דברי הם לב’ הצדדים בחקירה,
בראשית הדברים אציין שאין אנו עוסקים בטירונים, וודאי שכל דברינו אזלי בתר כל ההבנות של רבותינו האחרונים זצלל"ה ושיבלחט"א,
ואעפ"כ לא אמנע מלשוב על מעט מן הדברים הבסיסיים, דהא זה דבר פשוט דגם להצד שהטעם דחייב על ממונו המזיק הוא מטעם דפשע בשמירה אין זה שייך כלל וכלל לפרשת אדם המזיק לא מיניה ולא מקצתיה, דהא א"כ מ"ט הוו פרשה נפרדת בפנ"ע ולא מיכללו בפרשת אדם המזיק, וביותר דא"כ מדוע מיפלגו לג’ אבות קרן ושו”ר, דהא אם מחייב מטעם דפשע בשמירה וכל’ הרב ואזכה לחדש דנידון כאדם המזיק, מה איכפ”ל כלל האם פשע בשמירה על קרן או על שו”ר דהא הפשיעה היא בגופו של שור, ועל כרחין הטעם הוא כפש”כ לעיל בביאור הטעם דחייב על ממונו המזיק בב”ח, ואין אני יחידי אלא מסיעין לי טפי רבוותאה, דוודאי דחייב על עצמיות שורו, וכיוון שע”ז גופא הוא דמחייבינן ליה א”כ שוב ליכא למיפרך דאיכא בזה כח אחר מעורב בו, וכפשנ”ת.
אלא דלאחר כל הנ”ל דנתבאר טובא גדר החיוב, כשנבוא לבאר טעם החיוב בזה איכא לבאר בב’ אופנים האם מטעם עצם מה דהוי ממונו או דבעינן לטעמא דפשע בשמירה, אך כ”ז דווקא כשנדון על שיוך המזיק לבעליו, אמנם המזיק עצמו וודאי דהמחייב הוא עצמיותו, וגם אם נימא דחייב על מה שפשע בשמירתו זה דווקא ההיכי תימצא לחייבו ע”ז, ולאחר דמסקינן דחייב מטעם דפשע בשמירתו הטעם דחייבתו תורה הוא על עצמיות שורו, ובזה איכא למיפלג לקרן שן ורגל,
והדברים נהירים כנתינתם וליכא למיטעי בזה כלל, בברכת ותן בליבנו להבין וכו’.
