מתוך ה'מגדלות מרקחים':
את שלש הערים תתנו מעבר לירדן (לה יד)
פירש רש"י אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום שבגלעד היו מצויים רוצחים, וכן הוא בגמ' מכות י. ובספרי כאן. והרמב"ן כתב, שעל דרך הפשט נראה בעיניו שארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד כמו כל ארץ ישראל, ולכן היתה ראויה לשלש ערי מקלט.
וצריך ביאור לדעת הרמב"ן, למה באמת יקבלו בני גד ובני ראובן חלק גדול כל כך כמו כל בני ישראל, הרי בודאי חילקו את הארץ לחלקים שוים לכל שבט. ונראה פשוט, על פי המבואר בבבא בתרא קכב. שהחלוקה לא היתה לפי מידה אלא לפי שבח הקרקע, דחולקים בית סאה עידית כנגד בית כור זיבורית. והנה תנן בביכורים פ"א מ"י "רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר הירדן מפני שאינה ארץ זבת חלב ודבש", אם כן נמצא שעבר הירדן היה זיבורית כלפי ארץ ישראל שהיא זבת חלב ודבש, והיו צריכים ליטול חלק גדול הרבה יותר כדי שיהיה שוה לפי שבח הקרקע. ועי' בהעמק דבר (לד טו).
[ובזה יש לבאר מה שאמרו במדרש קהלת רבה פרשה ד' סי' י"א, דדרשינן קרא ד"טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח", על בני גד ובני ראובן, שכאשר באו לארץ ישראל וראו כמה משובחת היא, אמרו טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן, והיינו כמו שנתבאר שבאמת קיבלו "מלא חפנים" דהיינו יותר בכמות בעבר הירדן, אכן מכל מקום עדיף היה להם לקבל מלא הכף בארץ ישראל מאשר מלא חפנים בעבר הירדן, שהרי קרקע עידית וקרקע זיבורית באותו שווי, העידית עדיף, כדחזינן לגבי דין מיטב].
והטעם שחז"ל לא תירצו כדברי הרמב"ן, משום דסבירא להו דהערי מקלט לא ניתנו לפי גודל השטח ומרחק המקום מהעיר מקלט, אלא לפי אנשים, שלכך וכך שבטים צריכים כך וכך ערי מקלט, וכדחזינן מתירוץ הגמ' דבגלעד נפישי רוצחים. [ויש לבאר עוד, שחז"ל הוכרחו לזה מקושיית הגמ' שם שנמצא שמהצדדים רחוק יותר לנוס, ומשני בשכם נפישי רוצחים, הרי שאינו תלוי במרחק אלא בריבוי הרוצחים].
את שלש הערים תתנו מעבר לירדן (לה יד)
פירש רש"י אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום שבגלעד היו מצויים רוצחים, וכן הוא בגמ' מכות י. ובספרי כאן. והרמב"ן כתב, שעל דרך הפשט נראה בעיניו שארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד כמו כל ארץ ישראל, ולכן היתה ראויה לשלש ערי מקלט.
וצריך ביאור לדעת הרמב"ן, למה באמת יקבלו בני גד ובני ראובן חלק גדול כל כך כמו כל בני ישראל, הרי בודאי חילקו את הארץ לחלקים שוים לכל שבט. ונראה פשוט, על פי המבואר בבבא בתרא קכב. שהחלוקה לא היתה לפי מידה אלא לפי שבח הקרקע, דחולקים בית סאה עידית כנגד בית כור זיבורית. והנה תנן בביכורים פ"א מ"י "רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר הירדן מפני שאינה ארץ זבת חלב ודבש", אם כן נמצא שעבר הירדן היה זיבורית כלפי ארץ ישראל שהיא זבת חלב ודבש, והיו צריכים ליטול חלק גדול הרבה יותר כדי שיהיה שוה לפי שבח הקרקע. ועי' בהעמק דבר (לד טו).
[ובזה יש לבאר מה שאמרו במדרש קהלת רבה פרשה ד' סי' י"א, דדרשינן קרא ד"טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח", על בני גד ובני ראובן, שכאשר באו לארץ ישראל וראו כמה משובחת היא, אמרו טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן, והיינו כמו שנתבאר שבאמת קיבלו "מלא חפנים" דהיינו יותר בכמות בעבר הירדן, אכן מכל מקום עדיף היה להם לקבל מלא הכף בארץ ישראל מאשר מלא חפנים בעבר הירדן, שהרי קרקע עידית וקרקע זיבורית באותו שווי, העידית עדיף, כדחזינן לגבי דין מיטב].
והטעם שחז"ל לא תירצו כדברי הרמב"ן, משום דסבירא להו דהערי מקלט לא ניתנו לפי גודל השטח ומרחק המקום מהעיר מקלט, אלא לפי אנשים, שלכך וכך שבטים צריכים כך וכך ערי מקלט, וכדחזינן מתירוץ הגמ' דבגלעד נפישי רוצחים. [ויש לבאר עוד, שחז"ל הוכרחו לזה מקושיית הגמ' שם שנמצא שמהצדדים רחוק יותר לנוס, ומשני בשכם נפישי רוצחים, הרי שאינו תלוי במרחק אלא בריבוי הרוצחים].