בזמנו סיפר לי מו"ר הרה"ג מאיר אלול שליט"א ששאל את מו"ר האדמו"ר ר' אלעזר אבוחצירא זיע"א על כך, וכתב על כך בספרו אמרי מאיר (פרשת חוקת, מאמר אשכבתיה דרבי): את כוח ברכותיו ראינו אף בהזדמנות אחרת, שרעייתי הרבנית חשה שלא בטוב והיו לה כאבים בכתף, וביקשה כי אומר לצדיק על כך שיברך אותה. אני הגעתי אל רבי אלעזר ושהיתי במחיצתו כמה דקות ארוכות, ולא זכרתי מכך. ובסוף, אמר לי רבי אלעזר מעצמו: גם ברכת רפואה שלימה לרבנית, והזכיר את שמה. אני באותה העת, הסתכלתי בשעון וראיתי מה השעה, ושמרתי את הדברים בלבי. כשהגעתי אל הבית, פנתה הרבנית ואמרה לי: האם הרב בירך אותי בשעה כך וכך? (היתה זו השעה המדויקת שרבי אלעזר בירך, כפי שראיתי בשעון). ועניתי הן. אמרה לי רעייתי, כי באותה השעה הפסיקו לה הכאבים. אולם אנו לא התפלאנו על כך, כי היינו רגילים כבר לדברים מעין אלו, בכוח ברכותיו עצותיו והדרכותיו של הצדיק שהיה מאיר את דרכנו.
וגם פעם כשסבלה מכאבים בכתף, בקשתי מהצדיק לברכה. אמר לי "ידוע שפעם אמר רבינו האר"י ז"ל לאחד שסבל מכאבים בכתף, שכנראה צריך להיזהר במים אחרונים עליהם נאמר תכף לנטילה ברכה (שער המצוות פרשת עקב), אבל כאן שמדובר באשה שאינה חייבת במים אחרונים, זה לא שייך", וברכה ברפואה שלימה. [ואני בעניי לא הקשתי, אבל ידוע שנפסק שגם אשה חייבת במים אחרונים (ראה הליכות עולם ח"ב פרשת שלח לך אות א), מ"מ אולי זה לפי הסוד (וראה עוד בשו"ת מקוה המים ח"ג סי' יז). וצ"ע].
