• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מדוע לא נטל משה רבינו מחצה מהשלל

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה (לא כז)

הקשה
הג"ר מאיר סולוביצי'ק זצ"ל, דהנה ברמב"ם מלכים (פ"ד ה"ט) מבואר, שכאשר בוזזים במלחמה נותנין את כל השלל תחילה לפני המלך והוא נוטל מחצה, ואחר כך את מחצית הביזה הנשאר חולקים אנשי הצבא ביחד עם העם היושבים על הכלים, והוא ממשנה בסנהדרין (כ:). א"כ משה רבינו שהיה מלך כדאיתא בזבחים (קב.) ובשבועות (טו. וברש"י ד"ה וכן תעשו), מדוע לא נטל מחצה מן השלל של מלחמת מדין, וחילקו את כל השלל רק בין תופשי המלחמה וכל העדה.

ואפשר לומר שמה שהמלך נוטל מחצה מן הביזה, הוא כמו מס שנוטל מן העם, דמצד הדין כל השלל שייך לעם יורדי המלחמה והיושבים על הכלים, אלא שהמלך נוטל מהם את משפטו. והרי משה רבינו אמר על עצמו (לעיל טז טו) "לא חמור אחד מהם נשאתי", ובתרגום שם "לא חמרא דחד מנהון שחרית", ופירש רש"י שם "בלשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך, שחוור". הרי דאע"פ שמשה רבינו היה מלך, מ"מ מחל ולא נטל שום מס מבני ישראל. וממילא גם חלוקת השלל בכלל הנהגה זו, שלא נטל משה רבינו מן הציבור מאומה.
◆ ◆ ◆

עוד יש לומר, דשבט לוי מוזהרין שלא ליטול חלק בביזה, כדכתיב (דברים יח א) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל", ופירשו בספרי "חלק" זו ביזה, ופסקו הרמב"ם (שמיטה פי"ג ה"י), והנה נחלקו הרמב"ם והראב"ד שם האם איסור זה הוא רק בכיבוש ארץ ישראל או בכל הארצות, ודעת הראב"ד דנוהג גם בכל הארצות כגון מלחמת מדין, ומה שנטלו הלויים בביזת מדין לא נטלו חלק בתורת ביזה אלא בתורת תרומה ובמצוה מיוחדת הוראת שעה, עי"ש. מעתה לשיטת הראב"ד ניחא, דאמנם משה רבינו היה מלך, אך לא היה יכול ליטול חלק בביזה משום שהיה משבט לוי, ורק בתורת תרומה ככל הלויים היה יכול ליטול. [והעירוני שתירוץ זה הוא רק אי נימא דחלק המלך הוא בתורת זכיה בשלל, ודלא כמ"ש בתירוץ הקודם שחלקו של המלך אינו זכיה בשלל אלא מס על הנוטלים אותו, דא"כ אין בזה איסור].
◆ ◆ ◆

וביותר נראה דלא קשה, דמשה רבינו לא היה לו דין מלך לגמרי לכל הדינים האמורים במלך, שהרי מצות מינוי המלך נוהגת רק לאחר ירושה וישיבה כדאיתא בקידושין (לז:), אלא שהיה במציאות מלך המולך על בני ישראל ככל השופטים שהנהיגו את ישראל עד שאול המלך שהיה המלך הראשון, שחייבים לשמוע בקולו והעובר על דבריו חייב מיתה כדין מורד במלכות, כדכתיב לגבי יהושע "כל האיש אשר ימרה את פיך וגו' יומת", ויהושע ג"כ לא היה מלך גמור, אבל לשאר הדינים המיוחדים במלך אין להם דין מלך.

וכל זה מבואר בדרשות הר"ן (דרוש י"א), שכתב שבזמן שאין מלך בישראל, השופט יכלול שני הכוחות, כח השופט וכח המלך, שהרי מצינו שהיה ביהושע דין מורד במלכות וכמבואר בסנהדרין (מט.), הנה שנתנו בכאן ליהושע כח מלכות אף על פי שלא היה מלך, וכן דרשו רבותינו ז"ל, ויהי בישורון מלך, ירמוז למשה, עכ"ד. הרי להדיא שכתב שמשה ויהושע לא היו מלכים, אלא שכאשר אין מלך בישראל יש לשופט כח מלכות לענין שצריך לשמוע בקולו והעובר על דבריו יומת.

והאברבנאל בהקדמתו לספר שופטים האריך בדבר זה, שדוקא דין מורד במלכות נוהג בשופטים, אבל כל המצוות האמורות בפרשת "שום תשים עליך מלך", שצריך לכתוב ס"ת ולא ירבה לו נשים וכו', אינם נוהגים בשופט אלא במלך בלבד. וכתב שם שגם ענין המסים שהמלך נוטל מהעם ודין הרוגי מלכות נכסיהם למלך ושהארץ שכובש הרי היא שלו וכדומה, המלך דוקא זוכה בזה ולא השופט.

והרי עיקר הך דינא שבמלך נוטל ממון מהעם, מבואר בספרי (שופטים פיסקא קס"א) שהיא מילפותא בפרשת שום תשים עליך מלך, והכי דרשינן שם "לשמור את כל דברי התורה הזאת, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים, מיכן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו, להרחיב לו סטרטיאות ואין ממחים בידו, דרך המלך אין לו שיעור, וכל העם בוזזים ונותנים לפניו והוא נוטל חלק בראש", ע"כ. והביאו הרשב"ם בבבא בתרא (צט: ד"ה מלך) וז"ל "דרך המלך אין לה שיעור וכו', בספרי בפרשת המלך נפקא לן מקראי, ונראה בעיני דמדכתב לבלתי רום לבבו מאחיו קדריש גדלהו משל אחיו, כדדרשינן נמי (הוריות דף ט.) והכהן הגדול מאחיו", עכ"ל. [וביאור דבריו דממיעוט לשמור את כל דברי התורה "הזאת" אכתי לא ידעינן מה הותר לו, אלא דדרשינן מדסמיך ליה "לבלתי רום לבבו מאחיו" דההיתר הוא בענין "גדלהו משל אחיו", וכ"כ הנצי"ב בביאורו לספרי שם].

א"כ כיון דכל דיני מס וממון שהמלך נוטל, הוי ילפותא בפרשת שום תשים עליך מלך, ממילא אין זה נוהג במשה ויהושע, כמו ששאר המצוות האמורות שם לא נהגו בהם כגון לא ירבה לו נשים וכו' וכנ"ל, ובכלל זה גם מה שהמלך שנוטל חלק בראש בביזה, דגם זה מפורש בספרי בילפותא הנ"ל, וא"ש היטב מה שלא נהג במשה רבינו דין נטילת ביזה.​
 
חזור
חלק עליון