מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש (ט יב)
הנה עד הנה שלשה פעמים אמר אחשרוש לאסתר מה בקשתך ותעש, בתחילה כאשר נכנסה אשר לא כדת (ה ג), ובמשתה הראשון (ה ו), ובמשתה השני (ז ב). ובכל פעם אמר לה "עד חצי המלכות", ואילו כאן בפעם הרביעית לא אמר גבול עד חצי המלכות, והלא דבר הוא.
ויש לפרש דהנה במגילה טז: מדייקת הגמ׳ שמתחילה התחיל אחשורוש לדבר בלשון כעס "הרגו היהודים" וגו׳, ואחר כך בסופו אמר לה מה שאלתך, ואמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו. מעתה בכל הפעמים הראשונות שהיה זה בטובתו של אחשורוש מחמת שמצאה חן בעיניו, הרי שהועיל רק עד חצי המלכות, אבל כאן הרי היה בנס ע״י המלאך ושלא בטובתו, ולזה אין הגבלה.
ויש לעיין מאחר שלא אמר לה אחשורוש "עד חצי המלכות", שהוא בנין בית המקדש כמבואר בגמ׳ מגילה טו: א״כ למה ביקשה אסתר להרוג באויבים, ולא ביקשה על זאת שיבנה את בית המקדש, כן הקשה ביערות דבש ח״א דרוש י״ז.
ויש ליישב לפי מה שאמרו בגמ׳ סנהדרין כ: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, ומסיק שם שלהכרית זרעו של עמלק קודם לבנין בית הבחירה משום שנאמר "והניח לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה המקום אשר יבחר השם" וגו׳, הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה,
ולכן ביקשה אסתר קודם לכן להרוג בשונאי ישראל דזהו להכרית זרעו של עמלק, דבלא זה אי אפשר לבנות בית הבחירה, ועי׳ ביערות דבש שם מש״כ עד״ז.
אמנם באמת נראה דבבית שני לא נתקיים כלל הך דינא ד״והניח לכם מכל אויביכם", דהנה יש לחקור האם דין זה הוא ש״מצות מחית עמלק" קודמת לבנין בית הבחירה, אלא דילפינן זה מדכתיב והניח לכם מכל אויביכם דממילא משמע דמחית עמלק קודמת. או ש"והניח לכם מכל אויביכם" הוא דין בכל האומות, ואין שום חילוק בין עמלק לשאר האומות, רק מכיון שצריך והניח לכם מכל אויביכם ממילא צריך להכרית תחילה את עמלק.
והנה בפירושי רבינו יהונתן אייבשיץ עה״ת ויקרא כ״א א׳ כתב דלאו דוקא נקט הגמ׳ עמלק, והוא הדין שצריך להכניע מקודם לכן את כל האומות. מבואר שהוא דין בכל האומות ולא דין מיוחד בעמלק.
ובפירושי רבינו חיים פלטיאל סוף פרשת כי תצא הקשה, איך בנו את בית המקדש הראשון הלא יואב החיה את הנקיבות, וכן מאגג יצא זרע שיצא ממנו המן, ותירץ דהאי להכרית היינו להכניע, עכ״ד. וביאור דבריו, דאע״פ שמצות מחית עמלק לא מתקיימת ע״י שמכניעים את זרע עמלק, מ״מ הכא בשביל בנין בית המקדש אי״צ קיום מצות מחיית עמלק, אלא רק "והניח לכם מכל אויביכם", ומבואר שהוא דין בפני עצמו שאינו שייך למחית עמלק, וכהצד השני שכתבנו.
והנה לפי״ז בזמן בית שני ודאי לא נתקיים מקרא זה של "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח", שהרי היו תחת שליטת מלכי מדי ופרס. ואפילו אם את עמלק מחו לגמרי, מ״מ גם שאר האומות מעכבים, והכל תלוי אם יושבים בטח והכניעו את כל האומות, וזה לא נתקיים, וצ״ע א״כ איך בנו את בית שני.
ונראה לומר דהנה בשו״ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים כתב שבבית שני לא היו מחוייבים כלל לבנות את בית הבחירה, שהרי הוא מג׳ המצוות שנצטוו ישראל "בכניסתן לארץ", וכמ״ש רש״י בסנהדרין שם מדכתיב "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה׳ אלקיכם מנחיל אתכם" וגו׳, וכתב החינוך במצוה צ״ה שמצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל שרויין על אדמתן, דס״ל ד״בכניסתן לארץ" בעינן רוב ישראל, וא״כ בבית שני שלא עלו רוב ישראל, לא היתה מצות בנין בית הבחירה.
וכתב שם לחדש, שבנו את הבית בלא מצות בנין בית הבחירה, דרק המצוה אין, אבל מ״מ אם בנו הרי נתקדש בקדושת בית הבחירה לכל דבר ואי״ז מעכב את הקדושה, וכ״כ בעונג יו״ט בדרוש לפרשת זכור ד״ה מיהו יש לעיין, דלא מחיובא בנו את בית שני אלא רק מאהבתם.
ועוד דן בשאילת דוד שם למ״ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, דצריך לבנות בית הבחירה בשביל להקריב קרבנות, ומצד הכשר מצוה למצות הקרבת הקרבנות היה צריך לבנות בית, ולא מצד עצם המצוה של בנין בית הבחירה, עי״ש.
ולפי״ז ניחא גם מה שבנו את בית הבחירה בלא שהניח להם מכל אויביהם, שהרי היה בתורת רשות ולא בתורת מצוה, ורק החיוב חל אחר שהניח להם מכל אויביהם, ועי'.
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש (ט יב)
הנה עד הנה שלשה פעמים אמר אחשרוש לאסתר מה בקשתך ותעש, בתחילה כאשר נכנסה אשר לא כדת (ה ג), ובמשתה הראשון (ה ו), ובמשתה השני (ז ב). ובכל פעם אמר לה "עד חצי המלכות", ואילו כאן בפעם הרביעית לא אמר גבול עד חצי המלכות, והלא דבר הוא.
ויש לפרש דהנה במגילה טז: מדייקת הגמ׳ שמתחילה התחיל אחשורוש לדבר בלשון כעס "הרגו היהודים" וגו׳, ואחר כך בסופו אמר לה מה שאלתך, ואמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו. מעתה בכל הפעמים הראשונות שהיה זה בטובתו של אחשורוש מחמת שמצאה חן בעיניו, הרי שהועיל רק עד חצי המלכות, אבל כאן הרי היה בנס ע״י המלאך ושלא בטובתו, ולזה אין הגבלה.
ויש לעיין מאחר שלא אמר לה אחשורוש "עד חצי המלכות", שהוא בנין בית המקדש כמבואר בגמ׳ מגילה טו: א״כ למה ביקשה אסתר להרוג באויבים, ולא ביקשה על זאת שיבנה את בית המקדש, כן הקשה ביערות דבש ח״א דרוש י״ז.
ויש ליישב לפי מה שאמרו בגמ׳ סנהדרין כ: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, ומסיק שם שלהכרית זרעו של עמלק קודם לבנין בית הבחירה משום שנאמר "והניח לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה המקום אשר יבחר השם" וגו׳, הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה,
ולכן ביקשה אסתר קודם לכן להרוג בשונאי ישראל דזהו להכרית זרעו של עמלק, דבלא זה אי אפשר לבנות בית הבחירה, ועי׳ ביערות דבש שם מש״כ עד״ז.
אמנם באמת נראה דבבית שני לא נתקיים כלל הך דינא ד״והניח לכם מכל אויביכם", דהנה יש לחקור האם דין זה הוא ש״מצות מחית עמלק" קודמת לבנין בית הבחירה, אלא דילפינן זה מדכתיב והניח לכם מכל אויביכם דממילא משמע דמחית עמלק קודמת. או ש"והניח לכם מכל אויביכם" הוא דין בכל האומות, ואין שום חילוק בין עמלק לשאר האומות, רק מכיון שצריך והניח לכם מכל אויביכם ממילא צריך להכרית תחילה את עמלק.
והנה בפירושי רבינו יהונתן אייבשיץ עה״ת ויקרא כ״א א׳ כתב דלאו דוקא נקט הגמ׳ עמלק, והוא הדין שצריך להכניע מקודם לכן את כל האומות. מבואר שהוא דין בכל האומות ולא דין מיוחד בעמלק.
ובפירושי רבינו חיים פלטיאל סוף פרשת כי תצא הקשה, איך בנו את בית המקדש הראשון הלא יואב החיה את הנקיבות, וכן מאגג יצא זרע שיצא ממנו המן, ותירץ דהאי להכרית היינו להכניע, עכ״ד. וביאור דבריו, דאע״פ שמצות מחית עמלק לא מתקיימת ע״י שמכניעים את זרע עמלק, מ״מ הכא בשביל בנין בית המקדש אי״צ קיום מצות מחיית עמלק, אלא רק "והניח לכם מכל אויביכם", ומבואר שהוא דין בפני עצמו שאינו שייך למחית עמלק, וכהצד השני שכתבנו.
והנה לפי״ז בזמן בית שני ודאי לא נתקיים מקרא זה של "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח", שהרי היו תחת שליטת מלכי מדי ופרס. ואפילו אם את עמלק מחו לגמרי, מ״מ גם שאר האומות מעכבים, והכל תלוי אם יושבים בטח והכניעו את כל האומות, וזה לא נתקיים, וצ״ע א״כ איך בנו את בית שני.
ונראה לומר דהנה בשו״ת שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים כתב שבבית שני לא היו מחוייבים כלל לבנות את בית הבחירה, שהרי הוא מג׳ המצוות שנצטוו ישראל "בכניסתן לארץ", וכמ״ש רש״י בסנהדרין שם מדכתיב "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה׳ אלקיכם מנחיל אתכם" וגו׳, וכתב החינוך במצוה צ״ה שמצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל שרויין על אדמתן, דס״ל ד״בכניסתן לארץ" בעינן רוב ישראל, וא״כ בבית שני שלא עלו רוב ישראל, לא היתה מצות בנין בית הבחירה.
וכתב שם לחדש, שבנו את הבית בלא מצות בנין בית הבחירה, דרק המצוה אין, אבל מ״מ אם בנו הרי נתקדש בקדושת בית הבחירה לכל דבר ואי״ז מעכב את הקדושה, וכ״כ בעונג יו״ט בדרוש לפרשת זכור ד״ה מיהו יש לעיין, דלא מחיובא בנו את בית שני אלא רק מאהבתם.
ועוד דן בשאילת דוד שם למ״ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, דצריך לבנות בית הבחירה בשביל להקריב קרבנות, ומצד הכשר מצוה למצות הקרבת הקרבנות היה צריך לבנות בית, ולא מצד עצם המצוה של בנין בית הבחירה, עי״ש.
ולפי״ז ניחא גם מה שבנו את בית הבחירה בלא שהניח להם מכל אויביהם, שהרי היה בתורת רשות ולא בתורת מצוה, ורק החיוב חל אחר שהניח להם מכל אויביהם, ועי'.
