איתא בגמ' [מגילה טז:]שיעקב אבינו נענש במכירת יוסף במשך 22 שנה על כך שלא כיבד את אביו 22 שנה, שהיה בהם בבית לבן.
וצ"ע שהרי אימו שלחהו וציותו וישבת עימו ימים אחדים עד שאשלח לקרוא לך, וא"כ מאי טעמא איענוש הרי לא שלחה לקרוא לו?
וי"ל
1. כלי יקר (כח' י') תי' שהם התירו לו ללכת אבל לא לצאת אבל הוא "ויצא יעקב"-היינו שיעקב הלך משם כאילו שכח אביו ואימו. ע"כונראה ביאורו שיש בזה חיסרון בכבודם.
2. מהרש"א [מגילה טז:] הביא בשם אמרי נועם בשם הר"י מפאריש שתי' שלסוף יד' שנה שהיה יעקב בבית עבר נתקררה דעתו של עשיו ושלחה רבקה את דבורה מניקתה אחריו לבית לבן והוא שהה שם כב' שנה. *וצ"ע א"כ מה הראיה של הגמ' שגדול ת"ת יותר מכיבוד או"א מהא דלא איענוש על יד' שנה שהיה בבית עבר והרי אז עדיין היה בציווי לברוח וי"ל שראית הגמ' מזה שהיא ציותו ללכת ללבן ואילו הוא הלך לבית עבר ומ"מ לא איענש.
3. עיון יעקב תי' שאי"ז עונש אלא לפי שיעקב לא כיבד הוריו כב' שנה אע"פ שהיה אנוס מן הדין שהוא לא ישמח בכיבוד בנו יוסף.
4. טללי אורות הביא בשם הגרא"מ שך זצ"ל לבאר כעי"ז שאי"ז עונש אלא שנגזר על יעקב לאיזה טעם שיצטער בצער יוסף – ואם היה מכבד הוריו היה ניצול מצער יוסף בזכותם. *וצ"ב א"כ מה ההוכחה שגדול ת"ת יותר מכיבוד או"א, מאן לימא לן שנגזר עליו לו' שנה ועוד שלשון הגמ' נענש לא משמע כן.
5. י"ל לפי שאימו אמרה לו "וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָֽנָה: {מד} וְיָֽשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ: {מה} עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָֽׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" ולכאו' קשה דהיה לה רק לומר " וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָֽנָה עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָֽׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" ןלמה אמרה וישבת עימו ימים אחדים וכפלה לומר עד שוב [ואולי כי עיקר הענין להיות אצל לבן שישמרהו מעשיו - הוא בימים האחדים שאז כעס עשיו ביותר ולכן גם שינתה בין 'חמה' שזה כעס גדול ל'אף' שפחות עיין ב"ב ט:] ונראה שרבקה אמרה לו שב עימו ימים אחדים ואם בתוך הימים האחדים אדע ששב חרון עשיו אשלח לקרוא לך, אבל אחרי הימים האחדים [י"מ ז' שנים] תבוא מיד גם בלי שאקרא לך כי מסתמא תעבור כבר שנאתו. ואפשר שיעקב טעה בכונתה ולכך חיכה כב' שנה. [ומה שלא מיהרה רבקה לשלוח אליו את דבורה אולי לפי שחשבה שודאי יש סיבה שמתעכב]
6. בפשטות י"ל שלפי שנשתהה שנתים בדרך נענש על הכל. והטעם: א. לפי שהשטן מצא מקום לקטרג על הכל שגם מה שביטל באונס לא היה מקיים אפ' היה יכול [ומ"מ על היד' שנה לא נענש לפי שהתורה קודמת והוי ככיבד או שזכות התורה שגדולה מכיבוד הגינתו] שו"ר כעי"ז בבן יהוידע. ב.עיין מבית לוי [שינתי קצת] שכתב שככל שהזמן שהאב לא רואה את בנו ארוך כך צערו גדול יותר ולכן למרות שביטל רק שנתיים מרצונו מ"מ שנתיים אלו היו אחרי ריחוק של כב' שנה, ואי אפשר שיעקב יצטער צער זה אלא"כ יתרחק יוסף ממנו כב' שנה שאז בשנתיים האחרונות ירגיש אותו הצער. ומש"כ גדול ת"ת יותר מכיבוד או"א צ"ל דהכונה לפי שבשנים הראשונות בשהותו בבית לבן קיים מצות כיבוד או"א שציווהו ללכת ומ"מ נענש על שנים אלו ולא הגינה עליו זכות מצוה זו.
7. י"ל שאחרי יד' שנים בבית לבן נולד יוסף וכבר לא פיחד מעשיו כנראה בפס' (ל' כה') שאז רצה לחזור ופשיטא שלא היתה כונת רבקה שאם יסור טעם הפחד שלא יחזור [ומה שנתירא אח"כ מעשיו י"ל לפי שביטל מצות ישוב א"י וכיבוד או"א ו' השנים] וכיון שנשאר עוד ו' שנים נענש על הכל מהטעמים שבתי' 6.
8. אולי י"ל לפי שיצחק אבינו לא מחל על כבודו אלא רק עד שיקח אשה והוא נשתהה שם עוד ו' שנים לא היה לו להניח כבוד אביו בשביל כבוד אימו [ואם בשביל שנאת עשיו י"ל שכבר לא פיחד ממנו כי נולד יוסף וכמש"כ לעיל] ולכך כתב רבינו חננאל במגילה לפי שהניח כבוד יצחק אביו משמע ולא כבוד רבקה כי מצד רבקה לא היה צריך לחזור כי התירה לו להישאר שם עד שתקרא לו [ודלא כמש"כ בתי' הקודם] ומה שנענש על כל השנים יש לפרש כבן יהוידע או המבית לוי שהובאו בתי' 6.[אי נמי י"ל שאם לא היה רוצה יעקב את רחל והיה לוקח בת אחרת לא היה צריך להתעכב שם כלל – תי' זה כתב רבינו בחיי]
וצ"ע שהרי אימו שלחהו וציותו וישבת עימו ימים אחדים עד שאשלח לקרוא לך, וא"כ מאי טעמא איענוש הרי לא שלחה לקרוא לו?
וי"ל
1. כלי יקר (כח' י') תי' שהם התירו לו ללכת אבל לא לצאת אבל הוא "ויצא יעקב"-היינו שיעקב הלך משם כאילו שכח אביו ואימו. ע"כונראה ביאורו שיש בזה חיסרון בכבודם.
2. מהרש"א [מגילה טז:] הביא בשם אמרי נועם בשם הר"י מפאריש שתי' שלסוף יד' שנה שהיה יעקב בבית עבר נתקררה דעתו של עשיו ושלחה רבקה את דבורה מניקתה אחריו לבית לבן והוא שהה שם כב' שנה. *וצ"ע א"כ מה הראיה של הגמ' שגדול ת"ת יותר מכיבוד או"א מהא דלא איענוש על יד' שנה שהיה בבית עבר והרי אז עדיין היה בציווי לברוח וי"ל שראית הגמ' מזה שהיא ציותו ללכת ללבן ואילו הוא הלך לבית עבר ומ"מ לא איענש.
3. עיון יעקב תי' שאי"ז עונש אלא לפי שיעקב לא כיבד הוריו כב' שנה אע"פ שהיה אנוס מן הדין שהוא לא ישמח בכיבוד בנו יוסף.
4. טללי אורות הביא בשם הגרא"מ שך זצ"ל לבאר כעי"ז שאי"ז עונש אלא שנגזר על יעקב לאיזה טעם שיצטער בצער יוסף – ואם היה מכבד הוריו היה ניצול מצער יוסף בזכותם. *וצ"ב א"כ מה ההוכחה שגדול ת"ת יותר מכיבוד או"א, מאן לימא לן שנגזר עליו לו' שנה ועוד שלשון הגמ' נענש לא משמע כן.
5. י"ל לפי שאימו אמרה לו "וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָֽנָה: {מד} וְיָֽשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ: {מה} עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָֽׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" ולכאו' קשה דהיה לה רק לומר " וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָֽנָה עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָֽׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" ןלמה אמרה וישבת עימו ימים אחדים וכפלה לומר עד שוב [ואולי כי עיקר הענין להיות אצל לבן שישמרהו מעשיו - הוא בימים האחדים שאז כעס עשיו ביותר ולכן גם שינתה בין 'חמה' שזה כעס גדול ל'אף' שפחות עיין ב"ב ט:] ונראה שרבקה אמרה לו שב עימו ימים אחדים ואם בתוך הימים האחדים אדע ששב חרון עשיו אשלח לקרוא לך, אבל אחרי הימים האחדים [י"מ ז' שנים] תבוא מיד גם בלי שאקרא לך כי מסתמא תעבור כבר שנאתו. ואפשר שיעקב טעה בכונתה ולכך חיכה כב' שנה. [ומה שלא מיהרה רבקה לשלוח אליו את דבורה אולי לפי שחשבה שודאי יש סיבה שמתעכב]
6. בפשטות י"ל שלפי שנשתהה שנתים בדרך נענש על הכל. והטעם: א. לפי שהשטן מצא מקום לקטרג על הכל שגם מה שביטל באונס לא היה מקיים אפ' היה יכול [ומ"מ על היד' שנה לא נענש לפי שהתורה קודמת והוי ככיבד או שזכות התורה שגדולה מכיבוד הגינתו] שו"ר כעי"ז בבן יהוידע. ב.עיין מבית לוי [שינתי קצת] שכתב שככל שהזמן שהאב לא רואה את בנו ארוך כך צערו גדול יותר ולכן למרות שביטל רק שנתיים מרצונו מ"מ שנתיים אלו היו אחרי ריחוק של כב' שנה, ואי אפשר שיעקב יצטער צער זה אלא"כ יתרחק יוסף ממנו כב' שנה שאז בשנתיים האחרונות ירגיש אותו הצער. ומש"כ גדול ת"ת יותר מכיבוד או"א צ"ל דהכונה לפי שבשנים הראשונות בשהותו בבית לבן קיים מצות כיבוד או"א שציווהו ללכת ומ"מ נענש על שנים אלו ולא הגינה עליו זכות מצוה זו.
7. י"ל שאחרי יד' שנים בבית לבן נולד יוסף וכבר לא פיחד מעשיו כנראה בפס' (ל' כה') שאז רצה לחזור ופשיטא שלא היתה כונת רבקה שאם יסור טעם הפחד שלא יחזור [ומה שנתירא אח"כ מעשיו י"ל לפי שביטל מצות ישוב א"י וכיבוד או"א ו' השנים] וכיון שנשאר עוד ו' שנים נענש על הכל מהטעמים שבתי' 6.
8. אולי י"ל לפי שיצחק אבינו לא מחל על כבודו אלא רק עד שיקח אשה והוא נשתהה שם עוד ו' שנים לא היה לו להניח כבוד אביו בשביל כבוד אימו [ואם בשביל שנאת עשיו י"ל שכבר לא פיחד ממנו כי נולד יוסף וכמש"כ לעיל] ולכך כתב רבינו חננאל במגילה לפי שהניח כבוד יצחק אביו משמע ולא כבוד רבקה כי מצד רבקה לא היה צריך לחזור כי התירה לו להישאר שם עד שתקרא לו [ודלא כמש"כ בתי' הקודם] ומה שנענש על כל השנים יש לפרש כבן יהוידע או המבית לוי שהובאו בתי' 6.[אי נמי י"ל שאם לא היה רוצה יעקב את רחל והיה לוקח בת אחרת לא היה צריך להתעכב שם כלל – תי' זה כתב רבינו בחיי]
