כתב בספר הליכות שלמה (פי"ט ה"כ, עמ' שמ): הגדרת אביון שמצוה ליתן לו מתנות לאביונים ביום הפורים, היא מי שאין לו לצרכים ההכרחיים לפרנסת ביתו. ע"כ.
וכיו"ב כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד עמ' שלח), וז"ל: אביון לענין מתנות לאביונים הוא מי שהכנסתו אינה מספקת למחיתו מחמת דלות ההכנסה או מחמת שצריך לקחת חלק מהכנסתו כדי להחזיר חובות ואין לו כסף בתוכניות חסכון וכדומה. עכ"ל.
וצ"ע, דבשו"ע (סי' תרצד ס"ג) איתא, אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל מי שפושט יד נותנים לו. ע"כ.
וצ"ל דשם לא מיירי במתנות לאביונים, אלא ב"מעות פורים" שהיו רגילים לחלק, ואין בזה שיעור מסויים, אלא כל הפושט יד נותנים לו. משא"כ מתנות לאביונים הוא דוקא לעני שאין לו את הצרכים ההכרחיים לפרנסת ביתו וכנ"ל. אי נמי, דאם הוא פושט נותנים לו, אבל אם לא פושט אין ליתן אלא לעני שאין לו את הצרכים ההכרחיים לפרנסת ביתו וכנ"ל.
ויל"ע תרתי,
חדא, היאך אפשר לדעת האם מי שעומד מולי הוא באמת אביון שלא סוגר את החודש, אטו ב"אברך" תליא מילתא, ב"אביון" תליא מילתא.
ועוד, היאך יהיה הדין באברך שיודע בעצמו שהוא סוגר את החודש ב"ה, והביאו לו מתנות לאביונים. והנה אם הוא יכול להגיד למביא לו שהוא מעדיף שתתנו את זה לאברך אחר היותר נצרך מה טוב (אף שיל"ע בזה שאולי מביישו שאינו רוצה לקבל מתנתו), אבל מה יהיה הדין כאשר הוא אמר לנותן את זה, וההוא שלא יודע כ"כ הלכות אמר לו, לא אתה אברך וכו' אני רוצה ליתן לך ופטרו לשלום, או לחילופין אדם שכבר קיבל וואח נתעורר לו ספק זה, האם יכול האברך לתת לאדם אחר שהוא מכיר שהוא אביון, עבור הנותן.
ולגבי שאלה זו השניה, לכאו' אין בזה בעיה, שהרי קי"ל דמזכין לאדם שלא בפניו. אבל עדיין יש לעיין בשאלה הראשונה היאך אפשר לדעת מי באמת לא סוגר את החודש. ואולי באמת אה"נ שבד"כ אדם מכיר את סביבתו ויודע מי יותר נצרך ומי לא, ובאמת אין ליתן לכל אברך בסתמא, וצ"ע.
וכיו"ב כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד עמ' שלח), וז"ל: אביון לענין מתנות לאביונים הוא מי שהכנסתו אינה מספקת למחיתו מחמת דלות ההכנסה או מחמת שצריך לקחת חלק מהכנסתו כדי להחזיר חובות ואין לו כסף בתוכניות חסכון וכדומה. עכ"ל.
וצ"ע, דבשו"ע (סי' תרצד ס"ג) איתא, אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל מי שפושט יד נותנים לו. ע"כ.
וצ"ל דשם לא מיירי במתנות לאביונים, אלא ב"מעות פורים" שהיו רגילים לחלק, ואין בזה שיעור מסויים, אלא כל הפושט יד נותנים לו. משא"כ מתנות לאביונים הוא דוקא לעני שאין לו את הצרכים ההכרחיים לפרנסת ביתו וכנ"ל. אי נמי, דאם הוא פושט נותנים לו, אבל אם לא פושט אין ליתן אלא לעני שאין לו את הצרכים ההכרחיים לפרנסת ביתו וכנ"ל.
ויל"ע תרתי,
חדא, היאך אפשר לדעת האם מי שעומד מולי הוא באמת אביון שלא סוגר את החודש, אטו ב"אברך" תליא מילתא, ב"אביון" תליא מילתא.
ועוד, היאך יהיה הדין באברך שיודע בעצמו שהוא סוגר את החודש ב"ה, והביאו לו מתנות לאביונים. והנה אם הוא יכול להגיד למביא לו שהוא מעדיף שתתנו את זה לאברך אחר היותר נצרך מה טוב (אף שיל"ע בזה שאולי מביישו שאינו רוצה לקבל מתנתו), אבל מה יהיה הדין כאשר הוא אמר לנותן את זה, וההוא שלא יודע כ"כ הלכות אמר לו, לא אתה אברך וכו' אני רוצה ליתן לך ופטרו לשלום, או לחילופין אדם שכבר קיבל וואח נתעורר לו ספק זה, האם יכול האברך לתת לאדם אחר שהוא מכיר שהוא אביון, עבור הנותן.
ולגבי שאלה זו השניה, לכאו' אין בזה בעיה, שהרי קי"ל דמזכין לאדם שלא בפניו. אבל עדיין יש לעיין בשאלה הראשונה היאך אפשר לדעת מי באמת לא סוגר את החודש. ואולי באמת אה"נ שבד"כ אדם מכיר את סביבתו ויודע מי יותר נצרך ומי לא, ובאמת אין ליתן לכל אברך בסתמא, וצ"ע.
