מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (יד כב)
בירושלמי ערלה פ"א ה"ב למד רבי יוחנן בשם רבי ינאי מדכתיב "היוצא השדה", שאילן שנטעו בתוך הבית פטור מן המעשרות. ויש להקשות, למה צריך מיעוט לזה, הרי בלאו הכי חיוב מעשרות מן התורה הוא רק בפירות שראו פני הבית כמו שמבואר בברכות לה: בשם רבי ינאי עצמו, וראית פני הבית היא רק בכניסה דרך הפתח, אבל מה שהפירות נמצאים בבית בלי מעשה כניסה אין זה ראית פני הבית, כמבואר שם שאם הכניס דרך גגות אינו מתחייב, ובפסחים ט. מבואר שהמכניס את תבואתו במוץ שלה פטור מן המעשר, ופירש רש"י משום שכאשר הוא במוץ עדיין לא נגמרה מלאכתו למעשר, ולא יכול לחול ראית פני הבית, ואחר כך כאשר גמר מלאכתן בתוך הבית, אין זו ראית פני הבית כיון שלא נכנס דרך פתח אלא נמצא בבית מאליו. אם כן אילן שגדל בתוך הבית, לא שייך בו ראית פני הבית.
והנה יש מן הראשונים שסוברים שאם הכניסו לבית במוץ עדיין יכול לחזור ולהתחייב על ידי שיוציאנו בעודו במוץ וימרחנו בחוץ ושוב יכניס אותו לבית, ולפי"ז לא קשה מידי, דנפק"מ בגדל בבית והוציאו ומירחו בחוץ וחזר והכניסו. אמנם הרמב"ן בבבא מציעא פח: הביא בשם הרשב"ם שאין ראית פני הבית אחר ראית פני הבית, ואם ראה פני הבית בפטור שוב אינו חוזר ומתחייב לעולם. ואם כן קשה דכל הגדל בבית הרי מיד ראה פני הבית בפטור, ושוב אינו יכול לחזור ולהתחייב לעולם.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה (יד כב)
בירושלמי ערלה פ"א ה"ב למד רבי יוחנן בשם רבי ינאי מדכתיב "היוצא השדה", שאילן שנטעו בתוך הבית פטור מן המעשרות. ויש להקשות, למה צריך מיעוט לזה, הרי בלאו הכי חיוב מעשרות מן התורה הוא רק בפירות שראו פני הבית כמו שמבואר בברכות לה: בשם רבי ינאי עצמו, וראית פני הבית היא רק בכניסה דרך הפתח, אבל מה שהפירות נמצאים בבית בלי מעשה כניסה אין זה ראית פני הבית, כמבואר שם שאם הכניס דרך גגות אינו מתחייב, ובפסחים ט. מבואר שהמכניס את תבואתו במוץ שלה פטור מן המעשר, ופירש רש"י משום שכאשר הוא במוץ עדיין לא נגמרה מלאכתו למעשר, ולא יכול לחול ראית פני הבית, ואחר כך כאשר גמר מלאכתן בתוך הבית, אין זו ראית פני הבית כיון שלא נכנס דרך פתח אלא נמצא בבית מאליו. אם כן אילן שגדל בתוך הבית, לא שייך בו ראית פני הבית.
והנה יש מן הראשונים שסוברים שאם הכניסו לבית במוץ עדיין יכול לחזור ולהתחייב על ידי שיוציאנו בעודו במוץ וימרחנו בחוץ ושוב יכניס אותו לבית, ולפי"ז לא קשה מידי, דנפק"מ בגדל בבית והוציאו ומירחו בחוץ וחזר והכניסו. אמנם הרמב"ן בבבא מציעא פח: הביא בשם הרשב"ם שאין ראית פני הבית אחר ראית פני הבית, ואם ראה פני הבית בפטור שוב אינו חוזר ומתחייב לעולם. ואם כן קשה דכל הגדל בבית הרי מיד ראה פני הבית בפטור, ושוב אינו יכול לחזור ולהתחייב לעולם.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש לתרץ, דכאן אין זה נחשב ראית פני הבית בפטור, דרק היכא שראה פני הבית דרך הפתח בעודו במוץ, דהוי ראית פני הבית גמורה אלא שאינה מחייבת קודם גמר מלאכה, זה נחשב ראית פני הבית בפטור, אבל כאן שמעולם לא נכנס דרך הפתח, מה שהוא נמצא בבית אין זה נחשב ראית פני הבית בפטור, אלא אין כאן ראית פני הבית כלל.
עוד יש לתרץ לפי דעת כמה ראשונים, דהנה בבבא מציעא פח. מבואר שתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר או לבית חייבת במעשרות, דאיכא ראית פני הבית. וכתבו בשיטמ"ק שם והרמב"ן ועוד ראשונים שם, שדוקא הגדל בשדה צריך ראית פני הבית על ידי מעשה הכנסה, אבל הגדל בבית עצמו אין לך ראית פני הבית גדול מזה [וצ"ל דאינו פטור מדין "היוצא השדה", כיון שעיקרו של האילן הוא מחוץ לבית, ורק נוטה לבית]. ולפי זה לק"מ כל הקושיא הנ"ל מעיקרא, דבגדל בבית חשיב שפיר ראית פני הבית, ולולי המיעוט היה חייב. אמנם הריטב"א שם פירש דנוטה עד סמוך לבית ולא נכנס לבית עצמו, וכאשר מכניסו לבית איכא ראית פני הבית, אבל הגדל בבית עצמו פטור דאין זו ראית פני הבית, ולשיטתו קשיא הקושיא הנ"ל למה לי מיעוט לגדל בבית.
◆ ◆ ◆
ויש שרצו לתרץ הקושיא הנ"ל, דהנה יש לעיין האם היכא שאי אפשר יותר להתחייב על ידי ראית פני הבית, אם הפריש האם מועילה הפרשתו מן התורה, דהרי לכאורה הרי הוא ככל טבל קודם ראית פני הבית, שאף על פי שאינו מחויב מן התורה, מ"מ מועילה הפרשה אפילו בשבלים, וגם כאן הרי לא חל בו שום פטור, אלא שלא שייך בו ראית פני הבית לעולם, דאין ראית פני הבית לאחר ראית פני הבית, ואם כן הוי כמו בשבלים שמועילה ההפרשה. אכן יש לומר דכל מה שמועילה הפרשה בשבלים קודם גמר מלאכה וקודם ראית פני הבית, היינו דוקא בזמן שעומד להתחייב, אבל היכא שאינו יכול לבוא לידי חיוב לא מועילה ההפרשה בשבלים, ועי' מקדש דוד תרומות סי' כ"ג וחידושי רבי שמואל פסחים סי' ח' שדנו בזה.
ואם נאמר שמועילה הפרשה בשבלים גם כשאינו יכול לבוא לידי ראית פני הבית, יש לומר דנפק"מ בפטור של "היוצא השדה" שלא תחול ההפרשה כלל.
אכן יש לחלק ולומר, שגם אם מועילה הפרשה בטבל שהכניסו במוץ שלו, היינו משום שמתחילה היה ראוי לראית פני הבית, וכבר חל עליו הדין שיכולים להפריש, וממילא גם כאשר אח"כ הכניסו במוץ ושוב אינו יכול להתחייב, מכל מקום הדין הפרשה שהיה בו לא פקע, כיון שאין כאן שום מעשה הפוטר רק שאינו יכול לבוא לידי חיוב. אבל בגדל בבית אם נאמר שלא שייך בו ראית פני הבית, א"כ כבר מתחילתו אינו עומד לחיוב ולא חל עליו כלל דין הפרשה.
◆ ◆ ◆
עוד יש לומר בישוב הקושיא הנ"ל, דהנה בתורת הארץ ח"ב פרק ה' כתב דהפטור של גדל בבית אין צריך שיהיה לו דיני בית, ופטור גם בגדל בבית שאין בו ד' על ד', דאף על פי שאינו נחשב בית לכל דיני התורה, מכל מקום אין זה "שדה".
וא"כ נפקא מינה באופן זה, שהרי לענין ראית פני הבית אינו נחשב בית אלא אם כן יש בו ד' על ד' כמ"ש הרמב"ם מעשר פ"ד ה"ג, וממילא אינו פוטר מדין ראית פני הבית בפטור.
עוד יש לומר, דנפקא מינה היכא שגדל בבית ואחר כך נפל הבית קודם שתלש הפירות, שמצד "ראית פני הבית בפטור", הרי אין ראית פני הבית במחובר, עי' תוס' ב"מ פח. ד"ה בעל, ומכל מקום פטור מדין "היוצא השדה" כיון שגדל בפטור.
וכן יש לומר דמיירי בגדל בבית ונוטה חוץ לבית, שהפירות עצמם הם מחוץ לבית ואין בהם ראית פני הבית, ומכל מקום פטור מדין "היוצא השדה", כמ"ש בתורת הארץ שם דלענין "היוצא השדה" אזלינן בתר עיקר האילן.