'וזרע ברך' עמ' 14-16 על הגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון, חתן הרב מטשעבין:
באחד מימי הפסח סיפר רבינו לנכדיו את ספור "יציאת מצרים" הפרטית שלו: כיצד פלאי ההשגחה העליונה לווהו שם, בגלות סיביר הנדחת וסייעו בידו לקיים את "ליל הסדר" כהלכתו תחת נגישותו של שלטון הרשע - והרי הסיפור כפי שנרשם בשעתו ע"י אחד הנכדים:
עם התקרב חג הפסח החלה הדאגה והחרדה למלא את הלב - מה יהא?! כיצד יערכו "ליל הסדר" בגלות הנוראה הזו, תחת עיניהם הבולשות של מפקדי הרשע?! כיצד יזכו לעבור את ימי החג בהלכתם כאן בערבות סיביר?! כאשר בל פרור של חרות איננו בנמצא?!
רבינו זצ"ל עם כמה יהודים ניסו במשך מספר חודשים בכל מיני אופנים ותחבולות להבין משהו לקראת הפסח, אך בכל אשר פנו העלו חרס בידם.
באחת הפעמים התגנבו בחשאי אל תוך המטבח - בכדי לאסוף כמה תפוחי אדמה לשחד בהם את הממונה על הקמח שאהב מאד תפו"א - (היתה זו סכנת נפשות מוחשית - שכן אילו היה אי מי משגיח בהם היו נידונים בכל חומרת הדין), אולם בדיוק אז היה המטבח ריק מכל וחזרו כלעומת שבאו.
ימי החג ממשמשים ובאים ואין בידם מאום!!
אחוז חרדה לגורלו התהלך רבינו אנה ואנה - והנה עלה ברעיונו למכור את נעלי הבית אשר לו ובתמורה שיקבל ישחד את שומר המטבח שיוציא עבורו דבר מה עבור ימי החג, השומר סכום הכסף נטל אך מאום לא נתן!... במצב זה כאשר מכל עבר הוערמו מכשולים ונראה היה כאילו כל התכנית בטלה, ונגוזה מן העולם - ראה רבינו כי אין לו אלא לתלות בטחונו במי שהיכולת בידו ולצפות לישועה.
מיום ליום הפסח התקרב והמצב העיק מאד על הלב, איך יוכל רבינו לקיים את ליל הסדר לכל הפחות גם במעוט ובקמצים אבל לערוך את החג כמו יהודי?!
שם במחנה - קצת מרוחק ממקום שהותם של האסירים היה ביתן קטן בו ישב סנדלר. רבינו, כיון שנעליו נקרעו פנה אל עבר הביתן כאשר מוחו ולבו נתונים על חג הפסח המתקרב ובא אחוז מחשבות הפליט רבינו אנחה רוית כאב. הסנדלר ששמע והבחין בחוסר השלוה של רבינו שאלו על דבר האנחה, השיב רבינו הלוא ערב פסח - מצות אין, תפו"א אין... מה יהא עלינו?!
ומה חשבת שיהא?! תמה הסנדלר
אילו היה ברשותי מעט קמח הייתי יכול לאפות מעט מצות...
אם כך - ענהו הסנדלר - יש בידי לעזור לך, הלוא זקוק אני לצורך מלאכתי לכמות גדולה של קמח להכנת דבק בכדי לתקן נעליהם המקולקלות של עובדי המחנה בשלגי - סיביר, לפיכך יש לי גישה קלה יותר למטבח ולקמח וממילא אוכל להביא מעט יותר קמח מהנדרש ולמוסרו לך.
הסנדלר עמד בדבורו - והשיג הקמח המיוחל - ללא תמורת כסף.
תנור קטן היה שם בביתן שחימם את הבית מפני הקור - הציע רבינו להגעיל התנור ולאפות בו המצות, הסנדלר ברוב טובו נענה גם לבקשה זו. נטל איפוא רבינו הקומקום שהיה שם, הניחו על פני התנור והכשירו לאפית מצות מצוה. חברו של רבינו עשה עצמו כחולה וקבל אישור להשאר במחנה בשעות העבודה (רבינו עשה זאת פעמים רבות ופחד שאם הפעם יעמיד עצמו כחולה לא יאמינו לו וכל הרעיון יגנז חלילה וירד לטמיון...) הלה היה זריז ולש את הקמח בזריזות ערך ואפה המצות כדת וכדין. אלא שבאמצע האפיה נפנס לפתע "הנאטשאלניק" (מפקד ראשי של המחנה) לביתן וכיון שעיניו נפלו על התנור ועל הנאפה בו, הרים קולו בצעקות נוראות, החבר הנבוך מרוב פחד סיפר כי בהוראת רבינו עשה כל זאת. באותה העת היה רבינו בדרכו חזרה מן העבודה המפרכת, הדרך היתה חצויה ע"י שרשרת הרים, אחד מן הגויים בדרך ירידתו מן ההר התהפך עם מרכבתו ותוך כדי נפילה התפזרו הרבה תפו"א מן המרכבה. הגוי נפצע ומהר לעזוב המקום כאשר הוא משאיר מאחוריו תפו"א מפוזרים. רבינו אסף את תפו"א מסרם לגוי בבקשה שיעניק לו בתמורה מרור, ואכן הגוי הביא כמות של בצל בתמורה.
כשחזר רבינו קבל תיכף ומיד פקודה להתיצב לפני המפקד. בפחד ובחרדה נכנס רבינו אל חדר המפקד שם נתקבל בצעקות רמות: "הלוא חלש אתה, בפסח אכביד עליך עבודה מרובה אם לא תאכל חמץ תתמוטט!!!"
רבינו התחזק והשיב בשלוה: "מוכן אני לעבוד עבודה מרובה, כפי אשר יושת עלי, אולם חמץ לא אביא אל תוך פי". המפקד שהיה יהודי - נתעורר בו לפתע הנצוץ היהודי בשמעו את התשובה האיתנה וכהרף עין שינה טון דבורו ואמר: א"כ קח עוד קמח לאפית מצות ושיהיה לך חג שמח... רבינו יצא בשמחה מחדרו של המפקד וברגשי הודיה עמוקים על הניסים ועל הנפלאות שהפליא עמו אדון כל המעשים.
את ליל הסדר ערך רבינו עם עוד כמה יהודים על מעט המצות, על מרורים (שהיו שם בשפע...) ועל ד' כוסות תה ומים...
ואם לא די בזה הרי שבפסח הפחית המפקד באופן משמעותי עול העבודה מעל רבינו.
סיים רבינו ואמר:
"כך עשינו סדר ופסח בסיביר הרחוקה, תחת עול העבודה של הרוסים וברוך שהוציאנו גם שם מצרה לרווחה, במקום ובשעה שהיה נראה כי מכל הצדדים סגור ומסוגר והכל אבוד חלילה - גם שם המציא לנו פדות וישע בדרכו המופלאה..."
באחד מימי הפסח סיפר רבינו לנכדיו את ספור "יציאת מצרים" הפרטית שלו: כיצד פלאי ההשגחה העליונה לווהו שם, בגלות סיביר הנדחת וסייעו בידו לקיים את "ליל הסדר" כהלכתו תחת נגישותו של שלטון הרשע - והרי הסיפור כפי שנרשם בשעתו ע"י אחד הנכדים:
עם התקרב חג הפסח החלה הדאגה והחרדה למלא את הלב - מה יהא?! כיצד יערכו "ליל הסדר" בגלות הנוראה הזו, תחת עיניהם הבולשות של מפקדי הרשע?! כיצד יזכו לעבור את ימי החג בהלכתם כאן בערבות סיביר?! כאשר בל פרור של חרות איננו בנמצא?!
רבינו זצ"ל עם כמה יהודים ניסו במשך מספר חודשים בכל מיני אופנים ותחבולות להבין משהו לקראת הפסח, אך בכל אשר פנו העלו חרס בידם.
באחת הפעמים התגנבו בחשאי אל תוך המטבח - בכדי לאסוף כמה תפוחי אדמה לשחד בהם את הממונה על הקמח שאהב מאד תפו"א - (היתה זו סכנת נפשות מוחשית - שכן אילו היה אי מי משגיח בהם היו נידונים בכל חומרת הדין), אולם בדיוק אז היה המטבח ריק מכל וחזרו כלעומת שבאו.
ימי החג ממשמשים ובאים ואין בידם מאום!!
אחוז חרדה לגורלו התהלך רבינו אנה ואנה - והנה עלה ברעיונו למכור את נעלי הבית אשר לו ובתמורה שיקבל ישחד את שומר המטבח שיוציא עבורו דבר מה עבור ימי החג, השומר סכום הכסף נטל אך מאום לא נתן!... במצב זה כאשר מכל עבר הוערמו מכשולים ונראה היה כאילו כל התכנית בטלה, ונגוזה מן העולם - ראה רבינו כי אין לו אלא לתלות בטחונו במי שהיכולת בידו ולצפות לישועה.
מיום ליום הפסח התקרב והמצב העיק מאד על הלב, איך יוכל רבינו לקיים את ליל הסדר לכל הפחות גם במעוט ובקמצים אבל לערוך את החג כמו יהודי?!
שם במחנה - קצת מרוחק ממקום שהותם של האסירים היה ביתן קטן בו ישב סנדלר. רבינו, כיון שנעליו נקרעו פנה אל עבר הביתן כאשר מוחו ולבו נתונים על חג הפסח המתקרב ובא אחוז מחשבות הפליט רבינו אנחה רוית כאב. הסנדלר ששמע והבחין בחוסר השלוה של רבינו שאלו על דבר האנחה, השיב רבינו הלוא ערב פסח - מצות אין, תפו"א אין... מה יהא עלינו?!
ומה חשבת שיהא?! תמה הסנדלר
אילו היה ברשותי מעט קמח הייתי יכול לאפות מעט מצות...
אם כך - ענהו הסנדלר - יש בידי לעזור לך, הלוא זקוק אני לצורך מלאכתי לכמות גדולה של קמח להכנת דבק בכדי לתקן נעליהם המקולקלות של עובדי המחנה בשלגי - סיביר, לפיכך יש לי גישה קלה יותר למטבח ולקמח וממילא אוכל להביא מעט יותר קמח מהנדרש ולמוסרו לך.
הסנדלר עמד בדבורו - והשיג הקמח המיוחל - ללא תמורת כסף.
תנור קטן היה שם בביתן שחימם את הבית מפני הקור - הציע רבינו להגעיל התנור ולאפות בו המצות, הסנדלר ברוב טובו נענה גם לבקשה זו. נטל איפוא רבינו הקומקום שהיה שם, הניחו על פני התנור והכשירו לאפית מצות מצוה. חברו של רבינו עשה עצמו כחולה וקבל אישור להשאר במחנה בשעות העבודה (רבינו עשה זאת פעמים רבות ופחד שאם הפעם יעמיד עצמו כחולה לא יאמינו לו וכל הרעיון יגנז חלילה וירד לטמיון...) הלה היה זריז ולש את הקמח בזריזות ערך ואפה המצות כדת וכדין. אלא שבאמצע האפיה נפנס לפתע "הנאטשאלניק" (מפקד ראשי של המחנה) לביתן וכיון שעיניו נפלו על התנור ועל הנאפה בו, הרים קולו בצעקות נוראות, החבר הנבוך מרוב פחד סיפר כי בהוראת רבינו עשה כל זאת. באותה העת היה רבינו בדרכו חזרה מן העבודה המפרכת, הדרך היתה חצויה ע"י שרשרת הרים, אחד מן הגויים בדרך ירידתו מן ההר התהפך עם מרכבתו ותוך כדי נפילה התפזרו הרבה תפו"א מן המרכבה. הגוי נפצע ומהר לעזוב המקום כאשר הוא משאיר מאחוריו תפו"א מפוזרים. רבינו אסף את תפו"א מסרם לגוי בבקשה שיעניק לו בתמורה מרור, ואכן הגוי הביא כמות של בצל בתמורה.
כשחזר רבינו קבל תיכף ומיד פקודה להתיצב לפני המפקד. בפחד ובחרדה נכנס רבינו אל חדר המפקד שם נתקבל בצעקות רמות: "הלוא חלש אתה, בפסח אכביד עליך עבודה מרובה אם לא תאכל חמץ תתמוטט!!!"
רבינו התחזק והשיב בשלוה: "מוכן אני לעבוד עבודה מרובה, כפי אשר יושת עלי, אולם חמץ לא אביא אל תוך פי". המפקד שהיה יהודי - נתעורר בו לפתע הנצוץ היהודי בשמעו את התשובה האיתנה וכהרף עין שינה טון דבורו ואמר: א"כ קח עוד קמח לאפית מצות ושיהיה לך חג שמח... רבינו יצא בשמחה מחדרו של המפקד וברגשי הודיה עמוקים על הניסים ועל הנפלאות שהפליא עמו אדון כל המעשים.
את ליל הסדר ערך רבינו עם עוד כמה יהודים על מעט המצות, על מרורים (שהיו שם בשפע...) ועל ד' כוסות תה ומים...
ואם לא די בזה הרי שבפסח הפחית המפקד באופן משמעותי עול העבודה מעל רבינו.
סיים רבינו ואמר:
"כך עשינו סדר ופסח בסיביר הרחוקה, תחת עול העבודה של הרוסים וברוך שהוציאנו גם שם מצרה לרווחה, במקום ובשעה שהיה נראה כי מכל הצדדים סגור ומסוגר והכל אבוד חלילה - גם שם המציא לנו פדות וישע בדרכו המופלאה..."
