מדוע נקט הכתוב דוקא עון האמורי

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (טו טז)

הראשונים הקשו למה נקט הכתוב דוקא עון "האמורי" יותר מכל שאר ז' אומות. והרמב"ן כתב ליישב, דהאמורי הם שכבשום ישראל תחילה, דהיינו סיחון מלך האמורי. ועי' עוד מש"כ בזה הרמב"ן שם והחזקוני שם.

ובפירוש רבי יצחק ב"ר יוסף עה"ת כתב, דענר אשכול וממרא היו אמוריים, והזכות שלהם היא שעמדה לשבעה האומות.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם במדרש רבה פרשת בשלח פרשה כ' ס' י"ד איתא, אמר הקב"ה אם אני מכניסן עכשיו לארץ אין בה חלק לשנים עשר שבטים אלא הריני מעכבן במדבר עד שירשו את עבר הירדן שהיא נחלת ראובן וגד ואח"כ אני מכניסן לארץ. וצריך ביאור מ"ט לא עשה הקב"ה שיכבשו גם את עבר הירדן עתה ולא בסוף ארבעים שנה. ואם מפני שלא שלם עונם, א"כ גם הארץ עצמה אין להכניס את ישראל לתוכה מהך טעמא גופא, ולמה לי לטעם שאין בה חלק לי"ב שבטים.

ונראה לכאורה בדעת המדרש, דבאמת רק עון האמורי לא שלם ולא נתמלאה סאתם, דהיינו האמורי שהיו בעבר הירדן שהיא ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי, אלא שכיון שלא היו יכולים לכבוש את האמורי, סיבבן הקב"ה ארבעים שנה ולא הכניסן גם לארץ שאר אומות, כיון שאין שם מקום לכל השבטים.

ולפי"ז מיושבת היטב קו' הראשונים מ"ט נקט דוקא עון האמורי, שהדברים כפשטן שרק העון שלהם לא שלם עד כניסת ישראל לארץ, ועי'.​