מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל אלמנה ויתום לא תענון (כב כא)
הסמ״ג לאוין ח׳ וק״פ מנה שלא לענות אלמנה ויתום בלאו אחד.
והקשו עליו בדינא דחיי ובפרשת דרכים דרך מצותיך ובמגילת ספר לאוין ח׳, הרי דרכו של הסמ״ג בשני לאוים הנפרטים באותו הלאו, למנות כל אחד בפני עצמו, כגון לא יבוא עמוני ומואבי, שאע״פ שנאמרו בלאו אחד, כיון שנפרטו בפירוש הוי כל אחד לאו בפני עצמו. ומאי שנא כל אלמנה ויתום שמנה רק בלאו אחד.
ונראה ליישב, דהנה רש״י כאן כתב "הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם", ובמכילתא היא מחלוקת תנאים רבי עקיבא רבי ישמעאל האם התורה הזהירה דוקא על אלמנה ויתום או הוא הדין כל אדם. והסמ״ג שם הביא את דברי רש״י הנ״ל שהוא הדין בכל אדם.
ומעתה נראה דהסמ״ג אזיל לשיטתו, דכיון שלאו זה נוהג בכל אדם ואלמנה ויתום לאו דוקא, אם כן אין זה אלא איסור אחד שלא לענות כל אדם ואינו תלוי בשמות של אלמנה ויתום, ואינו דומה לעמוני ומואבי שדוקא הם אסורים, אם כן האיסור תלוי בשם עמוני ובשם מואבי, ואתי שפיר.
כל אלמנה ויתום לא תענון (כב כא)
הסמ״ג לאוין ח׳ וק״פ מנה שלא לענות אלמנה ויתום בלאו אחד.
והקשו עליו בדינא דחיי ובפרשת דרכים דרך מצותיך ובמגילת ספר לאוין ח׳, הרי דרכו של הסמ״ג בשני לאוים הנפרטים באותו הלאו, למנות כל אחד בפני עצמו, כגון לא יבוא עמוני ומואבי, שאע״פ שנאמרו בלאו אחד, כיון שנפרטו בפירוש הוי כל אחד לאו בפני עצמו. ומאי שנא כל אלמנה ויתום שמנה רק בלאו אחד.
ונראה ליישב, דהנה רש״י כאן כתב "הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם", ובמכילתא היא מחלוקת תנאים רבי עקיבא רבי ישמעאל האם התורה הזהירה דוקא על אלמנה ויתום או הוא הדין כל אדם. והסמ״ג שם הביא את דברי רש״י הנ״ל שהוא הדין בכל אדם.
ומעתה נראה דהסמ״ג אזיל לשיטתו, דכיון שלאו זה נוהג בכל אדם ואלמנה ויתום לאו דוקא, אם כן אין זה אלא איסור אחד שלא לענות כל אדם ואינו תלוי בשמות של אלמנה ויתום, ואינו דומה לעמוני ומואבי שדוקא הם אסורים, אם כן האיסור תלוי בשם עמוני ובשם מואבי, ואתי שפיר.