מתוך ה'מגדלות מרקחים':
המקנה בקידושין נד. הקשה, הרי במגילה יב. איתא שאחשורוש לבש בגדי כהונה, דכתיב הכא "ואת יקר תפארת גדולתו" וכתיב התם "לכבוד ולתפארת", וא״כ מ״ט נענש רק על מה שנשתמש בכלי המקדש ולא על מה שלבש בגדי כהונה.
ונראה ליישב שבנדרים סב. אמרינן, "ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה, כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם, דכתיב בה בליליא קטיל בלשצר", וכו׳. מבואר שמעיקר הדין פקעה קדושתם, אלא שמ״מ נענש על שנשתמש בהם.
והביאור הוא לפי מה דאמרינן בעבודה זרה נב: דאבני מזבח ששיקצום מלכי יון אע״פ שיצאו לחולין מדין באו בה פריצים וחיללוה מ״מ אסור להשתמש בהם משום דלאו אורח ארעא לאישתמושי ביה הדיוט לאחר ששימשו לגבוה.
ונראה דענין זה של "לאו אורח ארעא", שייך רק בכלי שרת שהקריבו בהם, ולא בבגדי כהונה. לא מיבעיא לדעת הריטב״א בקידושין שם שלבגדי כהונה אין דין של כלי שרת, אלא אפילו לדעת התוס׳ שיש להם דין כלי שרת לענין מועל אחר מועל, מ״מ כיון שניתנו מעיקרא ללבישת הדיוט, אין שייך בהם הך דינא.
והוכחה לדבר ממה שאמרו ביומא סט: שמותר ללובשם גם שלא בזמן עבודה וביארו בתוס׳ ישנים ובראשונים שם דהיינו משום ד״לב בי״ד מתנה עליהן", והנה לב בי״ד מועיל מצד הקדושה אבל על הא ד״לאו אורח ארעא" זה תלוי במציאות ואפילו כשפקעה הקדושה לגמרי שייך דין זה א״כ כל שכן שלא יועיל על זה לב בי״ד מתנה, ובע״כ דמעיקרא לא שייך בבגדי כהונה הך דינא כיון שניתנו ללבישת הדיוט, ולכן ג״כ לאחר שבאו בה פריצים וחיללוה אין איסור ללובשן.
המקנה בקידושין נד. הקשה, הרי במגילה יב. איתא שאחשורוש לבש בגדי כהונה, דכתיב הכא "ואת יקר תפארת גדולתו" וכתיב התם "לכבוד ולתפארת", וא״כ מ״ט נענש רק על מה שנשתמש בכלי המקדש ולא על מה שלבש בגדי כהונה.
ונראה ליישב שבנדרים סב. אמרינן, "ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה, כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם, דכתיב בה בליליא קטיל בלשצר", וכו׳. מבואר שמעיקר הדין פקעה קדושתם, אלא שמ״מ נענש על שנשתמש בהם.
והביאור הוא לפי מה דאמרינן בעבודה זרה נב: דאבני מזבח ששיקצום מלכי יון אע״פ שיצאו לחולין מדין באו בה פריצים וחיללוה מ״מ אסור להשתמש בהם משום דלאו אורח ארעא לאישתמושי ביה הדיוט לאחר ששימשו לגבוה.
ונראה דענין זה של "לאו אורח ארעא", שייך רק בכלי שרת שהקריבו בהם, ולא בבגדי כהונה. לא מיבעיא לדעת הריטב״א בקידושין שם שלבגדי כהונה אין דין של כלי שרת, אלא אפילו לדעת התוס׳ שיש להם דין כלי שרת לענין מועל אחר מועל, מ״מ כיון שניתנו מעיקרא ללבישת הדיוט, אין שייך בהם הך דינא.
והוכחה לדבר ממה שאמרו ביומא סט: שמותר ללובשם גם שלא בזמן עבודה וביארו בתוס׳ ישנים ובראשונים שם דהיינו משום ד״לב בי״ד מתנה עליהן", והנה לב בי״ד מועיל מצד הקדושה אבל על הא ד״לאו אורח ארעא" זה תלוי במציאות ואפילו כשפקעה הקדושה לגמרי שייך דין זה א״כ כל שכן שלא יועיל על זה לב בי״ד מתנה, ובע״כ דמעיקרא לא שייך בבגדי כהונה הך דינא כיון שניתנו ללבישת הדיוט, ולכן ג״כ לאחר שבאו בה פריצים וחיללוה אין איסור ללובשן.
