מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם (כב יג)
פירש רש"י, אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה. והלימוד הוא ממה שדקדק לומר "עמכם", דמשמע שדוקא עמכם לא, אבל עם שרים אחרים נכבדים כן. והקשה במושב זקנים על התורה, תימה והלא גם הקב"ה כך אמר לו, לא תלך "עמהם", והרי כוונת הקב"ה בודאי לא היתה משום ששרי מואב אינם חשובים, אם כן על כרחך שאין זה דקדוק, וגם בדברי בלעם לא נדקדק כן. וכן עמד בזה הרא"ם.
ויש ליישב דמצינו במדרש משנת רבי אליעזר פרשה י', שבאמת גם הקב"ה רצה שילך עם שרים נכבדים יותר, וז"ל המדרש "קשה היא גסות הרוח, כשהקב"ה מבקש להכשיל את הרשעים, בתחלה הוא מוסיף להן גדולה כדי שתגבה רוחן, שנאמר לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח. עד שלא השפיל את בלעם הוסיף בכבודו, שבתחלה שלח לו בלק שרים שפופין, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא תלך עמהם, כיון ששלח לו שרים רבים ונכבדים אמר לו לך עם האנשים, וכל כך למה כדי שלא יאמרו הבריות אחר שמאבדן וכי את מי אבד הקדוש ברוך הוא אלא פלוני שהיה הדיוט, לפיכך הוא מגדלן", ע"כ. מבואר דבאמת כוונת הקב"ה היתה לומר לו שלא ילך עמהם מאחר שהם שפלים, והיה זה כדי לגדלו לפני השבר, ולכן אמר לו הקב"ה לא תלך "עמהם".
אך עדיין יש להקשות, דא"כ סוף סוף מאחר שהקב"ה אמר לו כן, מה חטא וגסות הרוח יש במה שאמר להאנשים את תשובת הקב"ה.
ויש לומר, כתירוץ המושב זקנים שם, שהדיוק הוא ממה שכתוב "לתתי" להלוך עמכם, דהיינו שהיה יכול לומר מאן ה' להלוך עמכם, ו"לתתי" משמע יותר מפני חשיבותי. וביתר ביאור, כי היה לו לתלות הדבר מפני כבוד דבר ה' שרוצה ליתן בפיו, אך הוא תלה הדבר בכבוד עצמו.
אבל במדרש פתרון תורה בפרשתינו מבואר באופן אחר, כי מה שהקב"ה אמר לו לא תלך "עמהם", היינו בעצתם ובדרכם, וכשבלעם אמר "לתתי להלוך עמכם" היתה כוונתו מפני כבודו. וכן כתב בדברי דוד להט"ז. ויש לומר שדבר זה ניכר מתוך תשובתו של בלעם, כי הרי הקב"ה אמר לו עוד "לא תאור את העם כי ברוך הוא", וזה מוכיח ש"לא תלך עמהם" היינו בעצתם, ולא דוקא שלא ילך עמהם מפני שאינם מכובדים. אבל בלעם אמר רק "כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם", ולא הזכיר את המשך דברי הקב"ה אליו, וכשאומר דברים אלו לחוד משמע שדוקא עמהם אינו ראוי להלוך, מפני כבודו.
כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם (כב יג)
פירש רש"י, אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה. והלימוד הוא ממה שדקדק לומר "עמכם", דמשמע שדוקא עמכם לא, אבל עם שרים אחרים נכבדים כן. והקשה במושב זקנים על התורה, תימה והלא גם הקב"ה כך אמר לו, לא תלך "עמהם", והרי כוונת הקב"ה בודאי לא היתה משום ששרי מואב אינם חשובים, אם כן על כרחך שאין זה דקדוק, וגם בדברי בלעם לא נדקדק כן. וכן עמד בזה הרא"ם.
ויש ליישב דמצינו במדרש משנת רבי אליעזר פרשה י', שבאמת גם הקב"ה רצה שילך עם שרים נכבדים יותר, וז"ל המדרש "קשה היא גסות הרוח, כשהקב"ה מבקש להכשיל את הרשעים, בתחלה הוא מוסיף להן גדולה כדי שתגבה רוחן, שנאמר לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח. עד שלא השפיל את בלעם הוסיף בכבודו, שבתחלה שלח לו בלק שרים שפופין, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא תלך עמהם, כיון ששלח לו שרים רבים ונכבדים אמר לו לך עם האנשים, וכל כך למה כדי שלא יאמרו הבריות אחר שמאבדן וכי את מי אבד הקדוש ברוך הוא אלא פלוני שהיה הדיוט, לפיכך הוא מגדלן", ע"כ. מבואר דבאמת כוונת הקב"ה היתה לומר לו שלא ילך עמהם מאחר שהם שפלים, והיה זה כדי לגדלו לפני השבר, ולכן אמר לו הקב"ה לא תלך "עמהם".
אך עדיין יש להקשות, דא"כ סוף סוף מאחר שהקב"ה אמר לו כן, מה חטא וגסות הרוח יש במה שאמר להאנשים את תשובת הקב"ה.
ויש לומר, כתירוץ המושב זקנים שם, שהדיוק הוא ממה שכתוב "לתתי" להלוך עמכם, דהיינו שהיה יכול לומר מאן ה' להלוך עמכם, ו"לתתי" משמע יותר מפני חשיבותי. וביתר ביאור, כי היה לו לתלות הדבר מפני כבוד דבר ה' שרוצה ליתן בפיו, אך הוא תלה הדבר בכבוד עצמו.
אבל במדרש פתרון תורה בפרשתינו מבואר באופן אחר, כי מה שהקב"ה אמר לו לא תלך "עמהם", היינו בעצתם ובדרכם, וכשבלעם אמר "לתתי להלוך עמכם" היתה כוונתו מפני כבודו. וכן כתב בדברי דוד להט"ז. ויש לומר שדבר זה ניכר מתוך תשובתו של בלעם, כי הרי הקב"ה אמר לו עוד "לא תאור את העם כי ברוך הוא", וזה מוכיח ש"לא תלך עמהם" היינו בעצתם, ולא דוקא שלא ילך עמהם מפני שאינם מכובדים. אבל בלעם אמר רק "כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם", ולא הזכיר את המשך דברי הקב"ה אליו, וכשאומר דברים אלו לחוד משמע שדוקא עמהם אינו ראוי להלוך, מפני כבודו.