מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי ביום הזה יכפר עליכם (טז ל)
יומא פו. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. הקשו ביפה מראה על הירושלמי יומא פ"ח והרי"ף על העין יעקב ובתוספת יוה"כ יומא שם, מה הנפק"מ בזה שאינו מתכפר עד יוהכ"פ הרי לבסוף בודאי יגיע יום הכיפורים ויתכפר לו, ואין לומר דנפק"מ שאם מת קודם יוה"כ לא יתכפר, שהרי אם מת המיתה תכפר לו, כמבואר ביומא שם שמיתה מכפרת כמו יוה"כ, ועי' שבועות ח: בדברי רבא שהמיתה ממרקת.
וביפה מראה שם תירץ דנפק"מ שעד יום הכיפורים אינו אהוב למעלה ואין תפלתו מתקבלת, ולאחר יוהכ"פ הוא אהוב ותפילתו מתקבלת. ובתוס' יוהכ"פ שם תירץ כעי"ז שעד יום הכיפורים הוא מכריע את כל העולם לכף חובה, אם רוב העולם עוונות בצירוף העבירה שלו. ובספר המעלות לשלמה דרוש ראשון ליום הכיפורים הקשה עליו שמיד כשעשה תשובה אין העון מצטרף לרוב עוונות, אע"פ שעדיין לא נתכפר לגמרי [אמנם בקונטרס חילוקי הכפרה לתלמיד הרשב"א כתב כסברת התוס' יוהכ"פ, שעד יום הכיפורים משלים העון לרובו עוונות של החוטא עצמו]. ועוד הקשה עליו שכיון שדינו של אדם הוא בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים, א"כ אין נפק"מ להכריע את העולם כולו בשאר ימות השנה, שאין עומדים למנין זכויות ועוונות אלא בראש השנה וביום הכיפורים ואז כבר נמחל לו.
עוד תירץ ביפה מראה שם, שנפקא מינה בחזר בו מתשובתו ביני וביני. וביאור דבריו, דהנפקא מינה בזה שאין התשובה מכפרת מיד אלא רק בצירוף יום הכיפורים, שאם התשובה לחוד היתה מכפרת אזי אפילו אם חזר בו מהתשובה [ולא בתוהה על הראשונות שמבטל את התשובה למפרע, אלא שחזר לסורו], מכל מקום כבר נתכפר. אבל עתה שרק בצירוף יום הכיפורים, אם כן צריך שיעמוד בתשובתו ביום הכיפורים. ואם עמד בתשובה עד יום הכיפורים ואחר כך חזר בו מהתשובה, כבר נתכפר לו, ולולי שיום הכיפורים מכפר לא היה מתכפר במיתה, כיון שמת לאחר שכבר חזר בו מהתשובה [ועי' במנחת חינוך מצוה שס"ד שתמה על היפה מראה, ולפי מה שביארנו צ"ע מה הוקשה לו].
ובדרושי הצל"ח דרוש ט"ז אות ד', כתב ליישב את קושיית היפה מראה, דנפקא מינה באומר אחטא והמיתה תכפר לי, שהאומר אחטא ויום הכיפורים יכפר אין יוהכ"פ מכפר, והוא הדין האומר אחטא ומיתה תכפר אין המיתה מכפרת. ומכל מקום חידש שם שאם אחר אחטא ומיתה תכפר, יום הכיפורים שפיר מכפר כיון שלא על סמך יום הכיפורים חטא, וכן להיפך בחוטא על סמך יום הכיפורים, המיתה מכפרת, ומעתה קושיית היפה מראה מתורצת, דנפק"מ בחטא מתחלה על מנת שהמיתה תכפר, שאז אין המיתה מכפרת ויוה"כ מכפר. אמנם כתב שם דמה שחידש שהאומר אחטא ומיתה תכפר, יום הכיפורים מכפר לו, כל זה שייך אליבא דרבי שמכפר בלא תשובה, אבל לרבנן דבעו תשובה עם כל אחד, א"כ מי שחטא על מנת שיוהכ"פ יכפר או שהמיתה תכפר, ודאי שחטא על דעת שישוב, שהרי בלי תשובה ליכא שום כפרה, וא"כ ממילא הוא בכלל האומר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ושוב ממילא אין לו שום כפרה, בין במיתה ובין ביוהכ"פ.
כי ביום הזה יכפר עליכם (טז ל)
יומא פו. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. הקשו ביפה מראה על הירושלמי יומא פ"ח והרי"ף על העין יעקב ובתוספת יוה"כ יומא שם, מה הנפק"מ בזה שאינו מתכפר עד יוהכ"פ הרי לבסוף בודאי יגיע יום הכיפורים ויתכפר לו, ואין לומר דנפק"מ שאם מת קודם יוה"כ לא יתכפר, שהרי אם מת המיתה תכפר לו, כמבואר ביומא שם שמיתה מכפרת כמו יוה"כ, ועי' שבועות ח: בדברי רבא שהמיתה ממרקת.
וביפה מראה שם תירץ דנפק"מ שעד יום הכיפורים אינו אהוב למעלה ואין תפלתו מתקבלת, ולאחר יוהכ"פ הוא אהוב ותפילתו מתקבלת. ובתוס' יוהכ"פ שם תירץ כעי"ז שעד יום הכיפורים הוא מכריע את כל העולם לכף חובה, אם רוב העולם עוונות בצירוף העבירה שלו. ובספר המעלות לשלמה דרוש ראשון ליום הכיפורים הקשה עליו שמיד כשעשה תשובה אין העון מצטרף לרוב עוונות, אע"פ שעדיין לא נתכפר לגמרי [אמנם בקונטרס חילוקי הכפרה לתלמיד הרשב"א כתב כסברת התוס' יוהכ"פ, שעד יום הכיפורים משלים העון לרובו עוונות של החוטא עצמו]. ועוד הקשה עליו שכיון שדינו של אדם הוא בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים, א"כ אין נפק"מ להכריע את העולם כולו בשאר ימות השנה, שאין עומדים למנין זכויות ועוונות אלא בראש השנה וביום הכיפורים ואז כבר נמחל לו.
עוד תירץ ביפה מראה שם, שנפקא מינה בחזר בו מתשובתו ביני וביני. וביאור דבריו, דהנפקא מינה בזה שאין התשובה מכפרת מיד אלא רק בצירוף יום הכיפורים, שאם התשובה לחוד היתה מכפרת אזי אפילו אם חזר בו מהתשובה [ולא בתוהה על הראשונות שמבטל את התשובה למפרע, אלא שחזר לסורו], מכל מקום כבר נתכפר. אבל עתה שרק בצירוף יום הכיפורים, אם כן צריך שיעמוד בתשובתו ביום הכיפורים. ואם עמד בתשובה עד יום הכיפורים ואחר כך חזר בו מהתשובה, כבר נתכפר לו, ולולי שיום הכיפורים מכפר לא היה מתכפר במיתה, כיון שמת לאחר שכבר חזר בו מהתשובה [ועי' במנחת חינוך מצוה שס"ד שתמה על היפה מראה, ולפי מה שביארנו צ"ע מה הוקשה לו].
ובדרושי הצל"ח דרוש ט"ז אות ד', כתב ליישב את קושיית היפה מראה, דנפקא מינה באומר אחטא והמיתה תכפר לי, שהאומר אחטא ויום הכיפורים יכפר אין יוהכ"פ מכפר, והוא הדין האומר אחטא ומיתה תכפר אין המיתה מכפרת. ומכל מקום חידש שם שאם אחר אחטא ומיתה תכפר, יום הכיפורים שפיר מכפר כיון שלא על סמך יום הכיפורים חטא, וכן להיפך בחוטא על סמך יום הכיפורים, המיתה מכפרת, ומעתה קושיית היפה מראה מתורצת, דנפק"מ בחטא מתחלה על מנת שהמיתה תכפר, שאז אין המיתה מכפרת ויוה"כ מכפר. אמנם כתב שם דמה שחידש שהאומר אחטא ומיתה תכפר, יום הכיפורים מכפר לו, כל זה שייך אליבא דרבי שמכפר בלא תשובה, אבל לרבנן דבעו תשובה עם כל אחד, א"כ מי שחטא על מנת שיוהכ"פ יכפר או שהמיתה תכפר, ודאי שחטא על דעת שישוב, שהרי בלי תשובה ליכא שום כפרה, וא"כ ממילא הוא בכלל האומר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ושוב ממילא אין לו שום כפרה, בין במיתה ובין ביוהכ"פ.
