שזה מים עם סוכר, האם יברך שהכל כי זה מבחינתו מה שגורם לו לאכול את הקורוסון? כי מבחינתו הקורוסון בלי זה יבש היה כעץ! אלא מאי אמרת, כשאנו באים לקבוע את ברכתו מבררים את מרכיביו, וכן את אופן עשייתו, ומידיעת אופן ההכנה מתקבלת ההגדרה מהו עיקר המוצר ומהו הטפל שבו, מה שלמראית העין של מי שאינו יודע כלל ממרכיביו, לעולם לא יכול להיות ידיעה מכל זה. והרי זוהי עצמה המחלוקת בין הטור וחביריו האם הפרי הוא עיקר, כיון ש"את הפרי מרככים", אז הדבש משמש לפרי, או שהדבש עיקר כיון ש"עיקר הכוונה באכילתו הוא בשביל המתיקה", ע"ש. אבל בין למר ובין למר לא מסתכלים על מי שלא יודע מרכיביו ואופן הכנתו, אלא אחר שיודעים מרכיביו ואופן הכנתו והמטרה שבסיבתה אוכלים אותו, דנים לפי מרכיביו מה ראוי להיות מוגדר עיקר, האם הגורם למטרה שבסיבתה אוכלים אותו, או הגורם המהווה בסיס מצד הכנתו. ודו"ק.
והרי לך לשון מרן הב"י שם בביאור שיטת הרמב"ם וחביריו של הטור שנפסקו להלכה, שמפרש להדיא שמסתכלים על "אופן ההכנה":
ור"ל שכשאתה מניח רוטב או מים או דברי טיבול וטעם, ונותן לתוכו את המאכל שאותו אתה רוצה לטבל לרקח או לבשל, זה מבטא מי מכשיר ומי ניכשר, מי טפל ומי עיקר, (אלא כתב כן בלשון אפשר, כלפי הגדר שמשער מעצמו שתולה הדבר בזה "שהם ניתנים לתוכו", וזה מדאי דק, לכן רק אפשר שהוא כך). ורואים עכ"פ שמרכיבי המוצר ואופן הכנתו הם אלו שמבטאים את העיקר והטפל במוצר ותול"מ.
משום מה אצלי לא נפתחים המקורות ששלחת אליהם,
עכ"פ לגוף הביאורים שכבודו תמצת משם,
א. אם כוונת כבודו שלפי המשנ"ב לא כולם מסכימים עם תרוה"ד, אדרבא, במשנ"ב סי' רג ס"ק יב פוסק את תרוה"ד באופן גורף, ומבאר להדיא בשעה"צ (ס"ק יט) שאינו דומה למ"ש בעצמו בסי' רד ס"ק כב, נמצא שלמשנ"ב בודאי מברך על במבה אדמה.
ואם כוונת כבודו שחולקים על המשנ"ב מה שהבין בתרוה"ד, אשמח לדעת מיהם החולקים, שהרי עד המשנ"ב לא מצאנו מי שיפרש אחרת את התרוה"ד, וגם המעיין בתרוה"ד יראה שזה מוכרח בכוונתו ואין כאן מקום לפירושים וכוונות, ואם רוצים לעשות חילוקים לא שערום אליהם הראיה, ונוחה סתימתן של ראשונים וכל גדולי האחרונים בזה.
ומה שהביא מהכה"ח בזה ונראה שכוונתו לסי' רג אות כז, דבריו בודאי שלא כהכרעת מרן היבי"א זצ"ל בחלק ז סי' כט שפירש שיחתו אפילו טחונים במקסר וכו'. ושם איירי אפילו באין דרכן העיקרי בכך, כ"ש בדרכן העיקרי בכך, וכבר האריך מרן זצ"ל בכל הנידון שם באר'ש טובה ורחבה.
ודברי הכה"ח עצמם כפי מה שאנכי הקטן רואה אין להם מקור זולת מה שציין בעצמו שהם נסמכים על מה שכתב להלן בסי' רד אות נד, ולכאורה שם בסי' רד אות נד כל מה שהביא מהפוסקים הוא על דבר שאין עיקרו לכך, ומה ראיה היא לדברי הש"ע בסי' רג ס"ז דאיירי בדבר שדרכו בכך, ובפרט שבדברי התרוה"ד אי אפשר לפרש אחרת, שהרי להדיא דייק מרש"י דמרוסק לגמרי איבד צורתו ושהכל, ואח"כ הקשה מרש"י על בשמים כתושים ביותר מדוע כברכתן, ותירץ שהם שונים שעיקרן לכך, וגם על החומרא שיוצא מדבריו לפירות שאין עיקרן לכך, שאם הם מרוסקים לגמרי ברכתם שהכל לפי רש"י, גם על זה פקפק אח"כ שהוא מסתפק אם להיסתמך על כאלו חילוקים, כי יתכן שדברי רש"י כפשוטן בין בבשמים ובין בתמרים, ואפילו מרוסקים לגמרי. עי' עליו.
ב. חילוק הברכת יוסף שהביא מרן זצ"ל ביבי"א (ח"ז סי' כט סוף אות יד) אינו נגד מרן, אלא אליבא דמרן, ואינו בפירות שעיקרן לכך ולכן שייך לאומרו אליבא דמרן, דאילו בעיקרן לכך מרן מפורש בסי' רג ס"ז שמברך כברכתו.
ולא ידעתי מהם פירושיו הנוספים של הרב מלכא בדברי התרוה"ד ומנין הוציאם, הרי בתרוה"ד הדברים ברורים, ועוד על מי נסמך, ונוחה סתימתן של ראשונים ש"ע וגדולי האחרונים מחילוקים ללא מקור שנעשה מעצמנו,
ועוד מה נענה על דברי רש"י לגבי שמן זית ש"בשינויו" כלומר אע"ג "דאשתני", בא לכלל דרך אכילתו, "שעיקר הפרי לכך נטעוהו" הלכך "פרי" הוא, כלומר "במלתיה קאי", עי' עליו.
וממנו ומן היין הוציא הטור את דינו בענין הסוכר, עי' עליו. והרי השמן וכן היין, השתנה מראיתן לחלוטין, שמן, טעמן, ואפילו יין מבושל, ומעורב בשליש דבש ושליש פלפלין (קונדיטון) ברכתו הגפן ועושה עליו ארבע כוסות הכוללים קידוש, ועל כרחך שאין מי שיכול לחלוק בזה.
ג. דבר ראשון מבחינה עובדתית, את זה יכול לומר רק מי שלא עוסק בחקלאות ולא ראה את זני התירס ביחס לזן זה, כל מי שעוסק בזה מסביר שכמעט אין לזה קשר לתירס זולת השם, שמבחינת המבנה והצבע הוא הכי קרוב לתירס, אבל זה משהו אחר לגמרי.
דבר שני מנין לנו חילוקים שכאלו לילך לפי המין הכללי, וכי תפוחי אדמה חיים נברך עליהם שהכל מפני שתפוחי עץ נאכלים כמות שהם חיים, או להיפך נברך על תפוחי עץ שהכל מפני שתפוחי אדמה אינם נאכלים כמות שהן חיים?! ואפילו על אגוז עצמו כתבו הראשונים ומרן הש"ע לחלק בין כשהוא בתחילת גידולו שברכתו העץ ומבושל שהכל, לבין בסוף גידולו שהתקשה שאז רק בבישולו וריקוחו מברך העץ, וזה אפילו באותו זן לא רק באותו המין, ואתה דע לך.
אין ענין לחפש חילוקים בלי שרבותינו עשו חילוקים ואנחנו לומדים אותם, אם יש סיבה לבקש חילוק, כגון שיש קושיא או חוסר הבנה ומנסים ליישב ע"י חילוק, מה טוב, כמו שעשה התרוה"ד בדעת רש"י, וגם ע"ז גמגם אח"כ ורצה לבטל דיוקו מרש"י בדין התמרים מחמת כן. אבל סתם לומר על דברים ברורים והגיוניים ומוצקים שיתכן שיש עוד לחלק, בלא מקור ובלא סיבה, הא למה לך. ועכ"פ בודאי שאומר חילוקים כאלו עליו הראיה, והוא המחדש הגדול, אבל ההוראה הפשוטה אינה חידוש אלא פשוטן של דברים.
ובעיקר הדבר לדידן בני מורשת מרן זצ"ל,
הרי מרן הש"ע פסק את תרוה"ד וכן מרן הרב עובדיה וכל יתר הפוסקים, אין מי שחולק, גם הרב הלכה ברורה פוסק את התרוה"ד והש"ע, ועוד שהקשה על עצמו משם (אלא שלא ידעתי מה תירץ כפי שהבאתי לעיל).
ותדע לך שכן הוא דעת מרן זצ"ל, במקור הדין שהוא ביבי"א ח"ז (סי' כט), בסוף אות יד כתב לברך על הלדר שהכל עפ"ד הרב ברכת יוסף ידיד, ושם לא כתב שהוא נגד מרן, אלא להיפך שיתכן שכן הוא גם אליבא דמרן, הא לאו הכי לא היה פוסק אחרת, וכן מבואר שבמילואים לסוף הסימן הוסיף שכן הוא לענין הפלאפל שיהיה דינו כמו הלדר, כי אפשר שכן הוא דעת מרן הש"ע, ואעפ"כ כתב בצורה ברורה במסקנת ההלכה שעל "מרקחות חבושים ושאר פירות אפילו הם כתושים ביותר ע"י מקסר ונמחית צורתם צריך לברך העץ כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו", ע"כ. ולא אמר שבזה יש מנהג נגד מרן.
וכ"ז אפילו במרקחות שהזכיר, שאינם זן שמיועד רק למרקחות, כ"ש בענין המרקחת של וורדים שכתב התרוה"ד ופסקו בש"ע, שמיועד בעיקר לזה, "שבשינויו בא לכלל דרך אכילתו, שעיקר הפרי לכך נטעוהו, הלכך פרי הוא", כלשון "רש"י" (שבריסוק מוחלט סובר שהכל בדרך כלל), והם בעצם דברי התרוה"ד שחידש בדעת רש"י שהוא מחמיר כהרמב"ם, אז איך אפשר להגיד שגם בזה המנהג שלא כמותו.
הארכתי מדאי כי חששתי שלא אהיה מובן, בשגם יש כאן טענות נוספות ורבות למתבונן, וראיות חזקות כראי מוצק לענ"ד,
ולכן אבקש מהמעיר עליהם להתבונן יפה לפני שמעיר כי הזמן יקר לנו מאד ולוחץ עלינו ביותר בעניינים חשובים התלויים בזמן מוגבל...
בברכה רבה
#123
אריאל יוסף
אריאל יוסף
#127
אושרי רביב
אושרי רביב
#134
יוסף דהן
לדעת הרשלצ הלכה זו היא הברורה ביותר לברך האדמה (עי' שורה אחרונה במכתב המצורף)
עד כדי כך שאף אם ברכתי על דבר אחד שהכל ואחר כך הגיע לי במבה יש לברך שוב אדמה כי אין זה ספק
כמו שכתב לי הרשלצ במכתב והובא בשו''ת שלי יד בתשובה
ואין כאן לכ''ע ברכה לבטלה אז לא שייך סב''ל
וממילא המדקדק במצוות יבחר דוקא לברך האדמה.
וגם אם היה סב''ל אין אומרים זאת נגד רבו גדול הדור כמו שכ' בילקו''י בכמה דוכתי
ולכן אחר שהסכים הרשלצ בכתב ידו לדעת בנו הרב יצחק
כן יש לבני ספרד ואשכנז לנהוג
וכן שהסכים עמו הגריש'א
וכן הרב יעקב יוסף
וכן מעיקר הדין הוא לנאמן
יוסף דהן
לדעת הרשלצ הלכה זו היא הברורה ביותר לברך האדמה (עי' שורה אחרונה במכתב המצורף)
עד כדי כך שאף אם ברכתי על דבר אחד שהכל ואחר כך הגיע לי במבה יש לברך שוב אדמה כי אין זה ספק
כמו שכתב לי הרשלצ במכתב והובא בשו''ת שלי יד בתשובה
ואין כאן לכ''ע ברכה לבטלה אז לא שייך סב''ל
וממילא המדקדק במצוות יבחר דוקא לברך האדמה.
וגם אם היה סב''ל אין אומרים זאת נגד רבו גדול הדור כמו שכ' בילקו''י בכמה דוכתי
ולכן אחר שהסכים הרשלצ בכתב ידו לדעת בנו הרב יצחק
כן יש לבני ספרד ואשכנז לנהוג
וכן שהסכים עמו הגריש'א
וכן הרב יעקב יוסף
וכן מעיקר הדין הוא לנאמן
#136
יוסף דהן
יוסף דהן
#137
יוסף דהן
יוסף דהן
#138
יוסף דהן
יוסף דהן
#143
יוסף דהן
יוסף דהן
והרב חיים רבי הנהגות שאלה יפה עמ' 160) כתב מעניין מאד ומדבריו יש ללמוד שהעיקר לא לעשות מחלוקת כאשר רואים מישהו במשפ' או בחברים מברך לא כמונו.
אם תרצה עי'בקובץ המצורף שהרחיב בזה עמ' סב
הרשלצ מתרה כמה פעמים שלא לסמוך על שמועות ובודאי לא יחלוק בהדיא על אביו ואולי הכוונה שמי שרוצה לחשוש יכול אך לא צריך.
אם תרצה עי'בקובץ המצורף שהרחיב בזה עמ' סב
#145
יוסף דהן
יוסף דהן
#147
יוסף דהן
יוסף דהן
#149
אריאל יוסף
אריאל יוסף
#156
אושרי רביב
אושרי רביב
#158
אושרי רביב
אושרי רביב
#159
יוסף דהן
יוסף דהן
#162
יוסף דהן
יוסף דהן
#164
יוסף דהן
יוסף דהן
#167
יוסף דהן
יוסף דהן
#169
יוסף דהן
יוסף דהן
#170
אושרי רביב
אושרי רביב
#171
יוסף דהן
יוסף דהן
#173
מורשת מרן
מורשת מרן
